טור-שו״ע חושן משפט רצ״אטור-שו״ע
שולחן ערוךדין שומר חנם, מאימתי מתחייב בשמירה, וכיצד היא השמירה, ובו כ״ח סעיפים(א)
שׁוֹמֵר חִנָּם פָּטוּר בִּשְׁבוּעָה מִגְּנֵבָה וַאֲבֵדָה, וְאֵינוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּם כִּי אִם בִּפְשִׁיעָה.
(ב)
שׁוֹמֵר חִנָּם הוּא שֶׁהִפְקִיד אֶצְלוֹ כֶּסֶף אוֹ כֵּלִים אוֹ בְּהֵמָה אוֹ כָּל דָּבָר לִשְׁמֹר, וְהוּא קִבֵּל עָלָיו לְשׁוֹמְרוֹ. וַאֲפִלּוּ לֹא קִבֵּל בְּפֵרוּשׁ, אֶלָּא שֶׁאָמַר לוֹ: הַנַּח לְפָנַי, הוּא שׁוֹמֵר חִנָּם. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ: הַנַּח לְפָנֶיךָ, אוֹ: הַנַּח, סְתָם, {אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ: הֲרֵי הַבַּיִת לְפָנֶיךָ (רַמְבַּ״ם פ״ב מֵה׳ שְׂכִירוּת וְטוּר),} אֲפִלּוּ שׁוֹמֵר חִנָּם לָא הָוֵי וְאֵינוֹ חַיָּב שְׁבוּעָה כְּלָל, אֲבָל מַחֲרִים עַל מִי שֶׁלָּקַח פִּקָּדוֹן שֶׁלּוֹ וְלֹא יַחֲזִירֶנּוּ לִבְעָלָיו. וּמִכָּל מָקוֹם, מִי שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ, וְאָמַר לוֹ חֲבֵרוֹ: הוֹלֵךְ עִמְּךָ אֵלּוּ הַמִּנְעָלִים, וְאָמַר לוֹ: הַנִּיחֵם כָּאן עַל הַחֲמוֹר, וְהִנִּיחָם שָׁם וְלֹא קִבְּלָם הַנִּפְקַד בְּיָדוֹ, אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁהִנִּיחָם הַמַּפְקִיד עַל הַחֲמוֹר כָּךְ הוֹלִיכָם וְלֹא קְשָׁרָם, וְהָלַךְ לוֹ מִן הַצַּד לְהָסֵךְ רַגְלָיו וְהִנִּיחַ הַחֲמוֹר עַל אֵם הַדֶּרֶךְ וְנֶאֶבְדוּ הַמִּנְעָלִים, הָוֵי שׁוֹמֵר חִנָּם וְהָוָה לֵהּ פּוֹשֵׁעַ וְחַיָּב לְשַׁלֵּם. {הַגָּה: דְּלָא אַמְרִינָן דְּאִם אָמַר: הַנַּח, סְתָם, לָא הֲוֵי שׁוֹמֵר חִנָּם, אֶלָּא בְּמָקוֹם הַמִּשְׁתַּמֵּר, אֲבָל בַּדֶּרֶךְ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ וַדַּאי קִבֵּל עָלָיו שְׁמִירָה (טוּר בְּשֵׁם תְּשׁוּבַת הָרא״ש). וְיֵשׁ חוֹלְקִין וּסְבִירָא לְהוּ דַּאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּמֵּר לָא הָוֵי שׁוֹמֵר חִנָּם, עַד שֶׁיֹּאמַר: הַנַּח לְפָנַי (מָרְדְּכַי פֶּרֶק הָאֻמָּנִים וְדַעַת עַצְמוֹ מִגְּמָרָא דְפֶרֶק הָאֻמָּנִין אַלִּבָּא דַחֲכָמִים).}
(ג)
בִּקֵּשׁ מֵחֲבֵרוֹ שֶׁיִּתֵּן רְשׁוּת לְהַכְנִיס בְּהֶמְתּוֹ אוֹ פֵרוֹתָיו לַחֲצֵרוֹ, וְנָתַן לוֹ רְשׁוּת וְלֹא פֵרַשׁ כְּלוּם בִּשְׁמִירָתָן, אֵינוֹ חַיָּב בִּשְׁמִירָתָן כְּלָל.
(ד)
אֲפִלּוּ כְּשֶׁקִּבֵּל עָלָיו, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא כְּפִי שִׁוּוּי הַחֵפֶץ שֶׁקִּבֵּל עָלָיו לִשְׁמֹר. שֶׁאִם נָתַן לוֹ לִשְׁמֹר דִּינָר זָהָב, וְאָמַר לוֹ: הִזָּהֵר בּוֹ שֶׁל כֶּסֶף הוּא, וּפָשַׁע בּוֹ וְנֶאֱבַד, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא בְּשֶׁל כֶּסֶף, שֶׁיֹּאמַר לוֹ: לֹא קִבַּלְתִּי עָלַי אֶלָּא שְׁמִירַת דִּינָר שֶׁל כֶּסֶף. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. אֲבָל אִם הִפְסִידוֹ בְּיָדַיִם, מְשַׁלֵּם שֶׁל זָהָב. {הַגָּה: שִׁמְעוֹן קִבֵּל סְפָרִים מֵרְאוּבֵן לְהוֹלִיכָן לְמָקוֹם אַחֵר וְנִלְקְחוּ בַּמֶּכֶס, וְאוֹמֵר שֶׁרְאוּבֵן פָּשַׁע שֶׁאָמַר שֶׁאֵין נוֹתְנִין מֶכֶס מִסְּפָרִים, וּבְלֹא כֵן לֹא הָיָה מְקַבֵּל עָלָיו הַשְּׁמִירָה כִי אֵין רְצוֹנוֹ לִטְרֹחַ בִּדְבַר הַמֶּכֶס, הַדִּין עִם שִׁמְעוֹן (מַהֲרִי״ק שֹׁרֶשׁ קנ״ה).}
(ה)
וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, שֶׁהַשּׁוֹמֵר הַזֶּה מִיָּד כְּשֶׁקִּבֵּל עָלָיו לִשְׁמֹר, אוֹ שֶׁאָמַר: הַנַּח לְפָנַי, וְנִסְתַּלְּקוּ הַבְּעָלִים מִשְּׁמִירָה, חַיָּב עָלָיו אִם פָּשַׁע, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מָשַׁךְ. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, שֶׁאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּמְשֹׁךְ, וּבְמָקוֹם שֶׁמְּשִׁיכָה קוֹנָה.
