טור-שו״ע יורה דעה קצ״חטור-שו״ע
טור(א) צריכה שתטבול כל גופה בפעם אחת לפיכך צריך שלא יהא עליה שום דבר החוצץ ואפילו כל שהוא אם דרך בני אדם לפעמים להקפיד עליו חוצץ אפילו אם אינה מקפדת עליו עתה או אפילו אינה מקפדת עליו לעולם כיון שדרך רוב בני האדם להקפיד בכך חוצץ ואם הוא חופה רוב הגוף אפילו אין דרך בני אדם להקפיד בכך חוצץ. (ב) ואלו הדברים שחוצצין חוטי צמר ופשתן ורצועין שכורכין בהן השער בראש או אם הם בשאר מקום בגוף חוץ מהחוטין שסביב הצואר שאותן אינן חוצצין לפי שאינן מהודקין וקטלא שסביב הצואר חוצצת והא דחוטי צמר ופשתן חוצצין דוקא כשהן מעשה גדיל שהם מהודקין אבל אם ארוגים רפויין הם ואינם חוצצין ובלבד שלא יהו מוזהבין ולא יהו מטונפין. (ג) והראב״ד אסר גם בארוגים ולא התיר אלא בחלולין עשוי מעשה רשת. (ד) חוטין של שער אינן חוצצו׳ בד״א בזמן שהן כשני שערות קשורין ביחד או יותר אבל אם הם של אחת אחת מיהדק. (ו) שער שכנגד הלב ובזקן הנדבק זה בזה מחמת זיעה חוצץ שבראש ובבית השחי אינו חוצץ ושבאותו מקום באיש אינו חוצץ ובאשה בנשואה חוצץ ובפנויה אינו חוצץ. (ז) ליפלוף שבעין אינו חוצץ ושחוץ לעין כל שהוא לח אינו חוצץ יבש עד שהתחיל להיות ירוק חוצץ והרמב״ם חילק על שבתוך העין בין בתוך ג׳ ימים ולאחר ג׳ ושחוץ לעין כתב סתם חוצץ אפילו תוך ג׳. וא״א הרא״ש ז״ל כתב כסברא ראשונה. (ח) כחול שבעין אינו חוצץ ושחוץ לעין חוצץ היו עיניה פורחות אף שחוץ לעין אינו חוצץ פי׳ פורחות דומעות וי״מ נפתחות ונסגרות תמיד והרמב״ם כתב היו עיניה פתוחות אף שחוץ לעין אינו חוצץ. (ט) דם יבש שעל המכה חוצץ וריר שבתוכה אינו חוצץ יצא מתוכה כל תוך ג׳ ימים לח הוא ואינו חוצץ לאחר מכאן יבש הוא וחוצץ לפיכך אשה בעלת חטטין צריכה לחוף במים עד שיתרככו. והראב״ד כתב דגליד שעל גבי המכה אפילו אחר ג׳ ימים אינו חוצץ וכן לפלוף שבעין אפילו יבש והכחול אפילו שע״ג העין אינו חוצץ וא״א הרא״ש ז״ל לא כתב כן. (י) רטייה שעל המכה חוצצת. (יא) חץ או קוץ התחוב בבשר אם נראה מבחוץ חוצץ ואם אינו נראה אינו חוצץ ואם יש עליו קרום של בשר בכל ענין אינו חוצץ. (יב) לכלוכי צואה שעל הבשר מחמת זיעה אינן חוצצין נגלד כגליד חוצץ. (יג) מלמולין שעל הבשר חוצצין פירוש כשאדם לש עיסה או מגבל טיט ומשפשף ידיו זו בזו נופל מהן כמו חוטין אם נופלין על בשרו חוצצין. (יד) טיט הבורות וטיט היוצרים וטיט של דרכים אם הם נדבקים בבשר והם יבשים חוצצין אבל שאר טיטין אפילו יבש אינו חוצץ. (טו) הדיו החלב והדבש שרף התאנה ושרף התות ושרף החרוב ושרף השקמה הנוטפות מהאילן על הבשר יבשין חוצצין ולחין אינן חוצצין ולכאורה נראה דשרף שאר האילנות אפילו יבשין אינן חוצצין והרמב״ם כתב דאפילו לחין חוצצין. (יז) צבע שצובעות הנשים על פניהם ושער ראשם אינו חוצץ וכן מי שאומנותו צבע וידיו צבועות אינו חוצץ. (יח) צואה שתחת הציפורן שלא כנגד הבשר חוצץ כנגד הבשר אינו חוצץ ובצק שתחת הציפורן אפילו כנגד הבשר חוצץ ומיהו אין דרך בני אדם להקפיד בכך הילכך מי שאינו