×
Mikraot Gedolot Tutorial
טור
שו״ע
פירוש
הערותNotes
ט/ש
טור-שו״ע אורח חיים קנ״דטור-שו״ע
;?!
אָ
שולחן ערוך
דיני תשמיש קדושה ונרות בית הכנסת, ובו ט״ו סעיפים
(א) רְחָבָה שֶׁל עִיר, אַף עַל פִּי שֶׁמִּתְפַּלְּלִין בָּהּ בְּתַעֲנִיּוֹת, אֵין בָּהּ מִשּׁוּם קְדֻשָּׁה מִפְּנֵי שֶׁהוּא עֲרַאי; וְכֵן בָּתִּים וַחֲצֵרוֹת שֶׁמִּתְקַבְּצִים בָּהֶם לְהִתְפַּלֵּל בְּאַקְרַאי (פי׳ דֶּרֶךְ מִקְרֶה וְהִזְדַּמֵּן לֹא דֶּרֶךְ קְבִיעוּת), אֵין בָּהֶם שׁוּם קְדֻשָּׁה. {הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּלֹא מִקְרֵי אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ אֶלָּא אִם הוּא כְּמִין אַרְגָּז, שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי רַק לִכְבוֹד הַתּוֹרָה, אֲבָל אָרוֹן הַבָּנוּי בְּחוֹמָה הַנַּעֲשֶׂה לִשְׁמִירָה, לֹא מִקְרֵי תַּשְׁמִישֵׁי קְדֻשָּׁה; וְכָל שֶׁכֵּן אִם הַסְּפָרִים מִתְקַלְקְלִים בּוֹ, דְּמֻתָּר לִטְּלָן מִשָּׁם (מָרְדְּכַי וְהַגָּהוֹת אֲשֵׁרִ״י פ׳ בְּנֵי הָעִיר).}
(ב) הַשּׂוֹכְרִים בַּיִת וּמִתְפַּלְּלִין בּוֹ, אֵין לוֹ דִּין בֵּית הַכְּנֶסֶת. (ג) תַּשְׁמִישֵׁי קְדֻשָּׁה, כְּגוֹן: תִּיק שֶׁל סְפָרִים וּמְזוּזוֹת, וּרְצוּעוֹת תְּפִלִּין, וְאַרְגָּז שֶׁנּוֹתְנִין בּוֹ סֵפֶר תּוֹרָה אוֹ חֻמָּשׁ וְכִסֵא שֶׁנּוֹתְנִין עָלָיו סֵפֶר תּוֹרָה, וּוִילוֹן שֶׁתּוֹלִין לִפְנֵי הַהֵיכָל, יֵשׁ בָּהֶן קְדֻשָּׁה וְצָרִיךְ לְגָנְזָן. {הַגָּה: וְדַוְקָא הַדָּבָר שֶׁמְּנִיחִין בָּהֶן דְּבַר הַקְּדֻשָּׁה בְּעַצְמוֹ לִפְעָמִים, אוֹ שֶׁנַּעֲשֵׂית לְכָבוֹד כְּגוֹן הַמִּכְסֶה שֶׁעַל הַקְּרָשִׁים שֶׁל הַסְּפָרִים, אֲבָל אוֹתוֹ מִכְסֶה שֶׁהוּא לִשְׁמֹר אוֹתוֹ מִכְסֶה שֶׁעַל הַקְּרָשִׁים, לֹא מִקְרֵי תַּשְׁמִישׁ, דְּהָוֵי תַּשְׁמִישׁ דְּתַשְׁמִישׁ, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. אָסוּר לְכַבֵּס מִטְפָּחוֹת שֶׁל סֵפֶר תּוֹרָה בְּמֵי רַגְלַיִם, מִפְּנֵי הַכָּבוֹד (רַבֵּנוּ יְרוּחָם נ״ב ח״ד וְרַ״ן מָרְדְּכַי פ״ק דמ״ק).} (ד) מִטְפְּחוֹת סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁבָּלוּ, יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת מֵהֶם תַּכְרִיכִין לְמֵת מִצְוָה וְזוֹ הִיא גְּנִיזָתָן. (ה) סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁבָּלָה, מְנִיחִין אוֹתוֹ בִּכְלִי חֶרֶס וְגוֹנְזִין אוֹתוֹ בְּקֶבֶר תַּלְמִיד חָכָם, אֲפִלּוּ אֵינוֹ אֶלָּא שׁוֹנֶה הֲלָכוֹת