(ו)
אִם פָּשַׁע בּוֹ וְלֹא שְׁמָרוֹ כָּרָאוּי לְעִנְיַן אֶחָד, אַף עַל פִּי שֶׁלְּבַסוֹף נֶאֱבַד בְּאֹנֶס בְּעִנְיָן אַחֵר, חָשִׁיב פּוֹשֵׁעַ וְחַיָּב לְשַׁלֵּם. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהִפְקִיד מָעוֹת אֵצֶל חֲבֵרוֹ וְהִנִּיחָם בִּמְחִצָּה שֶׁל קָנִים, וְהָיוּ טְמוּנוֹת בָּעֳבִי הַמְחִצָּה וְנִגְנְבוּ מִשָּׁם, וְאָמְרוּ חֲכָמִים: אַף עַל פִּי שֶׁזּוֹ שְׁמִירָה מְעֻלָּה לְעִנְיַן גְּנֵבָה, אֵינָהּ שְׁמִירָה כָּרָאוּי לְעִנְיַן הָאֵשׁ, וּמֵאַחַר שֶׁלֹּא טְמָנוֹ בַּקַּרְקַע אוֹ בְּכֹתֶל בִּנְיָן, פּוֹשֵׁעַ הוּא, וְכָל שֶׁתְּחִלָּתוֹ בִּפְשִׁיעָה וְסוֹפוֹ בְּאֹנֶס חַיָּב; וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
(ז)
הַמַּפְקִיד אֵצֶל חֲבֵרוֹ בֵּין כֵּלִים בֵּין מָעוֹת, וְאָמַר: תֵּן לִי פִקְדוֹנִי, וְאָמַר לוֹ הַשּׁוֹמֵר: אֵינִי יוֹדֵעַ אָנָה הִנַּחְתִּי פִקָּדוֹן זֶה, אוֹ בְּאֵיזֶה מָקוֹם קָבַרְתִּי הַכְּסָפִים, הַמְתֵּן לִי עַד שֶׁאֲבַקֵּשׁ וְאֶמְצָא וְאַחֲזִיר לְךָ, הֲרֵי זֶה פּוֹשֵׁעַ וְחַיָּב לְשַׁלֵּם מִיָּד (מַהֲרַ״ם פֶּרֶק הַמַּפְקִיד).
(ח)
בָּאוּ עָלָיו גַּנָבִים וְגָנְבוּ הַפִּקָּדוֹן, וְאִלּוּ צָוַח הָיוּ בָּאִים בְּנֵי אָדָם לְהַצִּיל, חַיָּב, דְּכֵיוָן שֶׁלֹּא צָוַח, פָּשַׁע. וַאֲפִלּוּ אִם בָּאוּ אַנָּסִים, צָרִיךְ לִצְעֹק וּלְבַקֵּשׁ אֲנָשִׁים שֶׁיַּעַזְרוּהוּ לַעֲמֹד כְּנֶגְדָּם. וְאִם הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן וְלֹא עָשָׂה, חַיָּב. וְדַוְקָא בְּחִנָּם, אֲבָל אִם לֹא הָיָה מוֹצֵא מִי שֶׁיָּבֹא לְעֶזְרוֹ אֶלָּא בְּשָׂכָר, פָּטוּר.
(ט)
פָּשַׁע הַשּׁוֹמֵר וְלֹא שָׁמַר הַבְּהֵמָה כָּרָאוּי, וְיָצְאָה לַאֲגַם וּמֵתָה שָׁם כְּדַרְכָּהּ, פָּטוּר, אַף עַל פִּי שֶׁתְּחִלָּתוֹ בִּפְשִׁיעָה לְעִנְיַן זְאֵבִים וְגַנָּבִים וְאִם טְרָפָהּ זְאֵב אוֹ נִגְנְבָה מִשָּׁם הָיָה חַיָּב, עַכְשָׁיו שֶׁמֵּתָה כְּדַרְכָּהּ פָּטוּר, שֶׁלֹּא גָּרְמָה לָהּ יְצִיאָתָהּ. אֲבָל אִם גְּנָבָהּ גַּנָּב מֵהָאֲגַם וּמֵתָה כְּדַרְכָּהּ בְּבֵית הַגַּנָּב, הֲרֵי הַשּׁוֹמֵר חַיָּב אַף עַל פִּי שֶׁהוּא שׁוֹמֵר חִנָּם, שֶׁאֲפִלּוּ לֹא מֵתָה הֲרֵי הִיא אֲבוּדָה בְּיַד הַגַּנָּב, וִיצִיאָתָהּ גָּרְמָה לָהּ לְהִגָּנֵב; וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
(י)
הֶעֱלָה הַבְּהֵמָה לְרֹאשׁ הָהָר וְנָפְלָה וָמֵתָה, הֲרֵי זוֹ פְּשִׁיעָה. מֵתָה שָׁם כְּדַרְכָּהּ, פָּטוּר.
(יא)
עָלְתָה מֵאֵלֶיהָ, אֲפִלּוּ לֹא עָלְתָה בְּעַל כָּרְחוֹ, אֵין זוֹ פְשִׁיעָה, אֶלָּא דּוֹמָה לִגְנֵבָה, וּפָטוּר שׁוֹמֵר חִנָּם.
(יב)
שׁוֹמֵר חִנָּם שֶׁהִנִּיחַ הַבְּהֵמָה וְנִכְנַס לָעִיר, וּבָא אֲרִי וּדְרָסָהּ, זְאֵב וּטְרָפָהּ, אִם נִכְנַס בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִכָּנֵס, פָּטוּר, אֲפִלּוּ אִם הָיָה יָכוֹל לְהַצִּיל אִם הָיָה שָׁם; וְאִם נִכְנַס בְּשָׁעָה שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִכָּנֵס, רוֹאִים, אִלּוּ הָיָה יָכוֹל לְהַצִּיל אִם הָיָה שָׁם, חַיָּב; וְאִם לָאו, פָּטוּר.
