(א) {א} אסור לקנות וכו׳. ע״ל בסי׳ שנ״ו דכתב ע״ש ר״י והרא״ש דאפילו בגנב מפורסם עשו בו תקנת השוק וא״כ צריך טעם מאי שנא גזלן דלא כתב רבינו כן ע״ש ר״י והרא״ש ונראה דר״י והרא״ש מודו דבגזלן מפורסם פשיטא דלא עשו בו תקנת השוק משום דכל מה שנמצא בידו בחזקת שהיא גזולה דגזלה בחזקה ובפרהסיא שכיחא ליה טובא משא״כ בגנב דלפעמים אינה גנבה דלאו בכל שעתא שכיחא ליה גניבה:

(ד) {ד} כתב הרמב״ם אסור ליהנות וכו׳. פרק ה׳ דגזלה:

(ח) {ח} בד״א שהמוכס הוא כגזלן וכו׳. בפ׳ הגוזל בתרא (בבא קמא קי״ג) וע״פ מה שכתבו הרמב״ם והרא״ש:

(ה) {ה} מי שהוחזק גזלן וכו׳. בסוף ב״ק פלוגתא דרב ושמואל והלכה כשמואל בדיני דאפילו מיעוט משלו שאינו גזול מותר ליהנות ממנו דתלינן ואמרינן האי מידי דיהיב ליה מדידיה הוא ודעת ר״ח דכיון דתנינן בסוף הגוזל בתרא אין לוקחים מן הרועים צמר וחלב וגדיים וכו׳ משום דחזקתו גנוב או רוב הדבר הוא גנוב וכדלעיל בתחלת סימן שנ״ח אידחיא לה הך דשמואל וקיי״ל כרב דבעינן שיהא הרוב משלו כסתם מתני׳ א״נ ס״ל דהך פלוגתא דרב ושמואל מאימתי מותר ליהנות ממנו וכו׳ מידי דאיסורא הוא והלכה כרב באיסורא וכ״כ הרב המגיד ברפ״ו דגנבה דזהו דעת ר״ח והגאונים ואיכא לתמוה על מ״ש ב״י וז״ל ומ״ש רבינו שר״ח פסק עד שיהא רוב ממונו גזול איני יודע לו טעם עד כאן לשונו דהלא הרב המגיד פירש טעמו לשם ומ״מ להרמב״ם והרא״ש ליכא תיובתא מהך מתני׳ כדפירש לעיל סי׳ שנ״ח ע״ש ועיין עוד בדברי הרב המגיד פ״ו דגניבה ופ״ה דגזילה.

(ז) {ז} נטלו לו מוכסין וכו׳. משנה פרק הגוזל בתרא הבאתיה ריש סימן שס״ח. ומוכס גזלן ולי״מ שכתב רבינו בסימן שס״ח איירי בידוע שהתייאש דהכי קאמר נמי תלמודא דלעולא הא דתנן מפני שהבעלים מתייאשים מהן איירי בידוע וא״כ הכי נמי לשון רבינו דאמר מפני שהבעלים מתייאשים מהן איירי בידוע אבל בסתם לא הוי יאוש אפי׳ בגזלן ישראל ולהרא״ש איירי הכא אפילו בסתם ובמוכס ישראל ואפילו הכי הוה יאוש ורבינו כתב כאן בסתם ונסמך על מ״ש בריש סימן שס״ח:

ומ״ש והרי הוא ממונו כאילו מכרו לו. הוא לפי דבעינן יאוש עם שינוי רשות אבל יאוש כדי לא קני לכך אמר רבינו שזה שהחליף נותן לו כסות אחרת וחמור אחר חליפין אלו הויא כמכירה וא״כ איכא יאוש ושינוי רשות:

