טור-שו״ע חושן משפט תי״חטור-שו״ע
שולחן ערוךנזקי האש פטורו וחיובו, וטמון באש וכל דיניו, ובו י״ח סעיפים (א) אֵשׁ הוּא אָב, דִּכְתִיב: כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קוֹצִים (שמות כב, ה); וְהוּא מָמוֹנוֹ שֶׁהוֹלֵךְ לְמֵרָחוֹק וּמַזִּיק עַל יְדֵי הָרוּחַ שֶׁמּוֹלִיכוֹ. לְפִיכָךְ, כָּל הַדּוֹמֶה לוֹ, שֶׁהוּא מָמוֹנוֹ וְהוֹלֵךְ וּמַזִּיק, הוּא תוֹלַדְתּוֹ וְיֵשׁ לוֹ דִּין לִפְטֹר בּוֹ טָמוּן. (ב) כְּתִיב: כִּי תֵצֵא אֵשׁ (שמות כב, ה); אֲפִלּוּ מֵעַצְמָהּ, שֶׁהִדְלִיק בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְהָלַךְ וְדָלַק בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ. אֲפִלּוּ לֹא שָׂרְפָה אֶלָּא עֵצָיו וַאֲבָנָיו, אוֹ שֶׁלִּחֲכָה נִירוֹ, חַיָּב לְשַׁלֵּם הַכֹּל, אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק כְּשִׁעוּר; אֲבָל אִם הִרְחִיק כְּשִׁעוּר וְיָצָא וְהִזִּיק, פָּטוּר. {הַגָּה: וְכָל זֶה בְּמַדְלִיק בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ; אֲבָל בְּמַדְלִיק בְּתוֹךְ חֲבֵרוֹ, אֲפִלּוּ עָבְרָה כַּמָּה מִילִין, חַיָּב (טוּר ס״א).} (ג) וְכַמָּה שִׁעוּר הַהַרְחָקָה, הַכֹּל לְפִי גֹבַהּ הַדְּלֵקָה. וְאִם לֹא הִרְחִיק כָּרָאוּי, וְעָבְרָה הָאֵשׁ וְהִזִּיקָה, חַיָּב לְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. (ד) הִרְחִיק כָּרָאוּי, וְעָבְרָה וְהִזִּיקָה, פָּטוּר, שֶׁזּוֹ מַכָּה בִּידֵי שָׁמַיִם הִיא. וְכֵן אִם עָבְרָה נָהָר אוֹ שְׁלוּלִית שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מַיִם, וְרָחְבָּם שְׁמֹנֶה אַמּוֹת, פָּטוּר. {וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם הַנָּהָר רָחָב שְׁמֹנֶה אַמּוֹת, אֲפִלּוּ אֵין בּוֹ מַיִם; וְהַיְאוֹר, אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא וְיֵשׁ בּוֹ מַיִם פָּטוּר (טוּר ס״א).} עָבְרָה גָדֵר, אוֹמְדִים גֹּבַהּ הַגָּדֵר וְגֹבַהּ הַדְּלֵקָה וְהָעֵצִים וְהַקּוֹצִים הַמְּצוּיִים שָׁם, אִם אֵינָהּ רְאוּיָה לַעֲבֹר, פָּטוּר; וְאִם רְאוּיָה לַעֲבֹר, חַיָּב. (ה) בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בָּאֵשׁ הַקּוֹדַחַת. אֲבָל אִם הָיָה לַהַב גָּדוֹל הָעוֹלֶה וְנִכְפָּף מִגֹּבַהּ עֲלִיַּת הַלַּהַב, וְהָיוּ עֵצִים מְצוּיִים שָׁם, אֵין לָהּ אֹמֶד, אֶלָּא אֲפִלּוּ עָבְרָה אֶלֶף אַמָּה, חַיָּב. (ו) נָפְלָה דְלֵקָה בַּחֲצֵרוֹ, וְנָפַל גָּדֵר שֶׁלֹּא מֵחֲמַת הַדְּלֵקָה, וְעָבְרָה הַדְּלֵקָה בְּחָצֵר אַחֶרֶת, אִם הָיָה יָכוֹל לִגְדֹּר הַגָּדֵר שֶׁנָּפַל וְלֹא גְּדָרוֹ, חַיָּב; לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְשׁוֹרוֹ שֶׁיָּצָא וְהִזִּיק, שֶׁהָיָה לוֹ לְשָׁמְרוֹ וְלֹא שְׁמָרוֹ. (ז) הַשּׁוֹלֵחַ אֶת