(יג)
כֵּיצַד דֶּרֶךְ הַשּׁוֹמְרִים, הַכֹּל לְפִי הַפִּקָּדוֹן. יֵשׁ פִּקָּדוֹן שֶׁדֶּרֶךְ שְׁמִירָתוֹ לְהַנִּיחוֹ בְּבֵית שַׁעַר, כְּגוֹן הַקוֹרוֹת וְהָאֲבָנִים. וְיֵשׁ פִּקָּדוֹן שֶׁדֶּרֶךְ שְׁמִירָתוֹ לְהַנִּיחוֹ בְּחָצֵר, כְּגוֹן חֲבִילוֹת פִּשְׁתָּן הַגְּדוֹלוֹת וְכַיּוֹצֵא בָהֶן. וְיֵשׁ פִּקָּדוֹן שֶׁדֶּרֶךְ שְׁמִירָתוֹ לְהַנִּיחוֹ בְּבַיִת, כְּגוֹן שִׂמְלָה וְטַלִּית. וְיֵשׁ פִּקָּדוֹן שֶׁדֶּרֶךְ שְׁמִירָתוֹ לְהַנִּיחוֹ בְּתֵבָה אוֹ בְּאַרְגָז וְנוֹעֵל עָלָיו, כְּגוֹן בִּגְדֵי מֶשִׁי וּכְלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם. {הַגָּה: יֵשׁ אוֹמְרִים דִּסְתָם תֵּבוֹת חֲתוּרוֹת אֵצֶל עַכְבָּרִים, וְצָרִיךְ לְהָשִׂים בְּגָדִים וְכַדּוֹמֶה עַל נֵס, וְלֹא לְהַנִּיחַ בְּתֵבוֹת (מָרְדְּכַי פֶּרֶק כֵּיצַד הָרֶגֶל), וְהַכֹּל הוּא לְפִי הָעִנְיָן (הַגָהוֹת אַלְפָסִי הַחֲדָשִׁים פֶּרֶק הַמַּפְקִיד).}
(יד)
הַשּׁוֹמֵר שֶׁהִנִּיח הַפִּקָּדוֹן בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לוֹ, וְנִגְנַב מִשָּׁם אוֹ אָבַד, אֲפִלּוּ נֶאֱנַס שָׁם, כְּגוֹן שֶׁנָּפְלָה דְּלֵקָה וְשָׂרַף כָּל הַבַּיִת, הֲרֵי זֶה פּוֹשֵׁעַ, וְחַיָּב לְשַׁלֵּם. וְאַף עַל פִּי שֶׁהִנִּיחַ הַפִּקָּדוֹן עִם שֶׁלּוֹ, אִם רָאוּי לִשְׁמִירָה, פָּטוּר; וְאִם אֵין הַמָּקוֹם רָאוּי לִשְׁמִירָה, חַיָּב; בְּשֶׁלּוֹ הוּא רַשַּׁאי, וְאֵינוֹ רַשַּׁאי בְּשֶׁל אֲחֵרִים.
(טו)
הַכְּסָפִים וְהַדִּינָרִים וּלְשׁוֹנוֹת שֶׁל זָהָב וְשֶׁל כֶּסֶף וַאֲבָנִים טוֹבוֹת, אֵין לָהֶם שְׁמִירָה אֶלָּא בַּקַּרְקַע, וְיִתֵּן עֲלֵיהֶם טֶפַח עָפָר. אוֹ יַטְמִינֵם בַּכֹּתֶל בַּטֶּפַח הַתַּחְתּוֹן הַסָמוּךְ לַקַּרְקַע אוֹ בַּטֶּפַח הַסָמוּךְ לַקּוֹרָה; אֲפִלּוּ לֹא יִתְּנֵם בְּאֶמְצַע עֳבִי הַכֹּתֶל, רַק שֶׁיַּכְנִיס טֶפַח בְּתוֹכוֹ, אֲבָל לֹא בְּאֶמְצַע הַכֹּתֶל, שֶׁמָּא יַחְפְּרוּ הַגַּנָּבִים וְיִגְנְבוּ. אֲפִלּוּ נָעַל עֲלֵיהֶם כָּרָאוּי בְּתֵּבָה, אוֹ הֶחְבִּיא אוֹתָם בְּמָקוֹם שֶׁאֵין אָדָם מַכִּירוֹ וְלֹא מַרְגִּישׁ בּוֹ, הֲרֵי זֶה פּוֹשֵׁעַ וְחַיָּב לְשַׁלֵּם.
(טז)
הַמַּפְקִיד אֵצֶל חֲבֵרוֹ כְּסָפִים עֶרֶב שַׁבָּת סָמוּךְ לְבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת, אֵינוֹ חַיָּב לִטְרֹחַ וְלִקְבֹּר אוֹתָם עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת, וְאִם נִתְאַחֵר לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת כְּדֵי לְקָבְרָם, וְלֹא קְבָרָם, וְנִגְנְבוּ אוֹ נֶאֶנְסוּ, חַיָּב; וְאִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא הַמַּפְקִיד אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּשְׁהֶא אַחַר שֶׁיַּבְדִּיל כְּדֵי לְקָבְרָן. {וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּהוּא הַדִּין אִם הַנִּפְקָד תַּלְמִיד חָכָם (טוּר בְּשֵׁם הָרַאֲבַ״ד).}
(יז)
הִתְנָה הַנִּפְקַד: עַל מְנַת שֶׁלֹּא אֶטְמְנֵם בַּקַּרְקַע, וְכֵן כָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁיַּנִּיחֶנּוּ עִם שֶׁלּוֹ, הַכֹּל לְפִי תְנָאוֹ.
