טור-שו״ע חושן משפט שס״טטור-שו״ע
שולחן ערוךאסור לקנות מגזלן ולסטים וליהנות מממונם, ודינא דמלכותא כיצד, ובו י״א סעיפים(א)
אָסוּר לִקְנוֹת דָּבָר הַגָּזוּל מֵהַגַּזְלָן, וְאָסוּר לְסַעֲדוֹ עַל שִׁנּוּיוֹ כְּדֵי שֶׁיִּקְנֵהוּ, שֶׁכָּל הָעוֹשֶׂה דְּבָרִים אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם מַחֲזִיק יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה וְעוֹבֵר עַל וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל (ויקרא יט, יד). וְהַלּוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ מִטַּלְטְלִין, דִּינוֹ כְּלוֹקֵחַ מֵהַגַּנָּב, שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן שנ״ו.
(ב)
אָסוּר לֵהָנוֹת בַּדָּבָר הַגָּזוּל, וַאֲפִלּוּ לְאַחַר יֵאוּשׁ; וְהוּא שֶׁיָּדַע בְּוַדַּאי שֶׁדָּבָר זֶה הוּא הַגְּזֵלָה עַצְמָהּ. כֵּיצַד, יָדַע שֶׁבְּהֵמָה זוֹ גְּזוּלָה, אָסוּר לִרְכֹּב עָלֶיהָ אוֹ לַחֲרֹשׁ בָּהּ; גָּזַל בַּיִת אוֹ שָׂדֶה, אָסוּר לַעֲבֹר בְּתוֹכָהּ אוֹ לִכָּנֵס בָּהּ בַּחַמָּה מִפְּנֵי הַחַמָּה, וּבַגְּשָׁמִים מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים, וְאִם דָּר בָּהּ חַיָּב לְהַעֲלוֹת שָׂכָר לַבְּעָלִים, אִם הָיְתָה עֲשׂוּיָה לְשָׂכָר; גָּזַל דְּקָלִים וְעָשָׂה מֵהֶם גֶּשֶׁר, אָסוּר לַעֲבֹר עָלָיו, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. {מִיהוּ, אִם מְסָרוֹ לָרַבִּים, מֻתָּר לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ, דְּהָא הָוֵי יֵאוּשׁ עִם שִׁנּוּי רְשׁוּת (הַמַּגִּיד פ״ה).} אֲבָל מֶלֶךְ שֶׁכָּרַת אִילָנוֹת שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים וְעָשָׂה מֵהֶם גֶּשֶׁר, מֻתָּר לַעֲבֹר עָלָיו, אֲפִלּוּ שֶׁצִּוָּה הַמֶּלֶךְ לַעֲבָדָיו לִכְרֹת מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד דָּבָר יָדוּעַ, וְהָלְכוּ הֵם וְכָרְתוּ הַכֹּל מֵאֶחָד, מֻתָּר. וְכֵן אִם הָרַס בָּתִּים וְעָשָׂה דֶּרֶךְ אוֹ חוֹמָה, מֻתָּר לֵיהָנוֹת בָּהּ, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא (בָּזֶה), שֶׁדִּין הַמֶּלֶךְ דִּין; וְהוּא שֶׁיְּהֵא מַטְבְּעוֹ יוֹצֵא בְּאוֹתָם הָאֲרָצוֹת, שֶׁהֲרֵי הִסְכִּימוּ עָלָיו בְּנֵי אוֹתָהּ הָאָרֶץ וְסָמְכָה דַעְתָּם שֶׁהוּא אֲדוֹנֵיהֶם וְהֵם לוֹ עֲבָדִים, שֶׁאִם לֹא כֵּן הֲרֵי הוּא כְּגַזְלָן בַּעַל זְרוֹעַ.
(ג)
אָסוּר לֵהָנוֹת מֵהַגַּזְלָן {שֶׁהֻחְזַק מָמוֹנוֹ שֶׁבָּא בִּגְזֵלָה (טוּר ס״ה).} וְאִם הָיָה מִעוּט שֶׁלּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁרֹב מָמוֹנוֹ גָּזוּל, מֻתָּר לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ, עַד שֶׁיֵּדַע בְּוַדַּאי שֶׁדָּבָר זֶה גָּזוּל בְּיָדוֹ.