הַבְּעֵרָה בְּיַד חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם וְחַיָּב בְּדִינֵי שָׁמַיִם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁמָּסַר לָהֶם גַּחֶלֶת וְלִבּוּהָ (פֵּרוּשׁ, מֵעִנְּיַן לַבַּת אֵשׁ) (שמות ג, ב), שֶׁדֶּרֶךְ הַגַּחֶלֶת לְהִכָּבוֹת מֵאֵלֶיהָ קֹדֶם שֶׁתַּעֲבֹר וְתַדְלִיק, אֲבָל אִם מָסַר לָהֶם שַׁלְהֶבֶת, חַיָּב, שֶׁהֲרֵי מַעֲשָׂיו גָּרְמוּ. (ח) שָׁלַח הַבְּעֵרָה בְּיַד הַפִּקֵּחַ, זֶה שֶׁהִבְעִיר חַיָּב לְשַׁלֵּם; וְהַשּׁוֹלֵחַ פָּטוּר. וְכֵן אִם הִנִּיחַ שׁוֹמֵר לִשְׁמֹר הַבְּעֵרָה, הַשּׁוֹמֵר חַיָּב. (ט) אֶחָד הֵבִיא אֶת הָאוּר, וְאֶחָד הֵבִיא אֶת הָעֵצִים, הַמֵּבִיא אֶת הָעֵצִים חַיָּב. אֶחָד הֵבִיא אֶת הָעֵצִים וְאֶחָד הֵבִיא אֶת הָאוּר, הַמֵּבִיא אֶת הָאוּר חַיָּב. בָּא אַחֵר וְלִבָּה, הַמְלַבֶּה חַיָּב. לִבָּתוֹ רוּחַ שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה תָמִיד, הֲרֵי כֻּלָּם פְּטוּרִים. {וְאִם הָרוּחַ מְצוּיָה, הָאַחֲרוֹן חַיָּב (טוּר ס״ד). וְכֵן אִם הָיָה הָרוּחַ שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה, מְנַשֵּׁב בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הָאַחֲרוֹן לְשָׁם, הָאַחֲרוֹן חַיָּב (הַמַּגִּיד פי״ד דְנ״מ).} לִבָּה וְלִבָּתוֹ הָרוּחַ, חַיָּב. {הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין הַמְלַבֶּה חַיָּב אֶלָּא כְּשֶׁיֵּשׁ בַּלִּבּוּי שֶׁלּוֹ כְּדֵי לְלַבּוֹת, וְאֵין בָּרוּחַ לְבַד כְּדֵי לְלַבּוֹת. אֲבָל אֵין בְּכָל אֶחָד כְּדֵי לְלַבּוֹת, אוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד כְּדֵי לְלַבּוֹת, פָּטוּר (טוּר שָׁם ובֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַאֲבַ״ד וְהָרא״ש). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּהוּא הַדִּין אִם שְׁנַיִם לִבּוּ וְאֵין בְּכָל אֶחָד כְּדֵי לְלַבּוֹת, פְּטוּרִין (מָרְדְּכַי פֶּרֶק הַכּוֹנֵס).} (י) עָשָׂה הָאֶחָד הָאֵשׁ, וּבָא אַחֵר וְהוֹסִיף, אִם יֵשׁ בַּמֶּה שֶׁעָשָׂה הָרִאשׁוֹן כְּדֵי שֶׁתַּגִּיעַ לַמָּקוֹם שֶׁהָלְכָה, הָרִאשׁוֹן חַיָּב; וְאִם לָאו, הָרִאשׁוֹן פָּטוּר וְהָאַחֲרוֹן חַיָּב. (יא) הַכּוֹפֵף קָמָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ לִפְנֵי הַדְּלֵקָה, כְּדֵי שֶׁתַּגִּיעַ בָּהּ הַדְּלֵקָה, אִם כְּפָפָהּ בְּמָקוֹם שֶׁתּוּכַל הַדְּלֵקָה לְהַגִּיעַ בְּרוּחַ מְצוּיָה, חַיָּב לְשַׁלֵּם; וְאִם אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהַגִּיעַ בְּרוּחַ מְצוּיָה, פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם וְחַיָּב בְּדִינֵי שָׁמַיִם. {וְאִם הָרוּחַ שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה כְּבָר מְנַשֵּׁב, וְאַחַר כָּךְ כְּפָפָהּ, חַיָּב בְּכָל עִנְיָן (הַמַּגִּיד הַנַּ״ל).} (יב) גָּמָל שֶׁהוּא טָעוּן פִּשְׁתָּן, וְעָבַר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְנִכְנַס פִּשְׁתָּנוֹ לְתוֹךְ הַחֲנוּת וְדָלְקָה בְּנֵרוֹ שֶׁל חֶנְוָנִי וְהִדְלִיק אֶת כָּל הַבִּירָה, בַּעַל הַגָּמָל חַיָּב, מִפְּנֵי שֶׁהִרְבָּה בַּמַּשּׂאוֹי, בֵּין שֶׁעָמְדָה הַבְּהֵמָה בֵּין שֶׁלֹּא עָמְדָה. וְאִם הִנִּיחַ הַחֶנְוָנִי נֵרוֹ מִבַּחוּץ, הוּא חַיָּב לְשַׁלֵּם אַף דְּמֵי הַפִּשְׁתָּן לְבַעַל הַגָּמָל, וַאֲפִלּוּ הוּא נֵר חֲנֻכָּה, שֶׁהָיָה לוֹ לֵישֵׁב וְלִשְׁמֹר שֶׁלֹּא יַזִּיק. {הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם הַדְּלֵקָה בְּמָקוֹם אֶחָד וְנִתְפַּשֵּׁט הָאֵשׁ לְמָקוֹם אַחֵר, חַיָּב עַל מְקוֹם הָאֵשׁ נֶזֶק שָׁלֵם וְעַל הַשְּׁאָר חֲצִי נֶזֶק. וְאִם הַגָּמָל סִכְסֵךְ הָאֵשׁ בְּכָל הַבִּירָה, חַיָּב עַל כֻּלּוֹ נֶזֶק שָׁלֵם (טוּר ס״ז), וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן שצ״ב חִלּוּקִין אֵלּוּ.} (יג) טָמוּן בְּאֵשׁ, פָּטוּר. שֶׁאִם הִדְלִיק גְּדִישׁ חֲבֵרוֹ וְהָיוּ טְמוּנִים בּוֹ אֲפִלּוּ מוֹרִגִּים (פֵּרוּשׁ, קְרָשִׁים נְקוּבִים וּבָהֶם יְתֵדוֹת שֶׁל עֵץ אוֹ שֶׁל בַּרְזֶל שֶׁדָּשִׁין בָּהֶם הַתְּבוּאָה) וּכְלֵי בָּקָר שֶׁדֶּרֶךְ לְהַטְמִינָם בַּגָּדִישׁ, פָּטוּר, וְרוֹאִים מְקוֹם הַכֵּלִים הַטְּמוּנִים כְּאִלּוּ הָיוּ שָׁם שְׂעוֹרִים אוֹ חִטִּים כְּפִי מַה שֶּׁהוּא הַגָּדִישׁ, וְכָךְ יְשַׁלֵּם לוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּמַדְלִיק בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְהָלְכָה וְדָלְקָה בְּשֶּׁל חֲבֵרוֹ וְכָלוּ חִצָּיו, כְּגוֹן שֶׁנָּפַל הַגָּדֵר שֶׁבֵּינֵיהֶם שֶׁלֹּא מֵחֲמַת הַדְּלֵקָה, וְהָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לִגְדֹּר וְלֹא גָדַר. אֲבָל אִם הִדְלִיק בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ, אוֹ אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְלֹא כָּלוּ חִצָּיו, כְּגוֹן שֶׁנָּפַל הַגָּדֵר מֵחֲמַת הַדְּלֵקָה, חַיָּב בְּדָבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַטְמִין בַּגָּדִישׁ כְּגוֹן מוֹרִגִּים וּכְלֵי בָּקָר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן צ׳. וּבְבַיִת חַיָּב עַל כָּל דָּבָר, שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְהַנִּיחַ בַּבַּיִת כָּל כְּלֵיהֶם וְכָל חֲפָצֵיהֶם, וְכָל מַה שֶּׁיִּטְעֹן בַּעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה בַבַּיִת, הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע בִּנְקִיטַת חֵפֶץ וְנוֹטֵל, וּבִלְבַד שֶׁיִּטְעֹן דְּבָרִים שֶׁהוּא אָמוּד בָּהֶם שֶׁהֵם שֶׁלּוֹ אוֹ שֶׁרְגִילִים לְהַפְקִיד בְּיָדוֹ. {וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן צ׳.} (יד) הַמַּשְׁאִיל מָקוֹם לַחֲבֵרוֹ לְהַגְדִּישׁ בּוֹ, וְהִגְדִּישׁ וְהִטְמִין בּוֹ כֵּלִים, וְהִדְלִיק הַמַּשְׁאִיל {דְּהַיְנוּ שֶׁעָשָׂה הַמַּשְׁאִיל אֵשׁ וְיָצְאָה וְהִדְלִיקָה (טוּר)} וְשָׂרַף הַגָּדִישׁ וְהַכֵּלִים שֶׁבְּתוֹכָהּ, אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא דְּמֵי גָדִישׁ בִּלְבַד. (טו) הִשְׁאִילוֹ מָקוֹם לְהַגְדִּישׁ חִטִּים, וְהִגְדִּישׁ שְׂעוֹרִים, אוֹ לְהַגְדִּישׁ שְׂעוֹרִים וְהִגְדִּישׁ חִטִּים, אוֹ שֶׁהִגְדִּישׁ חִטִּים וְחִפָּם בִּשְׂעוֹרִים, אוֹ שֶׁהִגְדִּישׁ שְׂעוֹרִים וְחִפָּם בְּחִטִּים, אֵינוֹ מְשַׁלֵּם לוֹ אֶלָּא דְּמֵי שְׂעוֹרִים בִּלְבַד. (טז) מִי שֶׁרָאָה דְּלֵקָה שֶׁמִּתְקָרֶבֶת לְקָמַת חֲבֵרוֹ, וְהָלַךְ וְכִסָה הַקָּמָה, אַף עַל פִּי שֶׁגָּרַם לוֹ הֶפְסֵד שֶׁהֲרֵי עֲשָׂאוֹ טָמוּן, הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם וְחַיָּב בְּדִינֵי שָׁמַיִם. (יז) אֵשׁ שֶׁעָבְרָה וְהִזִּיקָה אֶת הָאָדָם וְחָבְלָה בּוֹ, הֲרֵי הַמַּבְעִיר חַיָּב בְּנִזְקוֹ וּבְשִׁבְתּוֹ וּבְרִפּוּיוֹ וּבְצַעֲרוֹ וּבְבָשְׁתּוֹ כְּאִלּוּ הִזִּיקוֹ בְּיָדוֹ, (שֶׁאַף עַל פִּי) שֶׁאִשּׁוֹ מָמוֹנוֹ הוּא, הֲרֵי הוּא כְּמוֹ שֶׁהִזִּיק בְּחִצָּיו; וְהוּא שֶׁהָיָה הָאֵשׁ רָאוּי לְהַגִּיעַ שָׁם לַמָּקוֹם שֶׁהִזִּיק בְּשָׁעָה שֶׁהִדְלִיק, אֲבָל אִם לֹא הָיָה רָאוּי לְהַגִּיעַ שָׁם, כְּגוֹן שֶׁהָיָה גָּדֵר בֵּינֵיהֶם וְנָפַל שֶׁלֹּא מֵחֲמַת הָאֵשׁ, אֲפִלּוּ אִם הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לְגָדְרָהּ, כְּבַר כָּלוּ חִצָּיו וְיֵשׁ לוֹ דִּין מָמוֹנוֹ שֶׁהִזִּיק אָדָם שֶׁאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא בְּנֶזֶק בִּלְבַד, וּפָטוּר מֵאַרְבָּעָה דְבָרִים. (יח) הִנִּיחַ לַחֲבֵרוֹ גַּחֶלֶת עַל לִבּוֹ, וְנִשְׂרַף, פָּטוּר, אֲפִלּוּ הִתְרוּ בּוֹ; שֶׁלֹּא הָיָה סָבוּר שֶׁלֹּא יְסַלְּקֶנָּה, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ שֶׁיַּנִּיחַ אָדָם עַצְמוֹ לִשְׂרֹף כְּדֵי שֶׁיֵּהָרֵג חֲבֵרוֹ. אֲבָל אִם הִנִּיחַ גַּחֶלֶת עַל בִּגְדוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ וְנִשְׂרָף, חַיָּב, שֶׁאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לְסַלְּקוֹ כֵּיוָן שֶׁזֶּה חַיָּב לְשַׁלֵּם לוֹ. וְעַבְדּוֹ כְּגוּפוֹ, וְשׁוֹרוֹ כְּבִגְדוֹ. {הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּעֶבֶד קָטָן דִּינוֹ כְּשׁוֹר (נִמּוּקֵי יוֹסֵף ס״פ כֵּיצַד). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּוְקָא בְּשׁוֹר כָּפוּת, אֲבָל בְּשׁוֹר שֶׁאֵינוֹ כָפוּת, פָּטוּר (טוּר סי״ד בְּשֵׁם רַשְׁבָּ״א וְהָרא״ש).}מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5) טור(א) {א} אש הוא אב דכתיב כי תצא אש ומצאה קוצים והוא ממונו שהולך למרחוק ומזיק ע״י הרוח שמוליכו לפיכך כל הדומה לו שהוא ממונו והולך ומזיק הוא תולדתו ויש לו דין לפטור בו טמון. (ב) כתיב כי תצא אש אפילו מעצמה שמדליק בתוך שלו והולך ודולק בשל חבירו אפילו לא שרפה אלא עציו ואבניו או שליחכה נירו שהוא דבר שאינו ראוי לו חייב לשלם הכל אלא אם כן הרחיק כשיעור אבל אם הרחיק כשיעור ויצא והזיק פטור. (ג) וכמה שיעור הרחקה הכל לפי הדליקה שאם הרחיק מגבול חבירו עד כדי שאין ראויה דליקה כזו שתתפשט עד גבול חבירו וכן אם יש ביניהם גדר ומשערים שדליקה זו אינה ראויה לעבור גדר שביניהם ועברה והזיקה פטור לא הרחיק כל כך חייב. (ד) ואם יש ביניהם נהר רחב ח׳ אמות אפילו אם אין בו מים או יאור קטן ויש בו מים פטור ואין צריך לשער. (ה) וכל זה לא איירי אלא כשמתמרת ועולה למעלה למעלה אבל אם נסרכה לצדיה ועצים מצויין לה אין לה שיעור בין לענין גובה בין לענין רוחב אלא בכל מקום שתעבור חייב לשלם. (ב) בד״א שיש שיעור לפטור במדליק בתוך שלו אבל המדליק בשל חבירו אין לו שיעור לפטור אלא אפילו עברה כמה מילין חייב: (ו) {ב} נפלה דליקה בחצירו והיה גדר בינו לבין חבירו ונפל הגדר שלאא מחמת הדליקה אם היה יכול לחזור ולגדור שלא תעבור חייב ואם אי אפשר לו לגדור פטור: (ז) {ג} השולח הדליקה ביד חרש שוטה וקטן פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים בד״א במוסר לו גחלת שדרכה לכבות אבל מסר לו שלהבת חייב. (ח) שלח ביד פקח הפקח חייב והמשלח פטור וכן אם מסר הבעירה ביד שומר לשמור ויצאה והזיקה השומר חייב: (ט) {ד} הביא האחד עצים ובא חבירו והביא האש והדליקו בעצים או שהאחד מביא האש והב׳ עצים והדליק בהם האש לעולם האחרון חייב בא אחר וליבה המלבה חייב ליבתו רוח שאינה מצויה כולם פטורים ואם נתלבה ברוח מצויה האחרון חייב ואם אחר שהיו שם האש והעצים בא אחר וליבה עם הרוח שסייעתו אם יש ברוח לבדו כדי ללבות פטור המלבה אפילו אם יש בליבויו כדי ללבות וכן אם אין ברוח כדי ללבות ולא בליבויו כדי ללבות ונצטרפו יחד וליבו פטור אבל אם אין ברוח כדי ללבות ויש בליבויו כדי ללבות חייב: (י) {ה} עשה אחד האש ובא אחד והוסיף אם יש במה שעשה הראשון כדי שתגיע למקום שהלכה הראשון חייב ואם לאו הראשון פטור והאחרון חייב: (יא) {ו} הכופף קמתו של חבירו לפני הדליקה כדי שתגיע בה הדליקה אם כפפה במקום שתוכל להגיע שם הדליקה ברוח מצויה חייב לשלם ואם לאו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים: (יב) {ז} גמל שהיה טעון פשתן ועבר ברשות הרבים ונכנס פשתנו לתוך חנות של חנוני ודלקה בנרו של חנוני ודלקה כל הבירה בעל הגמל חייב שפשע במה שהרבה במשאוי עד שנכנס בתוך החנות ואם הגמל הולך ומסכסך האש בכל הבירה חייב בכולה נזק שלם ואם לא סכסך בכל הבירה