וְלֹא שִׁמֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. (ו) אֵין עוֹשִׂין מִתֵּבָה כִּסֵא לְסֵפֶר תּוֹרָה; אֲבָל מֻתָּר לַעֲשׂוֹת מִתֵּבָה גְּדוֹלָה קְטַנָּה, וְכֵן מֻתָּר לַעֲשׂוֹת מִכִּסֵא גָּדוֹל כִּסֵא קָטָן, אֲבָל אָסוּר לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ שְׁרַפְרָף (פי׳ כִּסֵא קָטָן) לְכִסֵא; וְכֵן מֻתָּר לַעֲשׂוֹת מִוִּילוֹן גָּדוֹל וִילוֹן קָטָן, אוֹ לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ כִּיס לְסֵפֶר תּוֹרָה; אֲבָל לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ כִּיס לְחֻמָּשׁ, אָסוּר. {הַגָּה: וּפָרֹכֶת שֶׁאֲנַחְנוּ תּוֹלִין בִּפְנֵי הָאָרוֹן אֵין לוֹ קְדֻשַּׁת אָרוֹן, רַק קְדֻשַּׁת בֵּית הַכְּנֶסֶת; וְכֵן הַכְּלוּנְסוֹת שֶׁבּוֹ תּוֹלִין הַפָּרֹכֶת, וּמִכָּל מָקוֹם אָסוּר לַעֲשׂוֹת מֵהֶם הָעֵצִים שֶׁמְּסַמְּנִים בּוֹ הַקְּרִיאָה לְחוֹבַת הַיּוֹם, שֶׁאֵינָן קְדוֹשִׁים כְּמוֹ הֵם (פִּסְקֵי מהרא״י סי׳ רכ״ה).} (ז) הַבִּימָה (פי׳ מָקוֹם גָּבוֹהַּ), כְּגוֹן בִּימָה שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים לַמֶּלֶךְ, אֵין בָּהּ קְדֻשַּׁת אָרוֹן, אֶלָּא קְדֻשַּׁת בֵּית הַכְּנֶסֶת. (ח) הָאָרוֹן וְכָל מַה שֶּׁעוֹשִׂים לְסֵפֶר תּוֹרָה, מוֹעִיל בּוֹ תְּנַאי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ שְׁאָר תַּשְׁמִישׁ, אֲפִלּוּ דְּחוֹל. {הַגָּה: וְנָהֲגוּ לֵיהָנוֹת בְּכַמָּה הֲנָאוֹת מִדִּבְרֵי קְדֻשָּׁה, כְּגוֹן: מִטְפְּחוֹת שֶׁל סְפָרִים וְשֻׁלְחָן שֶׁבְּבֵית הַכְּנֶסֶת וּמְעִילִים שֶׁל סֵפֶר תּוֹרָה, וְכָתְבוּ הַטַּעַם מִשּׁוּם דְּכֵיוָן שֶׁנָּהֲגוּ כֵן, וְאִי אֶפְשָׁר לִזָּהֵר, לֵב בּית דִּין מַתְנֶה עֲלֵיהֶם מֵעִקָּרָא, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹאוּ בְּנֵי אָדָם לִידֵי תַּקָּלָה, וְאַף עַל גַּב דְּלֹא הִתְנוּ כְּאִלּוּ הִתְנוּ דָּמִי (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן רע״ג וּבֵית יוֹסֵף).} (ט) הַמִּתְנַדְּבִים סֵפֶר תּוֹרָה וּמְנִיחִים מִטְפָּחוֹת בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן כָּל סֵפֶר וְסֵפֶר, שֶׁלְּדַעַת כֵּן הֻקְדְּשׁוּ; אֲבָל הַמְנִיחִים בְּבֵיתָם וְאַחַר כָּךְ מַקְדִּישִׁין, כֵּיוָן שֶׁעַל דַּעַת אוֹתוֹ סֵפֶר נַעֲשָׂה וְנִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ אוֹתוֹ סֵפֶר, אָסוּר לַהֲנִיחוֹ בְּסֵפֶר תּוֹרָה אַחֵר, וְיֵשׁ מַתִּירִים {וְכֵן נוֹהֲגִין עַכְשָׁו, מִשּׁוּם לֵב בֵּית דִּין מַתְנֶה עֲלֵיהֶם לִנְהֹג כָּךְ.} (י) הַנּוֹהֲגִים לְהָנִיחַ עַטְרוֹת סֵפֶר תּוֹרָה בְּרֹאשׁ הַקּוֹרֵא, בְּסִיוּם הַתּוֹרָה, אֵין מוֹחִין בְּיָדָם; אֲבָל הַמְנִיחִים אוֹתָם בְּרָאשֵׁי חֲתָנִים דְּעַלְמָא, מוֹחִין בְּיָדָם. (יא) נֵרוֹת שַׁעֲוָה שֶׁנְּתָנָם עַכּוּ״ם לְעוֹבְדֵי אֱלִילִים, וְכִבָּן שַׁמָּשָן וּנְתָנָם אוֹ מְכָרָן לְיִשְׂרָאֵל, אָסוּר לְהַדְלִיקָם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. {הַגָּה: אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּרִים לְהֶדְיוֹט. וְעַיֵּן בְּיוֹרֵה דֵּעָה סי׳ קל״ט מֵדִינִים אֵלּוּ. מוּמָר עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁנָּתַן שַׁעֲוָה אוֹ נֵר לְבֵית הַכְּנֶסֶת, אָסוּר לְהַדְלִיקוֹ (פִּסְקֵי מהרי״ו סי׳ ס״ו וְעַיֵּן בְּיוֹרֵה דֵּעָה סי׳ רנ״ד).} (יב) עַכְבָּר שֶׁנִּמְצָא בְּשֶׁמֶן שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת, אִם הוּא מָאוּס, אָסוּר לְהַדְלִיקוֹ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. (יג) נֵר שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת מֻתָּר לִקְרוֹת לְאוֹרוֹ. (יד) אֵין מַדְלִיקִין נֵר שֶׁל הֶדְיוֹט מִנֵּר שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת, וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר דְּהָנֵי מִלֵּי בְּעוֹד שֶׁדּוֹלְקִין לְמִצְוָתָן, אֲבָל כְּשֶׁצָּרִיךְ לְכַבּוֹתָן, מֻתָּר. {הַגָּה: מִיהוּ לֹא נָהֲגוּ לִזָּהֵר בְּכָךְ, וּמַדְלִיקִין בָּהֶן נֵר שֶׁהוּא לְצֹרֶךְ גָּדוֹל, וְאֶפְשָׁר גַּם כֵּן שֶׁדַּעַת בֵּית דִּין מַתְנֶה בְּכָךְ, וְכֵן בְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁנָּהֲגוּ לְהָקֵל בִּדְבָרִים כָּאֵלּוּ [אוּלַי] הוּא מֵהַאי טַעֲמָא (פִּסְקֵי מהרא״י סִימָן רע״ג).} (טו) בְּנֵי כְּרַךְ שֶׁקָּנוּ סֵפֶר תּוֹרָה וְהִתְנוּ שֶׁאִם יֵצֵא אֶחָד מֵהַכְּרַךְ שֶׁהַנִּשְׁאָרִים יִתְּנוּ לוֹ חֶלְקוֹ, וְהוּקְרוּ הַסְפָרִים, אִם יָצָא אֶחָד מֵהֶם אֵין נוֹתְנִין לוֹ אֶלָּא מַה שֶּׁנָּתַן בִּלְבַד. מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5)
טור
(א) רחבה של עיר אף על פי שמתפללין בה בתעניות, אין בה משום קדושה מפני שהוא עראי, ולא נקבעה לתפלה. וכן בתים וחצרות שמתקבצין בהן להתפלל באקראי אין בהם שום קדושה. (ג) תשמישי מצוה כגון סוכה ולולב שופר וציצית אין בהן שום קדושה ויכולין להשתמש בהן.