(ד)
בְּנֵי אָדָם שֶׁחֶזְקָתָם גַּזְלָנִים וְחֶזְקַת כָּל מָמוֹנָם גָּזֵל מִפְּנֵי שֶׁמְּלַאכְתָּם מְלֶאכֶת גַּזְלָנִים, כְּגוֹן הַמּוֹכְסִים וְהַלִּסְטִים, אָסוּר לֵהָנוֹת מֵהֶם, שֶׁחֶזְקַת מְלָאכָה זוֹ שֶׁהִיא גָּזֵל. וְאֵין מְצָרְפִים דִּינָרִים מֵהַתֵּבָה שֶׁלָּהֶם, שֶׁהַכֹּל בְּחֶזְקַת גְּזֵלָה. אֲבָל מִמַּה שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּבַּיִת אוֹ בַּשּׁוּק שֶׁלֹּא בְּתֵבַת הַמּוֹכְסִים, מֻתָּר לְצָרֵף. וַאֲפִלּוּ מִתֵּבָתוֹ, אִם הוּא חַיָּב לָתֵת לוֹ חֲצִי דִינָר וְאֵין לוֹ אֶלָּא דִינָר, נוֹתְנוֹ לוֹ וְלוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ חֲצִי דִינָר אֲפִלּוּ מִתֵּבַת הַמוֹכְסִין, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמַצִּיל מִיָּדוֹ.
(ה)
נָטְלוּ מוֹכְסִין כְּסוּתוֹ וְהֶחֱזִירוּ לוֹ אַחֶרֶת, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁזּוֹ כִּמְכִירָה הִיא, וְחֶזְקָתָהּ שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים מִמֶּנָּה, וְאֵינוֹ יוֹדֵע בְּוַדַּאי שֶׁזּוֹ גְּזוּלָה. וְאִם הָיָה וָתִיק וּמַחֲמִיר עַל עַצְמוֹ, מַחֲזִירָן לַבְּעָלִים הָרִאשׁוֹנִים. {וּבְיָדוּעַ שֶׁלֹּא נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים, צָרִיךְ לְהַחֲזִירוֹ לַבְּעָלִים בְּחִנָּם (מָרְדְּכַי ר״פ הַגּוֹזֵל בַּתְרָא).}
(ו)
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁהַמּוֹכֵס כְּלִסְטִים, בִּזְמַן שֶׁהַמּוֹכֵס גּוֹי, אוֹ מוֹכֵס הָעוֹמֵד מֵאֵלָיו, אוֹ מוֹכֵס הָעוֹמֵד מֵחֲמַת הַמֶּלֶךְ וְאֵין לוֹ קִצְבָה, אֶלָּא לוֹקֵחַ מַה שֶּׁיִּרְצֶה. אֲבָל מוֹכֵס שֶׁפְּסָקוֹ הַמֶּלֶךְ לִטֹּל דָּבָר קָצוּב, {וַאֲפִלּוּ צִוָּה שֶׁיִּשְׂרָאֵל יִתֵּן יוֹתֵר מִגּוֹי, מִכָּל מָקוֹם מִקְרֵי דָּבָר קָצוּב לְכָל אִישׁ (מַהֲרִי״ק שֹׁרֶשׁ קצ״ה),} וְהֶעֱמִיד מוֹכֵס יִשְׂרָאֵל לִגְבּוֹתוֹ לַמֶּלֶךְ, וְנוֹדַע שֶׁאָדָם זֶה נֶאֱמָן, וְאֵינוֹ מוֹסִיף כְּלוּם עַל מַה שֶּׁגָּזַר הַמֶּלֶךְ, אֵינוֹ בְּחֶזְקַת גַּזְלָן, מִשּׁוּם דְּדִינָא דְמַלְכוּתָא דִּינָא. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהַמַּבְרִיחַ מִמֶּכֶס זֶה, עוֹבֵר {עַל לֹא תִגְזֹל (ויקרא יט, יג),} מִפְּנֵי שֶׁהוּא גוֹזֵל אֶת הַמֶּלֶךְ, בֵּין שֶׁהָיָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בֵּין שֶׁהָיָה מֶלֶךְ גּוֹי. וְכֵן אִם יִשְׂרָאֵל קָנָה הַמֶּכֶס מֵהַמֶּלֶךְ, הַמַּבְרִיחַ עַצְמוֹ הֲרֵי זֶה גוֹזֵל יִשְׂרָאֵל שֶׁקְּנָאוֹ. {וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ יָדוּעַ דְּהַיִּשְׂרָאֵל לוֹקֵחַ יוֹתֵר מִן הַקִּצְבָה, מִכָּל מָקוֹם אָסוּר לְהַבְרִיחַ מִמֶּנּוּ דָּבָר הַקָּצוּב, דְּהָוֵי כְּגוֹזֵל מִן הַגַּזְלָן, דְּאָסוּר (בֵּית יוֹסֵף).} אֲבָל אִם קְנָאוֹ גוֹי, מֻתָּר, מִשּׁוּם דְּהָוֵי כְּהַפְקָעַת הַלְוָאָתוֹ דְּשָׁרִי בְּמָקוֹם דְּלֵיכָּא חִלּוּל הַשֵּׁם. {הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ הַמּוֹכֵס יִשְׂרָאֵל, אִם לֹא קְנָאוֹ לְעַצְמוֹ רַק גּוֹבֶה לַמֶּלֶךְ, אַף עַל גַּב דְּאָסוּר לְהַבְרִיחַ מִכֹּחַ דִּינָא דְמַלְכוּתָא, מִכָּל מָקוֹם אִם אָדָם מַבְרִיחַ אֵין לַמּוֹכֵס לָכֹף אוֹתוֹ לִתֵּן, דְּהָוֵי כְּהַפְקָעַת הַלְוָאָתוֹ דְשָׁרִי. מִיהוּ, אִם יֵשׁ בָּזֶה מִשּׁוּם יִרְאַת הַמֶּלֶךְ, וַדַּאי יָכוֹל לָכֹף אוֹתוֹ (רַ״ן פֶּרֶק ד׳ דִּנְדָרִים).}
(ז)
וְכֵן מֶלֶךְ שֶׁשָּׂם מַס עַל בְּנֵי הָעִיר אוֹ עַל כָּל אִישׁ וָאִישׁ, דָּבָר קָצוּב מִשָּׁנָה לְשָׁנָה; אוֹ עַל כָּל שָׂדֶה וְשָׂדֶה דָּבָר קָצוּב, אוֹ שֶׁגָּזַר שֶׁכָּל מִי שֶׁיַּעֲבֹר עַל דָּבָר זֶה יִלָּקְחוּ כָּל נְכָסָיו לְבֵית הַמֶּלֶךְ, אוֹ כָּל מִי שֶׁיִּמָּצֵא בַּשָּׂדֶה בִּשְׁעַת הַגֹּרֶן, הוּא יִתֵּן הַמַּס שֶׁעָלֶיהָ בֵּין שֶׁהָיָה הוּא בַּעַל הַשָּׂדֶה בֵּין שֶׁאֵינוֹ בַּעַל הַשָּׂדֶה, וְכָל כַּיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ, אֵינוֹ גָּזֵל, וְיִשְׂרָאֵל שֶׁגָּבָה אוֹתָם לַמֶּלֶךְ אֵינוֹ בְּחֶזְקַת גַּזְלָן, וַהֲרֵי הוּא כָּשֵׁר, וְהוּא שֶׁלֹּא יוֹסִיף וְלֹא יְשַׁנֶּה וְלֹא יִקַּח לְעַצְמוֹ כְּלוּם.