אלא הדליק במקום אחד ומשם נתפשט בכולה חייב על מקום שהדליק נזק שלם ועל השאר חצי נזק ואם הניח החנוני נרו לחוץ הוא חייב לשלם אף דמי הפשתן לבעל הגמל ואפילו הוא נר חנוכה שהיה לו לשמור שלא יזיק: (יג) {ח} הלכתא טמון באש פטור שאם הדליק גדיש חבירו אפילו שהיו טמונין בו מוריגים וכלי בקר שדרך להטמינם בגדיש פטור ורואים מקום שהכלים טמונין כאילו היו שם שעורים או חטין כפי מה שהוא הגדיש וכך ישלם לו בד״א במדליק בתוך שלו והלכה ודלקה בשל חבירו וכלו חציו כגון שנפל הגדר שביניהם שלא מחמת הדליקה והיה אפשר לו לגדור ולא גדר אבל אם הדליק בשל חבירו או אפילו בתוך שלו ולא כלו חציו כגון שנפל הגדר מחמת הדליקה חייב בדבר שדרכו להטמין בגדיש כגון מוריגים וכלי בקר ובבית כל דבר שכל דבר רגיל להיות בבתים ולא עוד אלא אפילו בכל מה שישבע בעל הבית שהיה בביתו נאמן ונוטלן והוא שיטעון בדבר שהוא אמוד בו שיהיה לו או שיהיה רגיל להפקידו בידו: (יד) {ט} המשאיל מקום לחבירו להגדיש והגדיש והטמין בו כלים ועשה המשאיל אש ויצאה והדליקה הגדיש אינו משלם אלא דמי הגדיש בלבד. (טו) השאיל לו מקום להגדיש חטין והגדיש שעורין או להגדיש שעורין והגדיש חטין או שהגדיש חטין וחיפן בשעורין או שעורין וחיפן בחטין אינו משלם אלא דמי שעורין: (טז) {י} ראה אחד הדליקה שמתקרבת לקמת חבירו והלך וכיסה אותה אף על פי שגרם לו ההפסד שהרי עשאם טמון וגרם לו שנפטר המבעיר פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים: (יז) {יא} הלכתא אשו משום חציו שאפילו הדליק בתוך שלו והלכה והזיקה ברוח מצויה חשוב כאילו ירה חץ בידים ואם שרף אדם נהרג ע״י ואם הזיקו חייב בד׳ דברים בד״א כשהאש ראוי להגיע שם למקום שהזיק בשעה שהדליק אבל אם לא היה ראוי להגיע שם כגון שהיה גדר ביניהם ונפל שלא מחמת האש אפילו אם היה אפשר לו לגדרה כבר כלו חציו ויש בו דין ממונו שהזיק: (יח) {יב} הניח לחבירו גחלת על לבו ונשרף פטור אפילו התרו בו שלא היה סבור שלא יסלקנה שאין דרך שיניח אדם עצמו לישרף כדי שיהרג חבירו:
{יג} הניח על בגדו ונשרף חייב שאינו חושש לסלקה כיון שזה חייב לשלם לו:
{יד} ועבדו כגופו שאם הניח לו גחלת על לבו פטור ושורו כממונו ופירש״י דאפילו בשור שאינו כפות חייב המניח לפי שאין בו דעת להסירו אבל רשב״ם פירש דאם אינו כפות המניח פטור לפי שיש בו דעת לברוח מן האש ואינו חייב אלא בשור כפות וחייב אפילו הבעלים עומדים אצלו שאינו חושש להסיר כיון שהמניח חייב לשלם לו שורו וכה״ג בעבד פטור לפי שהמניח חושב שיסירנה אדוניו כיון שהעבד חייב במצות ולא יסמוך על תשלומין של זה וכ״כ א״א הרא״ש ז״ל:
{טו} תולדת האש אבנו וסכינו ומשאו שהניח בראש גגו ונפלו ברוח מצויה והזיקו דרך הילוכן חייב אבל נפלו ברוח שאינה מצויה פטור.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work. הערות
כן בנוסח ב״י וכ״י אחרים. בעדי נוסח אחרים: ״שלו״.