טור-שו״ע אבן העזר ס״בטור-שו״ע
שולחן ערוךמתי מברכין ברכת חתנים, ואם אוכלין בהרבה בתים, ובו י״ג סעיפים(א)
צָרִיךְ לְבָרֵךְ בִּרְכַּת חֲתָנִים בְּבֵית הֶחָתָן קֹדֶם נִשּׂוּאִין, וְהֵן שֵׁשׁ בְּרָכוֹת. וְאִם יֵשׁ שָׁם יַיִן, מֵבִיא כּוֹס יַיִן וּמְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן תְּחִלָּה, וּמְסַדֵּר אֶת כֻּלָּם עַל הַכּוֹס, וְנִמְצָא מְבָרֵךְ שֶׁבַע בְּרָכוֹת; וְאִם אֵין יַיִן מָצוּי, מְבָרֵךְ עַל הַשֵּׁכָר.
(ב)
יֵשׁ לָאָדָם לִשָּׂא נָשִׁים רַבּוֹת כְּאֶחָד, בְּיוֹם אֶחָד, וּמְבָרֵךְ בִּרְכַּת חֲתָנִים לְכֻלָּם כְּאֶחָד; אֲבָל לְשַׂמְּחָה, צָרִיךְ לִשְׂמֹחַ עִם כָּל אַחַת שִׂמְחָה הָרְאוּיָה לָהּ, אִם בְּתוּלָה שִׁבְעַת יָמִים, וְאִם בְּעוּלָה שְׁלשָׁה יָמִים, וְאֵין מְעָרְבִין שִׂמְחָה בְּשִׂמְחָה. {הַגָּה: וְאֵין לַעֲשׂוֹת חֻפַּת שְׁתֵּי אֲחָיוֹת בְּיַחַד (סְמַ״ק בְּשֵׁם סֵפֶר חֲסִידִים). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאַף בִּשְׁתֵּי נָכְרִיּוֹת יֵשׁ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹתָן כְּאַחַת, מִשּׁוּם אֵיבָה, שֶׁמָּא יְכַבְּדוּ אַחַת יוֹתֵר מֵחֲבֶרְתָּהּ (מָרְדְּכַי פֶּרֶק קַמָּא דְּמוֹעֵד קָטָן); וְאֵין נִזְהָרִין מִזֶּה, וְאַדְּרַבָּא יֵשׁ מְכַוְּנִים לַעֲשׂוֹת חֻפּוֹת עֲנִיּוֹת עִם חֻפּוֹת עֲשִׁירוֹת, מִשּׁוּם מִצְוָה (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי בְּשֵׁם ר״י מִפָּרִיז).}
(ג)
אִם יֵשׁ שְׁנֵי חֲתָנִים יַחַד, מְבָרְכִים בִּרְכַּת חֲתָנִים אַחַת, לִשְׁנֵיהֶם. {הַגָּה: וַאֲפִלּוּ לֹא הָיוּ הַחֲתָנִים בְּיַחַד, אֶלָּא שֶׁהָיָה דַּעְתּוֹ עַל שְׁנֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵעָה סִימָן רס״ה לְעִנְיַן מִילָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין לְבָרֵךְ לִשְׁנֵי חֲתָנִים בְּיַחַד, מִשּׁוּם עַיִן הָרָע (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פֶּרֶק י׳ דְּאִשּׁוּת), וְכֵן נוֹהֲגִין לַעֲשׂוֹת לְכָל אֶחָד חֻפָּה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וּלְבָרֵךְ לְכָל אֶחָד; אֲבָל לְאַחַר הַסְּעֻדָּה מְבָרְכִין לְהַרְבֵּה חֲתָנִים בְּיַחַד, אִם אָכְלוּ בְּיַחַד.}
(ד)
אֵין מְבָרְכִין בִּרְכַּת חֲתָנִים, אֶלָּא בַּעֲשָׂרָה גְּדוֹלִים וּבְנֵי חוֹרִין, וְחָתָן מִן הַמִּנְיָן, בֵּין כְּשֶׁאוֹמְרִים אוֹתָם בִּשְׁעַת נִשּׂוּאִין בֵּין כְּשֶׁאוֹמְרִים אוֹתָם אַחַר בִּרְכַּת הַמָּזוֹן; אֲבָל כְּשֶׁאֵין אוֹמְרִים אַחַר בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, אֶלָּא בִּרְכַּת ״אֲשֶׁר בָּרָא״, אֵינוֹ צָרִיךְ עֲשָׂרָה. {וּמִכָּל מָקוֹם שְׁלשָׁה בָּעִינָן (הָרַ״ן פֶּרֶק קַמָּא דִּכְתֻבּוֹת).}
(ה)
מְבָרְכִין בִּרְכַּת חֲתָנִים בְּבֵית חֲתָנִים אַחַר בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, בְּכָל סְעֻדָּה וּסְעֻדָּה שֶׁאוֹכְלִין שָׁם, וְאֵין מְבָרְכִין בְּרָכָה זוֹ לֹא עֲבָדִים וְלֹא קְטַנִּים.
(ו)
עַד כַּמָּה מְבָרְכִים בְּרָכָה זוֹ, אִם הָיָה אַלְמָן שֶׁנָּשָׂא אַלְמָנָה, מְבָרְכִין אוֹתָהּ בְּיוֹם רִאשׁוֹן בִּלְבַד. וְאִם בָּחוּר שֶׁנָּשָׂא אַלְמָנָה, אוֹ אַלְמוֹן שֶׁנָּשָׂא בְּתוּלָה, מְבָרְכִין אוֹתָהּ כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה. {וְאֵלּוּ שִׁבְעַה יָמִים מַתְחִילִין מִיָּד לְאַחַר שֶׁבַע בְּרָכוֹת שֶׁבֵּרַךְ בָּרִאשׁוֹנָה (תְּשׁוּבַת הָרא״ש כְּלָל כ״ו).}
(ז)
בְּרָכָה זוֹ שֶׁמּוֹסִיפִים בְּבֵית חֲתָנִים הִיא בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה מִשֶּׁבַע בְּרָכוֹת, שֶׁהִיא בִּרְכַּת ״אֲשֶׁר בָּרָא״. {הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאַף ״אֲשֶׁר בָּרָא״ אֵין מְבָרֵךְ כָּל שִׁבְעָה אֶלָּא כְּשֶׁמְּזַמְּנִין אֲחֵרִים, אֲבָל אִם אוֹכֵל עִם בְּנֵי בֵּיתוֹ אֵין מְבָרְכִין (הָרַ״ן בְּשֵׁם הָרַמְבַּ״ן) וְכֵן נוֹהֲגִין.} בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁהָיוּ הָאוֹכְלִים הֵם שֶׁעָמְדוּ בְּבִרְכַּת הַנִּשּׂוּאִין וְשָׁמְעוּ הַבְּרָכוֹת; אֲבָל אִם הָיוּ הָאוֹכְלִים אֲחֵרִים, וְלֹא שָׁמְעוּ בִּרְכַּת נִשּׂוּאִין בִּשְׁעַת נִשּׂוּאִין, מְבָרְכִין בִּשְׁבִילָם אַחַר בִּרְכַּת הַמָּזוֹן שֶׁבַע בְּרָכוֹת, כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבָרְכִין בִּשְׁעַת נִשּׂוּאִין, וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ עֲשָׂרָה, וְחָתָן מִן הַמִּנְיָן. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ הָיוּ בִּשְׁעַת הַחֻפָּה וְשָׁמְעוּ הַבְּרָכוֹת, אִם לֹא אָכְלוּ שָׁם עַד עַתָּה, מִקְּרֵי פָּנִים חֲדָשׁוֹת וּמְבָרְכִים בִּשְׁבִילָם שֶׁבַע בְּרָכוֹת אַחַר בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, וְכֵן פָּשַׁט הַמִּנְהָג. {הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם הָיוּ שָׁם פָּנִים חֲדָשׁוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אוֹכְלִין שָׁם, מְבָרֵךְ בִּשְׁבִילָם לַיְלָה וְיוֹם (הָרַ״ן פֶּרֶק קַמָּא דִּכְתֻבּוֹת).}
(ח)
יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵינָם נִקְרָאִים פָּנִים חֲדָשׁוֹת אֶלָּא אִם כֵּן הֵם בְּנֵי אָדָם שֶׁמַּרְבִּים בִּשְׁבִילָם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי הָוֵי כְּפָנִים חֲדָשׁוֹת בִּסְעֻדַּת הַלַּיְלָה וְשַׁחֲרִית, אֲבָל לֹא בִּסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית, וְכֵן פָּשַׁט הַמִּנְהָג. {הַגָּה: וְעַכְשָׁו נָהֲגוּ בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ לְבָרֵךְ שֶׁבַע בְּרָכוֹת בִּסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית, וְאֶפְשָׁר מִשּׁוּם דִּרְגִילִים לָבוֹא פָּנִים חֲדָשׁוֹת; וְיֵשׁ אוֹמְרִים מִטַּעַם דִּרְגִילִין לִדְרשׁ, וְהַדְּרָשָׁה הָוֵי כְּפָנִים חֲדָשׁוֹת.}
(ט)
יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין לוֹמַר ו׳ בְּרָכוֹת עַל כּוֹס בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, אֶלָּא מֵבִיא כּוֹס אַחֵר וְאוֹמֵר עָלָיו ו׳ בְּרָכוֹת, וְחוֹזֵר וְלוֹקֵחַ כּוֹס שֶׁל בִּרְכַּת הַמָּזוֹן וְאוֹמֵר עָלָיו: ״בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן״. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין צָרִיךְ, אֶלָּא עַל כּוֹס שֶׁל בִּרְכַּת הַמָּזוֹן מְבָרֵךְ שֶׁבַע בְּרָכוֹת, וְכֵן פָּשַׁט הַמִּנְהָג. {וּבִמְדִינוֹת אֵלּוּ נוֹהֲגִין כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ לַ״אֲשֶׁר בָּרָא״ לְחוּד בָּעִינָן שְׁתֵּי כּוֹסוֹת (מ״כ מִנְהָגִים יְשָׁנִים).} וּבִרְכַּת אֵרוּסִין וּבִרְכַּת חֲתָנִים אוֹמְרִים אוֹתָהּ עַל שְׁנֵי כּוֹסוֹת, אֲפִלּוּ מְקַדֵּשׁ בִּשְׁעַת הַחֻפָּה. {וְנוֹהֲגִין לְהַפְסִיק בֵּינֵיהֶם בִּקְרִיאַת הַכְּתֻבָּה (כֵּן כָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת וַאֲשֵׁרִ״י).}
(י)
יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם הֶחָתָן יוֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ, אֲפִלּוּ כַּלָּתוֹ עִמּוֹ, וְהוֹלְכִים לֶאֱכֹל בְּבַיִת אַחֵר, אֵין אוֹמְרִים שָׁם בִּרְכַּת חֲתָנִים; וְהָנֵי מִלֵּי כְּשֶׁדַּעְתּוֹ לַחֲזֹר אַחַר כָּךְ לְחֻפָּתוֹ, אֲבָל אִם הוֹלֵךְ לְגַמְרֵי לְבַיִת אַחֵר וְכָל הַחֲבוּרָה עִמּוֹ, וְנַעֲשָׂה אוֹתוֹ בַּיִת עִקָּר, גַּם שָׁם נִקְרָא חֻפָּה וּמְבָרְכִין בִּרְכַּת חֲתָנִים. וְכֵן לִפְעָמִים שֶׁהוֹלְכִין הֶחָתָן וְהַכַּלָּה לְעִיר אַחֶרֶת, צָרִיךְ לְבָרֵךְ שָׁם בִּרְכַּת חֲתָנִים, אִם הוּא תּוֹךְ שִׁבְעָה {וְאֵין דַּעְתּוֹ לַחֲזֹר (בֵּית יוֹסֵף).}
(יא)
בְּנֵי הַחֻפָּה שֶׁנִּתְחַלְּקוּ לַחֲבוּרוֹת, אֲפִלּוּ אִם אָכְלוּ בְּבָתִּים שֶׁאֵינָם פְּתוּחִים לַמָּקוֹם שֶׁהֶחָתָן אוֹכֵל, כֻּלָּם מְבָרְכִין בִּרְכַּת חֲתָנִים; לֹא מִבַּעְיָא אִם הַשַּׁמָּשׁ מְצָרְפָן, אֶלָּא אֲפִלּוּ אֵין הַשַּׁמָּשׁ מְצָרְפָן, כֵּיוָן שֶׁהִתְחִילוּ לֶאֱכֹל אוֹתָם שֶׁבִּשְׁאָר בָּתִּים כְּשֶׁהִתְחִילוּ אוֹתָם שֶׁל בְּנֵי הַחֻפָּה, כֻּלָּם חֲשׁוּבִים כְּאֶחָד לְבָרֵךְ בִּרְכַּת חֲתָנִים, כֵּיוָן שֶׁאוֹכְלִים מִסְעֻדָּה שֶׁהִתְקִינוּ לַחֻפָּה.
(יב)
הַשַּׁמָּשִׁים הָאוֹכְלִים אַחַר סְעֻדַּת נִשּׂוּאִין, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין מְבָרְכִים שֶׁבַע בְּרָכוֹת, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמְּבָרְכִין, וְלָזֶה הַדַּעַת נוֹטָה.
(יג)
הַסוֹעֵד בְּבֵית חֲתָנִים, מִשֶּׁיַּתְחִילוּ לְהִתְעַסֵק בְּצָרְכֵי סְעֻדַּת נִשּׂוּאִין וְלַהֲכִינָהּ, עַד שְׁלשִׁים יוֹם אַחַר הַנִּשּׂוּאִין, מְבָרֵךְ: ״נְבָרֵךְ שֶׁהַשִּׂמְחָה בִּמְעוֹנוֹ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ״; אִם הָיוּ עֲשָׂרָה, מְבָרֵךְ: ״נְבָרֵךְ אֱלֹהֵינוּ שֶׁהַשִּׂמְחָה בִּמְעוֹנוֹ״ וְכוּ׳, וְהֵם עוֹנִים: ״בָּרוּךְ אֱלֹהֵינוּ שֶׁהַשִּׂמְחָה״ וְכוּ׳; וְכֵן סְעֻדָּה שֶׁעוֹשִׂים אוֹתָהּ אַחַר הַנִּשּׂוּאִין, מֵחֲמַת הַנִּשּׂוּאִין, עַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, מְבָרֵךְ: ״שֶׁהַשִּׂמְחָה בִּמְעוֹנוֹ״; וְהָאִדָּנָא עָרְבָה כָּל שִׂמְחָה, וְאֵין אוֹמְרִים: ״שֶׁהַשִּׂמְחָה בִּמְעוֹנוֹ״, אֶלָּא בְּשִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה. וּמִכָּל מָקוֹם נִרְאֶה, דְּאַף לְאַלְמוֹן שֶׁנָּשָׂא אַלְמָנָה אוֹמְרִים: שֶׁהַשִּׂמְחָה בִּמְעוֹנוֹ, בַּשְּׁלשָׁה יָמִים שֶׁהוּא שָׂמֵחַ עִמָּהּ.
מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5) טור(א)
מברכין ברכת חתנים קודם כניסת חופה. והן ששה ברכות:
ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם שהכל ברא לכבודו,
ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם יוצר האדם,
ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם אשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו והתקין לו ממנו בנין עדי עד ברוך אתה יי יוצר האדם,
שוש תשיש ותגל עקרה בקבוץ בניה לתוכה בשמחה ברוך אתה יי משמח ציון בבניה,
שמח תשמח רעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם ברוך אתה יי משמח חתן וכלה,
ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה גילה רינה דיצה חדוה אהבה ואחוה שלום וריעות מהרה יי אלהינו ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול מצהלות חתנים מחופתם ונערים ממשתה נגינתם ברוך אתה יי משמח חתן עם הכלה.
כתב הרמב״ם: אם היה שם יין מביאין כוס של יין ומברך על היין תחילה ומסדר כולן על הכוס, ונמצא מברך שבע ברכות. ויש מקומות שנוהגין להביא הדס עם יין, ומברך על ההדס אחר היין, ואח״כ מברך השש ברכות. ור״ן כתב אם הוא במקום שאין שם יין מצוי יקח צימוקים וישרה אותם במים ויסחוט אותם ויברך עליו, ואם לא ימצא צמוקים יברך על השכר שהכל, דלא סגי בלא כסא. אבל ברכת אירוסין אם לא ימצא יין, ואפילו יש שם שכר, מברך בלא כוס ברכת אירוסין דלאו מצוה מן המובחר הוא, אבל ברכת חתנים שהיא שבע ברכות, חייב לברך על הכוס בפרי הגפן או שהכל על השכר אם לא ימצא יין כל עיקר.
(ג)
ואם יש שני חתנים, מתברכין כאחד. וכן הורה א״א ז״ל הלכה למעשה לברך לשני חתנים כאחד.
(ב)
וכן כתב הרמב״ם: יש לו לאדם לישא נשים רבות כאחד ביום אחד ומברך ברכת חתנים כאחד, אבל לשמחה צריך לשמוח עם כל אחד ואחד שמחה הראויה לה, עם בתולה שבעה ועם בעולה שלשה, ולא מערבין שמחה בשמחה ע״כ. במקום שנוהגין שהחתן מתייחד עם הכלה אחר האירוסין, מברך ברכת חתנים מיד בשעת האירוסין. והאידנא אין נוהגין ליארס אלא בשעת חופה הלכך מברך ברכת אירוסין וברכת נישואין יחד זה אחר זה, וצריך כוס לכל אחד ואחד. כתב הרמב״ם: המארס האשה ובירך ברכת חתנים, ולא נתייחד עמה בביתו, עדיין אסורה היא שאין ברכת חתנים עושה נישואין אלא כניסה לחופה. אירס ונכנסה לחופה ולא בירך ברכת חתנים, הרי היא כנשואה גמורה, וחוזר ומברך אחר כמה ימים ע״כ.
(ד)
אין מברכין ברכת חתנים אלא בעשרה גדולים בני חורין, וחתנים מן המנין.
(ה)
ומברכין אותם כל שבעה אחר אכילה.
(ז)
והוא שיהא שם פנים חדשות שלא אכלו בחופה, אפילו היו בשעת ברכה.
(ח)
ואינו נקרא פנים חדשות אלא אם כן מרבים בשבילם.
ויש מקומות שנוהגין שהקהל הולכים עם החתן מבית הכנסת לביתו ביום שבת שחרית אחר התפלה ומברכים שם שבעה ברכות. ויראה שאינו מנהג טוב, שאפילו אם יש שם מי שלא היה בשעת ברכה לא מקרי פנים חדשות, כיון שאין מרבים בשבילו, וכן כתב רב האיי שאינו מנהג יפה אלא שאין איסור בדבר.
ושבת ויום טוב ראשון ושני הוי כפנים חדשות בסעודת הלילה ושחרית, אבל לא בסעודה שלישית.
(ט)
וכתבו התוספות לפי שאין עושים מצות חבילות חבילות אין מברכין ברכת המזון וברכת חתנים על כוס אחד, אלא מביאין כוס ומברכין עליו ברכת המזון, ולאחר שסיים ברכת המזון מניחו לפניו, ומביאין לו כוס אחר ואומר עליו שש ברכות ומניחו, ונוטל הכוס שבירך עליו ברכת המזון ואומר עליו בפרי הגפן. וכן נוהגים באשכנז ובצרפת. ובספרד אין נוהגין כן אלא אומרים הכל על כוס אחד.
ואין מברכין אותם אלא במקום חופה. וכתב א״א הרא״ש ז״ל וצריך לדקדק, מה נקרא חופה? אם במקום שמברכין ברכת נישואין, דהיינו תחילת הנישואין, ולהכי קרי ליה חופה - אי אפשר לומר כך, שלפעמים מברכין אותו ברחוב העיר כשהם מרובים, אלא מקום עיקר ישיבת חתן והכלה קרי חופה, ולא במקום העשוי לאקראי בעלמא, ושם מברכין ברכת חתנים כל שבעה.
(י)
ונוהגין באשכנז שעושין אפריון למושב החתן והכלה, והוא נקרא חופה, ושם מברכין. ואם יצא משם לאכול בבית אחר ודעתו לחזור אח״כ לחופתו אין מברך שם שבעה ברכות. אבל אם הולך לגמרי לבית אחר, וכל החבורה עמו ונעשה אותו הבית עיקר, גם שם נקרא חופה ומברכין שם ברכת חתנים. וכן לפעמים שהולכים החתן והכלה לעיר אחרת צריך לברך שם ברכת חתנים.
(יא)
ויש אומרים שאם אוכלים בשנים או בשלשה בתים שאין מברכין ברכת חתנים ולא שהשמחה במעונו, אלא בבית החופה.
ולי נראה שאם יש שמש שמשמש בכל הבתים, השמש מצרפן ומברכין בכולן שבע ברכות. וה״ר יחיאל אומר בשם מר ה״ר יהודה שאפילו אין שמש כיון שהתחילו אותן של שאר הבתים לסעוד כשהתחילו אותן של החופה, כולם חשובים כאחד לשמחה ומברכין ברכת חתנים, כיון שאוכלין מסעודה שתקנו בחופה וכן עמא דבר ע״כ.
לא היו שם פנים חדשות אין מברכין שבע ברכות אלא בסעודה הראשונה, לא שנא אכלו בו ביום או בלילה של אחריו. אלא שהשמחה במעונו ואשר ברא מברכין כל שבעה. ונראה דאפילו אלמנה לאלמן שאין מברכין שבע ברכות אלא יום אחד אפילו איכא פנים חדשות, שהשמחה במעונו ואשר ברא מברכין כל שלשה בזמן שמחתם ואומרים אותה אפילו אין שם עשרה, ויש אומרים שגם אשר ברא צריך עשרה, ולא נהירא לא״א הרא״ש ז״ל.
(יג)
משבעה ואילך עד תשלום שלשים אומר שהשמחה במעונו, בין אם מזמינם סתם בין אם מזמינם בשביל החופה. ומשלשים ואילך עד תשלום השנה, אם מזמינם לאכול בשביל החופה אומר שהשמחה במעונו, ואם מזמינם סתם אין אומרין אותו. ובני החופה מתחילין לאומרו משעה שמתחילין להכין צרכי החופה. וכתוב בספר המצות והאידנא ערבה כל שמחה ואין לומר אותו כלל אחר שבעה.
(ו)
ואחת בתולה ואחת אלמנה מברכין לה ברכת חתנים כל שבעה. בתולה אפילו נשאת לאלמן, ואלמנה דוקא שנישאת לבחור, אבל אם נישאת לאלמן אין מברכין אלא יום אחד.
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.