(ח)
וְכֵן מֶלֶךְ שֶׁכָּעַס עַל אֶחָד מֵעֲבָדָיו וְשַׁמָּשָׁיו מִבְּנֵי הַמְּדִינָה וְלָקַח שָׂדֵהוּ אוֹ חֲצֵרוֹ, אֵינוֹ גָּזֵל, וּמֻתָּר לֵהָנוֹת בָּהּ; וְהַלּוֹקְחָהּ מֵהַמֶּלֶךְ הֲרֵי הִיא שֶׁלּוֹ, וְאֵין הַבְּעָלִים מוֹצִיאִין אוֹתָהּ מִיָּדוֹ (וכ״כ לְעֵיל ס״ס רל״ז). אֲבָל מֶלֶךְ שֶׁלָּקַח שָׂדֶה אוֹ חָצֵר שֶׁל אֶחָד מִבְּנֵי הַמְּדִינָה שֶׁלֹּא כַּדִּינִים שֶׁחָקַק, הֲרֵי זֶה גַּזְלָן, וְהַלּוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ מוֹצִיאִין הַבְּעָלִים מִיָּדוֹ. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: כָּל דִּין שֶׁיַּחֲקֹק אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ לַכֹּל וְלֹא יִהְיֶה לְאָדָם אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אֵינוֹ גָּזֵל; וְכָל שֶׁיִּקַּח מֵאִישׁ זֶה בִּלְבַד, שֶׁלֹּא כַּדָּת הַיָּדוּעַ לַכֹּל, אֶלָּא חָמַס אֶת זֶה, הֲרֵי זֶה גָּזֵל. {הַגָּה: וְאִם חָקַק לְבַעַל אֻמָּנוּת אֶחָד, כְּגוֹן שֶׁחָקַק לַמַּלְוֶה בְרִבִּית אֵיזֶה דָבָר, יֵשׁ אוֹמְרִים דְּלָא אָמְרִינָן בֵּהּ דִּינָא דְמַלְכוּתָא דִּינָא, הוֹאִיל וְאֵינוֹ חָקוּק לַכֹּל (מַהֲרִי״ק שֹׁרֶשׁ ס״ו). יֵשׁ אוֹמְרִים דְּלָא אָמְרִינָן דִּינָא דְמַלְכוּתָא דִּינָא אֶלָּא בְּמִסִּים וּמְכָסִים הַתְּלוּיִים בְּקַרְקַע, כִּי הַמֶּלֶךְ גּוֹזֵר שֶׁלֹּא יָדוּרוּ בְּאַרְצוֹ כִּי אִם בְּדֶרֶךְ זֶה, אֲבָל בִּשְׁאָר דְּבָרִים, לֹא (הָרא״ש פֶּרֶק ד׳ דִנְדָרִים בְּשֵׁם הר״מ וּמָרְדְּכַי פֶּרֶק הַגּוֹזֵל בַּתְרָא). וְיֵשׁ חוֹלְקִין וּסְבִירָא לְהוּ דְּאָמְרֵינָן בְּכָל דָּבָר דִּינָא דְמַלְכוּתָא דִינָא (מָרְדְּכַי שָׁם בְּשֵׁם הַתוס׳ ות״ה סִימָן ש״ט), וְלָכֵן הַמַּלְוֶה עַל הַמַּשְׁכּוֹן יָכוֹל לְמָכְרוֹ אַחַר שָׁנָה, הוֹאִיל וְכֵן דִּינָא דְמַלְכוּתָא (שָׁם בְּשֵׁם ר״י בַּר פֶּרֶץ); וְכֵן הוּא עִקָּר, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סִימָן שנ״ו סָעִיף ז׳.}
(ט)
לְפִיכָךְ, גַּבָּאֵי הַמֶּלֶךְ וְשׁוֹטְרָיו שֶׁמּוֹכְרִים הַשָּׂדוֹת בְּמַס הַקְּצוּבָה עַל הַשָּׂדוֹת, מִמְכָּרָן מִמְכָּר. אֲבָל מַס שֶׁעַל כָּל אִישׁ וְאִישׁ, אֵינוֹ גּוֹבֶה אֶלָּא מִן הָאָדָם עַצְמוֹ. וְאִם מָכְרוּ הַשָּׂדֶה בְּמַס שֶׁעַל הָרֹאשׁ, הֲרֵי זֶה אֵינוֹ מִמְכָּר אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה דִּין הַמֶּלֶךְ כָּךְ. {וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן ס״ח מִדִּינָא דְמַלְכוּתָא, גַּם בְּסִימָן ק״ד סָעִיף ב׳ מִדִּין זֶה.}
(י)
