×
Mikraot Gedolot Tutorial
טור
שו״ע
פירוש
הערותNotes
ט/ש
טור-שו״ע אורח חיים קנ״טטור-שו״ע
;?!
אָ
שולחן ערוך
באיזה כלי נוטלין הידים, וכיצד יבואו המים לידיו, ובו כ׳ סעיפים
(א) אֵין נוֹטְלִים לַיָּדַיִם אֶלָּא בִּכְלִי; וְכָל הַכֵּלִים כְּשֵׁרִים, וַאֲפִלּוּ כְּלֵי גְּלָלִים (פי׳ כֵּלִים עֲשׂוּיִים מֵרֶפֶשׁ בָּקָר וְעָפָר), וּכְלֵי אֲבָנִים, וּכְלֵי אֲדָמָה; וְצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא מַחֲזִיק רְבִיעִית; וְאִם נִקַּב בְּכוֹנֵס מַשְׁקֶה, דְּהַיְנוּ שֶׁאִם יָשִׂימוּ אוֹתוֹ עַל מַשְׁקִים יִכָּנְסוּ בְּתוֹכוֹ דֶּרֶךְ הַנֶּקֶב, וְהוּא גָּדוֹל מִנֶּקֶב שֶׁהַמַּשְׁקִים שֶׁבְּתוֹךְ הַכְּלִי יוֹצְאִים בּוֹ, אָז בָּטֵל מִתּוֹרַת כְּלִי וְאֵין נוֹטְלִים מִמֶּנּוּ לַיָּדַיִם וַאֲפִלּוּ אִם הוּא מַחֲזִיק רְבִיעִית מִן הַנֶּקֶב וּלְמַטָּה.
(ב) וְהָנֵי מִילֵי שֶׁנּוֹטֵל בְּדֶּרֶךְ פִּיו לְמַעְלָה, שֶׁמַּה שֶּׁמִּמֶּנּוּ מִן הַנֶּקֶב וּלְמַעְלָה אֵינוֹ חָשׁוּב כִּכְלִי, וְנִמְצָא שֶׁאֵין הַמַּיִם בָּאִים עַל יָדוֹ מֵהַכְּלִי; אֲבָל אִם נוֹטֵל דֶּרֶךְ הַנֶּקֶב, שָׁרֵי, כֵּיוָן שֶׁמַּחֲזִיק רְבִיעִית מִמֶּנּוּ וּלְמַטָּה. (ג) כְּלִי שֶׁמַּחֲזִיק רְבִיעִית כְּשֶׁסוֹמְכִים אוֹתוֹ, וְאִם לֹא יִסְמְכוּהוּ יִשָּׁפְכוּ הַמַּיִם וְלֹא יִשָּׁאֵר בּוֹ רְבִיעִית, אֵינוֹ כְּלִי; הִלְכָּךְ, מְגוּפָה שֶׁל חָבִית שֶׁהִיא חַדָּה וְאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת רְבִיעִית שֶׁלֹּא מְסֻמֶּכֶת, אֵין נוֹטְלִים מִמֶּנָּה; וְאִם הִרְחִיבָה מִלְּמַטָּה עַד שֶׁמְּקַבֶּלֶת רְבִיעִית כְּשֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת שֶׁלֹּא מְסֻמֶּכֶת, נוֹטְלִים מִמֶּנָּה. (ד) חֵמֶת וּכְפִישָׁה, שֶׁהֵם מִינֵי נֹאדוֹת שֶׁל עוֹר שֶׁתִּקְּנָן וְעָשָׂה לָהֶם בֵּית מוֹשָׁב, נוֹטְלִים מֵהֶם; אֲבָל שַׂק וְקֻפָּה שֶׁהִתְקִינָן לָשֶׁבֶת בְּלֹא סְמִיכָה וְזִפְּתָן בְּזֶפֶת עַד שֶׁהֵם מְקַבְּלִים מַשְׁקִים, אֵין נוֹטְלִין מֵהֶם לַיָּדַיִם, לְפִי שֶׁאֵינָם עֲשׂוּיִין לְקַבֵּל מַשְׁקִים; וְהוּא הַדִּין לְכוֹבָעִים שֶׁל לְבַדִים (פי׳ בֶּגֶד קָשֶׁה פילטר״ו בְּלַעַ״ז), אֲפִלּוּ כְּשֶׁהֵם קָשִׁים כָּל כָּךְ שֶׁמְּקַבְּלִים מַיִם וְאֵינָם זָבִים מֵהֶם, מִכָּל מָקוֹם אֵינָם עֲשׂוּיִם לְקַבֵּל מַיִם; וּמִכָּל מָקוֹם עַל יְדֵי הַדַּחַק מֻתָּרִים, שֶׁעוֹבְרֵי דְּרָכִים רְגִילִים לִשְׁתּוֹת בָּהֶם. (ה) כְּלִי שֶׁתְּחִלַּת תִּקּוּנוֹ כָּךְ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד בְּלֹא סְמִיכָה, וְאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בּוֹ אֶלָּא עַל יְדֵי סְמִיכָה, חָשׁוּב שַׁפִּיר כְּלִי; לְפִיכָךְ כְּלִי שֶׁהוּא מָלֵא נְקָבִים מִתַּחְתָּיו וּפִיו צַר לְמַעְלָה, וּכְשֶׁמַּנִּיחַ אָדָם אֶצְבָּעוֹ עָלָיו אֵין הַמַּיִם יוֹצְאִים, וּכְשֶׁמְּסִירוֹ הַמַּיִם יוֹצְאִים, מֻתָּר לִטֹּל מִמֶּנּוּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַחֲזִיק כְּלוּם, כֵּיוָן שֶׁעָשׂוּי לְקַבָּלָה בְּעִנְיָן זֶה וְזֶה עִקַּר תַּשְׁמִישׁוֹ, נִקְרָא כְּלִי. {הַגָּה: וְכָל שֶׁכֵּן כְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בִּרְזָא לְמַטָּה, הוֹאִיל וּמִתְּחִלָּה נַעֲשָׂה לְקַבֵּל עַל יְדֵי כָּךְ (טוּר וּבֵית יוֹסֵף).} (ו) לֹא יִתֵּן מַיִם לַחֲבֵרוֹ בְּחָפְנָיו, שֶׁאֵין נוֹטְלִים אֶלָּא מִן הַכְּלִי; וְהוּא הַדִּין אִם נָטַל יָדוֹ אַחַת מֵהַכְּלִי וְשָׁפַךְ מִמֶּנָּה לְיָדוֹ אַחֶרֶת, דְּאֵינוֹ כְּלוּם; וְרַבֵּנוּ תָּם מַתִּיר בְּזוֹ, כֵּיוָן שֶׁתְּחִלַּת נְטִילָה לְיָדוֹ אַחַת הָיְתָה מִן הַכְּלִי, וְהוּא שֶׁהָיְתָה יָדוֹ הָרִאשׁוֹנָה טְהוֹרָה, כְּגוֹן שֶׁשָּׁפַךְ עָלֶיהָ רְבִיעִית בְּבַת אַחַת. {הַגָּה: וְנָהֲגוּ לְהָקֵל כְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ תָּם, אֲבָל הַסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה הִיא עִקָּר, וְלָכֵן יֵשׁ לְהַחְמִיר לְכַתְּחִלָּה.} (ז) צָרִיךְ שֶׁיָּבוֹאוּ הַמַּיִם מִכֹּחַ נוֹתֵן, לְפִיכָךְ צִנּוֹר שֶׁדּוֹלֶה מַיִם מִן הַיְאוֹר וְשׁוֹפֵךְ בּוֹ וְנִמְשָׁכִים מִמֶּנּוּ הַמַּיִם לְהַשְׁקוֹת הַשָּׂדֶה, אֵינוֹ יָכוֹל לִתֵּן יָדָיו לְתוֹכוֹ כְּדֵי שֶׁיִּקְלְחוּ הַמַּיִם עֲלֵיהֶם, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָם בָּאִים מִכֹּחַ אָדָם, שֶׁכְּבָר פָּסַק כֹּחַ הַשּׁוֹפֵךְ; וְאִם מֵשִׂים יָדָיו קָרוֹב לִמְקוֹם הַשְּׁפִיכָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מֵשִׂים אוֹתָהּ תַּחַת הַשְּׁפִיכָה מַמָּשׁ, עָלְתָה לוֹ נְטִילָה, דְּכָל זְמַן שֶׁהֵם קְרוֹבִים לִמְקוֹם הַשְּׁפִיכָה עֲדַיִן מִכֹּחוֹ הֵם בָּאִים. וְאִם הִטְבִּיל יָדָיו לְתוֹךְ הַצִּנּוֹר הַזֶּה, אֵינָם טְהוֹרוֹת מִכֹּחַ טְבִילָה, מִפְּנֵי שֶׁהֵם שְׁאוּבִים; וְהָנֵי מִילֵי בְּדוֹלֶה, שֶׁשּׁוֹפֵךְ וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הַצִּנּוֹר עַצְמוֹ, אֲבָל אִם נוֹתֵן אוֹתָם חוּץ לַצִּנּוֹר וּמַמְשִׁיךְ אוֹתָם לַצִּנּוֹר וְהִטְבִּיל בּוֹ יָדָיו, טְהוֹרוֹת, דִּשְׁאוּבִים שֶׁהִמְשִׁיכוּהָ, כְּשֵׁרָה; וַאֲפִלּוּ דּוֹלֶה וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הֶחָרִיץ עַצְמוֹ, אִם הַדְּלִי נָקוּב מֵאֲחוֹרָיו בְּכוֹנֵס מַשְׁקֶה, וּבְעוֹד שֶׁשּׁוֹפֵךְ דֶּרֶךְ פִּיו לַצִּנּוֹר מְקַלֵּחַ מֵאֲחוֹרָיו לַיְּאוֹר, מַטְבִּיל בּוֹ אֶת הַיָּדַיִם, וּטְהוֹרוֹת, דַּחֲשִׁיבֵי כְּאִלּוּ הִטְבִּילָם בַּיְּאוֹר, דְּנִצּוֹק זֶה מְחַבֵּר הַכְּלִי לַיְּאוֹר וַחֲשִׁיבֵי מַיִם שֶׁבַּצִּנּוֹר מְחֻבָּרִים לְמֵימֵי הַיְאוֹר, אַף עַל גַּב דְּנִצּוֹק כָּזֶה לֹא חָשִׁיב חִבּוּר לְעִנְיַן טְבִילָה. וְיֵשׁ חוֹלְקִין בָּזֶה וְאוֹמְרִים דְּגַם לִנְטִילַת יָדַיִם לֹא חָשִׁיב חִבּוּר. {הַגָּה: אֵין לִטֹּל יָדָיו מֵאוֹתָן אֲבָנִים הַקְּבוּעִים לַכֹּתֶל וְעָשָׂה לָהֶם בֵּית קִבּוּל וּבִרְזָא, אֲבָל אִם הָיוּ כֵּלִים תְּחִלָּה וְחִבְּרָם לַכֹּתֶל, נוֹטְלִין מִמֶּנּוּ (אֲגֻדָּה פ׳ הַמּוֹכֵר בַּיִת).} (ח) אִם הִכְנִיס יָדָיו בְּתוֹךְ כְּלִי שֶׁל מַיִם וְשִׁכְשֵׁךְ יָדָיו בָּהֶם, אִם הַכְּלִי מְחֻבָּר לַקַּרְקַע, לֹא עָלְתָה לוֹ נְטִילָה; וְאִם אֵינוֹ מְחֻבָּר לַקַּרְקַע, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁעָלְתָה לוֹ נְטִילָה, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא עָלְתָה לוֹ, וּבִשְׁעַת הַדַּחַק יָכוֹל לִסְמֹךְ עַל דִּבְרֵי הַמַּתִּירִים; וְאִם אַחַר כָּךְ נִזְדַּמֵּן לוֹ לִטֹּל בְּדֶרֶךְ נְטִילָה, נוֹטֵל בְּלֹא בְּרָכָה. (ט) חָבִית שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מַיִם, מַנִּיחָהּ עַל בִּרְכָּיו וְנוֹטֵל מִמֶּנָּה לַיָּדַיִם, וְאִם הָיְתָה מֻטָּה בָּאָרֶץ וְהַמַּיִם מְקַלְּחִים מִמֶּנָּה, אוֹ שֶׁעוֹמֶדֶת וְהַמַּיִם יוֹצְאִים דֶּרֶךְ נֶקֶב שֶׁבָּהּ וְנָתַן יָדָיו שָׁם, לֹא עָלְתָה לוֹ נְטִילָה וְאִם הָיְתָה בִּרְזָא (פי׳ דָּבָר סוֹתֵם הַנֶּקֶב ספינ״ה בְּלַעַ״ז) בַּנֶּקֶב וֶהֱסִירָהּ וְקִבֵּל הַמַּיִם עַל יָדָיו, חָשִׁיב שַׁפִּיר כֹּחַ גַּבְרָא; וְצָרִיךְ לְהַחְזִירָהּ וְלַהֲסִירָהּ בְּכָל שְׁפִיכָה וּשְׁפִיכָה. (י) אִם הִטָּה חָבִית מְלֵאָה מַיִם וְהָלַךְ וְיָשַׁב לוֹ וְהֶחָבִית שׁוֹפֶכֶת מַיִם כָּל הַיּוֹם מֵחֲמַת הַטָּיָתוֹ וְנָטַל יָדָיו מִמֶּנּוּ, עָלְתָה לוֹ נְטִילָה. (יא) הַכֹּל כְּשֵׁרִים לִתֵּן מַיִם לַיָּדַיִם, אֲפִלּוּ חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, עַכּוּ״ם וְנִדָּה. {וְאִכָּא מָאן דְּאָמַר דְּקָטָן פָּחוֹת מִבֶּן ז׳ דִּינוֹ כְּקוֹף (הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי פ״ב דִּבְרָכוֹת).} (יב) אִם הַקּוֹף (פִּי׳ מִין חַיָּה סימיא״ה בְּלַעַ״ז) נוֹתֵן מַיִם לַיָּדַיִם, יֵשׁ פּוֹסְלִים וְיֵשׁ מַכְשִׁירִים, וְנִרְאִים דִּבְרֵיהֶם {וּמִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לְהַחְמִיר.} (יג) וּלְכַתְּחִלָּה יְכַוֵּן הַנּוֹטֵל לִנְטִילָה הַמַּכְשֶׁרֶת לַאֲכִילָה. {וְכַוָּנַת נוֹתֵן נָמֵי מוֹעִיל אֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה, אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא כִּוֵּן הַנּוֹטֵל כְּלָל (רשב״א סי׳ תק״י).} (יד) הִטְבִּיל יָדָיו בְּמֵי מַעְיָן, אֲפִלּוּ אֵין בּוֹ מ׳ סְאָה, עָלְתָה לוֹ טְבִילָה כָּל שֶׁמִּתְכַּסִים יָדָיו בָּהֶם בְּבַת אַחַת; וְאִם הִטְבִּילָם בְּמֵי מִקְוֶה, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁדִּינוֹ כְּמַעְיָן וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ מ׳ סְאָה, וְנָקְטִינַן כְּדִבְרֵי הַמֵּקֵל. {וְיֵשׁ לְהַחְמִיר לְכַתְּחִלָּה.} (טו) מֵי גְּשָׁמִים שֶׁהֵם זוֹחֲלִים (פי׳ נִמְשָׁכִים וְהוֹלְכִים שֶׁאֵינָם מְכֻנָּסִים), וְיֵשׁ בָּהֶם מ׳ סְאָה, יֵשׁ לְהִסְתַּפֵּק אִם טוֹבֵל בָּהֶם יָדָיו. (טז) מ׳ סְאָה מַיִם שְׁאוּבִים שֶׁבַּקַּרְקַע, לְהָרַמְבָּ״ם אֵין מַטְבִּילִין בָּהֶם אֶת הַיָּדַיִם, וּלְהָרַאֲבָ״ד מַטְבִּילִין; וּשְׁאוּבָה שֶׁהִמְשִׁיכוּהָ כֻּלָּהּ, גַּם לְהָרַמְבָּ״ם מַטְבִּילִין בָּהֶם הַיָּדַיִם. (יז) לֹא יִטֹּל מֵהַנָּהָר מַיִם בְּיָדוֹ אַחַת וְיִתֵּן עַל יָדוֹ הַשֵּׁנִית, לְפִי שֶׁאֵין כָּאן לֹא נְטִילָה וְלֹא טְבִילָה. (יח) יָדוֹ אַחַת בִּנְטִילָה וְיָדוֹ אַחַת בִּטְבִילָה, יָדָיו טְהוֹרוֹת. (יט) הַמַּטְבִּילַ יָדָיו אֵינוֹ צָרִיךְ שְׁתֵּי פְּעָמִים, וְלֹא נִגּוּב, וְלֹא לְהַגְבִּיהַּ יָדָיו. (כ) הַמַּטְבִּיל יָדָיו אֵינוֹ מְבָרֵךְ עַל טְבִילַת יָדַיִם, אֶלָּא עַל נְטִילַת יָדָיִם. {וְיֵשׁ אוֹמְרִים דִּמְבָרְכִין עַל טְבִילַת יָדַיִם אוֹ עַל שְׁטִיפַת יָדַיִם, וְכֵן עִקָּר (טוּר וּמָרְדְּכַי פ׳ אֵלּוּ דְּבָרִים וּסְמַ״ג וְאָגוּר).} מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5)
טור
(א) אין נוטלין לידים אלא מכלי אבל כל הכלים כשרים אחד כלי אבנים וכלי גללים וכלי אדמה וצריך שיהא מחזיק רביעית.
אם ניקב בכונס משקה פי׳ שאם ישימו אותו על המשקין יכנסו בתוכו דרך הנקב והוא גדול מנקב שהמשקין שבתוך הכלי יוצאין בו אז בטל מתורת כלי ואין נוטלין ממנו לידים ואפילו אם הוא מחזיק רביעית מן הנקב ולמטה.
(ב) וה״מ שנוטל דרך פיו למעלה דמה שממנו מהנקב ולמעלה אינו חשוב ככלי ונמצא שאין המים באין על ידו מהכלי אבל אם נוטל דרך הנקב שרי כיון שמחזיק רביעית ממנו ולמטה וכתוב בסמ״ק שאם יחדו לזיתים תורת כלי עליו ומותר ליטול ממנו אם יחזיק רביעית עד שינקב במוציא זית ואפשר לחלק דוקא לענין טומאה מועיל יחוד לזיתים אבל לענין נטילה ששיעורה בכונס משקה כיון שניקב בזה השיעור אינו חשוב עוד ככלי. (ג) שבר כלי או כלי שלם אפילו אם הוא מחזיק רביעית אם אינו יכול לעמוד על עצמו בלא שיסמכוהו אינו כלי הלכך מגופת חבית שהיא חדה אין נוטלין ממנה אבל אם יתקננה ויכולה לעמוד מעצמה ולקבל רביעית נוטלין ממנה. (ד) חמת וכפישה שתקנן נוטלין מהן לידים שק וקופה אף על פי שתקנן שמקבלין אין נוטלין מהם שאין דרך לעשותן שיקבלו. (ה) כלי שתחלת תיקונו כך שאינו יכול לעמוד בלא סמיכה ואין משתמשין בו אלא ע״י סמיכה חשיב שפיר כלי ע״כ כתב א״א הרא״ש ז״ל כלי שהוא מלא נקבים מתחתיו ופיו צר למעלה וכשמניח אדם אצבעו עליו אין המים יוצאין וכשמסירו המים יוצאין מותר ליטול ממנו אף על פי שאינו מחזיק כלום כיון שעשוי לקבלה בענין זה וזה עיקר תשמישו נקרא כלי. (ו) ולא יתן מים לחבירו בחפניו שאין נוטלין אלא מן הכלי כתב הרמב״ם ז״ל כלי שנשבר שבירה המטהרתו מידי טומאה אין נוטלין ממנו לידים מפני שהוא שבר כלי. (ז) וצריך שיבואו המים מכח אדם דלא כה״ג שכתבו שמותר להטביל ידיו בכלי דאמר רב פפא האי אריתא דדלאי אין נוטלין ממנה לידים פי׳ צנור שדולין מים מן היאור ושופכין בו והוא נמשך ממנו להשקות השדה אין אדם יכול לתת ידיו לתוכו כדי שיקלחו המים עליהם משום דלא אתי מכח גברא שכבר פסק כח השופך ואין מטבילין בו הידים פי׳ אם הטבילם בתוכו לא חשיב טבילה לטהרם מכח טבילה דשאובין הם ואי מקרב ידיה לגבי דוולא פי׳ שקירב ידיו למקום שפיכת כלי והמים באין מכח הראשון של השופך על ידיו שפיר דמי ואי בזיע דוולא בכונס משקה פירוש שיש בו נקב מאחוריו בכונס משקה ובעוד ששופך דרך פיו לצינור מקלח מאחוריו ליאור מטבילין בו הידים פירוש וטהורין מכח טבילה דחשיבי כאילו הטבילם ביאור דנצוק זה מחבר הכלי ליאור וחשיבי מים שבצינור מחוברין למימי היאור וחשיב כאילו מטבילן ביאור עצמו אע״ג דנצוק כזה לא חשיב חבור לענין טבילה. (ט) חבית שיש בה מים מניחה על ברכיו ומטה ונוטל ממנה לידים דחשיב שפיר מכח גברא היתה מוטה בארץ על צדה והמים מקלחין ממנה או שעומדת והמים יוצאין דרך נקב שבה ונתן ידיו שם לא הוי נטילה אבל אם היה ברזא בנקב והסירו וקיבל המים על ידיו חשיב שפיר כח גברא וצריך להחזירו ולהסירו בכל שפיכה ושפיכה. (יב) קוף פסול ליתן לידים. (יא) אבל כל אדם אפילו חרש שוטה וקטן גוי או נדה כשרים. (טז) המטביל ידיו במ׳ סאה הראויין למקוה שפיר דמי ומברך על טבילת ידים וכ״כ הרמב״ם ז״ל כל הצריך נט״י והטבילם במקוה א״צ דבר אחר ואם הטבילם במים שאין בהם שיעור מקוה או במים שאובין שבקרקע לא עשה ולא כלום שאין המים שאובין מטהרין את הידים אלא בנטילה. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
(א) וצריך שיהא מחזיק רביעית – וא״ת פשיטא הלא צריך ליטול ידיו מרביעית וי״ל כגון דאתו משירי טהרה שאז אין צריך רביעית וכדלקמן בסימן ק״ס סי״ג אפ״ה צריך שיהא הכלי מחזיק רביעית [פרישה ע״ש עוד]:
והוא גדול וכו׳ – עיין במ״ב דאם היה רק כמוציא משקה מותר דרך פיו כן הוא מסקנת אחרונים ודלא כמה שכתב בב״י בשם סמ״ג וסמ״ק דהם סוברין דדוקא דרך הנקב מותר ועל עיקר דעתם קשה לי טובא דנקב קטן כזה דהוא רק כמוציא משקה ואינו הולך אפילו טיף אחר טיף איך התירו לכתחלה ליטול באופן זה לפי מה שכתב המגן אברהם לקמן בסימן קס״ב ס״ה ובא״ר שם דהיכא שאינו שופך הקילוח בבת אחת הוא כעין נטילה לחצאין ועל כן אין להתיר בזה אלא דרך פיו דוקא:
בטל מתורת כלי – ולאו דוקא בכלי חרס המיוחד למשקין דגם לענין טומאה סברי כמה פוסקים דבטל מטומאתו ע״י נקב דכונס משקה דאינו ראוי לתשמישו אלא אפילו בשאר כלים דלכו״ע לא נטהרו מטומאתן ע״י נקב זה [משום דחשובין הן ומצניעין אותן לתשמישי אוכלין הראויין להן] וכן בכלי חרס המיוחדין לאוכלין דשיעורן לענין טומאה עד שינקבו נקב כמוציא זית מ״מ לענין נט״י בטלי מתורת כלי מליטול דרך פיה בנקב ככונס משקה. והטעם דבשיעור זה כיון שאינו מחזיק מימיו כלל [דיוצא טיף אחר טיף] לא חשיב כלי לענין זה [דרישה ע״ש] או כיון דעתה משתמשין בה במים לנטילה דיינינן לזה לעולם כשיעור כלי חרס המיוחד למשקה דלתשמיש מים אינה ראויה וכמו שכתב במטה יהודה [כן כתבו התוספות הובא בב״י דאף בכלי שטף הדין כן ופשוט דה״ה בכלי חרס המיוחד לאוכלין] וכן מוכח דעת הרי״ף [כמ״ש הט״ז] וכ״כ רש״ל הובא בט״ז סק״ז דבכולם השיעור ככונס משקה ואף דדעת הסמ״ק הובא בטור דבכלי המיוחד לזיתים שיעורו כמוציא זית וכתב ב״י דכן הוא ג״כ דעת הרמב״ם ובביאור הגר״א משמע שהוא מסכים כן להלכה ופחות מזה לא חשיב נקב מ״מ פשוט שאין להקל בזה יותר מדעת הסמ״ק עצמו דהיינו שלא ליטול רק דרך הנקב אם מחזיק רביעית מן הנקב ולמטה ולא דרך פיו [וכן משמע בביאור הגר״א שלא נקט דעת הסמ״ק רק לענין זה ע״ש]:
(ב) כיון שמחזיק רביעית – עיין מ״ב מש״כ בשם הב״ח לענין נסדק והטעם כמו שכתב הח״א משום דסופו להסדק כולה והט״ז מפקפק מאד בדבר דמנ״ל לחלק בזה. והנה במרדכי פרק אלו דברים מוכח בהדיא דאין חילוק בין ניקב לנסדק דז״ל שם כלי שניקב או נסדק ומחזיק למטה רביעית כשר וכן הוא בספר התרומה ג״כ ובאמת משמע כן גם מתוספתא כלים בב״ק ספ״ג דאיתא שם הקוז והקוד הבבלי שנסדקו מלמעלה ומקבלין כשיעור מלמטה וכו׳ טמאין אמנם בתוספתא סוף כלים נמצא חילוק בין ניקב לנסדק לענין טומאה דז״ל שם תמחוי וקערה שניקבו מלמעלה טמאין מלמטה טהורין נסדקו אם יכולין לקבל את החמין כצונן טמאין וא״ל טהורין והובא בר״ש שם וגם הרמב״ם העתיקו סוף פי״ב ע״ש והנה מסתימת הברייתא משמע דבנסדק אין חילוק בין למעלה או למטה אלא העיקר תלוי דאם ע״י הסדק אינה יכולה לקבל חמין [כמו שמצוי בכלי זכוכית שנסדק דכולה הך ברייתא משמע שם לכאורה דמיירי בכלי זכוכית ע״ש] חשיב כשבר כלי ופסול אף אם הוא דק מן הדק שאינו מוציא משקין אבל ביכולה לקבל כשר ולפ״ז נראה דבכלי מתכות דחזקים הם לא נפסלו ע״י סדק מצד אחד דבודאי יכולין לקבל חמין עדיין אם לא כשנוטף טיף טיף ע״י הסדק דאז בודאי חשיב כנקב בכונס משקה ואפשר דגם בכלי חרס יש להקל דכמה פעמים יכולין לקבל חמין אף כשיש בהן סדק והרמב״ם ותוספתא דקערה הנ״ל יהיה מיירי בכלי זכוכית [וי״ל דזהו טעם המרדכי דאינו מחלק בין סדק לנקב דמיירי בכ״ח וכן התוספתא דקוז וקוד מיירי בכלי חרס ע״ש] ועוד יש לעיין דאפשר דהא דמשערינן בחמין היינו דוקא בדבר שתשמישו בחמין כמו קערה [וכמ״ש הר״ש חילוק זה בכלים פ״ג משנה ז׳ לענין אם סתם נקב בזפת דבדבר שתשמישו בחמין לא מהני ובצונן מהני] אבל בדבר שתשמישו תמיד בצונן לא משערינן בחמין כלל וצ״ע בכל זה. היוצא מדברינו לענין כלי זכוכית אם ע״י הסדק שוב אינו יכול להחזיק חמין בתוכה פסול לגמרי אף כשהסדק הוא דק מן הדק ואינו מוציא משקה ואם יכול להחזיק בו חמין הרי הוא כלי עדיין ובשאר כלים כגון כלי מתכות ואפשר דה״ה בכלי חרס דין הסדק כמו הנקב. ולענין סתימה עיין במש״כ במ״ב בשם הט״ז וכ״כ בח״א ודלא כמ״א ע״ש בנ״א והנה פשוט דכל אחד במינו בודאי חשיב סתימה ומה דלא מהני טיט בכלי חרס הוא משום דלא נצרף בכבשן עיין ר״ש כלים פ״ג משנה ב׳ ועיין נ״א דלאו דוקא זפת דיש עוד דברים דמועיל הסתימה לענין טומאה וי״ל דה״ה כאן ואף בשאר כלים יש דברים שמועיל בהן סתימה עיין ר״ה דף י״ט לענין כלי זכוכית שסתמה באבר ורק זפת לא מהני אלא בכלי חרס וגם זה צ״ע. דהר״ש פ״ג דכלים הביא תוספתא דבכלי מתכות שתשמישו בצונן מהני סתימה בזפת אלא דלפירוש הגר״א בתוספתא שם כונה אחרת בתוספתא זו ועיין ברמב״ם פרק כ׳ מהלכות כלים דמשמע דמפרש אותה בכלי חרס ועיין בראב״ד שם: (ה) מלא נקבים וכו׳ – עיין מ״ב מש״כ לענין דעת הרמב״ם וכבר התעוררו בזה המטה יהודה והגר״א. ועיין בט״ז וא״ר שהביאו בשם רש״ל שדעתו להחמיר בכל טיטרוס לענין נטילה [ומחלק בין טומאה לנטילה דבנטילה כלי חשובה בעינן] ומ״מ למעשה נראה דיש לסמוך על השו״ע אחרי דהרא״ש והטור מסכימים להקל וכ״כ רבינו ירוחם בשם המפרשים אך אם הנקבים הם גדולים או בליווע״ר שלנו נראה דיש להחמיר לכתחלה אחרי דלדעת הרמב״ם גם לענין טומאה לא חשיב כלי: (ו) ור״ת מתיר בזו – ר״ל בדין השני ולא בדין הראשון אכן מצאתי פלוגתא בענין זה דדעת הלבוש וע״ת דבדין הראשון אסור גם לר״ת אף אם ידיו של חבירו היו טהורות מקודם [דהיינו שנטלן ע״י כלי] כיון דלגבי האיש הזה לא היה נטילה כלל מעולם בכלי ודעת הגר״א דלר״ת אם היו ידיו של חבירו טהורות מקודם מהני דבר זה גם לדידיה שיוכל ליתן על ידו בחפניו וכן משמע בשב״ל ע״ש:
רביעית בב״א – עיין בביאור הגר״א שמשיג ע״ז ודעתו דלר״ת מותר בכל גווני אך לדינא אין נ״מ כ״כ דבלא״ה העיקר כדעת האוסרים כמש״כ הגר״א בעצמו:
(ז) מפני שהם שאובין – עיין במ״ב ומה דחשבו בזה שאובין הוא משום דנשאבו בדלי כמו שכתב תר״י אבל מחמת הצינור עצמו לא חשיב שאובין דהצינור לאו כלי הוא וכמו שכתבו תוס׳ והרא״ש ואשכול וריטב״א וכן מוכח מתר״י הנ״ל וכן מוכח מהרא״ה שמכשיר בזה ע״י המשכה והעתיקו המחבר לקמיה לדינא והנה המ״א פירש דלדעת המחבר כלי הוא אלא דהטעם מפני שהיא מחוברת לקרקע ונראה כטבילה וטבילה בשאובים ליכא אבל א״כ יקשה למה מתיר בזה ע״י המשכה לצינור מטעם דשאובים שהמשיכוה בקרקע הלא כלי הוא וכבר נתעורר בזה הגרע״א בחידושיו וכן הפמ״ג נדחק מאד בזה ונשאר בצ״ע אבל לפי מה שכתבנו דס״ל להמחבר כרוב הפוסקים הנ״ל דלאו כלי הוא ניחא ומה דמשמע לכאורה בס״ח דהמחבר ס״ל דצנור כלי הוא דאל״ה אין לו מקור למה שפסק שם לבה״ג דבכלי המחובר לקרקע לא עלתה לו נטילה והיינו בחקקו ולבסוף קבעו כמו שכתבו הדרישה והפמ״ג יש לדחות דמאחר שלא מצא המחבר מי שהחזיק בשיטת הבה״ג רק הרמב״ן והרשב״א ואינהו כתבו בהדיא כן לא רצה להקל נגדם אח״כ מצאתי שגם הגר״ז תירץ כן. ודע דכל זה שהוצרכנו לדחוק עצמנו הוא לפי פירוש הדרישה והפמ״ג בדברי המחבר לקמן בסעיף ח׳ אבל לפי מה שכתב הגר״א שם דכונת הרשב״א והרמב״ן והמחבר שהביא דבריהם הוא בקבעו ולבסוף חקקו ואז פסול לבה״ג לשכשך בו משום דהוי כקרקע והאי אריתא דדלאי היה נמי קבעו ולבסוף חקקו אתי שפיר בפשיטות מה דמכשיר המחבר כאן בשאובין שהמשיכוה בצינור דהרי האי צינור כקרקע גמורה היא ומה דפוסל לטבול בו משום שאובים הוא משום דנשאבו מתחלה בדלי וכנ״ל: (ח) אם הכלי מחובר לקרקע וכו׳ – עיין במ״ב הטעם והוא מע״ת ודרישה והביאם הא״ר וכן בפמ״ג ועיין בע״ת שכתב דמלבוש משמע דדוקא כשהיה מחובר מעיקרא קודם שחקק [ומשום דאין עליה שם כלי כלל וכנ״ל בס״ז לכן לא מועיל בה הטבילה במקום נטילה ומשום טבילה עצמה דלא מהני אפשר משום דבא מתחלה המים למקום זה ע״י כלי והוי שאובין א״נ משום דלית בה מ׳ סאה לכך ס״ל להחמיר בזה] אבל בחקקו ולבסוף קבעו כמו דמותר ליטול ממנה דרך הברזא כנ״ל בס״ז דכלי הוא כן מותר ג״כ לטבול בתוכה. והנה אף שהע״ת כתב על הלבוש דלא נהירא מצאתי בדברי הגר״א שכתב כן בהדיא ובאמת אף דמלשון המחבר משמע קצת כדברי האחרונים הנ״ל ברמב״ן ורשב״א גופא שמהם הוא מקור הדין יותר נראה כפירוש הגר״א דלא באו לחדש גזרה משום דנראה כטובל אלא משום דאין עי״ז שם כלי לנטילה דנחקק במחובר לקרקע ע״כ ההכשר לאו משום נטילה אלא משום טבילה וטבילה אין בזה דעכ״פ שאובין הן שנשאבו בדלי לתוך זה הכלי ומדמין אותה לטבילת הגוף דליתא בשאובין ובריטב״א מוכח בהדיא כן ע״ש:
נוטל בלא ברכה – עיין במ״ב והנה אף שהט״ז בשם רש״ל דחה לגמרי דעת המחבר וצריך לחזור ולברך מ״מ לדינא אין לזוז מדברי המחבר דכל עיקר טעם החולקין עליו משום דהוא נגד סוגיא דחולין דמפשוטו משמע דפסול בלי כח גברא וכמ״ש הרש״ל שם ולפי הנ״ל דכמה ראשונים ישבו לדבריו ואמרו דג״ז חשיב כח גברא ע״י השכשוך שמשכשך ידיו בהמים ומדהעתיקו לדבריו משמע לכאורה דס״ל כוותי׳ בזה ואף דהא״ר הביא כמה וכמה ראשונים דפליגי עליה עכ״פ בדיעבד בודאי אין לחזור ולברך:
(ט) ואם היתה מוטה בארץ – בחידושי רע״א הניח בצ״ע על המחבר דסתם בזה לאיסור ולי״א בס״ח דלא קפדינן אכח גברא גם בזה כשר והמחבר כתב לעיל דבשעת הדחק יש לסמוך עליהם להקל וברשב״א דהוא בעל הי״א ההוא כתב בהדיא להתיר גם כאן וכן הקשה הפמ״ג ובביאור הגר״א הביא ג״כ דלהי״א הנ״ל מותר בזה ולהלכה נראה דעיקר כפסק המחבר כאן דהמרדכי פי׳ דעת הבה״ג דמכשיר לטבול בתוך הכלי הוא משום דחשיב זאת כח גברא מה שמשכשך ידיו בכלי וכדבריו כתב גם הריטב״א וכן מצאתי באשכול וברוקח ולפי דבריהם הבה״ג אינו חולק כלל על שאר הפוסקים דמצרכי כח גברא וכפשטיה דמימרא דרבא בחולין ק״ז וא״כ לדבריהם בזה דהמים מקלחין מעליהן לכו״ע אסור והרשב״א יחידאה הוא דמתיר בזה [ואפשר דזהו ג״כ טעם המחבר דסתם בזה להחמיר דאף דלא הביא בב״י שיטת המרדכי סבר ליה מסברא דבכלי עדיף טפי ולא רצה להקל אלא במה שנמצא בבה״ג בהדיא וכן מצדד הפמ״ג] וע״כ אין להקל בזה וכפסק המחבר ובפרט דגם בטובל בכלי רש״ל והגר״א מחמירין אף בשעת הדחק כמ״ש לעיל וכ״ש בזה וכן סתמו האחרונים:
בכל שפיכה ושפיכה – עיין במ״ב ומ״מ נראה דבדיעבד אם לא עשה כן והוא חוזר ונוטל ידיו לא יברך ענט״י כי בביאור הגר״א מצדד דלדעת הרמב״ם די אם השפיכה ראשונה בא מכח גברא:
(י) עלתה לו נטילה – המחבר סתם בזה בלי שום חולק וכן הסכימו האחרונים [מ״א וא״ר וש״א ועיין מש״כ בטעם המחבר דס״ל דכו״ע מודים בזה] אבל הגר״א הוכיח דבמחלוקת שנויה דהאוסרין בסי״ב בקוף ה״נ בזה דלדידהו לא חשבינן זאת לכח גברא [דשני אלו הדינין נשנו במסכת ידים במחלוקת רבנן ור״י כמבואר בב״י] וא״כ המחמירין שם ה״נ בכאן והנה ברוקח כתוב בהדיא כמו דמפרש הגר״א וכן הוא ברש״ל וכן נראה מפשטיות לשון המשנה וכן מסמ״ג ושארי הראשונים האוסרין וע״כ נראה דלכתחילה טוב להחמיר בזה: (יג) ולכתחלה יכוין וכו׳ – עיין במ״ב דכשאין לו מים וכו׳ ואם יש לו מים משמע מרמ״א לעיל בסימן קנ״ח ס״ז דצריך ליטול ידיו שנית והיינו כדי לצאת דעת הרשב״א אלא דלא יברך (וע״ש במגן אברהם הטעם דשמא כבר יצא כהרא״ה וסייעתו) ונראה דטוב שיטמא ידיו כדי שיתחייב ודאי בנטילה שניה ויוכל לברך: (יד) ויש להחמיר לכתחלה – ודע דבאמת כל הראשונים סוברין כן היינו רש״י והרמב״ם והמרדכי המובא בב״י וכ״כ באשכול ובאו״ז להדיא וכ״מ ברבינו ירוחם וכן פסק מהרש״ל והב״י שהביא דהרשב״א ס״ל כרבינו יונה להקל הוא בחידושיו אבל בתה״א כתב כרש״י [עיין בחי׳ רעק״א] ולא נמצא להקל רק דעת רבינו יונה וכ״כ הריטב״א וע״כ נראה דאף דהמיקל בשעת הדחק יש לו על מי לסמוך [דהמחבר היקל וגם הרמ״א לא החמיר רק לכתחלה וכ״כ האחרונים] מ״מ אם יזדמן לו שנית יטול בלי ברכה כיון דרוב הראשונים פוסלין בזה אח״כ מצאתי שכ״כ בעולת תמיד ועיין בביאור הגר״א דמשמע ג״כ דשיטת האוסרין פשיטא ליה טפי בלשון התוספתא: (טז) ולהראב״ד מטבילין – והעיקר כסברא הראשונה [הגר״ז] וכן משמע פשטות לשון המחבר לעיל בס״ז ע״ש ובאמת רוב הפוסקים סוברים כהרמב״ם כי באשכול כתב בהדיא כן [וכן משמע באו״ז עי״ש] וגם הטור לא העתיק רק דעת הרמב״ם ומהא דצנור בס״ז דאין טובלין בו משום שאובין והרי״ף והרא״ש גרסי כן בגמרא וכן שארי ראשונים בפשוטו משמע דאף אם היה בו מ׳ סאה אסור והגר״א העיר בזה וכתב דהראב״ד יפרש הא דצנור דהוי כלי ולכן פוסל בו שאובין אבל כל הראשונים מפרשי דלא הוי כלי וכנ״ל בס״ז בבה״ל ע״ש. ודע עוד דלפי מה שהגר״א מפרש לעיל בס״ח דמחובר לקרקע היינו שקבעו ולבסוף חקקו ע״כ לדידיה בבעל קרי אסור בכלי אף באופן זה ולהכי אסור בזה ג״כ לענין נטילה: רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tur-Shulchan Arukh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144