טור-שו״ע חושן משפט תי״דטור-שו״ע
שולחן ערוךאימתי אדם רשאי להוציא זבלים לרשות הרבים, ובו ב׳ סעיפים(א)
לֹא יוֹצִיא אָדָם תִּבְנוּ וְקַשּׁוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים כְּדֵי שֶׁיִּדֹּשׁוּ וְיַעֲשׂוּ זֶבֶל; וְאִם הוֹצִיאָם, קְנָסוּהוּ חֲכָמִים שֶׁיִּהְיוּ כְּהֶפְקֵר וְכָל הַקּוֹדֵם בָּהֶם זָכָה מֵעֵת שֶׁנִּדּוֹשׁוּ וְהִשְׁבִּיחוּ. {מִיהוּ יֵשׁ אוֹמְרִים, דְּאֵין מוֹרִין לוֹ לְכַתְּחִלָּה לְהַחֲזִיק רַק בַּשֶּׁבַח, אֲבָל לֹא בְּגוּפוֹ; וְאִם הִתְרוּ בַּבְּעָלִים וְלֹא סִלְּקוּ, מַפְקִירִין אוֹתוֹ לַכֹּל (טוּר ס״ד).} וְאִם קָדַם אָדָם וְזָכָה בָּהֶם מִשְּׁעַת הוֹצָאָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים, אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. {וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּלָא מְהַנֵּי תְּפִיסָה (ר״י וְרא״ש וְטוּר שָׁם) וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן שפ״ח.} וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵם כְּהֶפְקֵר, אִם הֻזַּק בָּהֶם אָדָם אוֹ בְּהֵמָה, הֲרֵי זֶה הַמּוֹצִיא חַיָּב לְשַׁלֵּם.
(ב)
יֵשׁ לְכָל אָדָם לְהוֹצִיא אֶת הַזֶּבֶל וְהַגְּלָלִים לִרְשׁוּת הָרַבִּים בִּשְׁעַת הוֹצָאַת זְבָלִים, {אֲבָל שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הוֹצָאַת זְבָלִים אָסוּר לְהוֹצִיאוֹ כְּדֵי לְהַנִּיחוֹ שָׁם, אֲבָל מוֹצִיאוֹ כְּדֵי לְפַנּוֹתוֹ לְאַלְתַּר (טוּר ס״א), וְכָל שֶׁכֵּן מַיִם נְקִיִּים וְשׁוֹפְכִין שֶׁלּוֹ שֶׁאֵין שׁוֹהִין וּמִתְעַכְּבִים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, שֶׁמֻּתָּר לְשָׁפְכָן אֲפִלּוּ בִּימוֹת הַחַמָּה; וַאֲפִלּוּ מַיִם סְרוּחִין, כָּל שֶׁדַּעְתּוֹ לְפַנּוֹתוֹ לְאַלְתַּר. וַאֲפִלּוּ מְתַקֵּן בּוֹר פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים אֵין בְּנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים יְכוֹלִים לְעַכֵּב (מָרְדְּכַי סוֹף ב״מ בְּשֵׁם מַהֲרַ״מ),} וְלִצְבֹּר אוֹתָם שָׁם שְׁלֹשִׁים יוֹם, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִשֹּׁף בְּרַגְלֵי אָדָם; וְאַף עַל פִּי כֵן אִם הִזִּיק חַיָּב לְשַׁלֵּם. וְחַיָּבִים עַל זֶה הַגָּלָל מִשּׁוּם גָּזֵל, כֵּיוָן שֶׁאֵין בּוֹ שֶׁבַח אִם נִדֹּשׁ, לֹא קָנְסוּ בּוֹ. {הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דִּלְאַחַר שֶׁהֻזַּק, כָּל הַקּוֹדֵם בָּהֶם זָכָה (טוּר ס״ב).}
מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5)