מֶלֶךְ שֶׁהָיוּ דִּינָיו שֶׁכָּל שֶׁלֹּא יִתֵּן הַמַּס שֶׁעַל הַשָּׂדֶה, תִּהְיֶה הַשָּׂדֶה לְנוֹתֵן הַמַּס, וּבָרַח בַּעַל הַשָּׂדֶה מִפְּנֵי הַמַּס, וּבָא זֶה וְנָתַן מַס שֶׁעָלֶיהָ לַמֶּלֶךְ, וְאָכַל פֵּרוֹתֶיהָ, אֵין זֶה גָּזֵל, אֶלָּא אוֹכֵל פֵּרוֹת וְנוֹתֵן הַמַּס עַד שֶׁיַּחְזְרוּ הַבְּעָלִים, שֶׁדִּין הַמֶּלֶךְ דִּין הוּא, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. {הַגָּה: וְכֵן הוּא חָק הַמֶּלֶךְ שֶׁכָּל מִי שֶׁיִּמָּצֵא בַּשָּׂדֶה יִתֵּן בְּעַד בְּנֵי הַבִּקְעָה וְהוּא יַחֲזֹר וְיִגְבֶּה מֵהֶם אוֹ שֶׁיָּכוֹל לִגְבּוֹת מַס הַשָּׁנָה מֵאֶחָד (טוּר ס״ט).}
(יא)
וְכֵן מֶלֶךְ שֶׁגָּזַר שֶׁכָּל מִי שֶׁיִּתֵּן מַס הַקָּצוּב עַל הָאִישׁ יִשְׁתַּעְבֵּד בְּזֶה שֶׁלֹּא נָתַן, וּבָא יִשְׂרָאֵל וְנָתַן הַמַּס שֶׁעַל יִשְׂרָאֵל זֶה הֶעָנִי, הֲרֵי זֶה עוֹבֵד בּוֹ יוֹתֵר מִדַּאי, שֶׁדִּין הַמֶּלֶךְ דִּין, אֲבָל אֵינוֹ עוֹבֵד בּוֹ כְּעֶבֶד. {הַגָּה: יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה חַיָּב לְגוֹי, וְהַגּוֹי מָכַר הַשְּׁטָר לְיִשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁאָסוּר לָדוּן עִם יִשְׂרָאֵל חֲבֵרוֹ בִּפְנֵי גּוֹיִים וְאַף עַל פִּי שֶׁבָּא מִכֹּחַ גּוֹי, מִכָּל מָקוֹם דַּיָּנֵי יִשְׂרָאֵל יִפְסְקוּ לְיִשְׂרָאֵל זֶה מַה שֶּׁהָיָה הַגּוֹי מַרְוִיחַ לִפְנֵי דַּיָּנֵי גּוֹיִים, הוֹאִיל וְיִשְׂרָאֵל זֶה בָּא מִכֹּחוֹ הֲרֵי הוּא כָּמוֹהוּ בְּכָל מַה שֶּׁהָיָה יָכוֹל לִזְכּוֹת לִפְנֵי דַּיָּנֵי גּוֹיִים שֶׁהוּא דִּינָא דְמַלְכוּתָא (תְּשׁוּבַת הָרא״ש כְּלָל י״ח סִימָן א׳ וְכֵן נִרְאֶה לִי ס״ס כ״ו). הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה בְּמָקוֹם שֶׁדָּנִין בְּדִינֵי גּוֹיִים, וּמֵתָה אִשְׁתּוֹ, לֹא יוּכַל אֲבִי אִשְׁתּוֹ אוֹ שְׁאָר יוֹרְשֶׁיהָ לוֹמַר: כָּל הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה, עַל דַּעַת הַמִּנְהָג הוּא נוֹשֵׂא, וְנָדוּן הַדָּבָר בְּדִינֵי גּוֹיִים דְּאִם מֵתָה יוֹרְשָׁהּ בַּעְלָהּ אוֹ כַּדּוֹמֶה לָזֶה, וְלֵיכָּא בְּזֶה מִשּׁוּם דִּינָא דְמַלְכוּתָא (בֵּית יוֹסֵף בְּסִימָן כ״ו בְּשֵׁם תְּשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ״א), דְּלָא אַמְרִינָן דִּינָא דְּמַלְכוּתָא אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הֲנָאָה לַמֶּלֶךְ, אוֹ שֶׁהוּא לְתַקָּנַת בְּנֵי הַמְּדִינָה, אֲבָל לֹא שֶׁיִּדּוֹנוּ בְּדִינֵי גּוֹיִים, דְּאִם כֵּן בָּטְלוּ כָּל דִּינֵי יִשְׂרָאֵל (מַהֲרִי״ק שֹׁרֶשׁ קפ״ח בְּשֵׁם רַשְׁבָּ״א).}
מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5) טור(א)
