×
Mikraot Gedolot Tutorial
טור
שו״ע
פירוש
הערותNotes
ט/ש
טור-שו״ע חושן משפט ר׳טור-שו״ע
;?!
אָ
שולחן ערוך
דין קניית מטלטלין על ידי חצרו, וכיצד קונה כליו, ובו י״ב סעיפים
(א) הָיוּ מִטַּלְטְלִין בִּרְשׁוּת הַלּוֹקֵחַ הַמִּשְׁתַּמֵּר לְדַעְתּוֹ, {הַגָּה: וְיֵשׁ חוֹלְקִין וּסְבִירָא לְהוּ דִּבְמֶכֶר אוֹ מַתָּנָה אִם מְשֻׁמָּר לְדַעַת הַמּוֹכֵר אוֹ הַנּוֹתֵן, סָגֵי, וְקָנָה (עַיֵּן בב״י), וְכֵן נִרְאֶה לְהוֹרוֹת. מִיהוּ, אִם הַמּוֹכֵר הִשְׂכִּיר לוֹ חָצֵר עַצְמוֹ, וְהַמִּטַּלְטְלִין שֶׁמּוֹכֵר לוֹ מְעֹרָבִין עֲדַיִן עִם שְׁאָר מִטַּלְטְלִין שֶׁל מוֹכֵר, מִקְרֵי חָצֵר שֶׁאֵינוֹ מְשֻׁמָּר וְלֹא קָנָה (הַגָּהוֹת מָרְדְּכַי פ״ק דִּמְצִיעָא).} אוֹ שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּצַד אוֹתוֹ רְשׁוּת, {וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּבָעֵינָן דַּוְקָא בְּתוֹכוֹ אֲבָל חוּצָה לוֹ לֹא (הַמַּגִּיד פי״ז דִּגְזֵילָה),} כֵּיוָן שֶׁקִּבֵּל עָלָיו הַמּוֹכֵר לִמְכֹּר, קָנָה לוֹקֵחַ וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִּין לֹא מָדַד, וְהוּא שֶׁפָּסַק דָּמִים. {וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל אָדָם קוֹנִין לוֹ כְּמוֹ בִּמְצִיאָה (עַיֵּן בב״י).}
(ב) הָיוּ בִּרְשׁוּת הַמּוֹכֵר, אוֹ בִּרְשׁוּת אָדָם אַחֵר שֶׁהֵם מֻפְקָדִים אֶצְלוֹ, לֹא קָנָה הַלּוֹקֵחַ עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ הַמִּטַּלְטְלִין אוֹ עַד שֶׁיִּמְשְׁכֵם, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. {הַגָּה: וּמִיהוּ, אִם שָׂכַר הַמָּקוֹם שֶׁמֻּנַּח בּוֹ אוֹ נְתָנוֹ לוֹ בְּמַתָּנָה וּבְקִנְיָן, אוֹ אֲפִלּוּ בְּדִבּוּר בְּעָלְמָא, קְנָאוֹ, דְּהַשְׁתָּא הָוֵי בִּרְשׁוּתוֹ וְקוֹנֶה לוֹ. וְהָא דִּמְהַנֵּי דִבּוּר בְּעָלְמָא, הַיְנוּ בִּרְשׁוּת אַחֵר. אֲבָל אִם מֻנַּח בִּרְשׁוּת הַמּוֹכֵר וְאוֹמֵר: יִזְכֶּה חֲצֵרִי לַלּוֹקֵחַ בַּמִּקָּח שֶׁקָּנָה מִמֶּנִי, לֹא קָנָה עַד שֶׁיַּשְׂכִּיר לוֹ מְקוֹמוֹ וְיַקְנֶה לוֹ בְּאֶחָד מִדַּרְכֵי הַקְּנִיָּה (טוּר בְּשֵׁם הָרא״ש וְרַבֵּנוּ יְרוּחָם נ״י ח״ב). וְאִם הָיוּ הַפֵּרוֹת מֻפְקָדִים בְּיַד אַחֵר, לֹא סָגֵי שֶׁיֹּאמַר: תִּקְנֶה חֲצֵרִי לַלּוֹקֵחַ, עַד שֶׁיֹּאמַר כֵּן מִדַּעַת הַמּוֹכֵר (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַמְבַּ״ן וְהַמַּגִּיד פ״ד דִּמְכִירָה).} (ג) כֵּלָיו שֶׁל אָדָם, כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְשׁוּת לְהַנִּיחוֹ, קָנָה לוֹ. וְכֵיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ הַמִּטַּלְטְלִים בְּתוֹךְ הַכְּלִי אֵין אֶחָד מֵהֶם יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ, וַהֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁהֻנְחוּ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ. {הַגָּה: וְיֵשׁ מְחַלְּקִין, דְּאִם אֵינָן בִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ רַק בְּסִמְטָא וְכַיּוֹצֵא בְּזֶה אֵין כֵּלָיו קוֹנִים, אֶלָּא אִם כֵּן מָדַד, אוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר לוֹ: זִיל וּקְנֵי (טוּר וְתוֹס׳ וְהָרא״ש פֶּרֶק הַסְפִינָה וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ״ד דִּמְכִירָה).