ומ״ש בשם הרמב״ם דאם ת״ח ותיק וכו׳. ה״א התם בברייתא בלשון אחרון ואיכא למידק בדברי הרמב״ם דבפ״ה כתב נטלו מוכסין כסותו והחזירו לו אחרת הרי אלו שלו מפני שזו כמכירה היא וחזקתה שנתייאשו בעלים ממנה ואינו יודע בודאי שזו גזולה ואם היה ותיק וכו׳ ובפ״ו כתב המציל מיד לסטים ישראל וכו׳ ומחלק בין ישראל לעכו״ם כדקאמר רב אשי בגמ׳ וא״כ למה לא חילק בפ״ה ג״כ בין ישראל לעכו״ם אלא כתב בסתם חזקתה שנתייאשו בעלים ממנה ומשמע בין עכו״ם בין ישראל ותו דכתב אח״כ בד״א שהמוכס כלסטים בזמן שהמוכס היה כנעני או מוכס העומד מאליו וכו׳ אלמא דבין בעכו״ם ובין בישראל קאמר חזקתה שנתייאשו בעלים ממנה ותו לאיזה צורך כתב בפ״ה מפני שזו כמכירה היא וחזקתה וכו׳ ואינו יודע בודאי שהיא גזולה ובפ״ו גבי המציל לא אמר שהוא שלו אלא מטטם שנתייאשו ממנו דבהכי סגי ונראה דהצלה שאני דכיון דכבר נתייאשו ממנה הבעלים המציל מידו של גזלן כאילו מציל מן הנהר דמי ואפי׳ יודע שהיא גזולה זכה בה וא״צ מכירה ומש״ה שנינו במשנתינו המציל מן הנהר או מן הגייס או מן הלסטים אם נתייאשו הבעלים הרי אלו שלו דאתא לאורויי דהו״ל כמציל מן הנהר וה״ה המציל מיד המוכס דלסטים הוא כשאר גזלן וכדכתב הרמב״ם להדיא אבל בנטלו לו כסותו או חמורו ונתנו לו כסות או חמור אחר דאינו מציל מידם בע״כ אלא מרצון טוב נתנו לו התם לא קנה הכסות האחרת או החמור האחר אלא א״כ ביאוש ושינוי רשות ושינוי רשות אינו אלא כשמכרו או נתנו לו כדלעיל בסי׳ שנ״ג סעיף ה׳ לא כשבא אחר ונטלו מבית הגנב והגזלן כדלעיל בסי׳ שס״א ס״ו ולפיכך כתב הרמב״ם בפ״ה דאע״ג דאין כאן לא מכירה ולא מתנה מ״מ חילוף זה כמכירה הוא וא״כ איכא שינוי רשות אלא לפי דקשה הלא אין כאן יאוש במוכס עכו״ם לפיכך אמר עוד וחזקתה שנתייאשו הבעלים ממנה ונראה שטעמו לומר דאע״ג דבעלמא במוכס עכו״ם מסתמא לא אמרינן דמייאש ממנה אלא אם כן בידוע אין זה אלא היכא דהבעלים מרדפים אחריה לתבעו למוכס בפני דייני עכו״ם אבל הכא חזקתה שכבר נתייאשו ממנה ואין מרדפים לתבעו דאי איתא דמרדפים לתבעו לא היה המוכס מוציאה מתחת ידו ולתתו לזה תחת כסותו ותחת חמורו אלא לפי שאכתי קשה הלא כשיודע שדבר זה גנוב הוא אפי׳ אינו גנב או גזלן מפורסם צריך להחזירו בלא דמים ואפי׳ ודאי נתייאש כיון דאין כאן שינוי רשות דלא הו״ל ליטלו כיון שיודע שכסות זה הוא גזול לכך אמר הרמב״ם ואינו יודע בודאי שזו גזולה וב״י האריך בדבריו על מה שאמר הרמב״ם הרי אלו שלו מדינא ולפרש לשון הרמב״ם גם מהרו״ך האריך בזה ולא נהירא והנכון מה שכתבתי וע״ל בסימן שנ״ו ובמה שכתבתי לשם בס״ד: