טור-שו״ע חושן משפט שס״חטור-שו״ע
שולחן ערוךדין המציל או הקונה מלסטים ישראל או גוי, ובו סעיף אחד (א) (עַיֵּן לְקַמָּן סִימָן שפ״א ס״ג) הַמַּצִּיל מִיַּד לִסְטִים יִשְׂרָאֵל, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁסְתַם הַדָּבָר שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים. וְאִם יָדַע שֶׁלֹּא נִתְיָאֲשׁוּ, חַיָּב לְהַחֲזִיר. אֲבָל הַמַּצִּיל מִיַּד לִסְטִים גּוֹי אוֹ מוֹכֵס גּוֹי, חַיָּב לְהַחֲזִיר, שֶׁסְתַם הַדָּבָר שֶׁלֹּא נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים; וְאִם נִתְיָאֲשׁוּ, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. וּמִפְּנֵי מָה אָמְרוּ: סְתָם לִסְטִים יִשְׂרָאֵל נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים וּסְתָם גּוֹי לֹא נִתְיָאֲשׁוּ, מִפְּנֵי שֶׁהַבְּעָלִים יוֹדְעִים שֶׁגּוֹיִם מַחֲזִירִין מִיַּד הַגַּזְלָן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם עֵדִים שֶׁגָּזַל אֶלָּא בִּרְאָיוֹת רְעוּעוֹת וּבְאֹמֶד הַדַּעַת. {הַגָּה: וּסְתַם גְּנֵבָה הָוֵי יֵאוּשׁ אֲפִלּוּ בְּגוֹי, וְאִם כֵּן הַקּוֹנֶה מִן הַגַּנָּב לֹא הָיָה צָרִיךְ לְהַחֲזִיר הַגְּנֵבָה אֶלָּא אִם כֵּן יָדְעֵינָן דְּלָא נִתְיָאֵשׁ, דְּהָא קְנָאָהּ בְּיֵאוּשׁ וְשִׁנּוּי רְשׁוּת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סִימָן שנ״ג. מִיהוּ, נָהֲגוּ לְהַחֲזִיר כָּל גְּנֵבָה (ת״ה סִימָן ש״ט), וְאֵין לְשַׁנּוֹת מִן הַמִּנְהָג (טוּר), וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סִימָן שנ״ו. וְאֵין חִלּוּק בְּזֶה בֵּין גַּנָּב לְגַזְלָן, דִּבְכָל עִנְיָן מַחֲזִיר דָּמָיו וְנוֹטֵל אֶת שֶׁלּוֹ, כֵּן נִרְאֶה לִי. וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן רל״ו הַקּוֹנֶה קַרְקַע גְּזוּלָה.}מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5) טור(א) {א} הלכתא סתם גזילה לא הוי יאוש בעלים:
{ב} לפיכך המציל מן הגזלן או הקונה ממנו לא קנה וצריך להחזיר לבעלים אבל סתם גניבה הוי יאוש בעלים:
{ג} ולפיכך תנן הקונה מן הגנב קנה ופירש הראב״ד שקונה גוף הגניבה אבל צריך ליתן לבעלים דמיה ור״י פירש שקונה לגמרי ואפילו דמיה א״צ ליתן:
{ד} ויש מפרשים הא דבגנב הוי סתמיה יאוש דוקא בגנב ישראל אבל בגנב גוי לא הוי סתמיה יאוש:
{ה} ולפ״ז בלסטין אפילו אם הוא ישראל סתמא לא הוי יאוש אבל מדברי אדוני אבי הרא״ש ז״ל יראה דבלסטין ישראל סתמא הוי יאוש ולסטין גוי סתמא לא הוי יאוש אלא אם כן ידוע שנתייאש ולפ״ז בגנב אפילו אם הוא גוי סתמא הוי יאוש:
{ו} שאלה לרב שרירא גאון ראובן שנאבדו כליו או נגנבו או נטלום לסטין ובאו ליד גוי וקנאם ישראל אחר ממנו בפחות משויים ובאו הבעלים ותבעום מיד זה שקנאם וא״ל כבר נתייאשת מהן והשיב ראובן יש לי עדים שלא נתייאשתי וחפשתי אחר הכלים עד עתה ועוד כי מנהג אצלינו כל מי שיאבד ממנו ממון בין בגניבה בין בלסטין ויפול ביד ישראל אחר שיחזירנו לבעליו ויטול מה שהוציא עליו ואתה בא לשנות המנהג ואם המחזיק טוען נתייאשת והתובע טוען לא נתייאשתי ואשבע שלא נתייאשתי ואין עדים בדבר במה יתברר שנתייאש. תשובה: אם הבעלים מרדפין אחר הכלים שנאבדו לו ודאי לא נתייאשו וזה שקנאם צריך להחזירם ואם אמר בעל הכלים דברים שניכר מהן שנתייאש אין לו לחזור על הקונה לתבעו ואם אינו ניכר או נודע מדבריו שנתייאש ואינו מרדף אחריהם ואומר לא נתייאשתי והקונה אומר נתייאשת אין סומכין לא על דברי זה ולא על דברי זה ואין כאן שבועה אלא בית דין אומרין ופוסקין את הדבר אם ראוי ליאוש אם לא ואם רואין הדבר שראוי ליאוש מעמידין ביד הקונה ואם רואין הדבר שאין ראוי ליאוש מוציאין מהלוקח לפיכך אם נתברר הדבר שבעל הכלים היה מרדף אחריהן לא הוי יאוש וחייב הקונה להחזירן אף על פי שלקחן בפחות הרבה משוויים וכן אם הציל בלא כלום חייב להחזירם בחנם והלוקח מן הלסטין אם בא לצאת ידי שמים מחזיר לבעלים הראשונים ואם נתכוין לקדם הבעלים וליקח בזול הרי הדבר מסור ללב ומן השמים נפרעין ממנו. ומה שכתבתי שיש מנהג במקומכם שהקונה מהלסטין וגנבים מחזיר לבעלים ונוטל מה שהוציא אם בודאי כך הוא חייב כל אדם לבלתי שנות מנהגם דאמרינן מנלן דמנהגא מילתא היא שנאמר אל תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים וכ״ש בדבר שיש בו תקנה גדולה והסרת מריבה לפיכך עשו כמנהגכם ולא תשנו ושלום.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.