(יח)
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁכְּסָפִים אֵין לָהֶם שְׁמִירָה אֶלָּא בַּקַּרְקַע, בְּשָׁעָה שֶׁגַּנָּבִים מְצוּיִים וַאֲנָשִׁים רַמָּאִים, שֶׁמְּחַפְּשִׁים אַחֲרֵיהֶם. אֲבָל בְּמָקוֹם דְּלֵיכָּא כָּל הָנֵי, אֵין צָרִיךְ לְכַסוֹתָם בְּקַרְקַע, אֶלָּא מַנִּיחָם בְּמָקוֹם שֶׁמַּנִּיחַ מָעוֹתָיו, {וּבְמָקוֹם הַמִּשְׁתַּמֵּר כְּפִי דֶרֶךְ הַמָּקוֹם וּכְפִי הַזְּמַן שֶׁהוּא מַפְקִיד (מָרְדְּכַי פֶּרֶק הַמַּפְקִיד וב״י).}
(יט)
אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁגַּנָּבִים מְצוּיִים, לֹא אָמְרוּ כְסָפִים אֵין לָהֶם שְׁמִירָה אֶלָּא בַּקַּרְקַע, אֶלָּא בְּמַפְקִיד סְתָם אֵצֶל חֲבֵרוֹ לְשָׁמְרָם. אֲבָל מַפְקִיד מָעוֹת אֵצֶל חֲבֵרוֹ כְּדֵי לְהִתְעַסֵק בָּהֶם וְיַרְוִיחַ, פְּשִׁיטָא דְּהָוֵי כְּמוֹ אָמַר לוֹ בְּפֵרוּשׁ שֶׁאֵינוֹ מַצְרִיכוֹ לְקָבְרָן בַּקַּרְקַע.
(כ)
הַמַּפְקִיד כְּסָפִים אֵצֶל חֲבֵרוֹ בַּדֶּרֶךְ לְהוֹלִיכָם לְבֵיתוֹ, אוֹ שֶׁשָּׁלַח עִמּוֹ מָעוֹת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, צְרִיכִים שֶׁיִּהְיוּ צְרוּרִים וּמֻנָּחִים בְּיָדוֹ אוֹ קְשׁוּרִים כָּרָאוּי עַל בִּטְנוֹ מִכְּנֶגֶד פָּנָיו, עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְבֵיתוֹ וְיִקְבְּרֵם כָּרָאוּי. וְאִם לֹא קְשָׁרָם בַּדֶּרֶךְ הַזֹּאת, אֲפִלּוּ נֶאֶנְסוּ, חַיָּב לְשַׁלֵּם, שֶׁהֲרֵי תְּחִלָּתוֹ בִּפְשִׁיעָה.
(כא)
כָּל הַמַּפְקִיד אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת, בֵּין כֵּלִים בֵּין מָעוֹת, עַל דַּעַת אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ (הַגְּדוֹלִים) הוּא מַפְקִיד. {וְכֵן אִם הַנִּפְקָד הֶחֱזִיר הַפִּקָּדוֹן לְאֵשֶׁת הַמַּפְקִיד, פָּטוּר (מָרְדְּכַי פֶּרֶק הַמַּפְקִיד). וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן ש״מ סָעִיף ח׳.} אֲבָל אִם מְסַרָם לְבָנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ הַקְּטַנִּים, אוֹ לַעֲבָדָיו בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים, אוֹ לְאֶחָד מִקְּרוֹבָיו שֶׁאֵינָם שְׁרוּיִים עִמּוֹ בַּבַּיִת וְאֵין סוֹמְכִין שֶׁל שֻׁלְחָנוֹ, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם מְסָרָם לְאַחֵר, הֲרֵי זֶה פּוֹשֵׁעַ וְחַיָּב לְשַׁלֵּם, אֶלָּא אִם כֵּן הֵבִיא הַשּׁוֹמֵר הַשֵּׁנִי רְאָיָה שֶׁלֹּא פָשַׁע. {וְכֵן אִם הִנִּיחַ אֲחֵרִים לִכָּנֵס בְּמָקוֹם שֶׁהַפִּקָּדוֹן מֻנָּח, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן בְּחֶזְקַת גַּנָבִים, אִם נִגְנַב חַיָּב לְשַׁלֵּם, דְּהָוֵי פְשִׁיעָה (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן של״ג).}
(כב)
מִי שֶׁהוּא יָדוּעַ בְּוַדַּאי שֶׁאֵינוֹ רָגִיל לִשְׁמֹר הַפִּקָּדוֹן אֶלָּא לְמָסְרוֹ בְּיַד אַחֵר שֶׁאֵינוֹ שָׁרוּי בְּבֵיתוֹ וְאֵינוֹ סוֹמֵךְ עַל שֻׁלְחָנוֹ, דִּינוֹ כְּמוֹסֵר לִבְנֵי בֵיתוֹ.
(כג)
מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהִפְקִיד מָעוֹת אֵצֶל חֲבֵרוֹ, וּנְתָנָם הַשּׁוֹמֵר לְאִמּוֹ וְהֶחְבִּיאָה אוֹתָם, וְלֹא טָמְנָה אוֹתָם, וְנִגְנְבוּ; וְאָמְרוּ חֲכָמִים: אֵין הַשּׁוֹמֵר חַיָּב לְשַׁלֵּם, מִפְּנֵי שֶׁנְּתָנָם לְאִמּוֹ, שֶׁכָּל הַמַּפְקִיד עַל דַּעַת בָּנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ הוּא מַפְקִיד. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אָמַר לָהֶם: פִּקָּדוֹן הֵם, יֵשׁ לוֹ לִטְעֹן כָּל שֶׁכֵּן שֶׁהָיְתָה נִזְהֶרֶת בָּהֶם אִם הָיְתָה סְבוּרָה שֶׁהֵם שֶׁלּוֹ. וְכֵן אֵין אִמּוֹ חַיֶּבֶת לְשַׁלֵּם, שֶׁהֲרֵי לֹא אָמַר לָהּ שֶׁהֵם פִּקָּדוֹן. וְאָמְרוּ חֲכָמִים: יִשָּׁבַע הַשּׁוֹמֵר שֶׁאוֹתָם הַמָּעוֹת עַצְמָם הֵם שֶׁנָּתַן לְאִמּוֹ, וְתִשָּׁבַע אִמּוֹ שֶׁהֶחְבִּיאָה אוֹתָם וְנִגְנְבוּ, וְיִפָּטְרוּ שְׁנֵיהֶם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. {וְדַוְקָא בְּמָעוֹת וְכַיּוֹצֵא בְּזֶה בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מְסֻיָּם, צְרִיכִין שְׁנֵיהֶם לִשָּׁבַע; אֲבָל אִם הוּא חֵפֶץ מְסֻיָּם, נִשְׁבַּע הַשֵּׁנִי וְלֹא הָרִאשׁוֹן (הַמַּגִּיד פ״ד דִּשְׁאֵלָה ונ״י בְּשֵׁם הָרַ״ן).}
(כד)
מִכָּאן אַתָּה לָמֵד, שֶׁהַשּׁוֹמֵר שֶׁמָּסַר הַפִּקָּדוֹן לְאִשְׁתּוֹ וּבְנֵי בֵיתוֹ וְהוֹדִיעָם שֶׁהוּא פִּקָּדוֹן, וְלֹא שָׁמְרוּ כְּדֶרֶךְ הַשּׁוֹמְרִים, שֶׁהֵם חַיָּבִים לְשַׁלֵּם לְבַעַל הַפִּקָּדוֹן, וּבַעַל הַבַּיִת פָּטוּר, שֶׁכָּל הַמַּפְקִיד עַל דַּעַת אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו הוּא מַפְקִיד. {וְאִם אֵין לָהֶם לְשַׁלֵּם, יֵשׁ אוֹמְרִים דְּבַעַל הַבַּיִת חַיָּב לְשַׁלּם (טוּר בְּשֵׁם הָרא״ש וּבְסִימָן ע״ב בְּשֵׁם בה״ת). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּפָטוּר (טוּר בְּסִימָן זֶה בְּשֵׁם הָרַמְבַּ״ם וְהַמַּגִּיד פֶּרֶק ד׳ דִּשְׁאֵלָה).}
(כה)
מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהִפְקִיד כְּשׁוּת אֵצֶל אֶחָד, וְהָיָה לַשּׁוֹמֵר כְּשׁוּת אֲחֵרִים, וְאָמַר לְשַׁמָּשׁוֹ: מִזֶּה הַכְּשׁוּת תַּשְׁלִיךְ לְתוֹךְ הַשֵּׁכָר, וְהָלַךְ הַשַּׁמָּשׁ וְהִשְׁלִיךְ מִכְּשׁוּת שֶׁל פִּקָּדוֹן; אָמְרוּ חֲכָמִים: הַשַּׁמָּשׁ פָּטוּר, שֶׁהֲרֵי לֹא אָמַר: מִזֶּה תַשְׁלִיךְ וּמִזֶּה אַל תַּשְׁלִיךְ, וְדִמָּה שֶׁהוּא מַרְאֶה מָקוֹם וְאֵינוֹ מַקְפִּיד עַל זֶה; וְכֵן בַּעַל הַבַּיִת פָּטוּר, שֶׁהֲרֵי אָמַר לוֹ: מִזֶּה הַשְׁלֵךְ, וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא דְּמֵי מַה שֶּׁנֶּהֱנָה בִּלְבַד. לְפִיכָךְ, אִם נַעֲשָׂה הַשֵּׁכָר חֹמֶץ, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ חַיָּב הַשּׁוֹמֵר בִּשְׁבוּעָה שֶׁכָּךְ אֵרַע. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וְאִם הָיָה כְּשׁוּת הַפִּקָּדוֹן רָחוֹק מִמְּקוֹם הֲטָלַת הַשֵּׁכָר, וְשֶׁלּוֹ קָרוֹב, וְשָׁהָה הַשָּׁלִיחַ לָבֹא, וְהָיָה שָׁם בַּעַל הַבַּיִת וְלֹא אָמַר לֵהּ דָּבָר, חַיָּב, לְפִי שֶׁכְּשֶׁרָאָה אוֹתוֹ שׁוֹהֶה הֲוָה לֵהּ לְהַעֲלוֹת עַל דַּעְתּוֹ קֹדֶם שֶׁיַּשְׁלִיכֶנּוּ לְתוֹךְ הַשֵּׁכָר שֶׁמִּמָּקוֹם רָחוֹק הֵבִיאוֹ. וְאִם הָיָה שׁוֹמֵר שָׂכָר, יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, שֶׁבֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ חַיָּב, שֶׁהֲוָה לֵהּ לְפָרֵשׁ וְלוֹמַר: לֹא תַּשְׁלִיךְ מִזֶּה.
(כו)
שׁוֹמֵר שֶׁמָּסַר לְשׁוֹמֵר, חַיָּב, אֲפִלּוּ אִם הוּא שׁוֹמֵר חִנָּם וּמָסַר לְשׁוֹמֵר שָׂכָר, דְּאָמַר לֵהּ: אַתְּ מְהֵימָן לִי בִּשְׁבוּעָה הֵיאַךְ לֹא מְהֵימָן לִי בִּשְׁבוּעָה. אֲפִלּוּ אִם יָדוּעַ לַכֹּל שֶׁהַשֵּׁנִי טוֹב וְכָשֵׁר יוֹתֵר מֵהָרִאשׁוֹן. {הַגָּה: מִיהוּ, שׁוֹמֵר שֶׁמָּסַר לְשׁוֹמֵר לִפְנֵי הַמַּפְקִיד, וְלֹא מִחָה, פָּטוּר (מָרְדְּכַי פֶּרֶק הַמַּפְקִיד).} לְפִיכָךְ אִם דֶּרֶךְ הַבְּעָלִים לְהַפְקִיד תָּמִיד דָּבָר זֶה אֵצֶל הַשּׁוֹמֵר הַשֵּׁנִי, הֲרֵי הַשּׁוֹמֵר הָרִאשׁוֹן פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם, וְהוּא שֶׁלֹּא יְמַעֵט שְׁמִירָתוֹ; אֲבָל אִם מִעֵט שְׁמִירָתוֹ, כְּגוֹן שֶׁהָרִאשׁוֹן הָיָה שׁוֹמֵר שָׂכָר וְהַשֵּׁנִי שׁוֹמֵר חִנָּם, אוֹ שֶׁהָרִאשׁוֹן שׁוֹאֵל וְהַשֵּׁנִי שׁוֹמֵר שָׂכָר, פּוֹשֵׁעַ הוּא הָרִאשׁוֹן וּמְשַׁלֵּם, אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁאַל אוֹ שָׂכַר בִּבְעָלִים. וְאִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁשָּׁמַר הַשֵּׁנִי כָּרָאוּי, נִפְטָר שׁוֹמֵר רִאשׁוֹן. וַאֲפִלּוּ לֹא הָיוּ שָׁם עֵדִים, אִם הַשּׁוֹמֵר הָרִאשׁוֹן רָאָה וְיָכוֹל הוּא לִשָּׁבַע, הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע וְנִפְטָר {וְעַיֵּן סִימָן ע״ב סָעִיף ל׳.}
(כז)
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁאֵין שׁוֹמֵר חִנָּם חַיָּב אֶלָּא בִּפְשִׁיעָה, בִּסְתָם שׁוֹמֵר. אֲבָל אִם הִתְנָה שֶׁיִּתְחַיֵּב אַף בָּאֳנָסִים, חַיָּב אַף בִּדְבָרִים בְּלֹא קִנְיָן.
