טור-שו״ע אורח חיים שכ״דטור-שו״ע
שולחן ערוךדין הכנת מאכל לבהמה לשבת, ובו ט״ו סעיפים (א) אֵין כּוֹבְרִין הַתֶּבֶן בִּכְבָרָה שֶׁיִּפֹּל הַמּוֹץ לָאָרֶץ, וְלֹא יַנִּיחֶנּוּ בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ כְּדֵי שֶׁיֵּרֵד הַמּוֹץ; אֲבָל נוֹטֵל בַּכְּבָרָה וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הָאֵבוּס אַף עַל פִּי שֶׁהַמּוֹץ נוֹפֵל מֵאֵלָיו, מֻתָּר כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מְכַוֵּן. (ב) לֹא יִמְדֹּד אָדָם שְׂעוֹרִים לָתֵת לִפְנֵי בְּהֶמְתּוֹ, אֶלָּא מְשַׁעֵר בְּאֹמֶד דַּעְתּוֹ. (ג) אֵין גּוֹבְלִין מוּרְסָן לִבְהֵמָה אוֹ לְתַרְנְגוֹלִים; אֲבָל נוֹתְנִים בּוֹ מַיִם וּמַעֲבִיר בּוֹ תַּרְוָד אוֹ מַקֵּל שְׁתִי וָעֵרֶב, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מְמָרֵס בְּיָדוֹ וְלֹא מְסַבֵּב הַתַּרְוָד אוֹ הַמַּקֵּל, מֻתָּר. וּמְנַעֲרוֹ מִכְּלִי אֶל כְּלִי כְּדֵי שֶׁיִּתְעָרֵב; וּמֻתָּר לְעָרֵב הַמּוּרְסָן בְּדֶרֶךְ זֶה בִּכְלִי אֶחָד, וּמְחַלֵּק אוֹתוֹ בְּכֵלִים הַרְבֵּה וְנוֹתֵן לִפְנֵי כָּל בְּהֵמָה וּבְהֵמָה; וּמְעָרֵב בִּכְלִי אֶחָד אֲפִלּוּ כּוֹר וַאֲפִלּוּ כּוֹרִים. וְיֵשׁ אוֹסְרִים לִתֵּן מַיִם עַל גַּבֵּי מוּרְסָן בְּשַׁבָּת, וְלֹא אָמְרוּ שֶׁמּוֹלִיךְ בּוֹ שְׁתִי וָעֵרֶב אֶלָּא כְּשֶׁהָיוּ הַמַּיִם נְתוּנִים עָלָיו מִבְּעוֹד יוֹם {וְעַיֵּן לְעֵיל סי׳ שכ״א (סי״ו) גַּבֵּי שׁוּם וְחַרְדָּל כֵּיצַד נוֹהֲגִין.} (ד) קַשִּׁין שֶׁל שִׁבֳּלִים שֶׁקּוֹשְׁרִים בִּשְׁנַיִם אוֹ בְּג׳ מְקוֹמוֹת, מֻתָּר לְהַתִּירָן כְּדֵי שֶׁתֹּאכַל מֵהֶן הַבְּהֵמָה. {הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּלֹא שָׁרֵי לְהַתִּיר רַק בַּקֶּשֶׁר שֶׁאֵינוֹ שֶׁל קַיָּמָא (הַגָּהוֹת אַלְפָסִי).} אֲבָל אָסוּר לְשַׁפְשֵׁף בָּהֶם בְּיָדַיִם כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂים בָּאֳכָלֵי בְּהֵמָה כְּדֵי שֶׁיְּהוּ נוֹחִים לְאָכְלָם, דִּשְׁווּיֵי אֹכֶל בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ אֹכֶל, מֻתָּר לַעֲשׂוֹתוֹ אֹכֶל, אֲבָל מִטְרַח בְּאָכְלָא בְּדָבָר שֶׁהוּא רָאוּי לַאֲכִילָה, לֹא טַרְחִינָן בֵּיהּ לְהַכְשִׁירוֹ וּלְתַקְּנוֹ יוֹתֵר. (ה) עֵצִים שֶׁקְּצָצָן מִן הָאִילָן, וְיֵשׁ מַאֲכִילִים אוֹתָם לִבְהֵמָה בְּעוֹדָם לַחִים, מַתִּירִין וּמְפַסְפְּסִין {לְשׁוֹן שִׁפְשׁוּף} בָּהֶם לְהַאֲכִילָם, שֶׁאֵינָם רְאוּיִים בְּלֹא שִׁפְשׁוּף. (ו) מְחַתְּכִין דְּלוּעִין לִפְנֵי בְּהֵמָה, וְהוּא שֶׁנִּתְלְשׁוּ מֵאֶתְמוֹל. (ז) מְחַתְּכִין נְבֵלָה לִפְנֵי הַכְּלָבִים אֲפִלּוּ נִתְנַבְּלָה הַיּוֹם, בֵּין שֶׁהָיְתָה מְסֻכֶּנֶת בֵּין שֶׁהָיְתָה בְּרִיאָה, וְהָנֵי מִלֵּי בִּנְבֵלָה הַקָּשָׁה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְאָכְלָהּ בְּלֹא חֲתִיכָה, אֲבָל אִם הָיְתָה רְאוּיָה לָהֶם בְּלֹא חֲתִיכָה, לֹא, דְּמִטְרַח בְּמַה שֶּׁהוּא רָאוּי לָא טַרְחִינָן {וְעַיֵּן לְעֵיל סי׳ שכ״א אִם מֻתָּר לְחָתְכוֹ דַּק דַּק לִפְנֵי עוֹפוֹת.} (ח) אֵין חוֹתְכִין שַׁחַת (פי׳ יָרָק שֶׁל תְּבוּאָה שֶׁנִּקְצַר טֶרֶם נִתְבַּשֵּׁל הַתְּבוּאָה) וַחֲרוּבִין לִפְנֵי הַבְּהֵמָה, בֵּין דַּקָּה בֵּין גַּסָה, מִשּׁוּם דִּבְלֹא חִתּוּךְ נָמֵי חָזֵי לַאֲכִילָה. (ט) אֵין אוֹבְסִין אֶת הַגָּמָל, דְּהַיְנוּ שֶׁמַּאֲכִילָהּ בְּיָדוֹ כָּל כָּךְ עַד שֶׁמַּרְחִיבִין בְּנֵי מֵעֶיהָ כְּאֵבוּס; וְלֹא דּוֹרְסִין, דְּהַיְנוּ שֶׁדּוֹרֵס לוֹ מַאֲכָל בִּגְרוֹנוֹ לְמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַחְזִירוֹ, אֲבָל מַלְעִיטִין. אֵין מַאֲמִירִים אֶת הָעֲגָלִים, אֲבָל מַלְעִיטִין; אֵיזוֹ הַמְרָאָה, לְמָקוֹם שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהַחֲזִיר; הַלְעָטָה, לְמָקוֹם שֶׁהִיא יְכוֹלָה לְהַחֲזִיר. {הַגָּה: וְדִין תַּרְנְגוֹלִים וְאַוָּזִים כְּדִין עֲגָלִים (מַהֲרִי״ל).} (י) מֻתָּר לִתֵּן מַאֲכָל בְּפִיהֶם שֶׁל תַּרְנְגוֹלִים. (יא) אֵין נוֹתְנִין מַיִם וְלֹא מְזוֹנוֹת לִפְנֵי דְּבוֹרִים, וְלֹא לִפְנֵי יוֹנֵי שׁוֹבָךְ וְיוֹנֵי עָלֶיהָ, וְלֹא לִפְנֵי חֲזִיר; אֲבָל נוֹתְנִין לִפְנֵי אַוָּזִין וְתַרְנְגוֹלִים וְיוֹנֵי בֵּיתוֹת וְכֵן לִפְנֵי כֶּלֶב שֶׁמְּזוֹנוֹתָיו עָלֶיךָ. (יב) מֻתָּר לְהַאֲכִיל תּוֹלַעַת הַמֶּשִׁי. (יג) מַעֲמִיד אָדָם בְּהֶמְתּוֹ עַל גַּבֵּי עֲשָׂבִים מְחֻבָּרִים, וְלֹא חַיְישִׁינָן שֶׁמָּא יִתְלֹשׁ מֵהֶם; אֲבָל לֹא עַל גַּבֵּי מֻקְצֶה, מִפְּנֵי שֶׁאִסוּרוֹ קַל וְחַיְישִׁינָן שֶׁמָּא יִתֵּן לָהּ מִמֶּנּוּ בְּיָדַיִם. וְדַוְקָא לְהַעֲמִידָהּ עַל גַּבָּיו מַמָּשׁ, אֲבָל לַעֲמֹד בְּפָנֶיהָ בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא תּוּכַל לְהַטּוֹת אֶלָּא דֶּרֶךְ שָׁם, מֻתָּר. (יד) נוֹטְלִים מַאֲכָל מִלִּפְנֵי חֲמוֹר וְנוֹתְנִים לִפְנֵי שׁוֹר, אֲבָל אֵין נוֹטְלִים מִלִּפְנֵי שׁוֹר לִתֵּן לִפְנֵי חֲמוֹר, מִפְּנֵי שֶׁנִּמְאַס בְּרִירֵי הַשּׁוֹר וְאֵינוֹ רָאוּי עוֹד לַחֲמוֹר. {הַגָּה: וְיֵשׁ מַחְמִירִין גַּם כֵּן בִּשְׁאָר מִינֵי בְּהֵמוֹת לִקַּח מִלִּפְנֵי אַחַת וְלִתֵּן לִפְנֵי אַחֶרֶת שֶׁאֵינָהּ מִינָהּ (מָרְדְּכַי פ׳ תּוֹלִין וּסְמַ״ג וְסֵפֶר הַתְּרוּמָה).} (טו) אָסוּר לִגְרֹף הָאֵבוּס לִפְנֵי שׁוֹר שֶׁל פַּטָּם, אֲפִלּוּ אֵבוּס שֶׁל כְּלִי, גְּזֵרָה אָטוּ שֶׁל קַרְקַע דְּאָתֵי לְאַשְׁווּי גּוּמוֹת; וְאָסוּר גַּם כֵּן לְסַלֵּק הַתֶּבֶן מִלְּפָנָיו לַצְּדָדִין.מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5) טור(א) אין כוברין את התבן בכברה כדי שיפול המוץ לארץ ולא יניחנו במקום גבוה כדי שירד המוץ אבל נוטל בכברה ונותן לתוך האבוס אף על פי שהמוץ נופל מאליו שרי כיון שאינו מכוין. (ב) לא ימדוד שעורים ויתן לפני בהמתו אבל נוקב הוא בכרי בקב עצמו וממלא הכלי שלא כדרך המדידה לרש״י ולפי׳ ר״י דוקא משער לפי אומד דעתו אבל לא ימדוד כלל. (ג) אין גובלים המורסן לפני הבהמה אבל נותנין בו מים ומעביר בו במקל פעם אחת שתי ופעם א׳ ערב ומערב מכלי אל כלי כדי שיתערב ואפילו כור או כוריים יכול ליתן לפני בהמה אחת ובעל התרומה אוסר ליתן בו מים דנתינתו הוא גיבולו ולא שרי אלא להוליך בו המקל שתי וערב אחר שנתן המים מע״ש. וא״א הרא״ש ז״ל כתב כסברא ראשונה. (ד) קשין של שבולים שקושרין בב׳ או ג׳ מקומות מותר להתירם כדי שתאכל מהן הבהמה אבל אסור לשפשף בהן הידים כדרך שעושין באוכלי בהמה כדי שיהו נוחין לאוכלן דשוויי אוכל בדבר שאינו אוכל שרי לעשותו אוכל אבל מטרח באוכלא בדבר שהוא ראוי להאכילה לא טרחי ביה להכשירו ולתקנו יותר. (ה) עצים שקצצן מן הדקל ויש מאכילין אותן לבהמה בעודן לחין מתירין ומשפשפין בהן להאכילן לבהמה שאינן ראוין לה בלא שפשוף ונמצא שהשפשוף הוא להן שווי אוכלא. (ו) מחתכין הדלועין שנתלשו מאתמול לפני הבהמה. (ז) ואת הנבלה לפני הכלבים ואפילו נתנבלה היום כר״ש דלית ליה מוקצה. (ח) ואין מחתכין השחת והחרובין לפניה בין אם היא דקה או גסה. (ט) אין אובסין הגמל פי׳ שמאכילו בידו ותוחב המאכל הרבה עד שנראה כאבוס במעיו ולא דורסין שדורס לו המאכל בגרונו למקום שאינו יכול להחזירו אבל מלעיטו שאינו תוחב לו כ״כ בעומק בגרון אלא עד מקום שיכול להחזירו משם ולא מאמרין העגל פי׳ לתחוב לו עד מקום שאינו יכול להחזירו אבל מלעיטין כדפרישית עד מקום שיכול להחזירו משם. (י) ומהלקטים לתרנגולים פירוש ליתן המאכל בפיהם. (יא) ולא ליוני שובך ועלייה ואפילו ליתן לפניהם מים אסור ולא לפני הדבורים אבל נותנין לפני אווזין ותרנגולין ויוני הרדסיאות נותנין מזונות לכלב ולא לחזיר. (יג) מעמיד אדם בהמתו על גבי עשבים מחוברים ולא חיישינן שמא יתלוש מהם ולא ע״ג מוקצה מפני שאיסורו קל וחיישי׳ שמא יתן לה ממנו בידים ודוקא להעמידה שם בידים אסור אבל לעמוד בפניה בענין שלא תוכל להטות אלא דרך שם מותר. (יד) נוטלין המאכל מלפני חמור ונותנין לפני שור שאינו נמאס לפני חמור וראוי עדיין לשור ואין נוטלין לפני השור ליתנו לחמור שנמאס לפני השור ואינו ראוי עוד לחמור. (טו) אסור לגרוף האבוס לפני שור של פטם אפילו באבוס של כלי גזירה אטו של קרקע דאתי לאשוויי ביה גומות ואסור ג״כ לסלק התבן מלפניו.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.