טור-שו״ע חושן משפט ש״צטור-שו״ע
שולחן ערוךנזקי רגל ותולדותיו, ודיני צרורות, וכלב ותרנגול שקפצו, ובו י״ב סעיפים(א)
רֶגֶל הִיא אָב, שֶׁוְשִׁלַּח אֶת בְּעִירֹה הַכָּתוּב בַּתּוֹרָה, הוּא שֶׁהַבְּהֵמָה הוֹלֶכֶת בְּרַגְלֶיהָ וּמַזֶּקֶת בְּדֶרֶךְ הִלּוּכָהּ, וְהוּא דָּבָר שֶׁדַּרְכָּהּ בְּכָךְ וְאֵין לָהּ בּוֹ הֲנָאָה. וְכָל הַדּוֹמֶה לִדְבָרִים אֵלּוּ הוּא תּוֹלְדוֹתָיו, וְדִינוֹ כְּמוֹתוֹ. כֵּיצַד, כְּגוֹן שֶׁהִזִּיקָה בְּגוּפָהּ דֶּרֶךְ הִלּוּכָהּ, אוֹ בִּשְׂעָרָה, אוֹ בְשָׁלִיף (פֵּרַשׁ הַבַּרְטְנוּרָא בָּרִאשׁוֹן מִקַמָּא שָׁלִיף, מַשּׂאוֹי בְּאַמְתָּחוֹת וּמַרְצוּפִין) שֶׁעָלֶיהָ, אוֹ בִּפְרוֹמְבִּיָּא (פֵּרוּשׁ, רֶסֶן) שֶׁבְּפִיהָ, אוֹ בַּזּוּג שֶׁבְּצַוָּארָהּ, אוֹ בְּמַשּׂוֹי שֶׁעָלֶיהָ; וְתַרְנְגוֹלִים שֶׁהָיוּ פּוֹרְחִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְשָׁבְרוּ כֵּלִים בְּכַנְפֵיהֶם, אוֹ שֶׁהָיוּ מְהַדְּסִין (פֵּרוּשׁ מְהַדְּסִין, עִנְיָן דְּרִיסָה וּרְקִידָה) עַל גַּבֵּי עִסָה אוֹ פֵרוֹת וְטִנְּפוּם אוֹ נִקְּרוּ בָּהֶם, וְכֵן כָּל דָּבָר הַמְחֻבָּר בְּגוּפָהּ, כְּגוֹן עֶגְלָה הַמּוֹשֶׁכֶת בְּקָרוֹן וְהוֹלִיכָתָהּ עַל גַּבֵּי הַכֵּלִים וְשִׁבַּרְתָּם, כָּל אֵלּוּ תוֹלָדוֹת הָרֶגֶל וְדִינָם כָּמוֹהוּ.
(ב)
כִּשְׁכְּשָׁה בִּזְנָבָהּ כִּשְׁכּוּשׁ רַב שֶׁאֵין דַּרְכָּהּ לַעֲשׂוֹת תָּמִיד, וְהִזִּיקָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים; אוֹ שֶׁכִּשְׁכְּשָׁה בַּגִּיד שֶׁלָּהּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִזִּיקָה, פָּטוּר. וְאִם תָּפַס הַנִּזָּק, גּוֹבֶה חֲצִי נֶזֶק מִמַּה שֶׁתָּפַס, שֶׁזֶּה הַדָּבָר סָפֵק הוּא אִם אֵלּוּ תּוֹלְדוֹת הַקֶּרֶן שֶׁחַיָּב עָלֶיהָ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, אוֹ תוֹלְדוֹת הָרֶגֶל שֶׁפָּטוּר עָלֶיהָ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. {הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דִּבְכָל סְפֵקָא דְדִינָא לָא מְהַנֵּי תְּפִיסָה, וְלָכֵן אֲפִלּוּ אִם תָּפַס מַפְקִינָן מִנֵּהּ (טוּר ס״א בְּשֵׁם ר״י) (וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן שכ״א). וּלְדַעַת הָרא״ש דְּכִשְׁכְּשָׁה בִּזְנָבָהּ לָא הֲוֵי סָפֵק, וַדַּאי פָטוּר (טוּר שָׁם הֵבִיאוֹ).}
(ג)
כָּל תּוֹלָדָה כְּאָב שֶׁלָּהּ, חוּץ מִצְּרוֹרוֹת הַמִּנַּתְּזִין מִתַּחַת רַגְלֵי הַבְּהֵמָה בִּשְׁעַת הִלּוּכָהּ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁתּוֹלְדוֹת רֶגֶל הֵם וּפָטוּר עֲלֵיהֶם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים כְּרֶגֶל, וְאִם הִזִּיקוּ בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק מְשַׁלֵּם מֵהַיָּפֶה שֶׁבִּנְכָסָיו כְּרֶגֶל שֶׁהוּא אָב, אַף עַל פִּי כֵּן אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא חֲצִי נֶזֶק. כֵּיצַד, בְּהֵמָה שֶׁנִּכְנְסָה לַחֲצַר הַנִּזָּק וְהָיוּ צְרוֹרוֹת מִנַּתְּזִין מִתַּחַת רַגְלֶיהָ וְשָׁבְרוּ אֶת הַכֵּלִים, מְשַׁלֵּם חֲצִי נֵזֶק מֵהַיָּפֶה שֶׁבִּנְכָסָיו; וְדָבָר זֶה הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִינַי.
(ד)
וְכֵן אִם הָיְתָה מְהַלֶּכֶת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְנִתְּזוּ צְרוֹרוֹת מִתַּחַת רַגְלֶיהָ לִרְשׁוּת הַנִּזָּק וְשָׁבְרוּ אֶת הַכֵּלִים, מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. וְהוּא הַדִּין לְתַרְנְגוֹלִים שֶׁהִדְּסוּ וְהֶעֱלוּ עָפָר אוֹ צְרוֹרוֹת וְשָׁבְרוּ, וְכֵן חֲזִיר שֶׁהָיָה נוֹבֵר בְּאַשְׁפָּה וְהִתִּיז צְרוֹרוֹת וְהִזִּיק, מְשַׁלֵּם חֲצִי נֵזֶק.
(ה)
דָּרְסָה עַל הַכְּלִי בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק וְשִׁבַּרְתּוֹ, וְנָפַל עַל כְּלִי אַחֵר וְשִׁבְּרוֹ, עַל הָרִאשׁוֹן מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, וְעַל הָאַחֲרוֹן מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, שֶׁהוּא הַדִּין לְכֹחַ כֹּחוֹ. {הַגָּה: דָּרְסָה עַל הַכְּלִי וְלֹא נִשְׁבַּר, וְנִתְגַּלְגֵּל לְמָקוֹם אַחֵר וְנִשְׁבַּר שָׁם, מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם (טוּר ס״ב).}
(ו)
הָיְתָה מְהַלֶּכֶת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וּבָעֲטָה וְהִתִּיזָה צְרוֹרוֹת, וְהִזִּיקוּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, פָּטוּר. וְאִם תָּפַס הַנִּזָּק רְבִיעַ נֶזֶק, אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ; שֶׁהַדָּבָר סָפֵק הוּא שֶׁמָּא שִׁנּוּי הוּא וְאֵינוֹ תּוֹלָדַת רֶגֶל, שֶׁהֲרֵי בָּעֲטָה.
(ז)
בָּעֲטָה בָאָרֶץ בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק וְהִתִּיזָה צְרוֹרוֹת מֵחֲמַת הַבְּעִיטָה וְהִזִּיקָה שָׁם, חַיָּב לְשַׁלֵּם רְבִיעַ נֶזֶק, שֶׁזֶּה שִׁנּוּי הוּא בְּהַתָּזַת צְרוֹרוֹת. וְאִם תָּפַס הַנִּזָּק חֲצִי נֶזֶק, אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. וַאֲפִלּוּ הָיְתָה מְהַלֶּכֶת בְּמָקוֹם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָהּ שֶׁלֹּא תַּתִּיז. וּבָעֲטָה וְהִתִּיזָה, מְשַׁלֵּם רְבִיעַ נֶזֶק. וְאִם תָּפַס הַנִּזָּק חֲצִי נֶזֶק, אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. {הַגָּה: (ר״י וְהָרא״ש) וּכְבָר נִתְבָּאֵר דְּיֵשׁ חוֹלְקִין וּסְבִירָא לְהוּ דְּלָא מְהַנֵּי תְּפִיסָה בִּסְפֵק דִּינָא.}
(ח)
בְּהֵמָה שֶׁהֵטִילָה גְלָלִים לְעִסָה, הַיְנוּ צְרוֹרוֹת. וּכְגוֹן דְּדָחִיק לָהּ עָלְמָא שֶׁאֵין לָהּ מָקוֹם לִנְטוֹת אָנֶה וָאָנָה, דְּאִי לָאו הָכִי הָוֵי שִׁנּוּי וְתוֹלָדָה דְקֶרֶן הוּא.
(ט)
כְּשֵׁם שֶׁחַיָּב עַל כֹּחַ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַמָּשׁ שֶׁהִתִּיז צְרוֹרוֹת, כָּךְ חַיָּב עַל כֹּחַ שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ, כְּגוֹן סוּס שֶׁצָּנַף (פֵּרוּשׁ, צְנִיפָה בְּסוּס כְּמוֹ נְעִירָה בַּחֲמוֹר וּנְבִיחָה בְכֶלֶב וּשְׁאָגָה בְּאַרְיֵה) וַחֲמוֹר שֶׁנּוֹעֵר וְשָׁבְרוּ כֵּלִים בְּכֹחַ קוֹלָם, וְתַרְנְגוֹל שֶׁשָּׁבַר כֵּלִים בְּרוּחַ כְּנָפָיו אוֹ שֶׁהוֹשִׁיט רֹאשׁוֹ לַאֲוִיר כְּלִי, וְתָקַע בּוֹ, וּשְׁבָרוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁיֵּשׁ בּוֹ זֵרְעוֹנִים, דְּהַשְׁתָּא הָוֵי אוֹרְחֵהּ; אֲבָל אִם אֵין בּוֹ זֵרְעוֹנִים הָוֵי שִׁנּוּי, וְלֹא דַּיָּנִין לֵהּ הַשְׁתָּא.
(י)
הַתַּרְנְגוֹלִים מוּעָדִים לְהַלֵּךְ כְּדַרְכָּן וּלְשַׁבֵּר. (אוֹ) הָיָה חוּט אוֹ רְצוּעָה קָשׁוּר בְּרַגְלֵיהֶם, וְנִסְתַּבֵּךְ כְּלִי בְּאוֹתוֹ הַחוּט וְנִתְגַּלְגֵּל וְנִשְׁבַּר, מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. {הַגָּה: זֶהוּ לָשׁוֹן הָרַמְבַּ״ם, וְהוּא סָתוּם; אֲבָל אֲחֵרִים כָּתְבוּ: הָיָה חוּט אוֹ מְשִׁיחָה קְשׁוּרָה בְּרַגְלֶיהָ, אִם גָּרְרָה וְשִׁבְּרָה בּוֹ כְּלִי דֶרֶךְ הִלּוּכָהּ, מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם; זְרָקוֹ וְשָׁבַר בּוֹ, מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק (וְאִם הִזִּיק אַחַר שֶׁנָּח, פָּטוּר). בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּחוּט שֶׁל הֶפְקֵר אוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּעָלִים וְהִצְנִיעוֹ וְנִקְשַׁר מֵאֵלָיו; אֲבָל אִם הַחוּט שֶׁל בַּעַל הַתַּרְנְגוֹל וְלֹא הִצְנִיעוֹ, אֲפִלּוּ נִקְשַׁר מֵאֵלָיו וְשָׁבַר עַל יְדֵי זְרִיקָה, חַיָּב נֶזֶק שָׁלֵם (טוּר ס״ג), דַּחֲצִי נֵזֶק דִּצְרוֹרוֹת אֵינוֹ אֶלָּא בְּהִתִּיזָה דְּבַר הֶפְקֵר, אֲבָל אִם הִתִּיזָה דָבָר (שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּעָלִים) וְלֹא הִצְנִיעוֹ, חַיָּב נֶזֶק שָׁלֵם. וְאִם הַחוּט שֶׁל אֲחֵרִים, בַּעַל הַחוּט חַיָּב, בֵּין הִזִּיק הַתַּרְנְגוֹל דֶּרֶךְ גְּרִירָה אוֹ דֶרֶךְ זְרִיקָה, הוֹאִיל וְלֹא הִצְנִיעַ חוּט שֶׁלּוֹ. וְאִם הִזִּיק הַחוּט לְאַחַר שֶׁנָּח, חַיָּב מִשּׁוּם בּוֹר הַמִּתְגַּלְגֵּל. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּתַרְנְגוֹל שֶׁל הֶפְקֵר; אֲבָל אִם יֵשׁ לַתַּרְנְגוֹל בְּעָלִים, אִם הִזִּיק דֶּרֶךְ גְּרִירָה שְׁנֵיהֶם מְשַׁלְּמִין בְּיַחַד. וְאִם הִזִּיק דֶּרֶךְ זְרִיקָה, בַּעַל הַתַּרְנְגוֹל נוֹתֵן רְבִיעַ וּבַעַל הַחוּט שְׁלֹשָׁה חֲלָקִים. וְאִם הִזִּיק לְאַחַר שֶׁנָּח, בַּעַל הַתַּרְנְגוֹל פָּטוּר וּבַעַל הַחוּט חַיָּב הַכֹּל (וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן תי״א יִתְבָּאֵר בְּדִינֵי בוֹר). וְכָל זֶה בְּנִקְשַׁר מֵאֵלָיו, אֲבָל אִם קְשָׁרוֹ אָדָם בְּרֶגֶל הַתַּרְנְגוֹל אָז הַקּוֹשֵׁר חַיָּב בְּכָל עִנְיָן, אֲפִלּוּ יֵשׁ לַחוּט בְּעָלִים (טוּר). וְהוּא הַדִּין אִם הָיָה הַחוּט מֻנָּח בְּמָקוֹם מֻצְנָע, וְהִנִּיחַ אָדָם בִּמְקוֹם תֻּרְפָּה וְעַל יְדֵי זֶה נִקְשַׁר בַּתַּרְנְגוֹל, הָוֵי כְּאִלּוּ קְשָׁרוֹ בְּיָדַיִם (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הַתּוֹסָפוֹת שָׁם וּבְשֵׁם הָרא״ש).}
(יא)
תַּרְנְגוֹל שֶׁהָיָה מְחַטֵּט בְּחֶבֶל דְּלִי וְנִפְסַק הַחֶבֶל וְנִשְׁבַּר הַדְּלִי, אִם עִסָה דְבוּקָה בַּחֶבֶל דְּהַשְׁתָּא אוֹרְחֵהּ הוּא, אוֹ אֲפִלּוּ אֵין בּוֹ עִסָה וְהוּא בָלוּי שֶׁדַּרְכּוֹ לִפָּסֵק עַל יְדֵי חַטִּיטַת הַתַּרְנְגוֹל, חַיָּב בֵּין עַל הַחֶבֶל בֵּין עַל הַדְּלִי נֶזֶק שָׁלֵם. וְאִם הַחֶבֶל חָדָשׁ וְאֵין עִסָה דְּבוּקָה בּוֹ, מְשֻׁנֶּה הוּא וְאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חֲצִי נֶזֶק בֵּין עַל הַחֶבֶל בֵּין עַל הַדְּלִי, וְאִם הוּא הוֹלֵךְ אַחַר הַדְּלִי וּמְגַלְגְּלוֹ עַד הַמָּקוֹם שֶׁנִּשְׁבַּר שָׁם, מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם.
(יב)
הַכֶּלֶב וְהַגְּדִי שֶׁקָּפְצוּ מֵרֹאשׁ הַגַּג מִלְמַעְלָה לְמַטָּה וְשָׁבְרוּ אֶת הַכֵּלִים, מְשַׁלְּמִים נֶזֶק שָׁלֵם מִפְּנֵי שֶׁמּוּעָדִים הֵם לְדָבָר זֶה. וְכֵן אִם נָפְלוּ וְהִזִּיקוּ, שֶׁעֲלִיָּתָן לְרֹאשׁ הַגַּג פְּשִׁיעָה; וְאַף עַל פִּי שֶׁנְּפִילָתָן אֹנֶס, כָּל שֶׁתְּחִלָּתוֹ בִּפְשִׁיעָה וְסוֹפוֹ בְּאֹנֶס, חַיָּב. {הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם הָיוּ הַכֵּלִים סְמוּכִים לַכֹּתֶל, שֶׁאֵין רְאוּיִין לִשָּׁבֵר עַל יְדֵי קְפִיצָה, וְנָפְלוּ, פָּטוּר, דְּאֹנֶס הוּא. וְאִם הַכְּלִי אָרֹךְ וְרֹאשׁוֹ אֶחָד קָרוֹב לַכֹּתֶל וְרֹאשׁ הַשֵּׁנִי רָחוֹק בְּעִנְיָן שֶׁרָאוּי לִשָּׁבֵר עַל יְדֵי קְפִיצָה, וְנָפְלוּ קָרוֹב לַכֹּתֶל וְשָׁבְרוּ, חַיָּב, דִּתְחִלָּתוֹ בִּפְשִׁיעָה עַל יְדֵי קְפִיצָה. וְאִם הַכֹּתֶל צַר, אֲפִלּוּ קְרוֹבִים לַכֹּתֶל וְנָפְלוּ, חַיָּב, וְהוּא שֶׁקָּפְצוּ כְּדַרְכָּם; אֲבָל אִם קָפַץ הַכֶּלֶב בִּרְקִידָה וְהַגְּדִי נִסְרַךְ, דְּהָוֵי שִׁנּוּי גַבַּיְהוּ, אֵין מְשַׁלְּמִין אֶלָּא חֲצִי נֶזֶק (טוּר ס״א).} קָפְצוּ מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, מְשַׁלְּמִים חֲצִי נֶזֶק. {וְהוּא} שֶׁנִּתְלָה הַגְּדִי וְנִסְרַךְ, וְקָפַץ הַכֶּלֶב. אֲבָל נִסְרַךְ הַכֶּלֶב, וְדִלֵּג הַגְּדִי, בֵּין מִלְמַעְלָה לְמַטָּה בֵּין מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, חַיָּבִים נֶזֶק שָׁלֵם. וְכֵן תַּרְנְגוֹל שֶׁדִּלֵג בֵּין מִלְמַעְלָה לְמַטָּה בֵּין מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. וְהוּא הַדִּין מִי שֶׁמָּסַר בֵּיתוֹ לְשָׁמְרוֹ וְהָיוּ בּוֹ חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, צָרִיךְ לְשָׁמְרָם שֶׁלֹּא יְדַלְּגוּ מִלְמַעְלָה לְמַטָּה וְלֹא מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה.
מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5) טור(א)
{א} רגל הוא אב דושלח את בעירה דכתיב בקרא הוא שהבהמה הולכת ברגלה ומזקת דרך הילוכה והוא דבר שדרכה בכך ואין לה בה הנאה וכל הדומה לדברים אלו הוא תולדתו ודינו כמותו כיצד כגון שהזיקה בגופה דרך הילוכה או בשערה או בשליף שעליה או באוכף שעליה או בפרומביא שבפיה או בזוג שבצוארה או במשאוי שעליה ותרנגולים שהיו פורחים ממקום למקום ושברו כלים בכנפיתם או שהיו מהדסין על גבי עיסה או פירות וטינפום או נקרו בהם וכן כל דבר המחובר בגופה כגון עגלה המושכת בקרון והוליכתה על גבי כלים ונשברו כל אלו דינן כמו רגל.
כשכשה בזנבה כדרך כל הבהמות ודאי אורחה הוא.
(ב)
אבל בכשכוש רב מיבעיא אי הוי אורחה אי לא הוי אורחה והוי תולדה דקרן.
{ב} וכתב הרמב״ם ז״ל דלא איפשיטא אבל א״א הרא״ש ז״ל כתב דאיפשיטא והוי אורחה ותולדה דרגל היא אבל כשכשה באמתה מיבעיא ולא איפשיטא וכתב הרמב״ם אם כשכשה באמתה ברשות הרבים פטור שמא רגל הוא ואם תפש הניזק גובה חצי נזק דשמא קרן הוא וחייב ברשות הרבים חצי נזק ואם הלכה ברשות הניזק והזיקה גובה נזק שלם אם תפש ור״י פירש כיון דספיקא דדינא הוא לא מהניא ביה תפישה ואפילו תפש מפקינן מיניה ואם הזיק ברשות הרבים שמא רגל הוא וברשות הניזק אם תפש גוף המזיק מנכין לו ממנו חצי נזק ואפילו אם הזיק לאדם אחד ברשות הרבים וברשות הניזק דינא הכי ואינו יכול לומר אם תאמר שהוא קרן תתחייב ברשות הרבים וא״ת רגל תן לי נזק שלם ברשות הניזק אלא הולכין בשניהם להקל:
(ג)
{ג} בהמה שהלכה ברשות הרבים והתיזה ברגליה אבנים או צרורות ושברה כלים אורחה הוא ופטור ברשות הרבים ותולדה דרגל הוא ואפ״ה אינה חייבת ברשות הניזק אלא חצי נזק אבל משלמת מן העלייה דודאי תולדה דרגל הוא אלא שהלכה למשה מסיני שאינה משלמת ברשות הניזק אלא חצי נזק.
(ד)
וכן כל כיוצא בזה דמידי דאורחה לא שנא צרורות כדפרישית לא שנא תרנגולין שהדסו והעלו עפר או צרורות ושברו כלים ל״ש צרורות דשן כגון חזיר נובר באשפה והתיז צרורות והזיק.
(ח)
בהמה שהטילה גללים לעיסה וקלקלה היינו צרורות וכגון דדחיק לה עלמא שאין מקום לנטות אנה ואנה דאי לאו הכי הוי שינוי.
(ד)
בהמה שהלכה ברשות הרבים והתיזה שם צרורות והלכו לרשות הניזק ושברו שם כלים משלם חצי נזק.
(ה)
היתה מהלכת ברשות הניזק ודרסה על כלי ושברתו וניתז ממנו שבר על כלי אחר ושברו על הראשון משלם נזק שלם ועל השני חצי נזק ואין חילוק בין כחו לכח כחו שאם הותז שבר מהכלי שנשבר על ידי התזה על כלי אחר ושברו חייב עליו ג״כ חצי נזק דרסה על הכלי ולא נשבר ונתגלגל למקום אחר ונשבר שם משלם נזק שלם אף על פי שלא נשבר תחת רגלה חשבינן ליה כאילו שברתו בשעה שדרסה עליו.
(ז)
הלכה ברשות הניזק ובעטה ברגליה ומכח הביעוט ניתזו צרורות ושברו כלים מיבעיא לן אם יש שינוי לצרורות ואינו משלם אלא רביע נזק אי לא ולא איפשיטא וכתב הרמב״ם חייב רביע ואי תפש חצי נזק לא מפקינן מיניה וזהו בזמן שדנין קנס אבל האידנא דלא דנין קנס אא״כ תפש לעולם גובה החצי ולדעת ר״י שאין מועיל תפישה לספיקא דדינא אפילו אם תפש אינו גובה אלא הרביע ואם הלכה במקום שאי אפשר לה שלא תתיז ובעטה והתיזה מיבעיא אי אורחה הוא ומשלם פלגא אי לאו אורחא ויש שינוי לצרורות ואינו משלם אלא רביע ולא איפשיטא וכתב הרמב״ם שאם הוא ברשות הניזק חייב רביע ואי תפש חצי אין מוציאין אותו מידו.
(ו)
ואם ברשות הרבים פטור דשמא רגל הוא ואי תפש רביע נזק אין מוציאין מידו דשמא שינוי הוא ואינו תולדה דרגל אלא צרורות בשינוי ולדעת ר״י דלא מהניא תפישה אם תפש ברשות הרבים מפקינן מיניה וברשות הניזק אי תפש גוף המזיק גובין לו ממנו רביע.
(ט)
וכשם שחייב על כח שיש בו ממש כמו שהתיז צרורות כך חייב על כח שאין בו ממש כגון סוס שצנף וחמור שנער ושברו כלים בכח קולם ותרנגול ששבר כלים ברוח כנפיו או שהושיט ראשו לאויר כלי ורקע בו ושברו בד״א שיש בו זרעונים דהשתא הוי אורחיה אבל אין בו זרעונים הוי שינוי ולא דיינינן ליה השתא ואם תפש גוף המזיק גובין הימנו רביע והרמב״ם כתב שאף אם אין בו זרעונים משלם חצי נזק שהוא משונה ולא נהירא דכיון שהוא שינוי דצרורות אינו משלם אלא רביע וכן השיג עליו הראב״ד:
(י)
{ד} תרנגול שהיה הולך ושבר כלים דרך הילוכו אורחיה הוא ומשלם נזק שלם היה חוטין או רצועה קשורה ברגליו ושבר בה את הכלי אם גררה ושברה דרך הילוכו הוי כגופו ומשלם נזק שלם זרקה ושבר בה את הכלי משלם חצי נזק בד״א בחוט של הפקר או שיש לו בעלים והצניעוהו ונקשר מאליו אבל אם החוט של בעל התרנגול ולא הצניעוהו אפילו נקשר מאליו וזרק התרנגול ושבר בו חייב נזק שלם דלא אמרינן בצרורות דמשלם חצי נזק אלא כשהתיזה דבר הפקר אבל אם מתזת דבר שיש לו בעלים ולא הצניעו ושבר בו הכלי יש בו חיוב נזק שלם אבל הצניעו בעליו או שהוא הפקר ונקשר מאליו ושבר בו דרך זריקה חייב בעל התרנגול חצי נזק ואם הזיק החוט אחר שנה פטור דהוה ליה בור וכתיב כי יכרה איש בור ודרשינן ולא שור בור לפיכך החוט שיש לו בעלים ולא הצניעו ונקשר מאליו ברגל תרנגול של הפקר חייב בעל החוט הכל בין שבר בו דרך גרירה בין זרקו ושבר בו וכתב הרמ״ה ז״ל אלא שיש לחלק שאם הזיק אחר שנה חייב משום בור המתגלגל ונפקא מיניה לפטור בו הכלים ואם בהדי דאזיל אזיק חייב בו משום אשו ואם יש לחוט בעלים וגם לתרנגול בעלים והזיק בו דרך גרירה משלם כל אחד החצי ואם הזיק בו דרך זריקה משלם בעל התרנגול רביע ובעל החוט שלשה חלקים ואם הזיק לאחר שנה פטור בעל התרנגול וחייב בעל החוט הכל ואם קשר אדם החוט ברגל התרנגול הקושר חייב בכל לא שנא יש לו בעלים ולא הצניעוהו ולא שנא אם הוא של הפקר אפילו שלא נתכוין הקושר לזכות בו:
(יא)
{ה} תרנגול שהיה מחטט בחבל דלי ונפסק החבל ונשבר הדלי אם עיסה דבוקה בחבל דהשתא אורהיה הוא או אפילו אין בו עיסה והוא בלוי שדרכו לפסוק ע״י חטיטת התרנגול חייב בין על החבל בין על הדלי נזק שלם ואם החבל חדש ואין עיסה דבוקה בו משונה הוא ואינו חייב אלא חצי נזק בין על החבל בין על הדלי ואם הוא הולך אחר הדלי ומגלגלו עד המקום שנשבר שם חייב נזק שלם:
(יב)
{ו} הכלב והגדי שקפצו מן ראש הגג ושברו כלים משלם נ״ש ואם נפלו והכלים סמוכין לכותל שאין ראוי לישבר ע״י קפיצה פטור דאונס הוא ואם הכלי ארוך וראשו הא׳ קרוב לכותל וראש הב׳ רחוק בענין שראוי לישבר ע״י קפיצה ונפלו קרוב לכותל ושברו חייב דתחילתו היה בפשיעה ע״י קפיצה לפיכך חייב אף על פי שסופו באונס ואם הכותל צר אפילו אם קרובים לכותל ונפלו חייב ואם דלגו ממטה למעלה ושברו כלים אנוס הוא ופטור לגמרי ורב אלפס כתב שחייב חצי נזק ולא נהירא לאדוני אבי הרא״ש ז״ל אלא פטור לגמרי בד״א דאמרינן ממעלה למטה דחייב נזק שלם כשקפצו כדרכם אבל אם שינו כגון שהכלב קפץ בדקירה והגדי בסריכה אינו משלם אלא חצי נזק ואדם ותרנגול בין מלמעלה למטה בין מלמטה למעלה אורחיה הוא וחייב נזק שלם ונ״מ מי שמסר ביתו לחבירו לשמור והיו בו חרש ש״ו צריך לשמרם שלא ידלגו מלמעלה למטה ולא מלמטה למעלה:
{ז} והרמב״ם כתב קפצו ממטה למעלה משלם חצי נזק מלמעלה למטה נזק שלם והוא שנתלה הגדי ונסרך וקפץ הכלב אבל אם נסרך הכלב וקפץ הגדי בין מלמעלה למטה בין ממטה למעלה נזק שלם ולא נהירא דהיאך יתחייבו ע״י שינוי טפי מכי אורחיה.
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.