{א} אסור לקנות שום דבר מהגזלן ואסור להחזיק ידו ולסעדו בשום דבר מפני שהוא מחזיק ידי עוברי עבירה:
{ב} והלוקח ממנו מטלטלין לפני יאוש דינו בלוקח מהגנב שאם הוא גזלן מפורסם צריך להחזירו לבעלים והוא יתבע לגזלן ואם אינו מפורסם עשו בו תקנת השוק שנוטל דמיה מן הנגזל ומחזיר לו הגזילה והנגזל חוזר ותובע מן הגזלן:
{ג} ואם נתייאשו הבעלים קודם שלקח קנה. לדעת הרמב״ם קנה גוף הגזילה ומחזיר דמיה לבעלים ולדעת ר״י אין מחזיר כלום:
(ב)
{ד} כתב הרמב״ם אסור ליהנות מדבר הגזול אפילו אחר יאוש והוא שיודע בודאי שדבר זה גזול כיצד ידע בודאי שבהמה זו גזולה אסור לרכוב עליה ידע בודאי שבית זה גזול אסור ליכנס בו וכל כיוצא בזה:
ואין נראה כן מהא דאמר שמואל דינא דמלכותא דינא תדע דקטלי דקלי וגשרי גשורי ועברינן עלייהו ואי לאו דינא היכי עברינן ופריך אביי ודילמא משום דאיאוש מרייהו אלמא לאחר יאוש שרי:א
(ג)
{ה} מי שהוחזק גזלן אסור ליהנות ממנו דכל מה שיש לו הוא בחזקת גזילה ואם יש לו דבר שידוע לנו שאינו גזול מותר ליהנות ממנו אף על פי שהוא מועט ממונו עד שידע בודאי שהוא גזול ור״ח ז״ל פסק עד שיהא רוב ממונו שאינו גזול וא״א הרא״ש ז״ל כתב כסברא הראשונה וכ״כ הרמב״ם:
(ד)
ועוד כתב המוכסנין והליסטין בחזקת גזלנים הן וכל ממונם מן הגזל ואסור ליהנות מהן. ונראין דבריו בליסטין אבל לא במוכסנים, שלא אסרו אלא להחליף ממנו מתוך תיבתו דכל מה שיש בה הוא בחזקת גזל לפי שנוטל יותר מקצבתו. אבל מה שיש לו בביתו או אפילו בשוק שלא בתיבת המוכסנים מותר לישא וליתן עמו ואפילו מתיבתו אם הוא חייב לתת לו חצי דינר ואין לו יכולת ליתן לו דינר שלם והוא מחזיר לו חצי דינר מתיבתו.ב
(ה)
{ו} נטלו לו מוכסין חמור או כסות ונתנו לו חמור או כסות אחר הרי זה שלו מפני שהבעלים מתייאשין מהן והרי הוא ממונו כאילו מכרו לו וכתב הרמב״ם ואם ת״ח ותיק הוא ומחמיר על עצמו מחזירו לבעלים:
(ו)
{ז} בד״א שהמוכס הוא כגזלן במוכס העומד מאליו או אפילו מטעם המלך ואין לו קצבה ולוקח מכל אדם מה שירצה אבל אם פסק המלך ליקח קצבה ידועה מכל אדם והעמיד מוכס לגבות דבר זה אם ידוע שזה המוכס נאמן ואינו מוסיף ליקח יותר מחוק המלך אינו כגזלן דדינא דמלכותא דינא ולא עוד אלא שאסור לאדם לעבור על המכס וכל המבריח עצמו מן המכס הוא גזלן לפי שגוזל מנת המלך בין שהוא מלך גוי בין שהוא מלך ישראל וכן אם ישראל קנה המכס מהמלך המבריח עצמו ממנו הרי גוזל ישראל שקנהו:
אבל אם קנאו עובד עבודה זרה מותר דהוי כהפקעת הלואתו דשרי במקום דליכא חילול השם:ג
(ב)
{ח} מלך שכרת אילנות של בעלי בתים ובנה מהם גשר או הרס בתים ובנה מהן חומה או דרך מותר ליהנות מהם לפי שזהו חוק המלך ואפילו שצוה לעבדיו לכרות מכל אחד ואחד דבר ידוע והלכו הם וכרתו הכל מאחד מותר.