(כח)
הַמַּפְקִיד אֵצֶל חֲבֵרוֹ, בֵּין בְּחִנָּם בֵּין בְּשָׂכָר, אוֹ הִשְׁאִילוֹ אוֹ הִשְׂכִּירוֹ, אִם שָׁאַל הַשּׁוֹמֵר אֶת הַבְּעָלִים עִם הַדָּבָר שֶׁלָּהֶם אוֹ שְׂכָרָם, הֲרֵי הַשּׁוֹמֵר פָּטוּר מִכְּלוּם, אֲפִלּוּ פָשַׁע בַּדָּבָר שֶׁשָּׁמַר, וְאָבַד מֵחֲמַת הַפְּשִׁיעָה, הֲרֵי זֶה פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם (שמות כב, יד). בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁשָּׁאַל הַבְּעָלִים אוֹ שְׂכָרָן בְּעֵת שֶׁנָּטַל הַחֵפֶץ, אוֹ שֶׁהָיוּ שְׁאוּלִים אוֹ שְׂכוּרִים אֶצְלוֹ מִקֹּדֶם לָכֵן, כֵּיוָן שֶׁהֵם עִמּוֹ בִּמְלַאכְתּוֹ בְּשָׁעָה שֶׁנָּטַל, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיוּ עִמּוֹ בִּמְלַאכְתּוֹ בְשָׁעָה שֶׁנֶּאֱבַד, פָּטוּר. אֲבָל אִם נָטַל הַחֵפֶץ וְנַעֲשָׂה עָלָיו שׁוֹמֵר תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ שָׂכַר הַבְּעָלִים אוֹ שְׁאָלָם, אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ הַבְּעָלִים עִמּוֹ בִמְלַאכְתּוֹ בְּעֵת שֶׁנֶּאֱבַד, חַיָּב.
מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5) טורהלכות פקדון(א)
{א} כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור וגו׳ פרשה ראשונה נאמרה בשומר חנם ופטר בה גניבה ואבדה ואצ״ל באונסין הגדולים מהן כגון שבורה ומתה ולא חייב בה אא״כ פשע בשמירתן ונגנבו או נאבדו בפשיעתו לכך פרט בה כסף או כלים שדרך לשמרן בחנם לפי שאין טורח בשמירתן וגם משמיענו אף על פי שאין כל כך טורח בשמירתן ובקל יכול לשמרם שלא יגנבו אפ״ה פטור ופרשה שנייה בשומר שכר ופטר בה אונסין כגון שבורה ומתה וחייב בה גניבה ואבדה ואצ״ל פשיעה ולכך פרט בה חמור או שור או שה לפי שיש טורח בשמירתן ואין דרך לשמרן בחנם וגם משמיענו אף על פי שיש טורח בשמירתן ואי אפשר לשמרם שלא יגנבו אלא בטורח אפ״ה חייב עליהם אבל לענין הדין אין חילוק בין כסף או כלים לבהמה ל״ש בשומר חנם ל״ש בשומר שכר ופרשה שלישית נאמרה בשואל וחייב בה אפילו אונסין ואינו פטור אא״כ מתה מחמת מלאכתו עוד רמז לדין רביעי דהיינו שוכר בהמה או כלים לעשות בהן מלאכתו דכתיב ואם שכיר הוא בא בשכרו ולא פירש דינו ונחלקו בו חכמים דאיכא מ״ד דינו כשומר חנם ואיכא מ״ד דינו כשומר שכר והכי קיי״ל והנני מפרש אותם כסדר חיובם שומר חנם ושומר שכר ושואל ואקדים שוכר לשואל מפני שדינו כשומר שכר:
(ב)
{ב} שומר חנם הוא שהפקיד אצלו כסף או כלים או בהמה או כל דבר לשמור והוא מקבל עליו לשמרו או אפילו אינו מקבל עליו לשמרו אלא א״ל הנח לפני הוא שומר חנם אבל אם א״ל הנח לפניך או הנח סתם אפילו שומר חנם לא הוי ואינו חייב שבועה כלל וכתב הרמב״ם ז״ל אבל מחרים על מי שלקח פקדון שלו ואינו מחזירו לבעליו וכן כל כיוצא בזה:
{ג} שאלה לא״א הרא״ש ז״ל: ראובן הלך ליריד וא״ל שמעון הוליך לי עמך אלו המנעלים א״ל הניחם כאן על החמור והניחם שם שמעון על החמור ולא קבלם ראובן בידו אלא כמו שהניחם שמעון על החמור כך הוליכם ראובן ולא קשרם והלך לו מן הצד להסך רגליו והניח החמור על אם הדרך ונאבדו המנעלים. תשובה: הא דאמרינן הא ביתא קמך שאינו אפילו שומר חנם וכן הנח לפניך ומיבעיא בהנח סתם אי הוי שומר חנם זהו בבית הנפקד שהוא מקום המשתמר אבל ראובן שנתרצה להוליך המנעלים עמו ואמר לשמעון הניחם לפני על החמור פשיטא שקבל עליו שמירה כדין שומר חנם שאם לא ישמרם בדרך ודאי יאבדו הילכך דבר פשוט הוא שהוא שומר חנם ופשע בשמירתם במה שהניחם על החמור בלא קשירה והפליג מהם:
(ג)
{ד} בקש מחבירו שיתן לו רשות להכניס בהמתו או פירותיו לחצרו ונתן לו רשות ולא פירש לו כלום בשמירתן בהא פליגי ר׳ סבר שלא קבל עליו שום שמירה ורבנן סברי שקבל עליו שמירתן ודוקא בהיזק דאתי ליה מיניה אבל לא קיבל עליו לשמרם מהיזק דאתי ליה מעלמא ורב אלפס פסק כרבי ור״י פסק כחכמים וכן היא מסקנת א״א הרא״ש ז״ל:
(ד)
{ה} ואפילו כשמקבל עליו לשמור אינו חייב אלא כפי שווי החפץ שקבל עליו שאם נתן לו לשמור דינר זהב ואמר לו הזהר בו של כסף הוא ופשע בו ונאבד אינו חייב אלא בשל כסף שיאמר לו לא קבלתי עלי אלא שמירת דינר של כסף וכן כל כיוצא בזה אבל אם הפסידו בידים משלם של זהב:
(ה)
{ו} והשומר הזה מיד כשמקבל עליו לשמור או שאמר הנה לפני ונסתלקו הבעלים משמירתו חייב עליו אם פשע אף על פי שלא משך והרמב״ם כתב שאינו חייב עד שימשוך ובמקום שמשיכה קונה אבל ר״י כתב כסברא ראשונה וכ״כ א״א הרא״ש ז״ל:
(ו)
{ז} וצריך לשמור כל דבר ודבר כראוי לו ואם שמרו כראוי לו ונגנב או נאבד פטור אבל אם פשע בו ולא שמרו כראוי אף על פי שלבסוף נאבד באונס חייב כההוא דאפקידו זוזי גביה ואנחינהו בצריפא דאורבני ופשע בזה דאין שמירת כספים אלא בקרקע ולא בצריפא דאורבני משום שדרך האש לשלוט בצריפא ולבסוף באו גנבים וגנבום משם וזהו אונס ואפ״ה חייבוהו חכמים וכן כל כיוצא בזה:
(ז)
{ח} שאל המפקיד פקדונו ואמר הנפקד איני יודע אנה הנחתיו הרי זו פשיעה וחייב:
(ח)
{ט} באו עליו גנבים וגנבו הפקדון ואילו צווח היו באים בני אדם להציל חייב דכיון שלא צווח פשע ואפילו אם באו עליו אנסים צריך לצעוק ולבקש אנשים שיעזרוהו לעמוד נגדם ואם היה אפשר לו לעשות כן ולא עשה חייב ודוקא בחנם אבל אינו חייב ליתן שכר שיעזרו:
(ט)
{י} פשע השומר ולא שמר הבהמה כראוי ויצאה לאגם ומתה פטור אף על פי שתחלתו בפשיעה לענין זאבים וגנבים ואם טרפה זאב או נגנבה משם היה חייב עתה שנאנסה שם על ידי מלאך המות פטור:
{יא} אבל אם גנבה גנב מן האגם ומתה בבית הגנב חייב אף על פי שהוא שומר חנם שאפילו אם לא מתה הרי היא בבית הגנב ויציאתם לאגם גרם לה להגנב:
(י)
{יב} העלה הבהמה לראש ההר (לרעות שם) ונפלה ומתה הרי זו פשיעה מתה שם כדרכה פטור:
(יא)
{יג} לא העלה הוא לא מיבעיא אם עלתה בעל כרחו ונפלה ומתה שהוא פטור אלא אפילו לא עלתה בעל כרחו אלא היא עלתה מאליה פטור כיון שלא העלה הוא אין זו פשיעה מה שעלתה מאליה אלא דומה לנגנבה:
(יב)
{יד} הניח הבהמה ונכנס לעיר ובא ארי ודרסה או זאב וטרפה אין אומרין אילו היה שם היה מציל ויהיה חייב לשלם אלא רואין אם נכנס בשעה שדרך בני אדם ליכנס פטור אפילו אם היה יכול להציל אם היה שם ואם נכנס בשעה שאין דרך בני אדם ליכנס כתב רב אלפס שאם אינו יכול להציל אילו היה שם פטור אף על פי שתחלתו בפשיעה וסופו באונס דלא הוי אונס מחמת הפשיעה ולא דמי לצריפא דאורבני אלא הוי כמו פשע בה ויצאה לאגם ומתה דפטור משום דמלאך המות קטלה מה לי קטלה התם מה לי קטלה הכא והראב״ד ז״ל כתב דחייב ולא דמי לפשע בה ויצאה לאגם ומתה שאין מקום לינצל ממלאך המות אבל הכא כיון דעל בעידנא דלא עיילי אינשי ואתא ארי אפשר אם היה שם היה בורח ממנו וחשיב שפיר אונס מחמת פשיעה וחייב אף על פי שאין יכול להציל וכן עיקר:
(יג)
{טו} כל דבר ודבר צריך לשמרו כראוי לו כתב הרמב״ם ז״ל כיצד דרך השומרים הכל לפי הפקדון יש פקדון שדרך שמירתו להניחו בבית שער כגון הקורות והאבנים ויש פקדון שדרך להניחו בחצר כגון חבילות פשתן הגדולות וכיוצא בהן ויש פקדון ששמירתו בבית כגון שמלה וטלית וכיוצא בהן ויש פקדון שדרך להניחו בתיבה ובמגדל ונועל עליו כגון בגדי משי וכלי זהב וכיוצא בהן
(יד)
{טז} השומר שהניח הפקדון במקום שאינו ראוי לו ונגנב משם או נאבד אפילו נאנס משם כגון שנפלה עליו דליקה ונשרף עליו כל הבית ה״ז פושע וחייב:
{יז} אף על פי שהניח הפקדון עם שלו אם המקום ראוי לשמירה פטור ואם לאו חייב עד כאן:
(טו)
{יח} כספים אין להם שמירה אלא תחת הקרקע ויתן עליהם עפר בגובה טפח או יתנם בכותל בטפח התחתון הסמוך לקרקע או בטפח העליון הסמוך לקורה אפילו אם לא יתנם באמצע עובי הכותל רק שיכנס טפה בתוכו לא הטמינם כראוי אפילו נתנם בתיבתו ונעל בפניהם ונגנבו או נאבדו חייב.