תשמישי קדושה כגון תיק של ספרים תפילין ומזוזות וספר תורה, ורצועות של תפילין, וארגז שנותנים בו ספר תורה או חומש, וכסא שנותנים עליו ספר תורה, ווילון שתולין לפני ההיכל, יש בהן קדושה וצריך לגונזן.
(ד) מטפחות ספרי תורות שבלו יכולין לעשות מהן תכריכין למת מצוה, וזו היא גניזתן. (ה) וספר תורה שבלה גונזין אותו בקבר תלמיד חכם שונה הלכות, ובכלי חרס. (ו) אין עושין מתיבה כסא לספר תורה, אבל שרי לעשות מתיבה גדולה קטנה. וכן מותר לעשות מכסא גדול כסא קטן, אבל אסור לעשות ממנו שרפרף לכסא. וכן מותר לעשות מוילון גדול וילון קטן או לעשות ממנו כיס לספר תורה, אבל לעשות ממנו כיס לחומשים אסור. (ז) הבימה אין בה קדושת ארון אלא קדושת בית הכנסת. (ח) הארון וכל מה שעושין לספר תורה מועיל בו תנאי להשתמש בו שאר תשמיש. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
(א) וחצרות – וחצרות שלנו נעשה קודש כיון שמתפללין שם תדיר כל זמן שהם נדחקין מהרי״ט עיין מ״א. גן ופרדס ואיצטבא שסביבה אע״פ שפתוח לבה״כ אין בה קדושה ואם היה פתוח נגד ההיכל יש להחמיר שלא להשתמש בהן שם:
(ב) הקודש – הגה זו צ״ל בסעיף ג:
(ג) בחומה – וה״ה הבנוי בכותל של עץ דהוי כחדר בעלמא. מ״א:
(ד) ס״ת – בלא מטפחת דאל״כ יש לו דין בה״כ:
(ה) ווילון – ולדידן הוי תשמיש דתשמיש. עיין ס״ו בהג״ה:
(ו) קדושה – והוא הדין מקק ספרים ומקק מטפחותיהן. גמרא:
(ז) מטפחות – אסור לעשות מטפחות משעטנז והפרוכת מותר עש״ת ב״ש:
(ח) וגונזין – ואסור לשורפן. וה״ה ספרים וכל תשמישי קדושה. ב״ש מ״א עיין בתשובת כנסת יחזקאל סי׳ ל״ז: (ט) לחומש – וכ״ש שאסור לכרוך מפה של ס״ת בספר הפטרות. ומפה שפורסין על השולחן אסור לפרוס על העמוד שלפני החזן. מהרי״ל:
(י) ופרוכת – ומותר לעשות מפרוכת מכסה שעל השלחן (ובס׳ אליהו רבה מתיר אפי׳ לעשות ממנו מפה על העמוד וכן משמע בשו״ת ב״ח). ומותר לחתוך טסים כסף ישנים שלמים ושבורים שאין משתמשים בהם בבה״כ כדי לעשות פמוט להדליק בשבת ויו״ט חוות יאיר סי׳ קע״א. ובשו״ת ב״ח סי׳ י״ז מתיר לעשות מפרוכת מפה על העמוד ואוסר לעשות חופה לחתנים. ומ״א מקיל הטעם דלב ב״ד מתנה עליהם ואין ליתן לכובס עכו״ם אלא יכבסם ישראל ולא עם דברים אחרים. שכנה״ג:
(יא) קדושים כמו הם – מפות שפורסים על הס״ת יכולין לתלותן בכותל בה״כ וכן כלי כסף שמשימים על הס״ת יכולים להניחם על העמודים שבבה״כ (רדב״ז) [ב״ז] סי׳ קע״ד. כתב רש״ל נראה דאין קרוי הורדה מקדושה אם מניחים שאר ספרים בארון אצל ס״ת דהא עדיין קדושתו קיים תדע שהרי אנו מניחים לעולם יריעות פסולים בארון וה״ה חומשים ושאר ספרים אכן צ״ע היכי שהוציאו הס״ת ממנו אם יכולין להניח