} לְפִיכָךְ אֵין כֵּלָיו שֶׁל אָדָם קוֹנִים לוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְלֹא בִּרְשׁוּת הַמּוֹכֵר, אֶלָּא אִם כֵּן אָמַר לוֹ הַמַּקְנֶה: לֵךְ וּקְנֵה בִּכְלִי זֶה, וְאָז קָנָה אִם הוּא בִּרְשׁוּת הַמּוֹכֵר. (ד) וְכֵן אִם קָנָה הַכְּלִי מֵהַמּוֹכֵר וְהִגְבִּיהוֹ, וְאַחַר כָּךְ הִנִּיחוֹ שָׁם בִּרְשׁוּת הַמּוֹכֵר וְחָזַר וְקָנָה מִמֶּנּוּ הַפֵּרוֹת, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ בְּתוֹךְ כְּלִי זֶה קָנָה אוֹתָם, שֶׁמִּפְּנֵי הֲנָאַת הַמּוֹכֵר בִּמְכִירַת הַכְּלִי אֵינוֹ מַקְפִּיד עַל מְקוֹמוֹ. (ה) כְּשֵׁם שֶׁאֵין כֵּלָיו שֶׁל לוֹקֵחַ קוֹנֶה לוֹ בִּרְשׁוּת מוֹכֵר, כָּךְ אֵין כֵּלָיו שֶׁל מוֹכֵר קוֹנֶה לַלּוֹקֵחַ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ. {וְיֵשׁ אוֹמְרִים אֲפִלּוּ אָמַר לֵהּ הַמּוֹכֵר: זִיל קְנֵה, לֹא קָנָה (טוּר בְּשֵׁם הָר״י וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרא״ש).} (ו) מְשִׁיכָה מְהַנְיָא בְּכֵלָיו שֶׁל מוֹכֵר, שֶׁאִם מָדַד הַמּוֹכֵר וְנָתַן לְתוֹךְ כֵּלָיו, וּמְשָׁכוֹ הַלּוֹקֵחַ בְּפָנָיו, קָנָה, וַאֲפִלּוּ לֹא אָמַר לוֹ: מְשֹׁךְ הַכְּלִי לִקְנוֹת מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ. (ז) אֵין הָרְשׁוּת קוֹנָה, וְלֹא הַכְּלִי, וְלֹא מְשִׁיכָה, וְלֹא הַגְבָּהָה, אֶלָּא אִם כֵּן פָּסַק תְּחִלָּה הַמִּדָּה בְּכָךְ וְכָךְ; אֲבָל כָּל זְמַן שֶׁלֹּא פָּסַק, אֵין לוֹ שׁוּם צַד שֶׁיִּקְנֶה בּוֹ, דְּכָל זְמַן שֶׁלֹּא פָּסַק לֹא סָמְכָה דַּעַת שְׁנֵיהֶם, שֶׁמָּא לֹא יַסְכִּימוּ עַל הַסְכוּם. וְאִם הַמִּקָּח דָּבָר שֶׁדָּמָיו קְצוּבִים, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פָּסַק, קָנָה. וְכֵן אִם אָמַר לוֹ: הֲרֵינִי מוֹכֵר לְךָ כְּפִי מַה שֶּׁיְּשָׁמוּהוּ ג׳, קָנָה, אֲפִלּוּ אֵין דָּמָיו קְצוּבִים. הָיוּ הַפֵּרוֹת בְּסִמְטָא אוֹ בְּחָצֵר שֶׁל שְׁנֵיהֶם, וַאֲפִלּוּ הָיוּ בִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ, וְהָיוּ בְּתוֹךְ כֵּלָיו שֶׁל מוֹכֵר, קִבֵּל עָלָיו הַמּוֹכֵר לִמְכֹּר וְהִתְחִיל הַמּוֹכֵר לִמְדֹּד בְּתוֹךְ כֵּלָיו שֶׁל מוֹכֵר, אִם אָמַר לוֹ: כּוֹר בִּשְׁלשִׁים סֶלַע אֲנִי מוֹכֵר לְךָ, יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ אֲפִלּוּ בִּסְאָה אַחֲרוֹנָה, הוֹאִיל וַעֲדַיִן הַפֵּרוֹת בְּכֵלָיו וְלֹא גָמַר כָּל הַמִּדָּה, וְכֵלָיו שֶׁל מוֹכֵר אֵינָן קוֹנִים לַלּוֹקֵחַ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ. {הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּכָל שֶׁגִּלָּה דַּעְתּוֹ שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לִמְכֹּר רַק הַכּוֹר בְּיַחַד, אֲפִלּוּ הָיָה בִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ וּבְכֵלָיו שֶׁל לוֹקֵחַ, אוֹ שֶׁמָּשַׁךְ אוֹ שֶׁהִגְבִּיהַּ, לֹא קָנָה אֶלָּא אִם כֵּן מָדְדוּ (טוּר בְּשֵׁם הָרא״ש וּכְשִׁיטַת הָרַשְׁבַּ״ם).} וְאִם אָמַר לוֹ: כּוֹר בִּשְׁלשִׁים סְאָה בְּסֶלַע, רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן קָנָה, כֵּיוָן שֶׁפָּסְקוּ דָמִים עַל כָּל סְאָה וּסְאָה, כָּל סְאָה שֶׁיַּגְבִּיהַ הַמּוֹכֵר וִיעָרֶה אוֹתָהּ נִגְמְרָה מְכִירָתָהּ, הוֹאִיל וְאֵין הַפֵּרוֹת בִּרְשׁוּת הַמּוֹכֵר וְלֹא בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. וְאִלּוּ לֹא הָיוּ הַפֵּרוֹת בְּכֵלָיו שֶׁל מוֹכֵר, כֵּיוָן שֶׁהֵם בִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ קָנָה מִשֶּׁפָּסַק, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מָדַד, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר (בִּסְעִיף ג׳). {הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּלָא קָנָה רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן אֶלָּא מִטַּעַם שֶׁהוּא מֻחְזָק; וְלָכֵן אִם לֹא נָתַן הַמָּעוֹת, הַלּוֹקֵחַ יָכוֹל לַחֲזֹר (טוּר בְּשֵׁם הרמ״ה). פָּתַח לוֹ הַמּוֹכֵר חָבִית יַיִן, וּכְשֶׁמָּדַד לוֹ הַחֵצִי רוֹצֶה הַלּוֹקֵחַ לַחֲזֹר וְלֹא לִקַּח יוֹתֵר, וְהַמּוֹכֵר אוֹמֵר שֶׁהַמּוֹתָר יַחֲמִיץ, צָרִיךְ הַלּוֹקֵחַ לִקַּח כֻּלּוֹ, אוֹ לְקַבֵּל אַחֲרָיוּת עַל הַמּוֹתָר אִם יִתְקַלְקֵל, שֶׁיְּשַׁלֵּם לוֹ כָּל הֶחָבִית כְּפִי מַה שֶּׁהָיָה שָׁוֶה בְּשָׁעָה שֶׁקְּנָאוֹ (טוּר בְּשֵׁם הָרא״ש כְּלָל ק״ב סי״א). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּכָל זֶה כְּשֶׁמָּדַד הַמּוֹכֵר; אֲבָל אִם מָדַד הַלּוֹקֵחַ, קָנָה בְּכָל עִנְיָן, דִּמְדִידָתוֹ הָוֵי כִּמְשִׁיכָה (טוּר). וְיֵשׁ חוֹלְקִין (טוּר בְּשֵׁם הָרַאֲבַ״ד). כָּל שֶׁנִּקְנָה הַמִּקָּח אֵין אֶחָד מֵהֶם יָכוֹל לַחֲזֹר, אַף עַל פִּי שֶׁנָּפְלוּ חִלּוּקִים בֵּינֵיהֶם וּמֵאֵן הַמּוֹכֵר לָתֵת לוֹ מִקָּחוֹ, אֶלָּא יָדוּנוּ אַחַר כָּךְ עַל מַה שֶּׁבֵּינֵיהֶם (רִיבָ״שׁ סִימָן רכ״ב).} (ח) הִכְנִיס הַלּוֹקֵחַ אֶת הַחֲמוֹרִים לְבֵיתוֹ עִם הַתְּבוּאָה שֶׁעֲלֵיהֶם, אוֹתָהּ מְשִׁיכָה אֵינָהּ כְּלוּם, אֲפִלּוּ אִם פָּסַק הַדָּמִים וּמָדַד הַמּוֹכֵר עַל הַחֲמוֹרִים, לֹא קָנָה. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, שֶׁאֲפִלּוּ מָדַד לוֹקֵחַ עַל הַחֲמוֹרִים, לֹא קָנָה, שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לִמְשִׁיכָה וְלִקְנוֹת בִּמְדִידָה זוֹ, דְּלִמְדִידָה בְּעָלְמָא נִתְכַּוֵּן. {וְיֵשׁ חוֹלְקִין וּסְבִירָא לְהוּ אִם מָדַד לוֹקֵחַ קָנָה, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר.} (ט) הַמּוֹכֵר יַיִן אוֹ שֶׁמֶן לַחֲבֵרוֹ בְּסִמְטָא אוֹ בְּחָצֵר שֶׁל שְׁנֵיהֶם אוֹ בִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ, וְהָיְתָה הַמִּדָּה שֶׁל סַרְסוּר, עַד שֶׁלֹּא נִתְמַלְּאָה הַמִּדָּה, הֲרֵי הֵן שֶׁל מוֹכֵר; מִשֶּׁנִּתְמַלְּאָה הַמִּדָּה, הֲרֵי הֵן בִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ וְאֵין אֶחָד מֵהֶם יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ. וְכֵן פֵּרוֹת שֶׁהָיוּ צְבוּרִים בְּסִמְטָא אוֹ בְּחָצֵר שֶׁל שְׁנֵיהֶם, וְהַמִּדָּה אֵינָהּ שֶׁל אֶחָד מֵהֶם, וְהָיָה הַמּוֹכֵר מוֹדֵד, עַד שֶׁלֹּא נִתְמַלְּאָה הַמִּדָּה הֲרֵי הִיא בִּרְשׁוּת מוֹכֵר, וּמִשֶּׁנִּתְמַלְּאָה הַמִּדָּה הֲרֵי הִיא בִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ. (י) הָיְתָה הַמִּדָּה שֶׁל אֶחָד מֵהֶם, וְהָיוּ בָהּ רְשָׁמִים לֵידַע חֶצְיָהּ שְׁלִישָׁהּ וּרְבִיעָהּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְרֹשֶׁם מֵהָרְשָׁמִים קָנָה רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְמַלֵּאת הַמִּדָּה; שֶׁכָּל רֹשֶׁם מֵהֶם כְּמִדָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, שֶׁהֲרֵי כָּל אֶחָד מֵהֶם הוּא הַמִּדָּה וְהוּא סוֹמֵךְ עַל הָרְשָׁמִים שֶׁבָּהּ. {וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם הַמִּדָּה שֶׁל מוֹכֵר, לֹא קָנָה עַד שֶׁיְּעָרֶה אוֹתָהּ (טוּר).} (יא) הַנּוֹטֵל כְּלִי מִבֵּית הָאוּמָן עַל מְנַת לְבַקְּרוֹ, אִם הָיוּ דָּמָיו קְצוּבִים, וְנֶאֱנַס בְּיָדוֹ, חַיָּב, שֶׁהוֹאִיל וְדָמָיו קְצוּבִים מֵעֵת שֶׁהִגְבִּיהָ נַעֲשָׂה בִּרְשׁוּתוֹ וְאֵין הַמּוֹכֵר יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ; וְהוּא שֶׁיַּגְבִּיהֶנּוּ כְּדֵי לִקְנוֹת אֶת כֻּלּוֹ, וְיִהְיֶה אוֹתוֹ חֵפֶץ הַנִּמְכַּר חָבִיב עַל הַלּוֹקֵחַ. אֲבָל חֵפֶץ שֶׁהַמּוֹכֵר קָץ בּוֹ, וְהוּא מְבַקֵּשׁ וְרוֹדֵף לְמָכְרוֹ, הֲרֵי הוּא בִּרְשׁוּת הַמּוֹכֵר עַד שֶׁיִּפְסֹק הַדָּמִים וְיַגְבִּיהֶנּוּ הַלּוֹקֵחַ אַחַר שֶׁפָּסַק. וְאִם גִּלָּה דַעְתּוֹ שֶׁאֵינוֹ חָפֵץ בּוֹ, וְנִגְנַב אוֹ נֶאֱבַד קֹדֶם שֶׁיַּחֲזִירֶנּוּ, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהוּא כְּשׁוֹמֵר שָׂכָר, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהוּא כְּשׁוֹמֵר חִנָּם. (יב) אֶחָד הַמּוֹשֵׁךְ אוֹ הַמַּגְבִּיהַּ אוֹ הַמַּחֲזִיק בְּעַצְמוֹ, אוֹ שֶׁאָמַר לְאַחֵר לְהַגְבִּיהַ אוֹ לִמְשֹׁךְ לוֹ אוֹ לְהַחֲזִיק לוֹ, הֲרֵי זֶה זָכָה לוֹ; וְכֵן בִּשְׁאָר דַּרְכֵי הַקְּנִיָּה. מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5)