(ז)
וכן המס שיש לו לגבות מבעלי השדות אפילו הכניסו כולם תבואתם ולא נשאר שם רק אחד וגבה ממנו בשביל כולם אינו לפי שאין עליו לטרוח לגבות מעט מעט מכל אחד ואחד וזה שנטלו ממנו יגבה מכל בעלי השדות מכל אחד חלקו בד״א בבעלי השדות אבל האריס אין להם למשכנו בשביל בעלי השדות:
{ט} וכן רשות ביד גבאי המלך למשכן אחד בשביל כל המס בד״א בתוך שנתו שהמס למלך אבל עברה שנתו והגבאי פרע כבר המס למלך אין לו כח למשכן אחד בשביל חבירו:
(ט)
{י} גבאי המלך שמוכרין שדות בשביל המס שעליהם אינו גזל ומותר ליקח מהן. אבל המס שעל ראש האדם אינו מוטל [אלא] על האדם עצמו לפיכך אם מכרו שדהו בשביל מס הראש ה״ז גזל ואין לקנות מהם:
(י)
{יא} ואם צוה המלך שכל מי שלא יתן המס הקצוב לו שתהיה השדה למי שיפרע המס וברח בעל השדה ובא אחר ופרעו ואכל פירותיה אין זה גזל אלא אוכל פירותיה עד שיחזרו הבעלים:
(יא)
{יב} וכן אם צוה שכל מי שלא יתן מס שישתעבד בו כל מי שיתננו בשבילו ופרע אחד בשבילו מותר לו להשתעבד בו ובלבד שלא יעבוד בו עבודת עבד שדין המלך דין בכל מה שיגזור בכל מלכותו:
(ח)
{יג} בד״א בדבר כללי שגוזר על כל בני מלכותו כגון שמטיל מס דבר קצוב בכל שנה ושנה או על איש ואיש או שגזר כל מי שיעבור על דבר פלוני שיהיו נכסיו למלך וכיוצא בזה או שכעס על אחד ולקח חצירו או שדהו אינו גזל ומותר ליקחנה ממנו שכן חוק המלך ליקח ממון המורד בו אבל שר שלקח חצירו או שדהו של אחד שלא מדין חוק המלכות הרי זה אסור ליקח ממנו והרמ״ה רצה לומר אפילו הוא מטיל על כל בני המדינה אם דבר חדש הוא שמוסיף על קצבתו שהורגלו ליתן בכל שנה ושנה שלא מדין לאו דינא הוא וא״א הרא״ש ז״ל כתב כסברא הראשונה.
(ב)
וכתב הרמב״ם בד״א במלך שטבעו יוצא באותן הארצות והסכימו עליו שהוא אדוניהם והם עובדים לו אבל אם אין טבעו יוצא הרי הוא כבעל זרוע לכל דבר הוא ועבדיו.
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work. הערות
״ואין נראה כן... לאחר יאוש שרי״ הושמט בדפוסים מאוחרים, אך מופיע בכ״י ובדפוס ב״י.
״ועוד כתב המוכסנין... חצי דינר מתיבתו״ צונזר בדפוסים מאוחרים, אך מופיע בכ״י ובדפוס ב״י.
״אבל אם קנאו... דליכא חילול השם״ צונזר בדפוסים מאוחרים, אך מופיע בכ״י ובדפוס ב״י.