(א) וה״מ שלא היה שם מחיצה תחילה אבל אם היתה שם והוסרה וחזרה ונעשית אפילו במזיד חזרה להיתרה הראשון כגון שנים או ג׳ שהקיפו במחצלאות סביבותיהן בר״ה והבדילו גם ביניהן במחצלאות וערבו יחד ומותרין לטלטל בזה לזה ונגללו המחיצות בשבת נאסרו חזרו ונפרשו אפילו במזיד חזרו להתירן הראשון הנה כבר כתבתי מה שיש להתעורר בפשט זה בלשון רבינו חדא והוא שנתעורר עליו ג״כ הב״י במה שחילק רבינו בין אם היתה המחיצה מתחלה שם והותר ובין שתחילת עשייתו נעשים בשבת וזהו מ״ש הר״ן בשם ר״ת ומהתוס׳ והרא״ש מוכח דלא ס״ל האי חילוקא אלא שמחלקין בין נעשית המחיצה להבדיל בין הרשויות ובין אם נעשה להבדיל בין ר״ה. ומ״ש ב״י ודחק נפשו שגם הרא״ש ס״ל כהר״ן כתבתי שם דז״א דא״כ לא ה״ל למכתב דרב נחמן איירי בעושה מחיצה בר״ה. וע״ק בלשון רבינו מיניה וביה במ״ש והבדילו גם ביניהן במחצלאות כי מאחר שס״ל כשינויא דהר״ן ומהר״ן משמע אפילו נגללו מחיצות ר״ה אפ״ה מותר כיון שהיו שם מתחלה וכמ״ש ג״כ הב״י א״כ לא הל״ל אלא כגון שהקיף בעדו בר״ה במחצלאות ונגללו בשבת וחזר ונפרשו ובשלמא הברייתא אתא לאשמועינן גופא דדינא דאם הבדילו ביניהן במחצלאות מותרין לערב זע״ז ולטלטל יחד דומיא דרישא דב׳ ספינות קשורות זו בזו וכן משמע שם בגמרא אבל רבינו לא בא כאן ללמדינו דין עירוב הנ״ל ה״ל לקצרו וע״ק במ״ש רבינו ועירבו יחד ומותרין לטלטל מזה לזה ונגללו מחיצות בשבת נאסרו למה נאסרו כיון שעירבו יחד ועדיין המחצלאות החיצונות קיימות ואי איירי שנפלו ג״כ א״כ קשה למה נקט כלל שהבדילו גם ביניהן במחצלאות וכמ״ש ראשונה. וגם התוס׳ והרא״ש פירשו הברייתא דקתני נגללו נאסרו דבעירבו שנים איירי ואף ששם בפרק הזורק ברישא קתני ספינות שנקשרו זו בזו מערבין ומטלטלין מזו לזו נפסקו נאסרו וכתבו שם התוס׳ ז״ל ולא דמי לעירב דרך הפתח ונסתם דקי״ל הואיל והותרה הותרה דהכא כיון דנפסקו הוי כאילו הוי ר״ה ביניהן. ש״מ דאפילו עירבו יחד ס״ל להתוס׳ כיון דנפסקו נאסרו ולא דמי למחצלאות שנגללו דהתם כשהספינות נפסקו מקשירתן נבדלו זו מזו ובמקום שנבדלו הוי ר״ה או כרמלית ביניהן ומש״ה אין מועיל מה שעירבו יחד ומן הדין שאסור משא״כ במחצלאות שאף שנגללו האמצעיות מ״מ כיון שהקיף מחצלאות החיצונות קיימות אין הפסק ר״ה וכרמלית ביניהן ובודאי מועיל עירוב הראשון. תדע שהרי סיימו שם התוס׳ וכתבו ז״ל ואם עירבו ג׳ בתים ונפל האמצעי ונעשה ר״ה פשיטא דלא אמרינן הואיל והותרה הותרה עכ״ל. הרי לפנינו שדומה ספינות שנבדלו זו מזו לג׳ בתים שנפל האמצעי ביניהן