טור
(א) {א} יש עוד דבר שהמטלטלין נקנין בהם כגון שמונחין ברשותו דחצרו קונה לו אם הוא משתמר שם אפילו אם אינו עומד שם ואם אינו משתמר שם אז צריך שיעמוד אצלו: (ב) {ב} ואם אין המקח ברשותו אלא ברשות אחרים אם הגביהו
{ג} או שכר את המקום שמונח בו או נתנוהו לו במתנה ובקנין או אפילו בדיבור בעלמא קנהו דהשתא הוי ברשותו וחצירו קונה לו:
{ד} ופירש רשב״ם דה״ה נמי אם הוא ברשות המוכר אבל א״א הרא״ש ז״ל כתב דוקא כשהוא מונח ברשות אחר ואמר בעל החצר יזכה חצרי לפלוני במקח שקנה מפלוני קונה אפילו באמירה לחוד דחצרו בידו והרי הוא יכול לזכות לחבירו בשל אחרים אבל אם הוא מונח ברשות המוכר ואמר יזכה חצרי ללוקח במקח שקנה ממני לא קנה לו שאין אדם יכול לזכות בשל עצמו לחבירו שלא ע״י אחרים אלא צריך שיגביה או ישכור המקום ויקנה לו בכסף או בשטר או בחזקה:
{ה} ובאחד מאלו הדרכים קנה לאחר שפסק סכום הדמים אף על פי שלא מדד:
(ג) {ו} כליו של אדם ג״כ קונות לו במקום שיש לו רשות כגון בסימטא ובחצר של שניהם שיש לו רשות להניח שם אבל לא ברשות הרבים לפיכך אם מדד מוכר הפירות ונתנם לתוך כליו של לוקח בסימטא או בחצר של שניהם קנה אפילו לא א״ל זיל קני אבל אם לא מדדם ונתנם לתוך כליו של לוקח לא קנה אא״כ יאמר לו זיל קני שלא היה דעת המוכר שיקנה לו כליו כיון שמחוסרין מדידה אבל ברשות הרבים לא קנה אפילו מדר ואמר ליה זיל קני: (ה) {ז} וכליו של לוקח ברשות מוכר מיבעיא אם הוא קונה לו אם לאו ולא איפשטא לפיכך אינם קונים לו אא״כ אמר ליה זיל קני דכיון דאמר ליה הכי חשבינן ליה כאילו נתן לו רשות להניח שם הכלי והו״ל ככליו של לוקח ברשות לוקח וקונה לו אפילו לא מדד אבל אי לא אמר ליה זיל קני לא קנה אפילו מדד וכתב הרמ״ה דוקא דא״ל זיל קני דאז גלי אדעתיה דכי יהיב ליה רשות לאנוחי התם אדעתא למיקני ליה הוא דיהיב ליה אבל אי לא אמר זיל קני אע״ג דיהיב ליה רשותא לאנוחי התם לא קנה ע״כ: (ד) {ח} ואין דעת ה״ר יוסף הלוי כן שכתב אם קנה כלי מהמוכר והגביהו שקנה בהגבהה ואח״כ הניחו ברשות מוכר קונה לו מה שבתוכו מפני שנהנה המוכר במה שקנה ממנו הכלי ואינו מקפיד על מקומו והוה ליה כאילו השאילו המקום וכיון שספק אם קנה כליו של לוקח ברשות מוכר משום דמספקא לן אם הכלי בטל אצל הרשות או הרשות בטל אצל הכלי א״כ כליו של מוכר ברשות לוקח נמי לא קני ופירש ה״ר יונה אפילו אם אמר לו זיל קני דבלשון הזה אין הכלי שאול לו ולא דמי לכליו של לוקח ברשות מוכר דכשאומר לו זיל קני נתן לו רשות להניח הכלי ואף על פי שאין המקום קנוי לו מכל מקום הכלי קנוי לו וכתב הרמ״ה כיון דתרווייהו ספיקי נינהו אי מתרמי תרווייהו גבי חד לוקח וחד מוכר חד כליו של לוקח ברשות מוכר וחד כליו של מוכר ברשות לוקח דינא הוא דאתי לוקח עליו ממה נפשך ומפיק מיניה חד מינייהו אלא שיד מוכר על העליונה ליתן לו איזה שירצה וה״ה נמי בתרי תובעין וחד נתבע היכא דכתבי הרשאה זה לזה גבי חד מינייהו ממה נפשך עכ״ל: (ו) {ט} משיכה מהניא בכליו של מוכר שאם מדד המוכר ונתן לתוך כליו ומשכו הלוקח בפניו קונה ואפילו לא אמר לו משוך הכלי לקנות מה שבתוכו: (ז) {י} אין הרשות קונה ולא הכלי ולא המשיכה ולא ההגבהה אא״כ פסק תחילה המדה בכך וכך אבל כל זמן שלא פסק אין לו שום צד שיקנה בו דכל זמן שלא פסק לא סמכה דעת שניהם שמא לא יסכימו על הסכום ואם המקח דבר שדמיו קצובין אז קונה אף על פי שלא פסק וכן אם אמר לו הריני מוכר לך כפי שישומוהו שלשה קונה אפילו אם אין דמיו קצובין:
