טור-שו״ע יורה דעה ק״פטור-שו״ע
שולחן ערוךאיסור כתובת קעקע וקריחה על מת, ובו י״ב סעיפים (א) כְּתֹבֶת קַעֲקַע, הַיְנוּ שֶׁשּׂוֹרֵט עַל בְּשָׂרוֹ וּמְמַלֵּא מְקוֹם הַשְׂרִיטָה כָּחוֹל אוֹ דְּיוֹ אוֹ שְׁאָר צִבְעוֹנִים הָרוֹשְׁמִים. (ב) אִם עוֹשֶׂה כֵן עַל בְּשַׂר חֲבֵרוֹ, אוֹתוֹ שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ פָּטוּר, אֶלָּא אִם כֵּן סִיַּע בַּדָּבָר. (ג) מֻתָּר לִתֵּן אֵפֶר מַקְלֶה עַל מַכָּתוֹ. (ד) הָרוֹשֵׁם עַל עַבְדּוֹ שֶׁלֹּא יִבְרַח, פָּטוּר. {וְנִרְאֶה דִּלְכַתְּחִלָּה מִיהָא אָסוּר (ד״ע).} (ה) הַשּׂוֹרֵט בִּבְשָׂרוֹ אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אִם כֵּן עוֹשֶׂה כֵן עַל מֵתוֹ אוֹ לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אֶלָּא שֶׁעַל מֵתוֹ חַיָּבִים בֵּין בַּיָּד בֵּין בִּכְלִי, וְלַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא בִּכְלִי. (ו) גְּדִידָה וּשְׂרִיטָה עַל מֵת, אָסוּר, אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַמֵּת. {וְעַל צַעַר אַחֵר, שָׁרֵי (בֵּית יוֹסֵף מפי׳ הַטּוּר).} (ז) יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר דְּדַוְקָא שְׂרִיטָה, אֲבָל אִם מַכֶּה בְּיָדוֹ עַל בְּשָׂרוֹ עַד שֶׁדָּמוֹ שׁוֹתֵת, מֻתָּר. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹסֵר. (ח) הַמְשָׂרֵט ה׳ שְׂרִיטוֹת עַל מֵת אֶחָד, אוֹ עַל ה׳ מֵתִים שְׂרִיטָה אַחַת, חַיָּב ה׳. (ט) קָרְחָה הוּא שֶׁתּוֹלֵשׁ מִשְּׂעַר רֹאשׁוֹ עַל הַמֵּת בְּכָל מָקוֹם בָּרֹאשׁ, בֵּין בַּיָּד בֵּין בְּסַם, וְשִׁעוּרוֹ כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה מֵרֹאשׁוֹ כִּגְרִיס פָּנוּי בְּלֹא שֵׂעָר, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, דְּאִסוּרָא אִכָּא אֲפִלּוּ בְּשֵׂעָר אֶחָד. (י) קָרַח קָרְחָה אַחַת עַל ה׳ מֵתִים, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת. אֲבָל אִם קָרַח ה׳ קָרְחוֹת עַל מֵת אֶחָד, חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. (יא) הַקּוֹרֵחַ בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, וְהַמְשָׂרֵט בִּבְשַׂר חֲבֵרוֹ וַחֲבֵרוֹ מְסַיֵּעַ, אִם שְׁנֵיהֶם מְזִידִים שְׁנֵיהֶם לוֹקִים. אֶחָד שוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד, הַמֵּזִיד לוֹקֶה. (יב) גַּם הַנָּשִׁים מֻזְהָרוֹת בְּבַל יִקְרְחוּ (ויקרא כא, ה). {הַגָּה: וְכָל שֶׁכֵּן בְּבַל יִשְׂרְטוּ (ויקרא כא, ה) (טוּר) וְיֵשׁ לְהַזְהִירָם שֶׁלֹּא תִּתְלֹשְׁנָה בִּשְׂעָרֵיהֶן עַל מֵת, שֶׁלֹּא תָּבֹאנָה לִידֵי קָרְחָה (טוּר בְּשֵׁם הַיְּרוּשַׁלְמִי). וְכֵן בִּשְׂרִיטָה.}מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5) טור(הקדמה) הלכות כתובת קעקע (א) כתובת קעקע מחוקי הגוים הוא והוא שכותב על בשרו בשריטה וממלא מקום השריטה כחול או דיו או שאר צבעונים הרושמין ובכל מקום שעשה כן על בשרו חייב בכל מה שיכתוב אפילו אינו כותב שם עבודה זרה. (ב) ואם עושה כן על בשר חבירו אותו שנעשה לו פטור אא״כ סייע בדבר. (ג) ומותר ליתן אפר כירה ע״ג מכתו ואין בו משום כתובת קעקע. (ו) גדידה וקרחה על המת גם היא מחוקת הגוים דכתיב בנים אתם לה׳ אלהיכם לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת וכתיב ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם וגדידה ושריטה אחד הוא והוא ששורט בבשרו. (ה) ואינו חייב אא״כ יעשה כן על מתו ולעבודה זרה אלא שעל מתו חייב בין ביד בין בכלי ולעבודה זרה אינו חייב אלא בכלי. (ז) וכתב הרמב״ן דוקא שריטה אבל אם מכה בידו על בשרו מותר כדאשכחן (סנהדרין סח.) ברבי עקיבא שפגע במטתו של ר׳ אליעזר והיה מכה על בשרו עד שדמו שותת לארץ וכתב א״א ז״ל ודבר תימה הוא דכיון דבין ביד בין בכלי אסור היאך יהא מותר דרך הכאה והתוספות פירשו שרבי עקיבא היה עושה כן על התורה כמו שהיה אומר הרבה מעות יש לי ואין לי שולחני להרצותם. (ה) המשרט על צער אחר שבא לו פטור. (ח) המשרט ה׳ שריטות על מת אחד או על ה׳ מתים שריטה אחת חייב ה׳. (ט) וקרחה הוא שתולש משער ראשו על המת בכל מקום בין בראש בין ביד בין בסם ושיעורו כתב הרמב״ם כדי שיראה מראשו כגריס פנוי בלא שער וא״א הרא״ש ז״ל פסק בשתי שערות חייב ומיהו איסורא איכא אפילו בשער אחד. (י) ואם קרח קרחה אחת על ה׳ מתים אינו חייב אלא אחת אבל אם קרח ה׳ קרחות על מת אחד חייב על כל אחת ואחת. (יא) כתב הרמב״ם הקורח בראשו של חבירו והמשרט בבשר חבירו וחבירו מסייע אם שניהם מזידין לוקין אחד שוגג ואחד מזיד המזיד לוקה והשוגג פטור. (יב) ירושלמי רב הונא מפקיד לחבריה פקדון לנשיכון כד יהון קיימין על מתים דלא ליתלשון בשעריהון שלא יבאו לידי קרחה שנאמר כי עם קדוש אתה אחד אנשים ואחד נשים.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.