(טז)
ואם הופקדו אצלו בערב שבת סמוך לחשיכה א״צ לטמנם עד מוצאי שבת ובמוצאי שבת צריך לטמנם מיד ואם לא טמנם מיד הוי פושע ואם המפקיד תלמיד חכם אינו חייב אלא אם כן ששהה מלטמנם כשיעור אחר שיבדיל והראב״ד כתב זה השיעור כשהנפקד תלמיד חכם:
(טו)
{יט} כתב הרמב״ם הורו מקצת הגאונים שהוא הדין לכל דבר שמשאו קל ואין הקרקע מאבדת אותו מהרה כגון לשונות של כסף ואצ״ל של זהב ואבנים טובות שאין להן שמירה אלא בקרקע ולזה דעתי נוטה עד כאן:
(יח)
{כ} כתב הרב ר׳ יהודה ברצלוני ודאי כך הלכה שאין לכספים שמירה אלא בקרקע אבל כך קבלנו מרבותינו שלא נאמר זה אלא בשעה שגנבים מצויין ואנשים רמאין שמחפשין אחריהן אבל במקום דליכא כל הני אין צריך לכסותו בקרקע אלא מניחו במקום שמניח מעותיו ולא עדיף מדידיה ועל זה סמכו קדמונינו ז״ל וכתב א״א הרא״ש ז״ל וראוי לסמוך על קבלתו דהכי איתא בירושלמי אם נתנו במקום שרגיל להניח שלו פטור ע״כ:
(יז)
{כא} ואם התנה הנפקד על מנת שלא אטמנם בקרקע וכן כל דבר ודבר שאניחנו עם שלי הכל לפי תנאו:
(כ)
{כב} צרר המעות בסדינו והפשילם לאחוריו ונגנבו או נאבדו חייב שצריך שיהיו בידו עד שיטמנם או שיהיו צרורים ומונחים לפניו על בטנו בענין שיהיו עיניו עליהם תמיד:
(כא)
{כג} נתן המעות או הפקדון בידו והוא נתן ביד בניו או בנותיו הגדולות או ליד אשתו ושמרו כראוי ונאבד או נגנב פטור שלא פשע במה שנתן לידם שכל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד.
(כד)
ואם לא שמרו כראוי ונגנב או נאבד כתב הרב ר׳ משה בר מיימוני שאם הודיעם שהוא פקדון דפטור ודינו של המפקיד עמהם ואם אין להם לשלם הוא מפסיד וא״א הרא״ש ז״ל כתב שאם פשעו ונאבדו שהוא חייב לשלם דאי לא תימא הכי כל פקדון המופקד ביד אדם יאכלו אשתו ובניו ויפטר:
(כא)
{כד} מסר הפקדון לבניו או בנותיו הקטנים או ליד עבדו בין גדול בין קטן או ליד שאר כל אדם ונגנב או נאבד חייב:
(כו)
{כה} דשומר שמסר לשומר חייב אפילו שומר חנם שמסר לשומר שכר דעלייה ליה לשמירתו שמוסר נפשו יותר לשמור ואפילו נאנס ביד השומר השני דאמר ליה את מהימן לי בשבועה איהו לא מהימן לי בשבועה ואפילו אם ידוע לכל שהשני אדם טוב וכשר יותר מהראשון אבל אם נתנו ביד מי שהמפקיד רגיל תמיד להפקיד בידו נשבע השני ששמרו כראוי ונפטר הראשון וכן אם יש עדים ששמר השני כראוי ולא נשאר עליו שבועה שיוכל המפקיד לומר אינו נאמן עלי בשבועה פטור הראשון אבל אם נשאר עליו שום שבועה חייב:
(כג)
{כו} ההוא דאפקידו גביה דמי יהבינהו לאימיה ולא הודיעדה שהיו פקדון בידו נתנתן בארגז ונאבדו ומסקינן שהוא ישבע שמסרן לידה ויפטר אף על פי שלא הודיעה שהיו של פקדון מפני שיכול לומר הייתי סבור שיותר תזהר בהן לשמרם כשסבורה שהם שלי והיא תשבע שנתנתן בארגז ונאבדו שם ופטור ואינה צריכה לישבע שלא הודיעה שהיו של פקדון אף על פי שהיתה חייבת אילו היתה יודעת שהיו של פקדון מפני שאין המפקיד יכול לטעון בודאי שאמר לה בנה שהיו של פקדון והיא אומרת ודאי שלא אמר לה:
(כה)
{כז} ההוא דאפקידו גביה כריא דכשותא והוה ליה לדידיה נמי כריא דכשותא אמר לשלוהו לך והטל מזה הכשותא לתוך השכר והלך והטיל משל הפקדון ואסקינן אם הוא בענין שיוכלו הבעלים להרגיש שהטיל משל הפקדון כגון שהיה רחוק יותר משלו ושהה כדי להביא משל הפקדון אז גלי דעתיה דניחא ליה כיון שלא פירש לו הטל מזה ולא משל הפקדון ולא מיחה וצריך לשלם אפילו אם נתקלקל השכר שלא נהנה ממנו כלום ואם הוא בענין שאין יכולין להרגיש השליח פטור כיון שלא פירש לו הטל מזה ולא מן הפקדון והנפקד נמי פטור ואינו משלם אלא מה שנהנה לפיכך אם החמיץ השכר פטור וכן כל כיוצא בזה והרמב״ם כתב בין כך ובין כך השומר צריך לישבע שכך אירע:
(כז)
{כח} בד״א שאינו חייב אלא בפשיעה בסתם שומר אבל התנה שיתחייב אפילו באונסין חייב אפילו בדברים בלא קנין:
(כח)
{כט} ואם בשעה שקבל עליו הנפקד לשמור היה המפקיד עושה לו שום מלאכה בין בחנם בין בשכר פטור הנפקד אפילו אם פשע ונאבד לא שנא אם המפקיד השכיר או השאיל עצמו לנפקד בשעה שמשך הפקדון לשמרו לא שנא שהיה שכור או שאול לו תחילה כיון שהיה עמו בשעה שמשך הפקדון לשמרו אף על פי שלא היה עמו בשעה שנאבד פטור כדכתיב גבי שואל אם בעליו עמו לא ישלם ואמרינן היה עמו בשעת שאלה א״צ להיות עמו בשעת שבורה ומתה וה״ה נמי לכל השומרים אבל אם לא היה עמו בשעת משיכת הפקדון אפילו שהיה עמו בשעת אבידה חייב ודבר זה יתבאר עוד לקמן בדין שואל.
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.