מקפיד אינו חוצץ ואיזהו שלא כנגד הבשר זה שהציפורן עודף על הבשר ולפי שאינן יכולות לכוין מה נקרא כנגד הבשר או שלא כנגדו נהגו הנשים ליטול צפרניהם בשעת טבילתם. (כא) ציפורן המדולדלת שפירשה מיעוטה חוצצת פירשה רובה אינה חוצצת. (כב) אבר ובשר המדולדלים חוצצין רוב השער שנקשר נימא נימא לבדה חוצץ נקשר שתים שתים או יותר אינו חוצץ דלא מיהדק. (כג) השירים והנזמים והטבעות והקטלאות שבה אם הם רפויים אינן חוצצין ואם הם מהודקין חוצצין וכן הדין באגד של המכה וקשקשין שעל גבי השבר. (כד) צריכה לחוץ שיניה שלא יהא שום דבר דבוק בה שאם טבלה ונמצא שום דבר ביניהם לא עלתה לה טבילה. (כז) נתנה שערה בפיה או קרצה שפתותיה או קפצה ידה בענין שלא באו להם המים לא עלתה לה טבילה נתנה מעות בפיה וטבלה עלתה לה טבילה. (כח) לא תאחוז בה חבירתה בידיה בשעת טבילה לפי שאין המים באים במקום אחיזת ידיה ואם הדיחה ידיה במים תחילה שרי שמשקה טופח שעל ידיה חיבור למי המקוה ואם מרפה ידיה עד שבאים בה המים שרי והרמב״ם אסר ברפתה ידה דגזרו אטו לא רפתה והרשב״א מתיר והכי מסתבר. (ל) ואינה צריכה להגביה רגליה בשעת טבילתה אף על פי שדורסת על הרצפה אין בו משום חציצה כיון שמלוחלחות. (לא) לא תעמוד על גבי כלי או חתיכת עץ ותטבול שמא תירא מפני שמתהפך תחתיה ולא תטבול יפה ולפ״ז אם בדיעבד עמדה וטבלה עלתה לה טבילה והראב״ד כתב שאם עמדה על גבי כלי עץ שמקבל טומאה וטבלה לא עלתה לה טבילה עמדה ע״ג כלי חרס שאינו מקבל טומאה או על גבי חתיכת עץ עלתה לה טבילה וא״א הרא״ש ז״ל לא חילק בזה. (לב) וסילון המחובר בקרקעית המקוה שהמים עוברים בו כתב א״א הרא״ש ז״ל בתשובה שלכתחלה עומדת עליו וטובלת. (לג) לא תטבול בנמל פירש״י מפני שמעלה טיט וחוצץ ברגליה ולפ״ז אפילו בדיעבד לא עלתה לה טבילה ולא נהירא. (לד) ור״ת פירש מפני שרוב בני אדם מצויין שם והיא בושה וממהרת לטבול ואינה מדקדקת בטבילה ולפ״ז בדיעבד עלתה לה טבילה ואם עשתה כמין גדר סביבה טובלת לכתחלה. (לה) ולא תטבול בקומה זקופה מפני שיש מקומות שמסתרים בה ולא תשחה הרבה עד שידבקו סתריה זה בזה אלא שוחה מעט עד שיהיו סתרי בית הערוה נראין כדרך שנראין בשעה שהיא עורכת ויהיה תחת דדיה נראה כדרך שנראית בשעה שמניקה את בנה ויהיה תחת בית השחי נראית כדרך שנראית בשעה שמוסקת בזיתים ואינה צריכה להרחיב יריכותיה זו מזו יותר מדאי וגם לא להגביה זרועותיה יותר מדאי אלא כדרך שהיא רגילה לעשות בעת הילוכה. (לח) ואינה צריכה לפתוח פיה ולא תקפוץ אותו יותר מדאי אלא תשיק שפתיה זו בזו דיבוק בינוני. (לט) ולא תעצים עיניה ביותר ולא תפתחם ביותר ויש מתירין בזה וא״א ז״ל כתב ונכון להחמיר. (מ) וכתב א״א הרא״ש ז״ל ותעמודא אשה על גבה בשעה שהיא טובלת שתראה שלא ישאר משער ראשה צף על פני המים והראב״ד כתב אם כרכה שער ראשה בדבר שאינה חוצץ בחוטי שער וטבלה בינה בין עצמה עלתה לה טבילה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work. הערות
כן ברוב כ״י. בנוסח ב״י ובמקצת עדי נוסח: ״ותעמיד״.