{יא} בד״א שאין המדידה מעכבת כשלא הזכיר לו סכום כל המקח אלא אמר לו כל מדה ומדה ככך וכך לפיכך הוי כל מדה ומדה דבר בפני עצמו אבל אם אמר לו כור בשלשים זוז אני מוכר לך יכול לחזור בו אפילו במדה אחרונה ואפילו הוא ברשות לוקח ובכליו או אפילו אם הגביה או משך כל הכור אינו קונח אא״כ מדד כיון שגילה דעתו שאין רוצה למכור אלא כל הכור ביחד לא סמכה דעת שניהם עד שימדדו והרמ״ה כתב דוקא בסימטא אבל אם הוא ברשות לוקח או שהגביה כל הכור קנה וכן כתב רב אלפס וה״ר יונה הוסיף לומר דאפילו לא משך אלא כל סאה וסאה לבדה קנאה במשיכתה ולא נהירא אלא כדפרישית דאפילו משך כל הכור או הגביהו לא קנה אא״כ שמדדו וכן דעת א״א הרא״ש ז״ל וכתב עוד ה״ר יונה דכי אמרינן כשמדד לו סאה אחרונה קנה כל הכור דוקא שמדד לו כל סאה וסאה ונשארו כולם בתוך הכלי עד אם כלה למדוד כל הכור אבל אם מודד כל סאה וסאה ונתנה ע״ג סימטא כיון שלא קנה בשעת מדידה גם לבסוף לא קנה ואין נראה לא״א הרא״ש ז״ל אלא כיון שגמר מדידת כל הכור איגלאי מילתא שקנה כל סאה וסאה למפרע משעה שנמדדה א״ל כור בל׳ סאה בסלע אני מוכר לך ראשון ראשון קנה אם הוא במקום הראוי לקנות כגון בסימטא או בחצר של שניהם וטעמא משום דמספקא לן אי תפוש לשון ראשון או לשון אחרון הילכך מה שבא לידו והוא מוחזק בו לא מפקינן מיניה ואם לא נתן המעות כתב הרמ״ה דאף במה שהוא תפוש יכול לחזור בו כיון שהוא מוחזק עדיין במעות אוקי ממונא בהזקת מריה:
{יב} שאלה לא״א הרא״ש ז״ל: ששאלת ראובן מכר עשר חביות לשמעון ואמר לו אני מוכר לך חביות אלו המדה בכך וכך ולאחר שלקח שמעון קצת מהיין מחבית אחת חזר בו ולא רצה ליקח יותר אם יכול לחזור בו גם מחבית שפתח. תשובה: ודאי משאר החביות יכול לחזור בו כיון שלא משך ואם לא נתן מעות אף מי שפרע ליכא ואותה חבית שפתח מילתא דפשיטא הוא שאם יניחנה כך תחמיץ ותתקלקל לפיכך צריך ליקח כולה אף על פי שלא משך אמנם יכול לומר למוכר אני מחויב באחריות היין וטול אתה היין שבחבית בשומת ב״ד ואם יפסד ויחסר אשלם ואפרע דמי החבית כפי מה שהיה שוה כשקניתיו:
(ח) {יג} הכניס הלוקח את החמורים לביתו עם התבואה שעליהם אותה משיכה אינה כלום אפילו אם פסק הדמים ומדד המוכר על החמורים לא קנה אא״כ פרקם ומכניסם שאז יקנה לו ביתו לכשיפסוק אם הוא במשוי שאינו מונח בכליו של מוכר אף על פי שלא מדד והראב״ד כתב דאפילו מדד לוקח על החמורים לא קנה שלא נתכוין למשיכה ולקנות במדידה זו דלמדידה בעלמא נתכוין ולא מסתברא: (ט-י) {יד} היה המוכר מודד במדת הסרסור או של אחר שהשאיל להם עד שלא נתמלאת המדה הוא ברשות מוכר ויכול לחזור בו אפילו אם יש בה רישומים לידע עד היכן הוא לוג או ב׳ לוגין וא״ל כל רושם ורושם בכך וכך משנתמלאת היא ברשות לוקח וקונה לו אם הוא בסימטא או בחצר שאינה של שניהם ואם המדה של לוקח ויש בה רישומים ללוג ולשתים ולשלש וא״ל כל רושם בכך וכך כשיגיע לכל רושם ורושם קנה ואם המדה הוא של מוכר לעולם הוא ברשותו אפילו נתמלאה עד שעירה אותה ואם הסרסור מודד להם בשכר ונשברה המדה חייב עליה אף על פי שלא נתנו שכר עליה אלא על המדידה: (יא) {טו} הנוטל כלי מבית האומן לבקרו ואם ייטב בעיניו יקחנו ונאנס בידו חייב אם דמיו קצובין דמשעה שלקחו חשוב כשלו כיון שדמיו קצובין ואפילו אם ירצה המוכר לחזור בו אין שומעין לו אבל מיהו הלוקח יכול לחזור ולהחזירו לו כל זמן שהוא בעין אלא שמדת חסידות הוא שלא לחזור בו כיון שגמר בלבו ליקחנו:
{טז} ואם גילה בדעתו שאינו חפץ בו ונאנס בידו קודם שהחזירו י״א שהוא חשוב כשומר שכר וחייב בגניבה ואבידה והרמ״ה כתב שדינו כשומר חנם ורשב״ם פי׳ שחייב באונסין עד שיחזירנו וכן דעת א״א הרא״ש ז״ל והוא שיהיה דבר שיש לו קונים הרבה ואין המוכר קץ בו אבל אם הוא דבר שהמוכר קץ בו ומחזיר למכרו מפני שאין מצוי לו קונים ברשות המוכר הוא עד שיפסוק דמיו ויקנהו הלוקח באחד מדרכי ההקנאות.
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
(א) המשתמר לדעתו. דהלוקח אבל משומר לדעת המוכר לא מהני דבעינן דומיא דידו שהוא משתמר לדעתו והי״ח ס״ל דבדעת אחרת מקנה שמירת המקנה חשיב כשמירת הקונה (סמ״ע) וע״ב ס״ק ג׳ דכשהוא מוקף מחיצות אף שאינו נעול במנעול ואף שאינו מקורה מיקרי חצר המשתמרת:
(ב) וכן נראה להורות והש״ך כ׳ דהעיקר כדעת המחבר דהא סתמא דהש״ס בקדושין דף כ״ו מסיק דר״ג הקנה לר״י ע״י חצירו והיה בתורת אגב אלמא דחצר שאינו משתמר אינו קונה אפי׳ בדעת אחרת מקנה אותו ומ״מ לא רצה להכריע נגד הרב לכן כ׳ דהוי ספיקא דדינא (וע״ב שיש ליישב קושית הש״ך):
(ג) מעורבין לאו דוקא אלא כל שאין הפסק מחיצה ביניהם מקרי חצר שאינו משתמר (סמ״ע) והש״ך והט״ז תמהו על רמ״א דמה בכך דמיקרי חצר שאינו משתמרת הא לדיעה זו קונה אפי׳ בחצר שאינו משתמרת היכא דאיכא דעת אחרת מקנה אותו וע״ב דהאי ומיהו אין מקומו כאן וצ״ל קודם היש חולקים וקאי אהמחבר ולכך כתב הרב שהשכיר לו החצר עצמו להורות דדוקא כשהחצר היה של המקנה רק שהשכיר להקונה מקום בפירות ולא היה הפסק המחיצות בין המטלטלין שקנה לשל המוכר אז מקרי אינו משתמר ולא קנה אבל כשהיה החצר של הלוקח ופירות של מוכר מונחים שם ומכר לו מקצת הפירות ולא היה הפסק מחיצה בין הפירות שקנה לפירות של המוכר מיקרי חצר המשתמר וקנה אפי׳ להמחבר דכל שאין גוף החצר שלו לא הוי רק כאכסנאי שאין מבטל שמירת המקבל:
(ד) ויש חולקים לדעה זו קנה אפי׳ הי׳ מעורבין בחצרו של המקנה וע״ב דדוקא בכה״ג פליגי הי״ח אבל בחצר של המקבל ואינו משתמר לגמרי דבעינן עומד בצדו לא מהני מה שהמקנה עומד בצדו ועיין עוד ביאורים דבחצר המשתמר רק שהפירות מעורבין שקנה לדעת הי״ח אם הקונה הזה הקנה הפירות לאחר ע״י חצרו של המקנה שלו קנה אותו האחר כיון שהוא משומר לדעת הנותן של הנותן שלו:
(ה) בצד אותו רשות וע״ב דבעינן דוקא בצדו ממש אפי׳ להמחבר דבעינן ידו בסמוכה לו אבל בעומד ברחוק קצת ואפי׳ יכול לשמרו לא מהני ואם עומד בצדו או אפי׳ בתוכו בעינן ג״כ שיכול לשמרו לפיכך שדה גדולה ומציאה מונחת בתוכה בצד אחר והוא עומד בצד השני לא קנה לפי שאינו יכול לשומרו:
(ו) דארבע אמות והר״ן מחלק דדוקא כשקדם המקבל לכלי לתוך הד״א אבל כשקדם הכלי נקנה המקום לבעל הכלי ושוב אין המקבל יכול לקנות בד״א והרבה פוסקים לא חלקו בכך וס״ל דאפי׳ קדם הכלי קנה (סמ״ע) והא דהוצרכו לתקן משיכה היינו שעומד חוץ לד״א ומושך או שהמשיכה הוא קנין דאורייתא וע״ב דנפקא מינה עוד שהוצרכו לתקן משיכה היכא דהנותן בעצמו בא קודם לתוך הד״א דאז לכ״ע לא קני בד״א ובעי משיכה דוקא ועיין עוד ביאורים דבקדושין דד״א מהני אף ברה״ר מ״מ אם קדם כסף הקדושין ואח״כ באתה האשה לתוך הד״א אינה מקודשת דלענין קידושין נתנו חכמים לרשות הרבים דין סימטא שיהי׳ לו קנין אף להבעל:
(ז) בדיבור בעלמא ודוקא שאמר זכה לפ׳ אבל תן לא הוי כזכה כיון שאינו מוסרם עתה לידו (ש״ך) וע״ב דאם היה הלוקח במעמד קנה אפי׳ בתן מטעם מעמד שלשתן וכשלא הי׳ הלוקח יד הלוקח על עליונ׳ במבואר בסי׳ רצ״ה סעיף כ״ג אלא דכאן מיירי שעשאו הלוקח שליח להנפקד דאז בעינן דוקא זכה ותן לא מהני כיון שאינו מוסרם עתה לידו ואפי׳ לא אמר זכה רק שאמר להנפקד לעשות קנין עבור הלוקח ואמר יזכה חצירי להלוקח קנה:
(ח) מונח ברשות מוכר הטעם דאין אדם יכול לזכות בשלו לאחרים שלא ע״י אחר משא״כ כשהוא בחצר אחר ובעל החצר אומר יזכה חצירי להאחר קנה (סמ״ע):
(ט) כליו של אדם ע״ב דאפי׳ אם הכלי עומד ברשות שאינו משתמר מיקרי חצר המשתמרת ולפיכך במקום שאין חצר המשתמר׳ קונ׳ כגון בקטן וכיוצא כמבואר לעיל לא קנה:
(י) שיש לו רשות כגון סימט׳ או חצר של שניהם (סמ״ע):
(יא) אא״כ מדד פי׳ מדד המוכר ונתן לתוך כליו של הלוקח העומד בסימט׳ ואם מדד הלוקח יבואר לקמן סעיף ז׳ די״א דאפי׳ בלא כלי קנה דהמדיד׳ הוי כמו משיכ׳ סמ״ע וע״ב דבדבר שאין צריך מדיד׳ או שהמדה כבר ידוע קנה בכלי אפי׳ בלא מדיד׳:
(יב) לפיכך אין כליו של אדם זהו שיטת הרי״ף והרמב״ם דס״ל דבין כליו של לוקח ברשות מוכר ובין כליו של מוכר ברשות לוקח הוא בעיא דאיפשטא בגמרא דלא קנה דלא כשיטת הרא״ש והטור דס״ל דשניהם הוא איבעי׳ דלא איפשטא בגמרא אי הכלי בטל לגבי הרשות או לא ויש ביניהם נ״מ לדינא [סמ״ע] ובב״ש סי׳ קל״ט ס״ק י״ד תמה דהא שם כ׳ גם המחבר דהוא מטעם ספיקא:
(יג) לך וקנה וה״ה אם נתן לו המוכר רשות בפי׳ להניח שם הכלי קנה (ש״ך) וע״ב דנראה עיקר כשיטת הרמ״ה דזיל קני דוקא:
(יד) כשם שאין לשיטת הרמב״ם והמחבר האי כשם לאו דוקא דבכליו של לוקח בר״מ לא מהני מדידה כי אם שאמר לו זיל וקני דוקא וכמבואר בב״י בטור ובכליו של מוכר ברשות לוקח מהני מדידה וע״ב הטעם:
(טו) אפי׳ אמר לו המוכר זיל קני דדוקא כליו של לוקח בר״מ מהני זיל קני כיון דהכלי הוא כבר שלו רק שהרשות אינו שלו ובדיבור זיל קני גלי דעתא דאין מקפיד על רשותו משא״כ בכליו ש״מ ברשות לוקח שהכלי אינו שלו ואין הכלי נקנה לו בדבור בעלמא (סמ״ע) וע״ב דלי״א זו מכ״ש דמדד לא מהני בכליו של מקנה ברשות לוקח ופליג על המחבר שפסק בסעיף ז׳ בכור בשלשים דלאחר שמדד כל הכור קנה בכליו של מוכר ברשות לוקח ולי״א זו לא קנה:
(טז) משוך הכלי לקנות לא נחית לדקדק כאן בל׳ דלשון לקנות לא מהני עד שיאמר לו לשון קנה כמבואר בסי׳ קצ״ז וע״ש בט״ז דאם אמר לו לקנות עתה דלהמחבר שם לא מהני: (יז) שדמיו קצובין היינו שיהי׳ הדמים קצובים לעולם לאפוקי משיטת המ״מ בשם הרשב״א דבעינן דוקא קצובין מפי המוכר (סמ״ע):
(יח) שישמוהו ג׳ ולאו דוקא וה״ה אחד (סמ״ע) וגם בעינן שיקנה באחד מדרכי הקנאה (ש״ך):
(יט) היו הפירות בסימטא ע״ב דכלל דברים אלו לשיטת המחבר כפי מה שפי׳ הסמ״ע דס״ל באמר לו כור בל׳ דאם היו מונחים כפירות בקרקע של סימטא ומדד לתוך הכליו של לוקח העומד בסימטא כיון שלא נגמר המדידה של כל הכור וממילא לא נגמר הקנין של כל הכור לא קנה כלום אבל אם היה כל הכור בכליו של לוקח בסימטא קנה אע״פ שלא מדד לשיטת המחבר בסעיף ג׳ דס״ל דלא בעי׳ מדידה בכה״ג והרי נגמר הקנין על כל הכור וקנה ולשיטת הרב שם דס״ל דבעי׳ מדידה בכה״ג לא קנה אבל כליו של לוקח ברשות לוקח כיון דאיכא תרתי לטיבותא הוי כמשך בפניו ותיכף כל סאה וסאה שמודד לו לתוך כליו של לוקח ברשות לוקח קנה ואם מודד לתוך כליו של מוכר ברשות לוקח לא קנה ג״כ עד שימדוד כל הכור לשיטת המחבר ולשיטת הרב בהגה״ה לעיל סעיף ה׳ אפי׳ מדד לו כל הכור לתוך כליו של מוכר ברשות לוקח ואפי׳ אמר לו זיל קני לא קנה ולשיטת הרב בהג״ה כאן אפי׳ כליו של לוקח ברשות לוקח ואפי׳ משך או הגביה לא קנה עד שימדוד כל הכור ואפי׳ מונח כל הכור בכלי רק שלא מדד והטעם כיון דא״ל כור בלמ״ד ולא א״ל סאה בסלע גילה דעתו שצריך למעות כדי כל הכור וכשלא יהיה בידו מעות כדי כל הכור לא יעלה בידו לכלום ולכך לא נתכוין להקנות לו עד שימדד כל הכור ולפ״ז במשך או הגביה כל הכור וכן בכליו של לוקח ברשות לוקח קודם שמדד כל הכור הוי ספיקא דדינא משוים דעת הי״ח שהביא הרמ״א בהגה״ה כאן ובכליו של מוכר ברשות לוקח אפי׳ אחר שמדד כל הכור הוי ספיקא דדינא משום דעת הרב בהגה״ה כאן בסעיף ה׳ דאפי׳ זיל קני לא מהני וכ״ש כשמדד ואם מונח כל הכור בכליו של לוקח בסימטא ולא מדד הוי ספיקא דדינא משום דעת הרב בהג׳ סעיף ג׳ דס״ל דבעינן דוקא מדידה ובכל אלו שהן ספיקא דדינא היכא דתיקום זוזי תיקום:
(כ) או שמשך עמ״ש בסי׳ קפ״ב דנראה דדוקא במקום דאיכא גילוי דעת שהקפיד על מכירות כל הכור ביחד וכן במקום שדרך לפסוק דמים על הסאה והוא פסק על כל הכור לא קנה וגם נרא׳ דאם נתן דמים על כל סאה וסאה שמשך דקנה כשיטת הריטב״א ודלא כהד״מ:
(כא) כור בלמ״ד סאה בסלע ה״ה איפכא סאה בסלע כור בלמ״ד נמי הוי מספיקא דינא הכי (סמ״ע):
(כב) מטעם שהוא מוחזק טעמייהו דמספקא לן אי נלך אחר לשון הראשון או אחרון ולכך המוחזק ידו על עליונה:
(כג) לקבל אחריות היינו הפחת מה שהוזל היין אם היה רוצה למכרה תיכף מחמת שיש עליו חשש חימוץ אותו הפחת צריך לשלם לו (סמ״ע) וע״ב דאם השהה היין אצלו קודם העמדה בדין עד שמחמיץ לגמרי א״צ לשלם לו דיכול הלוקח לומר לא היה לך למכרה תיכף דהגורם היזק לחבירו א״צ לשלם לו אלא ההיזק שנעשה מיד מזה יש ללמוד אם ראובן קנה סחורה אצל שמעון שיש לו במקום אחר ופסק הדמים וציוה לו לשמעון להביא לו הסחורה ואח״כ חזר בו הלוקח דצריך לשלם לו יציאותיו:
(כד) ויש חולקין הן הן הדברים שכתבו המחבר בסעיף שאחר זה ועמ״ש שם:
(כה) אפי׳ אם פסק הדמים אא״כ פרקם והכניסם שאז נקנה לו ביתו ואז אע״פ שפסק דמיו אחר המשיכה קנה כיון דבשעת הפסיקה עדיין מונחים ברשות לוקח (סמ״ע):
(כו) דלמדידה בעלמא נתכוון ואף שכ׳ הרשב״א דהיכא דאיכא דעת אחרת מקנה קנה בלא כוונה לשם קנין היינו דוקא במקום דידעינן שעכ״פ המקנה מתכוין שיהיה זה לשם קנין אבל הכא כמו שהלוקח נתכוין למדידה בעלמא כמו כן המקנה אינו נתכוין רק למדידה בעלמא ועוד דאפשר דבמכר דאף המקנה מתכוין ג״כ לא קנה דאימר הלוקח אין רצונו לקנות עדיין שיתחייב בדמיו משא״כ במתנה דזכות הוא להמקבל מהני דעת המקנה:
(כז) מדד לוקח לא קנה ע״ב דבעכו״ם לא קנה שלא מדעת קנין אפי׳ לדיעה זו דבין חצירו ובין ידו שלא מדעתו לא קנה רק מטעם שליחות ואין שליחות לעכו״ם והכא מיירי בישראל ודוקא כשהגביה בידו קונה בישראל דלא גרע מחצירו דקונה שלא מדעתו אבל בשאר קניינים כגון חזקה וכיוצא לא קנה שלא בכוונת קנין:
(כח) המדה של הסירסור מיירי שהשאילו לשניהם אבל אם השאילו למוכר לחוד אפי׳ אם הודיע המוכר שהוא ימדד למכור בה לא הוי שאילה אלא למוכר (ט״ז):
(כט) עד שלא נתמלא המדה דמסתמא אותו האחר שמשאיל הכלי למדוד כוונתו דעד שלא תתמלא תהיה שאולה למוכר ומשתתמלא תהיה שאולה ללוקח ולכך קודם שתתמלא המדה יכול המוכר לחזור ואפי׳ יש בהמדה רישומים לידע עד היכן לוג או ב׳ לוגין (סמ״ע) וע״ב והמחבר שכ׳ או ברשות לוקח מיירי באמר לכור בל׳ ולא מדד כל הכור דבסאה בסלע קנה לשיטת המחבר כשמדד עד הרושם אפי׳ בכליו של מוכר אם הוא ברשות לוקח כמבואר בסעי׳ ג׳:
(ל) המדה של אחד מהם ע״ב שהסמ״ע מפרש דמיירי שמודד במדה קטנה לתוך כליו של מוכר ברשות לוקח ואז בין שהמדה קטנה הוא של מוכר או של לוקח כשהגיע לרושם קנה וקודם שהגיע לרושם לא קנה דאפי׳ המדה קטנה היא של לוקח והוי כלי של לוקח ברשות לוקח תיכף כשנכנס להמדה קטנה כיון שדעת המוכר הי׳ רק למדוד בה לתוך כלי שלו אמרי׳ מסתמא שלא הי׳ דעתו שיקנהו הלוקח עד שיתמלא המדה שאמר לו במכור אף שלא נתמלא המדה לגמרי דאפי׳ כליו של לוקח ברשות לוקח אינו קונה רק כשמודד כדי למסרו בכלי זו ללוקח וכן אם המדה קטנה של הסירסור ואמר לו ב׳ לוגין ומדר במדה קטנה לתוך כלי שלו לא קנה כשיגיע להרושם שיש בו ב׳ לוגין וכל זהו לשיטת המחבר שסובר דכליו של מוכר ב״ל קנה אחר שגמר המדידה ועל זה הביא הרב בהג״ה הי״א דאם המדה של מוכר לא קנה עד שיערה אותו לרשות לוקח:
(לא) עד שיערה אותה והיינו דוקא ברשות לוקח אבל בסימטא לא מהני כשמערה אותה (ט״ז):
(לב) שיגביהנו לאו דוקא וה״ה שאר דרכי הקנין (סמ״ע):
(לג) כדי לקנות זהו לדעת הרמב״ם אבל התוספות והרא״ש ס״ל דאפילו לא הגביה כדי לקנות חייב באונסין כל שלא גילה דעתו שאינו חפץ בהמקח (סמ״ע):
(לד) כשומר שכר בהאי הנאה שהיה לו בזה שהברירה בידו לקחתם או להחזירם וצ״ע למה לא הביא המחבר והטור והרמ״א דעת הרשב״א והרא״ש דחייב אפילו באונסים (סמ״ע) ועיין לעיל סי׳ קפ״ו מ״ש שם פרטי דינים השייכים לכאן:
(לה) בשאר דרכי הקניה וכל חלקי הדינים המבוארים לעיל בסי׳ ק״ץ סעיף ג׳ עד סעיף ז׳ שקונין בקרקע קנין גמור קונה במטלטלין למי שפרע (סמ״ע) ע״ב דבדין אדם חשוב המבואר שם בסעיף ו׳ לדעת הר״ן דחשיב כחליפין קונה אפי׳ במטלטלין קנין גמור: רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tur-Shulchan Arukh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×