בתוכו שאר ספרים דמאחר דלית ביה ס״ת הוי הורדה מקדושה לפי שעה או לא עכ״ל. והב״ח כתב עליו ול״נ פשוט דאסור דאפי׳ לפי׳ שעה מיקרי הורדה ואפילו להניחם אצל ס״ת נמי אין נראה להקל עכ״ל. ובס״ח סי׳ תתקל״ח איתא דאסור להניח בתוכו יריעות פסולים. וכתב ט״ז לפ״ז לא יפה עושים שביום הושענא רבה שמוציאים כל ס״ת ושמים שם נר דולק והוי דופן ארון הקודש תשמיש לאותו נר ע״ש. וכתב עוד הך קדושת הארון היא דוקא כשעושין אותו שיהיה לעולם קבוע בו ס״ת אבל אם עושין אותן לזמן ואח״כ יעשו ארון הקודש כראוי נראה דלאחר שעשו ארון שני לקביעות נתבטלה הקדושה של הראשון וע״כ מותר לשום בתוכו ספרים. וכתב עוד ולולי דמסתפינא אמינא מילתא חדתא דהא דאמרינן דאסור לעשות מקדושה חמור׳ קדושה קלה היינו כ״ז שראוי לקדושה גדולה אבל אם אינה ראוי לזה רק לקלה טפי עדיף שיעשה בה לכל הפחות קדושה קלה ממה שתהיה פנויה ותגנז עכ״ל ט״ז ומ״א כתב על הב״ח אפשר דשרי משום דלב ב״ד מתנה ובארון הבנוי כמין חדר פשיטא דשרי כמש״ל ס״ק ג׳. הט״ז ביו״ד סי׳ רפ״ב כתב דאסור ליקח ספר ולהניחו תחת ספר אחר כדי להגביהו שיהא נוח לו לראות לעיין בתוכו אא״כ מונח הספר כבר אז מותר להניח השני על גביו ע״כ ומ״א כתב דמותר ומכ״ש כשעושה ללמוד ממנו. כתב בס״ח לא ישרטט קונטרס על הספר לפי שאין קדושה לקונטרס עד שיכתבו בו וכתב המ״א משמע דכשכתב בו מותר להניח עליו. אם החמה זורחת ולא יכול ללמוד מותר להניח ספר א׳ להיות לצל אבל שלא לצורך אסור ליהנות בו ס״ח סי׳ תתצ״ח. לא יניח קוטרסים בספר ולא יכתוב חשבונותיו בספר ולא ינסה בו הקולמוס ס״ח שם. כתב המ״א תמיה על גדולי הדור שאין מוחין בהעושין בדפי הספרים כתבי קודש כשקושרים אותם ובודאי זה איסור גמור שמורידין אותן מקדושתן. (ובס׳ אליהו רבה מיישב קצת המנהג. כ׳ בתשובת חות יאיר יש להסתפק אם מותר לחתוך טס של כסף לעשות ממנו פמוט להדליק בב״ה וטס שבור יש מתיר עיין שם וצ״ע עי׳ באר היטב ס״ק ט׳):
(יב) התנו – וראוי לכל אדם כשמנדב דבר או הגזבר כשקונה להתנות להשתמש בה: (יג) בידם – ואם התנו בשעת עשיית העטרה שיניחו בראש חתנים מותר כמ״ש. ס״ח מ״א: (יד) שעוה – כתב הט״ז דה״ה וכ״ש מנורות שקורין לייכטי״ר שהם בבית ע״א דאין להשתמש בבה״כ ואפי׳ בביתו:
(טו) בבה״כ – וה״ה לכל נר מצוה ה״ה לכל מילי דמצוה אין עושין מדבר שנעשה לע״א. מ״א עיין סי׳ י״א ס״ח וסי׳ תקפ״ו ס״ג:
(טז) אסור להדליקו – דדמי לקרבן שאין מקבלין ממנו. אבל מעכו״ם מקבלים כ״כ בי״ד סי׳ רנ״ד. ובס״ח סי׳ תרפ״ו כתב ואם נתן המומר מעות לכתוב ס״ת בשמו שרי וכ״כ הש״ך בסי׳ רנ״ד בשם מבי״ט:
(יז) מאוס – ואם יש ס׳ לבטלה מותר להדליק. ט״ז מ״א:
(יח) בבה״כ – ה״ה לשאר הדלקה של מצוה. רש״ל:
(יט) לאורו – היינו דווקא דבר של לימוד וכ״מ מדאסר בסעיף י״ד אפי׳ להדליק ממנו ומיהו זה דוקא במי שנדר נר לבה״כ דעלה קאי אבל הנרות שעושין הגזברים דדרך ליקח במ״ש כל א׳ נר לביתו ומשתמש בהן תשמיש חול ה״ל לב ב״ד מתנה עליהן אבל באותן שעומדין על המנורה אסור לקרות בהם דבר של חול. מ״א: (כ) גדול – לחולה שאין בו סכנה. מ״א: (כא) והוקרו – ואם הוזלו א״צ ליתן לו אלא כשעת הזול לבוש ואם היה התנאי שאם ירצה הוא יתן להם דמיהן ויקח הס״ת אע״פ שנתרצה אח״כ ליתן להם הס״ת אינם נקראים מוחזקים כיון שיש בידו לסלקם מ״א. מצא דבר בחצר בה״כ זכה בו דחצר קונה מכח יד ואין יד להקדש. כתב המבי״ט ח״ב סי׳ קע״א בני העיר שהיה להם בה״כ א׳ ומחמת סיבה הוצרכו לחלוק עצמם לב׳ הדין שכל כלי קודש וס״ת יחלוקו באופן זה אם יש חפצים ידועים שהקדישם א׳ יכול הוא או יורשיו להוליכם לבה״כ אשר הוא בתוכו ומה שאינו ידוע יחלוקו לפי ערך אנשים שהם מבן י״ג ולמעלה כי יש לכולם זכות בהם ואם א״א לחלקם ישתמשו כל א׳ בזמן לפי ערך ע״כ וכתב המ״א ול״נ אם נשתקע שם בעליו ממנו אעפ״י שידוע מי הקדישם זכו בהם כולם דהא הקהל יכולים לשנותו לדבר הרשות ועוד נ״ל דגם לנשים וטף יש להם חלק בכל דברים שירשו הזכות מאבותיהם ע״ש. ועיין בהרא״ש סי׳ ז׳ מה שהאריך בענין זה. קהל שברחו ואח״כ נתיישבו וא׳ מהם לקח כלי קודש מחויב להחזיר לידם אעפ״י שהוא אינו רוצה לדור שם אפי׳ היה הוא מנדב הכלי קודש. משפטי שמואל סי׳ ס״ז ועיין תשובת עה״ג סי׳ מ״ט. א׳ שקנה מצוה אחת לשנה כגון גלילה ובתוך השנה גירש המלך היהודים אם בשעת הקנין כבר נשמע דבר המלך אעפ״י שהיו משתדלין לבטל הגזירה מ״מ ה״ל להתנות ואם לא התנה צריך לשלם. וכשהתנה בעינן תנאי קודם למעשה וכל דיני תנאי. מ״ע סי׳ ס״ד ועיין בח״מ סי׳ של״ד ס״א בהג״ה. ואפשר דהקדש שאני דיד הקדש על העליונה מ״א. כתב הרשב״א ראובן שבנה מביתו היכל לבה״כ ורוצה לכתוב שמו עליו אין יכולין לעכב עליו שהתורה מפרסמת העושה מצוה. א׳ בנה בה״כ ורצו הקהל להשתתף עמו במעות ולא רצה אלא שיהיה לו ולזרעו לשם וכלה זרעו. עי׳ ס״ח סי׳ תק״ג. ועיין תשובת עה״ג סי׳ מ״ט מזה. א׳ רצה ליתן בעד מצוה עשרה זהובים ונתן אחר ט״ו זהובים ואח״כ חזר השני חייב הראשון לעכבו בעד י׳ זהובים צ״צ. והמ״א כ׳ עליו ולא נהגו כן. (בספר אליהו רבה מפלפל אי מותר לעשות המכסה לס״ת או מענטלי ומפה משעטנז ומסיים שם ולמה דס״ל דאסור אם טעה א׳ ועשה הוי הקדש טעות ויעשה ממנו פרוכת: רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tur-Shulchan Arukh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144