ונעשה במקום אותו הבית שנפל ר״ה ומש״ה אין מועיל עירוב. וע״ק כיון דקי״ל כשמואל דאמר מחיצה שנפל בין ב׳ חצירות אף שעירבו שנים מותר לטלטל וכ״ש כשעירבו יחד. וראיתי באשר״י פ״ק דעירובין דף קט״ו ריש ע״ד שכתב ז״ל ונראה דאם עירב לצורך שנה מחצר לחצר ונסתם הפתח בשבת ואח״כ נפתח בו ביום פשיטא דמותר לטלטל מזו לזו אלא אפילו נסתם באמצע השבוע ונפתח בשבת חוזר העירוב למקומו וראייה מהא דאמרינן בפרק הזורק ספינות קשורות זו בזו מערבין ומטלטלין מזו לזו נפסקו נאסרו חזרו ונקשרו חזרו להיתירן הראשון שכל מחיצה הנעשית בשבת בין בשוגג בין במזיד כו׳ משמע דנפסקו אפילו בחול קאמר דאי בשבת אפילו לא חזרו ונקשרו נמי אמרי׳ בשבת הואיל והותרה הותרה עכ״ל (ולכאורה נראה מדברי הרא״ש הללו שלא ס״ל שינוייא דתוס׳ דכתבתי דלעיל דלדברי התוס׳ הנ״ל אפילו נפסקו הספינות בשבת אסור כיון שנכנס ר״ה או כרמלית ביניהן וכמ״ש לעיל. אלא שי״ל שאף שמשמע מדברי הרא״ש הנ״ל דאספינות קאי מ״מ י״ל דלא קאי אלא אמחצלאות דסיפא או אמחיצה בין שתי חצירות שנפלה שהרי התחיל בספינות ונקט בלשונו סיפא דברייתא שכל מחיצה הנעשית בשבת כו׳ שקאי אאינה מחיצות ולא אספינות ואף שכתב הרא״ש אח״כ משמע דנכסקו אפילו לא חזרו ונקשרו כו׳ והאי בספינה דוקא שייכי מ״מ נראה דל״ד קאמר דהא ודאי תירוץ של התוס׳ הנ״ל נכון וישר הוא ואין לפקפק עליו דכיון דהספינות נפסקו זו מזו יש לחוש שיתבדלו זו מזו ויהיה ר״ה או כרמלית ביניהן) ואיך שיהיה מ״מ מוכח מדברי הרא״ש הנ״ל דס״ל דמחיצה שבין שתי חצירות שנפל לא נאסרו ומש״ה מוקי להאי ברייתא דמחצלאות דמיירי בנגללו בחול. וא״כ קשה לרבינו ג״כ שמוקי לה בנגללו בשבת. ובאמת שהתוס׳ שם בפרק הזורק דף ק״א ע״ב בד״ה כי איתמר דרב נחמן כו׳ הקשו קושיות הנ״ל וז״ל ומההיא דכל גגות כותל שבין שתי חצירות שנפל ואיכא מאן דשרי התם לטלטל עד עיקר מחיצה לא דמי להכא דהתם איירי שלא היה שם אלא בית א׳ בחצר זה ובית א׳ בחצר זה אבל הכא כשיש רבים כאן אמרינן נגללו נאסרו וצ״ע בשמעתתא דדיורין הבאין בשבת דאמרינן שבת הואיל והותרה הותרה עכ״ל התוס׳ הרי לפנינו דהתוס׳ מוקי להאי ברייתא דאיירי כשנגללו בשבת ואפ״ה נאסרו כיון דבכל חצר הן רבים. מ״מ דברי רבינו א״א ליישב בהכי שהרי הוא כתב שנים או ג׳ שהקיפו במחצלאות כו׳ ובשנים ליכא רבים אלא בבית א׳ בחצר זה כו׳ דכתבו התוס׳ דשרי. והתוס׳ דשני התם דהכא איירי בשיש רבים כאן ורבים כאן ה״ט משום דהם פי׳ ברייתא דמחצלאות הפרוסה דמיירי בשני חצירות כדאיתא שם בתוס׳ ורבינו בשיטת הרא״ש פירשו דאיירי שהקיפו כעין בתים זו אצל זו. וגם התוס׳ נראה דלא קאי בהאי שינוייא דהרי מסקי וכתבו על שינוייא דידהו ז״ל וצ״ע בשמעתתא דדיורין כו׳ וכמ״ש לעיל והעלהו בצ״ע. ונראה דמכח שהעלו התוס׳ בצ״ע מש״ה כתב הרא״ש שם בעירובין באותו שמעתא דדיורין דהא ברייתא דמחצלאות איירי בנגללו בחול וכמ״ש לעיל ומכח האי קושיא דהתם גופה דאי בנגללו בשבת אפילו לא חזרו ונפרשו הוי מותר וכמ״ש לעיל בשם הרא״ש. וע״ק איך כתבו הר״ן והרא״ש שניהן בשם ר״ת אוקימתא דהאי ברייתא בפנים שונות דהרא״ש תלה החילוק בין רה״י לר״ה. והר״ן תלה החילוק בין לא היו תחלה או היו תחלה. וקושיא זו האחרונה היה נ״ל לתרץ דמר אמר חדא ומר אמר חדא ול״פ דהרא״ש מוקי להאי ברייתא בנגללו בחול וחזרו ונפרשו בשבת ואז ליכא לחלק בין היו תחלה דכיון שנגללו בחול כשנכרשו בשבת כאילו לא היו מעולם דמו ומש״ה הוצרך הרא״ש לאוקמי הברייתא דמתיר כשחזרו במחיצות המבדילות בין שני רשויות דיחידים דכיון דאין כאן צד ר״ה ולא כרמלית מש״ה מותר אפילו נעשו מתחלה. והר״ן מוקי להאי ברייתא שנגללו בשבת ע״כ צריכין למימר דהא דנגללו נאסרו איירי בנגללו המחצלאות החיצונות לצד ר״ה מש״ה נאסרו ולא אמרינן בכה״ג הואיל והותרה הותרה כמ״ש בשם התוס׳ הנ״ל וכ״כ הרא״ש בהדיא בפ״ק דעירובין וכ״כ רבינו לקמן סימן שע״ד ע״ש ואתי שפיר ויכול להיות דר״ת אמר שני האוקימתות דכיון דל״פ לא בדין ולא בסברא אהדדי. ולפ״ז נראה אף שסתם הרא״ש דבריו בפרק הזורק ומשמעות דבריו משמע דמיירי כשנגללו בשבת דהא לשון דהתוס׳ נקט והתוס׳ פשיטא דפירשו דמיירי בנגללו בשבת דאל״כ לא היה ק׳ מידי משא״כ דאמר הואיל והותרה הותרה ומכותל שבין שני חצירות שנפל מ״מ אינו מוכרח מדבריו לומר כן וי״ל דסתם בפרק הזורק וסמך אמה שפי׳ להאי ברייתא בפ״ק דעירובין דבנגללו בחול מיירי. והשתא א״ש דלא הזכיר הרא״ש בדבריו בפרק הזורק ליישב שני קושיות התוס׳ הנ״ל דלפי מאי דמוקי ליה הרא״ש דמיירי בנגללו בחול לק״מ. אלא שרשה על רבינו שכתב בהדיא ז״ל ונגללו המחצלאות בשבת לכן היה נלע״ד ליישב כל קושיות הנ״ל דמ״ש רבינו ועירבו יחד כו׳ האי וי״ו דועירבו לאו וי״ו המצטרפת היא אלא וי״ו החולקת וכאילו אמר או עירבו יחד ותרתי קאמר והכי קאמר שנים ושלשה שהקיפו במחצלאות סביבותיהן ברשות הרבים וכדי שלא תקשה מאי מועילין המחצלאות הא אוסרים זה על זה משום הכי קאמר שמיירי נמי שעשו אחד משתי תיקונים או שהבדילו גם ביניהן במחצלאות והיה כל אחד מותר בשלו וזהו דומיא דעירבו שנים שכתבו התוס׳ והרא״ש בשתי חצירות או שלא הבדילו ביניהן במחצלאות אלא שעירבו יחד וע״ז מסיק וכתב ומותרין לטלטל מזה לזה ר״ל כשעירבו יחד (ולא איירי שהבדילו ביניהן) דנגללו המחיצות בשבת ר״ל המחיצות החיצונות נאסרו כו׳ והיינו כשיטת פי׳ הר״ן ממש. ומ״ש תחלה והבדילו גם ביניהן במחצלאות ע״ז לא קאי מה שמסיק נגללו בשבת אלא לענין אותן מחיצות איירי בנגללו בחול וכמ״ש הרא״ש בהדיא. ועי״ל דרבינו לא נחית הכא לפיסקא דרב ושמואל בפלוגתת כותל שבין שתי חצירות שנפל בשבת דרב אוסר לטלטל כל אחד בחצירו ושמואל מתיר ומש״ה כתב לפי דעת שניהן פירוש דברייתא בקיצור דידוע דרב דאוסר פירש האי ברייתא דמחצלת כפשוטו דאפילו נגללו מחיצות המפסיקות ביניהן בשבת אפ״ה נאסרו כדין כותל שבין שתי חצירות שנפלה ואין חילוק בין רבים בכל חצר או יחידים דהתוס׳ לא חילקו בזה כ״א למאן דמתיר בכותל שנפלה ושמואל דמתיר בכותל שבין שתי חצירות בשבת שנפל מוקי להאי ברייתא דמחצלאות דנגללו דנאסרו היינו דוקא בנגללו מחצלאות החיצונים ור״ן בשם ר״ת כתבו ליישב הברייתא אליבא מאי דקיי״ל כשמואל ומש״ה מוקי לה כמ״ש דמיירי בנגללו מחיצות החיצונות והתוס׳ והרא״ש כתבו יישוב הגמרא והבריי׳ לפי פשוטו דמשמעות דאיירי בנגללו מחצלאות המבדילות והיינו כשיטת רב ורבינו כתב לתרווייהו וע״ד שכתבתי דמ״ש ועירבו יחד ר״ל או עירבו יחד ותרתי קאמר והשתא א״ש דמאי דמסיק וכתב נגללו המחיצות נאסרו קאי לתרווייהו ר״ל לרב נגללו מחצלאות המבדילות בשבת אפ״ה נאסרו ולשמואל מיירי בנפלו המחצלאות החיצונות מש״ה דוקא נאסרו. ולשמואל לא הוצרך לאוקמי בשנים שהקיפו במחצלאות לר״ה והוצרך לומר שעירבו ביניהן אלא היה יכול להעמידו באחד שהקיף חצירו לר״ה ונגללו בשבת אלא אגב של רב הוצרך לומר דמיירי בשנים ושלשה קאמר נמי הכי לשמואל. א״נ לשון הברייתא נקט והברייתא קתני גם גבי מחצלאות מערבין ומטלטלין מזו לזו לאשמעינן גופא דדינא דיכולין לערב יחד כמו גבי ספינה דקתני ברישא וק״ל. גם לפי מ״ש התוס׳ דמחצלאות נאסרו בנגללו המחיצה שביניהן משום דרבים נינהו היינו יכולין ליישב דברי רבינו ע״פ הדרך שכתבתי דמ״ש ועירבו ר״ל או עירבו ונגללו נאסרו ר״ל אפילו אין נגללין החיצונה רק נגללו הפנימים משום דרבים. נינהו אלא שכבר כתבתי דרבינו שנקט שנים אי שלשה קשה ליישב ולומר דקאי דוקא אמ״ש ונגללו המחיצות שביניהן ומשום דרבים נינהו ועוד דהא התוס׳ משמע דחזרו מהאי שינוייא וגם הרא״ש לא זכרהו ומוקי לה בחול לפי׳ אחת משינויי קמאי בה״מ עיקר לענ״ד ביישוב דברי רבינו ודו״ק: