×
Mikraot Gedolot Tutorial
טור
שו״ע
פירוש
הערותNotes
ט/ש
טור-שו״ע יורה דעה שע״חטור-שו״ע
;?!
אָ
שולחן ערוך
דיני סעודת הבראה לאיש ולאשה, ובו י״ג סעיפים
(א) אָבֵל אָסוּר לֶאֱכֹל מִשֶּׁלוֹ בִּסְעֻדָּה רִאשׁוֹנָה, אֲבָל בַּשְּׁנִיָּה מֻתָּר, אֲפִלוּ בְּיוֹם רִאשׁוֹן. וּמִצְוָה עַל שְׁכֵנָיו שֶׁיַּאֲכִילוּהוּ מִשֶׁלָהֶם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאכַל מִשֶּׁלוֹ. וְיָכוֹל אֶחָד לְהַאֲכִיל אֶת חֲבֵרוֹ בִּימֵי אֶבְלוֹ, וְהוּא יַחֲזֹר גַם כֵּן וְיַאֲכִילֶנּוּ בִּימֵי אֶבְלוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַתְנוּ בִּתְחִלָה.
(ב) אִשָּׁה שֶׁאֵרְעָהּ אֵבֶל, אֵין לַאֲנָשִׁים לְהַבְרוֹתָהּ; אֲבָל נָשִׁים מַבְרִין אוֹתָהּ. וְאִשָּׁה נְשׂוּאָה שֶׁאֵרְעָהּ אֵבֶל, אֵינָהּ יְכוֹלָה לֶאֱכֹל סְעֻדָּה רִאשׁוֹנָה מִשֶּׁל בַּעֲלָהּ. וְכֵן מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ סוֹפֵר אוֹ שָׂכִיר, אִם אוֹכֵל בִּשְׂכָרוֹ וְאֵרְעוֹ אֵבֶל, לֹא יֹאכַל סְעֻדָּה רִאשׁוֹנָה מִשֶּׁל בַּעַל הַבַּיִת. אֲבָל מִי שֶׁזָּן עָנִי אוֹ יָתוֹם אוֹ לִבְנוֹ וּבִתּוֹ, בְּלֹא תְּנַאי, וְאֶרְעָם אֵבֶל, יְכוֹלִים לֶאֱכֹל סְעֻדָּה רִאשׁוֹנָה מִשֶּׁל בַּעַל הַבַּיִת. (ג) אִם רָצָה הָאָבֵל שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, מֻתָּר לֶאֱכֹל מִשֶּׁלוֹ אֲפִלוּ סְעֻדָּה רִאשׁוֹנָה. {הַגָּה: וְכֵן אִם לֹא הִבְרוּהוּ בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁנִּמְשַׁךְ עַד הַלַּיְלָה, מֻתָּר לֶאֱכֹל בַּלַּיְלָה מִשֶּׁלּוֹ, וְאֵין צָרִיךְ הַבְרָאָה (טוּר בְּשֵׁם רֹב הַפּוֹסְקִים).} (ד) הָיוּ נוֹהֲגִים לְהִתְעַנּוֹת בְּיוֹם מִיתַת הַחֲכָמִים. (ה) מִי שֶׁנִּקְבַּר בְּעֶרֶב שַׁבָּת סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה קֹדֶם בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁמַּבְרִין אוֹתוֹ אָז; וְלִי נִרְאֶה דְּכֵיוָן שֶׁאֵינוֹ חוֹבָה טוֹב שֶׁלֹּא לְהַבְרוֹתוֹ אָז, מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת, וְכֵן נוֹהֲגִין. (ו) אֵין מַבְרִין עַל הַקָטָן אֶלָא אִם כֵּן הוּא בֶּן שְׁלשִׁים יוֹם שְׁלֵמִים, אוֹ קִים לֵהּ בֵּהּ שֶׁכָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו. (ז) מַרְבִּיצִין וּמְכַבְּדִין בְּבֵית הָאָבֵל, וּמְדִיחִין קְעָרוֹת, כּוֹסוֹת וּצְלוֹחִיּוֹת וְקִיתוֹנוֹת, וְאֵין מְבִיאִין שָׁם לֹא בְּשָׂמִים וְלֹא מֻגְמָר, אֲבָל מְבִיאִים אוֹתָם בַּבַּיִת שֶׁהַמֵּת שָׁם וְאֵין מְבָרְכִים עֲלֵיהֶם; וְאֵין אוֹמְרִים שְׁמוּעָה וְאַגָדָה בְּבֵית הָאָבֵל, אֶלָא יוֹשְׁבִין וְדוֹמְמִים. (ח) כֵּיוָן שֶׁנִּקְבַּר הַמֵּת, מֻתָּר לֶאֱכֹל בָּשָׂר וְלִשְׁתּוֹת יַיִן מְעַט בְּתוֹךְ הַסְעֻדָּה, כְּדֵי לִשְׁרוֹת אֲכִילָה שֶׁבְּמֵעָיו אֲבָל לֹא לִרְווֹת. (ט) מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַבְרוֹת בְּבָשָׂר וְיַיִן וּמִינֵי מַטְעַמִּים עוֹשִׂים; וּמַבְרִין תְּחִלָה בְּבֵיצִים אוֹ בְּתַבְשִׁיל שֶׁל עֲדָשִׁים, זֵכֶר לַאֲבֵלוּת, וְאַחַר כָּךְ אוֹכְלִים כָּל צָרְכָּם. (י) אֵין לֶאֱכֹל עִם הָאָבֵל כָּל כָּךְ בְּנֵי אָדָם שֶׁיִּתְחַלְקוּ לִשְׁנֵי מְקוֹמוֹת. (יא) הֵיכָא שֶׁצָּרִיךְ לִמְנוֹת שִׁבְעָה אַחַר הָרֶגֶל, וְכֵן אִם שָׁמַע שְׁמוּעָה בְּשַׁבָּת, צָרִיךְ לְהַבְרוֹתוֹ הַבְרָאָה רִאשׁוֹנָה שֶׁבִּימֵי אֲבֵלוּת. {וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּדְחָה יוֹם רִאשׁוֹן אֵין מַבְרִין אוֹתוֹ, וְכֵן נוֹהֲגִים (בְּמָרְדְּכַי במ״ק בְּשֵׁם י״א ונ״י), וַאֲפִלּוּ הֵיכָא דְּעוֹלֶה לוֹ לְמִנְיַן ז׳ כְּגוֹן בִּמְקוֹמוֹת שֶׁעוֹשִׂין שְׁנֵי יָמִים, שֶׁשֵּׁנִי עוֹלֶה.} (יב) אֵין מַבְרִין עַל שְׁמוּעָה רְחוֹקָה. (יג) פָּרֵיס (פֵּרוּשׁ בּוֹצֵעַ לֶחֶם לְבָרֵךְ הַמּוֹצִיא) מְנַחֵם גָדוֹל דִּבְּהוֹן, וּבְשַׁבָּת פָּרֵיס כְּאוֹרְחֵיהּ. מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5)
טור
(א) אבל אסור לאכול משלו בסעודה הראשונה אבל בשנייה מותר אפילו ביום ראשון ומצוה על שכיניו שיאכילוהו משלהם כדי שלא יאכל משלו ויכול אחד להאכיל לחבירו בימי אבלו והוא יחזור ג״כ ויאכילנו בימי אבלו ובלבד שלא יתנו תחילה. (ב) אשה שאירעה אבל אין לאנשים להברותה כתב הרמב״ם אבל ודאי גם אסורה לאכול סעודה ראשונה משלה ונשים מברות אותה ואם יש לה בנים אפילו קטנים יכולים אנשים להברותה ואשה נשואה שארעה אבל אינה יכולה לאכול סעודה ראשונה משל בעלה דכיון שחייב במזונותיה כמשלה דמי וכן מי שיש לו סופר או שכיר אם אוכל עמו בשכרו וארעו אבל אינו אוכל עם בעל הבית אבל מי שנותן מזונות לעני או ליתום או לבנו או לבתו הגדולים בלא תנאי וארעם אבל יכולין לאכול עמו בסעודה ראשונה. (ג) רצה האבל שלא לקבל ההבראה שלא רצה לאכול אותו היום הרשות בידו דגרסינן בירושלמי רבי זעירא מדמך פקיד לא תקבלון עלי יומא דין אכילה ולמחר מדיליה. (ד) ואיתא נמי בירושלמי שהיו נוהגין להתענות ביום מיתת החכמים דגרסינן התם הרואה ת״ח שמת כרואה ס״ת שנשרף ואמר רבי אבהו יבא עלי אם טעמתי כלום אותו היום ולכאורה נראה שאם אינו אוכל כל אותו היום שלמחרתו אסור לאכול מסעודה ראשונה משלו דכיון דילפינן ליה מקרא ולחם אנשים לא תאכל אלמא שמצוה נוהגת הוא באבל כשאר כל דיני אבילות אבל מלשון הירושלמי משמע שאין צריך דקאמר לא תקבלון עלי אכילה יומא דין ולמחר מדיליה פירוש למחר יאכלו משלו וכן יראה מלשון הרמב״ן שכתב אם רוצה שלא לקבל הבראה רשאי משמע שום הבראה שאם לא יאכל ביום השני משלו הרי מקבל הבראה ביום השני וכן כתב בספר המצות רבינו נתנאל היה אבל וישב בתענית ובלילה אכל משלו והדבר צריך תלמוד. (ו) אין מברין על הקטן עד שיהא בן שלשים ואי קים לן ביה שכלו חדשיו אפילו תוך שלשים מברין עליו ההולך לבית האבל לאכול עמו להברותו אם לבו גס בו יברהו על מטות כפויות ואם אין לבו גס בו יברהו על מטות זקופות פר״י שהמברה יושב על מטה זקופה אבל האבל יושב על כפויה וכשלבו גס בו אף המברה יושב על כפויה כתב הראב״ד כשאין לבו גס בו אף האבל יושב על מטה זקופה וכ״כ הרמב״ן וכן דעת א״א הרא״ש ז״ל. (ז) תניא מרביצים ומכבדין בבית האבל ומדיחין קערות כוסות וצלוחיות וקיתוניות ואין מביאים שם לא בשמים ולא מוגמר אבל מביאין אותם בבית שמת שם ואין מברכין עליה ואין אומרים שמועה ואגדה בבית האבל אלא יושבין ודומין. (ח) תניא בראשונה היו מוליכין לבית האבל עשירים בקלתות של כסף וזהב ושותין בזכוכית לבנה ועניים בסלים של נסרים ושותין בזכוכית צבועה והיו עניים מתביישין התקינו שיהיו עושים לכל בשוה תניא י׳ כוסות התקינו בבית האבל ג׳ לפני סעודה וג׳ תוך הסעודה וד׳ לאחר הסעודה הוסיפו עליהם עוד ד׳ התחילו שותים ומשתכרים החזירו הדבר ליושנו ופי׳ רבינו שלמה לעשרה והרמב״ן פי׳ ליושנו שלא ישתו אלא לתוך הסעודה דיין לאחר הסעודה משכר וכן עמא דבר. (ט) תניא ויזד יעקב נזיד אותו היום נפטר אברהם אבינו ועשה יעקב תבשיל של עדשים להברות את אביו מאי שנא עדשים מה עדשה זה גלגל אף אבילות גלגל החוזר בעולם א״ד מה עדשה אין לו פה אף אבל אין לו פה מאי בינייהו איכא בינייהו לנחם בביצים שאין לו פה ואינו גלגל כתב הרי״ץ גיאת תניא באבל רבתי (עיין ס״פ י״ד) מקום שנהגו לנחם אבלים בביצים ועדשים מאכילין מקום שנהגו לנחם בבשר ויין מאכילין. וכ״כ הרמב״ן מקום שנהגו שלא להברות אלא בתבשיל של עדשים ובכוסות שתקנו חכמים עושין. מקום שנהגו להברות בבשר ויין ובמיני מטעמים עושין. ומנחמין תחילה בתבשיל של ביצים או של עדשים זכר לאבילות ואח״כ אוכלין כל צרכם כתב הרמב״ן כשמברין את האבל אוכלים ושותים עמו כל בני משפחתו והמצהיבים עליו והעוסקין עמו בהספד מדתנן (מ״ק כ״ד:) במועד אין מברין אלא קרוביו של מת הא בחול אחרים נמי מברין עמו ותניא (שם כ״ה.) חכם שמת הכל מברין עליו ברחובה של עיר שהיו נוהגין להשקות שם האבל כוס אחד ולהאכילו מעט מהתבשיל של העדשים בבית שהיה ברחובה של עיר ואחר כך היו מברין אותו בבית האבל כמנהגם והאידנא נהגו הכל בבית האבל. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
(א)
סעודת הבראה

את הסעודה הראשונה לאחר הקבורה אין האבל אוכל משלו, אלא השכנים או הקרובים שאינם אבלים מביאים אותה עבורו (מועד קטן כז ע״ב; שולחן ערוך, יו״ד שע״ח, א).⁠1 סעודה זו נקראת סעודת הבראה.⁠2
סעודה זו משלבת בין צערו של האבל, שאיננו רוצה לאכול מפאת אבלותו (ראו פרישה שם, ס״ק א), ובין דאגת הציבור, שמשתתף בצערו של האבל ומסייע לו לאכול. כדאי לתאם מראש מי מהשכנים או מקרובי המשפחה דואג לסעודה זו (יש להקפיד שהסעודה נאכלת מחוץ לחלקת הקברים).
אם הסעודה מתעכבת, מותר לאבל לשתות תה או קפה וכדומה משלו (גשר החיים כ׳, ב אות ד). אם השכנים אינם מביאים אוכל לאבל, יכול האבל לאכול משלו (ט״ז ס״ק א).⁠3
מי שלא אכל סעודת הבראה ביום הקבורה אינו צריך להשלים סעודה זו, ויכול לאכול בלילה כרגיל (שולחן ערוך, יו״ד שע״ח, ג, ורמ״א שם). לכן, אם הקבורה הייתה ביום, ועד שהגיעו האבלים לביתם כבר הגיע הלילה (או שהיה זה יום צום) לא אוכלים סעודת הבראה.

מה אוכלים בסעודת הבראה
נוהגים לאכול בסעודה זו לחם עם ביצים קשות או עם עדשים, שהן מאכל אבלים (בבא בתרא טז ע״ב; שולחן ערוך שם, ט), משום שלמאכלים עגולים אין פה, והם מרמזים על שתיקתו של האבל מחמת צערו, ומשום שהם מראים שהאבלות היא גלגל החוזר בעולם (בבא בתרא שם; ש״ך שם ס״ק ח; עטרת צבי, או״ח תקנ״ב, ס״ק ח).
יש מהספרדים שנוהגים שלא לאכול לחם בסעודת ההבראה אלא עוגה וביצים קשות, ומביאים משקה משכר לאבלים, על פי הפסוק (משלי ל״א, ו) ״תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ״ (צרור החיים, עמ׳ 48; משולחן אבותינו עמ׳ 537 אות קצג; וראו סנהדרין ע ע״א).
בסעודת ההבראה נותנים את המאכל בידו של האבל, כמנהג האבלים (שולחן ערוך, או״ח קס״ז, יח).
למנהג האשכנזים, אבל אינו מצטרף לזימון בעשרה בסעודת ההבראה, אך הוא מצטרף לזימון בשלושה (דגול מרבבה על הש״ך, יו״ד שע״ט, ס״ק ו; פת״ש שם, ס״ק ב).⁠4 למנהג הספרדים האבל מצטרף אף לזימון בעשרה (שולחן ערוך, יו״ד שע״ט, ה; חזון עובדיה, ח״א, עמ׳ תקא).

זמנים מיוחדים
למנהג האשכנזים ומקצת מהספרדים, בערב שבת ובערב יום טוב אחרי תשע שעות זמניות (בערך כשלוש שעות לפני כניסת השבת או החג) לא מגישים סעודת הבראה מפני כבוד השבת, אלא האבל ממתין ולא סועד עד ליל שבת (שולחן ערוך, יו״ד שע״ח, ה; גשר החיים כ׳, ב אות יא; חזון עובדיה, ח״א, עמ׳ תצב). למנהג רוב הספרדים, עושים סעודת הבראה בקפה ועוגה (צרור החיים, אות עב; נתיבות המערב, מנהגי ביקור חולים ואבלות, סב).⁠5
בראש חודש ובחנוכה עושים סעודת הבראה כרגיל (שולחן ערוך, יו״ד ת״א, ד).
בחול המועד ובפורים עושים סעודת הבראה, אלא שהאבלים יושבים על כיסאות רגילים (רמב״ם אבל פי״א ה״א-ג; שולחן ערוך, יו״ד ת״א, ד; גשר החיים שם, אות י).⁠6 בחול המועד לא מגישים לאבלים ביצים ועדשים אלא קפה ועוגה, כדי להבדיל בין ימי המועד לימות החול (גשר החיים שם אות י; חזון עובדיה, ח״א, עמ׳ תצד), ובפורים עושים סעודת הבראה בבשר ויין (חזון עובדיה שם).

בשר ויין – מעיקר הדין מותר לאבל לאכול בשר ולשתות מעט יין בתוך הסעודה (שולחן ערוך, יו״ד שע״ח, ח).⁠7
באדיבות המחברים הרב יוסף צבי רימון והרב יצחק ריגר ועמותת סולמות (כל הזכויות שמורות)
הערות
1 בעל אינו יכול להברות את אשתו, כיוון שהוא חייב במזונותיה והרי זה כאילו נתן לה מאכל השייך לה (שולחן ערוך שם, ב; ש״ך ס״ק ג; ומסתבר שהוא הדין שאישה אינה יכולה להברות את בעלה, משום שמה שקנתה אישה קנה בעלה). אך האב יכול להברות את בנו הגדול, אפילו אם הוא סמוך על שולחנו (שולחן ערוך שם; דברי סופרים, קיצור ההלכות, כ״ה, ט). בן יכול להברות את אביו, אך דווקא ממזון השייך לו ולא ממזון השייך לאב (על פי השולחן ערוך שם).
2 על פי הפסוק ״וַיָּבֹא כָל הָעָם לְהַבְרוֹת אֶת דָּוִד לֶחֶם״ (שמואל ב ג׳, לה), באבלו על מות אבנר בן נר (בלשון התימנים, סעודה זו נקראת ׳סעודה ראשונה׳, בעוד ׳סעודת הבראה׳ היא הסעודה הנערכת ביום השביעי לאבלות, ראו שולחן ערוך המקוצר, יו״ד קצ״ד, הערה יב).
3 בערב יום הכיפורים ובערב תשעה באב, אם לא נתנו לאבל סעודת הבראה הוא רשאי לאכול סעודה מפסקת משלו (חזון עובדיה, ח״א, עמ׳ תצא, על פי הט״ז ס״ק א, שכתב שהאבל אינו צריך לצער את עצמו בהמתנה לסעודת הבראה, ואם כן קל וחומר במקרים אלו).
4 יש אומרים שלכתחילה לא יאכלו שלושה יחד כדי שלא יתחייבו בזימון, בדומה לסעודה מפסקת בערב תשעה באב (משמעות הש״ך שם; שו״ת האלף לך שלמה, יו״ד, סימן שי״ח, ג; גשר החיים שם, אות יד, וח״ב, י״ח, א).
5 ערב פסח: בערב פסח עושים סעודת הבראה רק עד סוף זמן אכילת חמץ (בית יוסף, יו״ד שע״ח, ה; משנה ברורה, תע״א, שער הציון ס״ק כא). לאחר זמן זה האבל אוכל ללא סעודת הבראה (קיצור דברי סופרים, כ״ה, סה).
6 מנהג ירושלים שבחול המועד עושים סעודת הבראה רק לאבל על אביו ואמו (גשר החיים שם, בשם מזבח אדמה, או״ח תקמ״ו; ובגשר החיים כתב שאין מקור למנהג זה. ויש שכתבו שהמנהג הוא שאם עושים סעודת הבראה לאבל על אביו ואמו, עושים גם לשאר הקרובים – חזון עובדיה שם). אולם כאמור בשאר המקומות עושים סעודת הבראה בחול המועד לכל האבלים (חזון עובדיה וגשר החיים שם).
מי שלא עשה סעודת הבראה בחול המועד, למנהג הספרדים ישלים את סעודת ההבראה ביום שיתחיל לשבת בו שבעה (חזון עובדיה, ח״א, עמ׳ תצד), ולמנהג האשכנזים אינו משלים את סעודת ההבראה (רמ״א שם; שמירת שבת כהלכתה, ס״ה, ב).
תעניות: אין עושים סעודת הבראה גם לאדם שמותר לו לאכול בצום (נחמו עמי עמ׳ מא, אות יד), ובמוצאי הצום רשאים כל האבלים לאכול ללא סעודת הבראה (כפי שכתבנו לעיל, שהרי זהו יום חדש).
7 יש מהספרדים שמחמירים בכך ואינם אוכלים בשר (צרור החיים, אות עג; שו״ת שמש ומגן, ח״ד, יו״ד, סימן כ״ז). מאידך, התימנים נוהגים לעשות סעודה עם בשר ויין בכל ימי השבעה, על פי הפסוק (משלי ל״א, ו) ״תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ״ (שולחן ערוך המקוצר, יו״ד קפ״ז, יא).
E/ע
הערותNotes
הערות
Tur-Shulchan Arukh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144