טור-שו״ע אבן העזר ל״זטור-שו״ע
שולחן ערוךכל דיני קידושי קטנה, ובו כ״ז סעיפים(א)
הָאָב מְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ שֶׁלֹּא לְדַעְתָּהּ, כָּל זְמַן שֶׁהִיא קְטַנָּה. וְכֵן כְּשֶׁהִיא נַעֲרָה, רְשׁוּתָהּ בְּיָדוֹ וְקִדּוּשֶׁיהָ לְאָבִיהָ. וְכֵן הוּא זַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּבִכְתֻבָּתָהּ. אִם נִתְאַלְמְנָה, אוֹ נִתְגָּרְשָׁה מִן הָאֵרוּסִין, הוּא זַכַּאי בַּכֹּל עַד שֶׁתִּבְגַּר. לְפִיכָךְ, מְקַבֵּל הָאָב קִדּוּשֵׁי בִּתּוֹ מִיּוֹם שֶׁתִּוָלֵד עַד שֶׁתִּבְגַּר; וַאֲפִלּוּ הָיְתָה חֵרֶשֶׁת אוֹ שׁוֹטָה וְקִדְּשָׁהּ הָאָב, הֲרֵי הִיא אֵשֶׁת אִישׁ גְּמוּרָה. וְאִם הָיְתָה בַּת שָׁלשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, מִתְקַדֶּשֶׁת בְּבִיאָה מִדַּעַת אָבִיהָ. פָּחוֹת מִכָּאן, אִם מְסָרָהּ אָבִיהָ לְקִדּוּשֵׁי בִּיאָה, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. {הַגָּה: יֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בְּנֶפֶל, וְאִם קִבֵּל אָבִיו בּוֹ קִדּוּשִׁין וְהַמְקַדֵּשׁ קִדֵּשׁ אַחַר כָּךְ אֲחוֹתוֹ, צְרִיכָה גֵּט (אוֹר זָרוּעַ).}
(ב)
בָּגְרָה הַבַּת, אֵין לְאָבִיהָ בָּהּ רְשׁוּת, וַהֲרֵי הִיא כִּשְׁאָר כָּל הַנָּשִׁים שֶׁאֵין מִתְקַדְּשׁוֹת אֶלָּא לְדַעְתָּן. {וְאִם נָשִׁים יְכוֹלוֹת לְהָעִיד שֶׁהִיא בּוֹגֶרֶת, עַיֵּן לְקַמָּן סִימָן קס״ט סָעִיף י״א וְסִימָן קנ״ה סָעִיף ט״ו.}
(ג)
וְכֵן אִם הִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ וְנִתְאַלְמְנָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה בְּחַיֵּי אָבִיהָ, הֲרֵי הִיא בִּרְשׁוּת עַצְמָהּ. וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן הִיא קְטַנָּה, כֵּיוָן שֶׁנִּשֵּׂאת, אֵין לְאָבִיהָ בָּהּ רְשׁוּת לְעוֹלָם. אֲבָל אִם קִדְּשָׁהּ, וְנִתְאַלְמְנָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה כַּמָּה פְּעָמִים קֹדֶם שֶׁתִּבְגַּר, חוֹזֶרֶת לִרְשׁוּת אָבִיהָ.
(ד)
נִתְקַדְּשָׁה קֹדֶם שֶׁתִּבְגַּר, שֶׁלֹּא לְדַעַת אָבִיהָ, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.
(ה)
קִדְּשָׁהּ אָבִיהָ בַּבֹּקֶר וְקִדְּשָׁה עַצְמָהּ בָּעֶרֶב, וּשְׁנֵיהֶם בַּיּוֹם שֶׁנִּשְׁלַם בּוֹ שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים שֶׁל יְמֵי נַעֲרוּת, וּבְדָקוּהָ וּמְצָאוּהָ בּוֹגֶרֶת, מַחֲזִיקִים אוֹתָהּ בְּחֶזְקַת בּוֹגֶרֶת וְקִדּוּשֵׁי הָאָב אֵינָם כְּלוּם. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, דַּאֲפִלּוּ אֵינָהּ מַכְחִישָׁתוֹ לוֹמַר שֶׁבָּאוּ הַסִימָנִים בַּבֹּקֶר. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, דְּדַוְקָא מַכְחִישָׁתוֹ, אֲבָל בְּאֵינָהּ מַכְחִישָׁתוֹ צְרִיכָה גֵּט מִשְּׁנֵיהֶם.
(ו)
אִם בְּתוֹךְ הַשִּׁשָּׁה חֳדָשִׁים שֶׁל נַעֲרוּת קִדְּשָׁהּ אָבִיהָ שֶׁלֹּא לְדַעְתָּהּ, וְהִיא קִדְּשָׁה עַצְמָהּ שֶׁלֹּא לְדַעַת אָבִיהָ, וְנִמְצְאוּ לָהּ סִימָנִים, הָוֵי סָפֵק וּצְרִיכָה גֵּט מִשְּׁנֵיהֶם.
(ז)
כְּשֵׁם שֶׁיָּכוֹל הָאָב לְקַדְּשָׁהּ בְּעַצְמוֹ, כָּךְ יָכוֹל לְקַדְּשָׁהּ עַל יְדֵי שְׁלוּחוֹ, אוֹ עַל יְדֵי עַצְמָהּ, שֶׁיֹּאמַר לָהּ: ״צְאִי וְקַבְּלִי קִדּוּשַׁיִךְ״. {הַגָּה: וְצָרִיךְ לוֹמַר לָהּ כֵּן בִּפְנֵי עֵדִים, דַּהֲרֵי שְׁלִיחַ קַבָּלָה צָרִיךְ עֵדִים (פִּסְקֵי מהרא״י סִימָן נ׳), כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סִימָן ל״ה סָעִיף ג׳. וְאִם גָּלוּי לַכֹּל שֶׁמְּכִינָהּ לְחֻפָּה וּלְקַבֵּל קִדּוּשֶׁיהָ, כְּאוֹמֵר לָהּ בִּפְנֵי עֵדִים דָּמֵי (רִיבָ״שׁ סִימָן תע״ט). וְאֵין חִלּוּק בֵּין נַעֲרָה לִקְטַנָּה (הָרַ״ן פֶּרֶק קַמָּא דְּקִדּוּשִׁין), וְכֵן עִקָּר. אֲבָל יֵשׁ חוֹלְקִים וְאוֹמְרִים דְּאֵין בַּת קְטַנָּה יְכוֹלָה לְקַבֵּל קִדּוּשֶׁיהָ, אֶלָּא הָאָב בְּעַצְמוֹ צָרִיךְ לְקַבְּלָם (הָרִי״ף וְהַמָּרְדְּכַי בְּשֵׁם הָרא״ם). וּכְדֵי לְהוֹצִיא נַפְשׁוֹ מִפְּלֻגְתָּא, יַחֲזִיק הָאָב יַד הַקְּטַנָּה בְּשָׁעָה שֶׁמְּקַבֶּלֶת הַקִּדּוּשִׁין, אוֹ יַעֲמֹד אֶצְלָהּ כְּשֶׁתְּקַבְּלָן, דְּהָוֵי כְּאִלּוּ קִבְּלָן בְּעַצְמוֹ (כָּל בּוֹ וּבִתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן רי״ג). וְהָכִי עָדִיף טְפֵי מִשֶּׁיְּקַבְּלוֹ בְּעַצְמוֹ, דַּהֲרֵי יֵשׁ אוֹמְרִים דְּאָסוּר לְקַדֵּשׁ בִּתּוֹ קְטַנָּה (שָׁם בִּתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן), כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסָמוּךְ. וּכְשֶׁמְּקַדֵּשׁ הַקְּטַנָּה אוֹמֵר לָהּ ״הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי״ (הָרַ״ן פֶּרֶק קַמָּא דְּקִדּוּשִׁין). וְאִם אָמַר: ״בִּתְּךָ מְקֻדֶּשֶׁת לִי״, הָוֵי קִדּוּשִׁין, דַּהֲרֵי הִיא בִּמְקוֹם אָבִיהָ עוֹמֶדֶת, אַף עַל גַּב שֶׁנּוֹתֵן לָהּ הַקִּדּוּשִׁין (רִיבָ״שׁ סִימָן תע״ט). וְאִם מְקַדְּשָׁהּ בִּשְׁטָר, כּוֹתֵב בַּשְּׁטָר: ״בִּתְּךָ מְקֻדֶּשֶׁת לִי״, וּבְשָׁעָה שֶׁנּוֹתֵן לָהּ אוֹמֵר לָהּ: ״הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי״ (שָׁם בְּהָרַ״ן). וְאִם שִׁנָּה בִּדְבָרִים אֵלּוּ, אֲפִלּוּ הָכִי הָוְיָא מְקֻדֶּשֶׁת (שָׁם). וּכְשֶׁשּׁוֹלְחִים הַבָּנוֹת הַקְּטַנּוֹת לְמָקוֹם אַחֵר, וְאֵין הָאָב אֶצְלָן כְּשֶׁמְּקַבְּלִין לְקִדּוּשֵׁיהֶן, הוֹאִיל וֶהֱכִינָהּ לְהַכְנִיסָהּ לְחֻפָּה וּלְקִידוּשִׁין הָוֵי כְּאִלּוּ מַחֲזִיק בְּיָדָהּ בִּשְׁעַת קַבָּלָה דָּמְיָא (פִּסְקֵי מהרא״י סִימָן ל״ג).}
(ח)
מִצְוָה שֶׁלֹּא יְקַדֵּשׁ בִּתּוֹ כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה, עַד שֶׁתַּגְדִּיל וְתֹאמַר: בִּפְלוֹנִי אֲנִי רוֹצָה. {הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּנוֹהֲגִין בַּזְּמַן הַזֶּה לְקַדֵּשׁ בְּנוֹתֵינוּ הַקְּטַנּוֹת, מִשּׁוּם שֶׁאָנוּ בַּגָּלוּת וְאֵין לָנוּ תָּמִיד סִפּוּק כְּדֵי צָרְכֵי נְדוּנְיָא; גַּם אָנוּ מְתֵי מְעַט, וְאֵין מוֹצְאִין תָּמִיד זִוּוּג הָגוּן (תּוֹסָפוֹת רֵישׁ הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ). וְכֵן נוֹהֲגִין.}
(ט)
הָאָב שֶׁנָּתַן רְשׁוּת לִשְׁלוּחוֹ לְקַדֵּשׁ בִּתּוֹ, וְהָלַךְ הוּא וְקִדְּשָׁהּ לְאַחֵר, וּשְׁלוּחוֹ קִדְּשָׁהּ לְאַחֵר, אֵיזֶה מֵהֶם שֶׁקָּדַם הֲווּ קִדּוּשִׁין. וְאִם אֵינוֹ יָדוּעַ אֵיזֶה קוֹדֵם, אֲסוּרָה לִשְׁנֵיהֶם וּצְרִיכָה גֵּט מִשְּׁנֵיהֶם.
(י)
אִי שַׁוֵּי שָׁלִיחַ אַחֲרִינָא, וְלָא בַּטְּלֵהּ לְשָׁלִיחַ רִאשׁוֹן בְּפֵרוּשׁ, וַאֲזַל כָּל חַד מִנַּיְהוּ וְקִדֵּשׁ, בָּעֲיָא גֵּט מִתַּרְוַיְהוּ.
(יא)
קְטַנָּה אוֹ נַעֲרָה שֶׁקִּדְּשָׁה עַצְמָהּ בְּלֹא דַּעַת אָבִיהָ, אוֹ נִשֵּׂאת, אֵינוֹ כְּלוּם. וַאֲפִלּוּ מֵאוּן אֵינָהּ צְרִיכָה. וַאֲפִלּוּ שִׁדְּכָהּ אָבִיהָ תְּחִלָּה. וַאֲפִלּוּ נִתְרַצָּה הָאָב בְּפֵרוּשׁ אַחַר הַקִּדּוּשִׁין. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם נִתְרַצָּה הָאָב כְּשֶׁשָּׁמַע, הֲווּ קִדּוּשִׁין מִשְּׁעַת שְׁמִיעָה, אֲפִלּוּ אִם לֹא שִׁדֵּךְ; וַאֲפִלּוּ אִם לֹא נִתְרַצָּה מִיָּד כְּשֶׁשָּׁמַע, אֶלָּא שָׁתַק וְלֹא מִחָה וְאַחַר כָּךְ נִתְרַצָּה, הוֹכִיחַ סוֹפוֹ עַל תְּחִלָּתוֹ וְהֲווּ קִדּוּשִׁין מִשְּׁעַת שְׁמִיעָה, אֲפִלּוּ נִתְאַכְּלוּ הַמָּעוֹת קֹדֶם שְׁמִיעָה. {הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם נִתְאַכְּלוּ הַמָּעוֹת קֹדֶם, לָא הָוֵי קִדּוּשִׁין (מָרְדְּכַי פֶּרֶק הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ בְּשֵׁם רַשְׁבַּ״ם וְראבי״ה וְרַאֲבַ״ן).} בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁלֹּא מִחֲתָה הִיא אוֹ אָבִיהָ קֹדֶם שֶׁנִּתְרַצָּה, אֲבָל אִם מִחֲתָה הִיא אוֹ אָבִיהָ קֹדֶם שֶׁנִּתְרַצָּה, לָא הֲווּ קִדּוּשִׁין אֲפִלּוּ נִתְרַצָּה הָאָב אַחַר כָּךְ. {הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם שָׁמַע הָאָב וְשָׁתַק וְלֹא מִחָה מִיָּד, הָוֵי כְּאִלּוּ נִתְרַצָּה (שָׁם). וְאִם לֹא שָׁמַע הָאָב, אוֹ שֶׁהָלַךְ לִמְדִינַת הַיָּם וְנִתְגַּדְּלָה הַבַּת וְשָׁתְקָה וְלֹא מִחֲתָה, גָּדְלוּ הַקִּדּוּשִׁין עִמָּהּ וּצְרִיכָה גֵּט (רִיבָ״שׁ סִימָן תע״ט). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּבָעִינָן שֶׁבָּעַל אַחַר שֶׁנִּתְגַּדְּלָה (הָרַשְׁבָּ״א סִימָן אֶלֶף רי״ט). וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה.}
(יב)
קְטַנָּה שֶׁקִּדְּשָׁה עַצְמָהּ לְמִי שֶׁגִּלָּה הָאָב דַּעְתּוֹ שֶׁהָיָה חָפֵץ לְקַדְּשָׁהּ, חַיְשִׁינָן שֶׁמָּא נִתְרַצָּה.
(יג)
נִתְקַדְּשָׁה לְדַעַת אָבִיהָ, וְנִשֵּׂאת שֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ, בֵּין שֶׁאָבִיהָ כָּאן בֵּין שֶׁהָלַךְ לִמְדִינַת הַיָּם, אֵינָם נִשּׂוּאִין. וְאִם מֵתָה, אֵינוֹ יוֹרְשָׁהּ וְאֵינוֹ מִטַּמֵּא לָהּ. {וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּהוּא הַדִּין אִם מֵת הָאָב קֹדֶם שֶׁנִּשֵּׂאת, וְנִשֵּׂאת (כֵּן מַשְׁמַע בַּמָּרְדְּכַי פֶּרֶק ב׳ דְּקִדּוּשִׁין בְּשֵׁם מִקְצָת רַבּוֹתֵינוּ).}
(יד)
קְטַנָּה שֶׁהָלַךְ אָבִיהָ לִמְדִינַת הַיָּם, וְהִשִּׂיאוּהָ אָחֶיהָ וְאִמָּהּ, הֲווּ קִדּוּשִׁין וּצְרִיכָה מֵאוּן. וְכִי אָתֵי אָבִיהָ לָא בָּעֲיָא קִדּוּשִׁין אֲחֵרִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵינָן קִדּוּשִׁין, וַאֲפִלּוּ מֵאוּן אֵינָהּ צְרִיכָה. וּמִכָּל מָקוֹם אֵין לְאָסְרָהּ עָלָיו מִשּׁוּם דְּתֵחָשֵׁב כִּפְנוּיָה וְעוֹמֶדֶת אֶצְלוֹ בִּזְנוּת, כֵּיוָן שֶׁדֶּרֶךְ קִידוּשִׁין וְנִשּׂוּאִין הִיא אֶצְלוֹ. {הַגָּה: וַאֲפִלּוּ בָּא הָאָב וּמִחָה, אֵין לְאָסְרָהּ עָלָיו וְאֵין בִּיאָתוֹ בִּיאַת זְנוּת, וְיָכוֹל לְעַכְּבָהּ אֶצְלוֹ עַד שֶׁתַּגְדִּיל וְיִגָּמְרוּ קִדּוּשֶׁיהָ, אֶלָּא שֶׁאִם קִדְּשָׁהּ הָאָב לְאַחֵר קֹדֶם שֶׁתַּגְדִּיל, צְרִיכָה גֵּט מִתַּרְוַיְהוּ (רִיבָ״שׁ סִימָן קצ״ג, וְשָׁם כָּתוּב דִּצְרִיכָה גֵּט מֵהַשֵּׁנִי, וְהָרַב פָּסַק דִּצְרִיכָה מִתַּרְוַיְהוּ) וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וְיֵשׁ מַחֲמִירִים עוֹד לוֹמַר דְּכָל שֶׁאָבִיהָ בִּמְדִינַת הַיָּם, אֲפִלּוּ קִדְּשָׁה קְטַנָּה עַצְמָהּ חַיְשִׁינָן שֶׁמָּא אִם שָׁמַע הָאָב הָוֵי מִתְרַצֶּה, וְהָוֵי סָפֵק מְקֻדֶּשֶׁת (מָרְדְּכַי פֶּרֶק הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ) מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁגִּירַשׁ אִשְׁתּוֹ, וּפָסַק עִמָּהּ שֶׁהִיא תְּטַפֵּל בִּבְנוֹתָיו לְזוּנָן וּלְהַגְדִּילָן וּלְהַשִּׂיאָן, וְכֵן עָשְׂתָה, וּבָא הָאָב וּמִחָה בְּנִשּׂוּאֵי בְּנוֹתָיו הַקְּטַנּוֹת, וּפָסְקוּ דְּאִם צִוָּה לְהַשִּׂיאָן וּלְהַגְדִּילָן, מַה שֶּׁעָשְׂתָה עָשׂוּי וְאֵינוֹ יָכוֹל לִמְחוֹת, וּבִלְבַד שֶׁצִּוָּה כֵּן לִפְנֵי עֵדִים, כִּי שְׁלִיחַ קַבָּלָה צָרִיךְ עֵדִים, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סִימָן ל״ה סָעִיף ג׳. אֲבָל אִם אָמַר שֶׁיְּהֵא כֹּחַ בְּיָדָהּ לְהַשִּׂיאָן כְּשֶׁיִּגְדְּלוּ, וְהִיא הִשִּׂיאָן בְּקַטְנוּתָן, אֵין בְּמַעֲשֶׂיהָ כְּלוּם וְיוּכַל לִמְחוֹת, דַּהֲרֵי שִׁנְּתָה מִמַּה שֶּׁצִּוָּה לָהּ (רִיבָ״שׁ סִימָן קצ״ג).}
(טו)
הַמְקַדֵּשׁ בִּתּוֹ, סְתָם, אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ: אַחַת מִבְּנוֹתֶיךָ מְקֻדֶּשֶׁת לִי, אֵין הַבּוֹגֶרֶת בִּכְלָל, אֲפִלּוּ נָתְנָה לוֹ רְשׁוּת לְקַבֵּל קִדּוּשֶׁיהָ וְשֶׁיִּהְיֶה הַכֶּסֶף שֶׁלּוֹ. וְדַוְקָא דְּשַׁוִּיתֵהּ שָׁלִיחַ לְקַבֵּל קִדּוּשִׁין, סְתָם, וְלֹא אָמְרָה: מִפְּלוֹנִי, אֲבָל אָמְרָה: מִפְּלוֹנִי, גַּם הִיא סָפֵק מְקֻדֶּשֶׁת, וּשְׁאָר הַבּוֹגְרוֹת אֵינָן בִּכְלָל.
(טז)
מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי בָּנוֹת, אֲפִלּוּ שְׁתֵּיהֶם קְטַנּוֹת, וְשִׁדֵּךְ אַחַת מֵהֶן לְאֶחָד, וְאַחַר זְמַן קִבֵּל מִמֶּנּוּ קִדּוּשִׁין וְאָמַר, סְתָם: ״בִּתְּךָ מְקֻדֶּשֶׁת לִי״, אֲפִלּוּ הָיוּ עֲסוּקִים בָּהּ, שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת לוֹ וּצְרִיכוֹת גֵּט מִמֶּנּוּ. {הַגָּה: וַאֲפִלּוּ חָזַר תּוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר וּפֵרַשׁ: ״בִּתְּךָ פְּלוֹנִית״, אֵינוֹ מוֹעִיל (מָרְדְּכַי רֵישׁ קִדּוּשִׁין בְּשֵׁם ראבי״ה). וְכָל כִּי הַאי גַּוְנָא דַּהֲווּ קִדּוּשִׁין שֶׁלֹּא נִמְסְרוּ לְבִיאָה, כּוֹפִין אֹתוֹ לְגָרֵשׁ (רַשְׁבָּ״א רל״ו).} הַמְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ, סְתָם, אֵין הַבּוֹגֶרֶת בִּכְלָל.
(יז)
מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי כִּתֵּי בָּנוֹת מִשְּׁתֵּי נָשִׁים, וְכֻלָּן בִּרְשׁוּת שֶׁלוֹ לְקַדְּשָׁן, וְאָמַר לַמְקַדֵּשׁ בִּשְׁעַת הַקִּדּוּשִׁין: קִדַּשְׁתִּי לְךָ אֶת בִּתִּי הַגְּדוֹלָה, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם גְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת אוֹ גְּדוֹלָה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת, אִם קְטַנָּה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת שֶׁהִיא גְּדוֹלָה מִן הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת, כֻּלָּן מֻתָּרוֹת חוּץ מִן הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת.
(יח)
וְכֵן אִם אָמַר לוֹ: קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּי הַקְּטַנָּה, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם קְטַנָּה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת אִם קְטַנָּה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת, אִם גְּדוֹלָה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת שֶׁהִיא קְטַנָּה מִן הַקְּטַנָּה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת, כֻּלָּן מֻתָּרוֹת חוּץ מִן הַקְּטַנָּה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת.
(יט)
מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֲמִשָּׁה בָּנִים וְעָשׂוּ כֻּלָּם אֶת אֲבִיהֶם שָׁלִיחַ לְקַדֵּשׁ לָהֶם, וְאָמַר אֲבִי הַבָּנִים לְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חָמֵשׁ בָּנוֹת: אַחַת מִבְּנוֹתֶיךָ מְקֻדֶּשֶׁת לְאֶחָד מִבָּנַי, וְקִבֵּל הָאָב הַקִּדּוּשִׁין, כָּל אַחַת צְרִיכָה גֵּט מִכָּל הָאַחִים. מֵת אֶחָד מֵהֶם, כָּל אַחַת צְרִיכָה אַרְבָּעָה גִּטִּין וַחֲלִיצָה מֵאֶחָד מֵהֶם.
(כ)
הָאָב שֶׁאָמַר: קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ לְמִי, אֲסוּרָה לְכָל הָעוֹלָם עַד שֶׁיֹּאמַר: נוֹדַע לִי לְמִי קִדַּשְׁתִּי. אֲפִלּוּ לֹא נוֹדַע לוֹ עַד שֶׁבָּגְרָה. {וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם הֶחָתָן עָמַד לְפָנָיו תְּחִילָה וְלֹא הִכִּירוֹ, וְאַחַר כָּךְ אָמַר שֶׁמַּכִּירוֹ, אֵינוֹ נֶאֱמָן (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הַתּוֹסָפוֹת).}
(כא)
בָּא אֶחָד וְאָמַר {בִּפְנֵי הָאָב (הָרַ״ן וְרַבֵּינוּ יְרוּחָם)}: אֲנִי קִדַּשְׁתִּיהָ, נֶאֱמָן, וּמֻתֶּרֶת לוֹ, כֵּיוָן שֶׁהָאָב אוֹמֵר: אֵינִי יוֹדֵעַ. וּכְשֶׁכּוֹנְסָהּ, אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַדְּשָׁהּ. אֲבָל אִם הָאָב מַכְחִישׁוֹ, יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן אֲפִלּוּ לְהַצְרִיכָהּ גֵּט.
(כב)
בָּאוּ שְׁנַיִם וְכָל אֶחָד אוֹמֵר: אֲנִי קִדַּשְׁתִּיהָ, שְׁנֵיהֶם נוֹתְנִין גֵּט. וְאִם רָצוּ, אֶחָד נוֹתֵן גֵּט וְאֶחָד כּוֹנֵס. {וְצָרִיךְ קִדּוּשִׁין כְּשֶׁכּוֹנְסָהּ, מֵאַחַר שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה כְּבָר מֵאַחֵר (הָרַ״ן וְהָרַשְׁבָּ״א).}
(כג)
בָּא אֶחָד וּכְנָסָהּ, וְאַחַר כָּךְ בָּא אַחֵר וְאָמַר: אֲנִי קִדַּשְׁתִּיהָ, אֵינוֹ נֶאֱמָן לְאָסְרָהּ עָלָיו. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ לֹא כְּנָסָהּ מַמָּשׁ, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁהִתִּירוּהָ לִכָּנֵס כִּכְנָסָהּ דָּמֵי.
(כד)
הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה: קִדַּשְׁתִּי אֶת עַצְמִי וְאֵינִי יוֹדַעַת לְמִי, וּבָא אֶחָד וְאָמַר: אֲנִי קִדַּשְׁתִּיךְ, נֶאֱמָן לִתֵּן לָהּ גֵּט לְהַתִּירָהּ לְעָלְמָא, אֲבָל לֹא לְכָנְסָהּ. וְאִם כְּנָסָהּ, אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. {וְאִם יֵשׁ עֵד אֶחָד שֶׁהוּא קִדְּשָׁהּ, מֻתָּר לְכָנְסָהּ לְכַתְּחִילָה (רַ״ן פֶּרֶק הָאוֹמֵר).}
(כה)
הָאָב שֶׁאָמַר עַל בִּתּוֹ בְּעוֹדָהּ קְטַנָּה אוֹ נַעֲרָה: קִדַּשְׁתִּיהָ וְגֵרַשְׁתִּיהָ, נֶאֱמָן לְפָסְלָהּ מִן הַכְּהֻנָּה. וְדַוְקָא שֶׁאָמַר: גֵּרַשְׁתִּיהָ, תּוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר לְקִדַּשְׁתִּיהָ, אֲבָל הֵיכָא שֶׁהֻחְזְקָה אֵשֶׁת אִישׁ עַל פִּיו, אֵינוֹ נֶאֱמָן לוֹמַר לְאַחַר זְמַן; גֵּרַשְׁתִּיהָ.
(כו)
אִם אַחַר שֶׁבָּגְרָה אָמַר: קִדַּשְׁתִּיהָ וְגֵרַשְׁתִּיהָ כְּשֶׁהָיְתָה קְטַנָּה, אֵינוֹ נֶאֱמָן.
(כז)
אָב שֶׁאָמַר שֶׁקִּדֵּשׁ בִּתּוֹ, וְאַחַר כָּךְ קִדְּשָׁהּ לְאַחֵר וְאָמַר: קִדּוּשֵׁי רִאשׁוֹן הָיוּ בִּפְסוּלֵי עֵדוּת דְּאוֹרָיְתָא וְאֵינָם כְּלוּם, נֶאֱמָן. {וְלִי נִרְאֶה, דַּוְקָא תּוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר נֶאֱמָן, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסָמוּךְ סָעִיף כ״ה.}
מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5) טור(א)
האב זכאי בבתו לקדשה משעה שתולד עד שתבגר, בין בכסף בין בשטר בין בביאה, וכסף קידושיה שלו. וכן זכאי במציאתה ובמעשה ידיה. אלא שבכסף יכול לקדשה מיד אחר שתולד וקידושיו קידושין גמורין והיא באשת איש, אבל אינו יכול למוסרה לביאה עד שתהיה בת ג׳ שנים ויום א׳.
(ב)
ומשבגרה אין לו רשות בה.
(ה)
קדשה אביה בבקר והיא קדשה עצמה בערב, ושניהם ביום שנשלם בו ו׳ חדשים של ימי נערות, ובדקנוה ומצאנוה בוגרת, מחזיקין אותה בחזקת בוגרת מהבקר, וקידושי האב אינן כלום. אפילו אינה מכחישתו לומר שבאו הסימנים בבקר. והרמ״ה כתב דוקא במכחישתו, אבל אם אינה מכחישתו צריכה גט משניהם.
(ו)
אבל בתוך הו׳ חדשים אם קדשה אביה שלא לדעתה, והיא קדשה עצמה שלא לדעת אביה, ונמצאו לה סימנים הוי ספק וצריכה גט משניהם.
(ג)
קידשה ונתארמלה או נתגרשה קודם שתבגר חוזרת לרשות אביה, אפילו כמה פעמים. אבל אם השיאה ונתאלמנה או נתגרשה קודם שתבגר אין לו עוד רשות בה.
(ז)
וכשם שיכול לקדשה בעצמו כך יכול לקדשה ע״י שלוחו או על ידי עצמה, שיאמר לה צאי וקבלי קידושיך. בין בכסף בין בשטר.
(ח)
ומ״מ מצוה שלא יקדשנה עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה.
(ט)
ואם נתן רשות לשלוחו לקדשה, והלך גם הוא וקבל קידושיה, איזה מהם שקדם הויין קידושין. אין ידוע איזה קודם, אסורה לשניהם וצריכה גט משניהם.
(י)
וכתב הרמ״ה אי שוי שליח אחרינא לקדושין ולא בטליה לשליח קמא בפירוש, ואזל כל חד מינייהו וקדש, דבתרא הוי קדושין ולא דקמא, דכיון דשויה שליח לבתרא בטליה לקמא. וסיום דבריו הדין הוא סברא דילן ומיהו לענין מעשה לא מורינן הלכה למעשה, אלא בעיא גט מתרוייהו.
(יא)
קטנה או נערה שקידשה עצמה או נשאת בלא דעת אביה אינו כלום, ואפילו מיאון אינה צריכה, ואפילו שדכה אביה תחלה. וכתב רב אלפס אפילו נתרצה האב כשידע, ואפילו נתקדשה בפניו אינו כלום. ואם נתגרשה מאותן נישואין מותרת לכהונה. וכל שכן אם מת המקדש ונפלה לפני אחיו שאינה צריכה לא חליצה ולא מיאון. וא״א ז״ל תמה על רב אלפס שכתב אפילו נתרצה האב, וכ״כ הרמ״ה דוקא סתם דלא ידעינן אם נתרצה אם לא, כגון ששמע ושתק, אבל אם נתברר שנתרצה כששמע הוו קידושין משעת שמיעה, אפילו אם לא שידך. ואפילו אם לא נתרצה מיד כששמע, אלא שתק ולא מיחה, ואח״כ נתרצה הוכיח סופו על תחילתו והוו קידושין משעת שמיעה, אפילו אם נתאכלו המעות קודם שמיעה. במה דברים אמורים שלא מיחתה היא או אביה קודם שנתרצה, אבל אם מיחתה היא או אביה קודם שנתרצה לא הוו קידושין אפילו נתרצה האב אח״כ.
(יב)
וקטנה שקדשה עצמה למי שגילה האב דעתו שהיה חפץ לקדשה, חיישינן שמא נתרצה והוו קידושין, כל זמן שלא שדכה עם אחר וטרח לחזור ולשדכה לשני.
(יג)
ואם נתקדשה לדעת אביה ונישאת שלא לדעתו ואביה כאן או שהלך למדינת הים, אינן נישואין. ואם כהן הוא, אינה אוכלת בתרומה. ואם מתה אינו יורשה ואינו מטמא לה.
(יד)
קטנה שהלך אביה למדינת הים והשיאוה אחיה ואמה, כתוב בשאלתות דהוו קידושין וצריכה מיאון וכדאתי אבוה לא בעיא קידושין אחריני. והתוספות כתבו שאינן קידושין ואפילו מיאון אינה צריכה. ומ״מ אין לאסרה עליו משום דתחשב כפנויה ועומדת אצלו בזנות, כיון דדרך קידושין ונישואין היא אצלו.
(טו)
המקדש בתו סתם או שאמר לו אחת מבנותיך מקודשת לי, אין הבוגרת בכלל, אפילו נתנה לו רשות לקבל קידושיה ושיהיה הכסף שלו, והוו קידושי הקטנה ודאי. וכתב הרמ״ה ודווקא דשויתיה שליח לקבל קידושי סתם, ולא אמרה לפלוני. אבל אמרה ליה מפלוני, מסתמא כי קביל מיניה אדעתא דידה בלחוד הוא דקביל. ואפ״ה לא מכרע מילתא לאפוקי שאר בלא גט, אלא היא וכל הקטנות והנערות מקודשות מספק, ושאר הבוגרות אינם בכלל.
(טז)
וכן אם שידך בתו הגדולה, והיו לו בנות אחרות, ואמר לו המשדך בתך מקודשת לי ועשתה אותו שליח לקבל הקידושין אין דעתו על האחרות והוי מקודשת קידושין ודאין. ואפילו לא שידך ואמר לו בתך הגדולה מקודשת לי ואין לו בנות אלא מאשה אחת ודאי דעתו על הגדולה, והיא מקודשת בודאי. ועוד היה אומר ר״ת אפשר לומר אפילו לא אמר לו בתך הגדולה אלא בתך סתם דעתו על הגדולה אפילו בלא שידוכין, דלא חשיב קידושין שאין מסורים לביאה אלא כשאמר אחת מבנותיך. ומ״מ לא להורות הלכה למעשה אמר כן. כתוב בשאלתות ראובן היו לו ד׳ בנות ונתן לו שמעון קידושין סתם על אחת מבנותיו ולא פירש למי היה נוטל, בתו הגדולה אינה ברשותו ואינה מקודשת, ואותן שהן קטנות שהן ברשותו לקדשן נאמן לומר לזו נתכוונתי ועליה קבלתי הקידושין. ואם אינו יודע ששכח, כולן צריכות גט.
שאלה לא״א הרא״ש ז״ל: על ראובן שהיו לו שתי בנות קטנות רחל ולאה, וקידש רחל לבן אחיו, ושידך לאה עם כהן אחד, ושוב לא נשא הכהן חן בעיניו והסכים בדעתו לקדש לאה לאחר לפוסלה על הכהן, ובא אחי ראובן למקום שראובן אחיו מצוי ולאה בתו והוציא טורטנייש, ואמר לראובן בפני עדים הילך קידושין לבתך ולא פירש איזה מבנותיו ולא למי קדשה ולא דיבר בענין קידושין כלום בפני עדים קודם המעשה, אך אחר שפירשו משם שאלו אחד מהעדים למי קדשה והשיב לעצמו קדשה, והשיב שאין כאן בית מיחוש ואינה צריכה גט.
(יז)
מי שיש לו שתי כיתי בנות משתי נשים וכולן ברשותו לקדשן, ואמר קדשתי את בתי הגדולה ואיני יודע אם גדולה שבגדולות ואם גדולה שבקטנות או קטנה שבגדולות שהיא גדולה מן הגדולה שבקטנות, כולן מותרות חוץ מן הגדולה שבגדולות.
(יח)
וכן אם אמר קדשתי את בתי הקטנה, ואיני יודע אם הקטנה שבקטנות או קטנה שבגדולות או גדולה שבקטנות שהיא קטנה מהקטנות שבגדולות, כולן מותרות חוץ מהקטנה שבקטנות.
(יט)
מי שיש לו ה׳ בנים ועשו כולם את אביהם שליח לקדש להם נשים, ואמר אבי הבנים למי שיש לו חמשה בנות אחת מבנותיך מקודשת לאחד מבני וקיבל האב הקידושין, כל אחת צריכה גט מכל האחים, הואיל וכולם נתנו רשות לקדש להם. מת אחד מהם כל אחת צריכה ד׳ גיטין וחליצה אחת מאחד מהן.
(כ)
האב שאמר קדשתי את בתי ואיני יודע למי, אסורה לכל העולם עד שיאמר נודע לי למי קדשתיה, ואפילו לא נודע לו עד שבגרה.
(כא)
בא אחד ואמר אני קדשתיה נאמן ומותרת לו כיון שהאב אומר איני יודע, אבל אם האב מכחישו אינו נאמן אפילו להצריכה גט ממנו.
(כב)
באו שנים וכל אחד אומר קדשתיה, שניהם נותנים לה גט. ואם רצו אחד נותן גט ואחד כונס.
(כג)
בא אחד וכנסה, ואח״כ בא אחר ואמר אני קדשתיה, אינו נאמן לאוסרה עליו.
(כד)
האשה שאמרה קדשתי את עצמי ואיני יודע למי, ובא אחד ואמר אני קדשתיך, נאמן ליתן לה גט להתירה לעלמא אבל לא לכונסה.
(כה)
האב שאומר על בתו בעודה קטנה או נערה, קדשתיה וגירשתיה, נאמן לפוסלה לכהונה.
(כו)
אבל לאחר שבגרה, אמר קדשתיה וגירשתיה כשהיתה קטנה, אינו נאמן.
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.