טור-שו״ע אבן העזר כ״חטור-שו״ע
שולחן ערוךהמקדש בגזל בפקדון או במלווה, ובאיסור הנאה דאורייתא ודרבנן, ובו כ״ג סעיפים(א)
הַמְקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה בְּגָזֵל אוֹ בִּגְנֵבָה אוֹ בְּחָמָס, אִם נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים, וְנוֹדַע שֶׁקָּנָה אוֹתוֹ דָּבָר בְּיֵאוּשׁ, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת. וְאִם לָאו, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. {הַגָּה: קִדְּשָׁהּ בְּגָזֵל אוֹ גְּנֵבַת עוֹבֵד כּוֹכָבִים, הָוֵי מְקֻדֶּשֶׁת דְּהָא אֵינָהּ צְרִיכָה לְהַחֲזִיר רַק מִכֹּחַ קִדּוּשׁ הַשֵּׁם (מהרי״ו סִי׳ קל״ח). קִדְּשָׁהּ בְּגָזֵל אַחַר יֵאוּשׁ לְבַד, מְקֻדֶּשֶׁת מִדְּרַבָּנָן (רַבֵּנוּ יְרוּחָם).}
(ב)
גָּזַל אֶת הָאִשָּׁה אוֹ גְּנָבָהּ אוֹ חֲמָסָהּ, וְחָזַר וְקִדְּשָׁהּ בַּגָּזֵל אוֹ בַּגְּנֵבָה וּבֶחָמָס שֶׁלָּהּ, וְאָמַר לָהּ: הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בּוֹ, אִם לֹא קָדַם בֵּינֵיהֶם שִׁדּוּכִים וְנָטְלָה וְשָׁתְקָה, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. אֲבָל אִם שִׁדֵּךְ תְּחִלָּה, {דְּהַיְנוּ שֶׁנִּתְרַצֵּית לִשָּׂא אוֹתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיוּ שָׁוִין בִּנְתִינַת הַנְּדוּנְיָא (הַגָּהוֹת אַלְפָסִי פ״ק דְּקִדּוּשִׁין)}, אוֹ אֲפִלּוּ לֹא שִׁדֵּךְ תְּחִלָּה, וּכְשֶׁאָמַר לָהּ: הִתְקַדְּשִׁי לִי בָּזֶה וּנְתָנוֹ בְּיָדָהּ, אָמְרָה: הֵן, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת, {וְצָרִיךְ לְשַׁלֵּם לָהּ גְּזֵלוֹתֶיהָ (הָרַ״ן פ״ק דְּקִדּוּשִׁין).} אֲבָל אִם אַחַר שֶׁבָּא לְיָדָהּ אָמַר: הִתְקַדְּשִׁי לִי בּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרָה: הֵן, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת, אַף עַל פִּי שֶׁשִּׁדֵּךְ תְּחִלָּה. {וְאֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר שֶׁבִּתְחִלָּה קִבְּלָה לְשֵׁם קִדּוּשִׁין (כ״כ הָרַ״ן בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ״א, וְהַב״י הֵבִיאוֹ).}
(ג)
וְכֵן אִם הֶחֱזִיר לָהּ חוֹב שֶׁהָיָה לָהּ אֶצְלוֹ, וְאָמַר לָהּ: כַּנְּסִי סֶלַע זוֹ שֶׁאֲנִי חַיָּב לִיכִי וַהֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בּוֹ, קֹדֶם שֶׁתִּטְּלֶנּוּ, וּנְטָלַתּוּ וְשָׁתְקָה, אִם הָיוּ בֵּינֵיהֶם שִׁדּוּכִין הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת. וְאִם לֹא שִׁדֵּךְ, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת עַד שֶׁתֹּאמַר: הֵן. אֲבָל אִם לְאַחַר שֶׁנְּתָנוֹ בְּיָדָהּ אָמַר לָהּ: הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בּוֹ, אֲפִלּוּ אָמְרָה: הֵן, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת אַף עַל פִּי שֶׁשִּׁדֵּךְ תְּחִלָּה. {הַגָּה: וְכָל זֶה שֶׁאָמַר לָהּ: כַּנְּסִי סֶלַע שֶׁאֲנִי חַיָּב לָךְ. אֲבָל אָמַר לָהּ: כַּנְּסִי סֶלַע זוֹ, סְתָמָא, וְחָזַר וְאָמַר: הִתְקַדְּשִׁי לִי בּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁחַיָּב לָהּ גַּם כֵּן, וְהִגִּיעַ זְמַן הַפֵּרָעוֹן, מְקֻדֶּשֶׁת, וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לוֹמַר: לְפֵרָעוֹן קִבַּלְתִּיו (הָרַ״ן פ״ק דְּקִדּוּשִׁין). אָמַר לָהּ: כַּנְּסִי סֶלַע זוֹ שֶׁאֲנִי חַיָּב לָךְ, וְחָזַר וְאָמַר: לֹא לְשֵׁם פֵּרָעוֹן אֲנִי נוֹתְנוֹ לָךְ, רַק לְשֵׁם קִדּוּשִׁין, יֵשׁ אוֹמְרִים דְּהָוֵי מְקֻדֶּשֶׁת אֲפִלּוּ לֹא שִׁדֵּךְ (שָׁם בְּשֵׁם בה״ג וְהָרַמְבַּ״ם). בִּקֵּשׁ מִמֶּנָּה שֶׁתַּלְוֶה לוֹ מָעוֹת עַל מַשְׁכּוֹן, וְנָתְנָה לוֹ הַמָּעוֹת, וְכַאֲשֶׁר נוֹתֵן לָהּ הַמַּשְׁכּוֹן אָמַר לָהּ: הִתְקַדְּשִׁי לִי בּוֹ, וְקִבְּלַתּוּ וְשָׁתְקָה, הָוֵי סְפֵק קִדּוּשִׁין (תְּשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ״א סִי׳ תשע״ג).}
(ד)
נָתַן לָהּ פִּקָּדוֹן וְאָמַר לָהּ: כַּנְּסִי פִּקָּדוֹן זֶה, וְחָזַר וְאָמַר: הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בּוֹ, אִם אָמַר לָהּ כֵּן קֹדֶם שֶׁנְּטָלַתּוּ, וּנְטָלַתּוּ, אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁתְקָה, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת. {הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּוְקָא שֶׁנְּטָלַתּוּ בְּיָדָהּ, אֲבָל אִם זָרַק לָהּ הַקִּדּוּשִׁין, אֲפִלּוּ לְתוֹךְ חֵיקָהּ, שְׁתִיקָה כְּהַאי גַּוְנָא לָאו כְּלוּם הִיא, הוֹאִיל וְלֹא נִתְרַצֵּית תְּחִלָּה לְקַדּוֹשֵׁי לֵהּ (טוּר בְּשֵׁם הָרְמַ״ה).} וְאִם אַחַר שֶׁנְּטָלַתּוּ בְּתוֹרַת פִּקָּדוֹן אָמַר לָהּ: הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בּוֹ, וְשָׁתְקָה, אֵינוֹ כְּלוּם. אֲבָל אִם אָמְרָה: הֵן, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת.
(ה)
אָמַר לָהּ: הִתְקַדְּשִׁי לִי בְּחֵפֶץ זֶה, וְאָמְרָה לוֹ: וַהֲרֵי אֵינוֹ שְׁוֵה פְּרוּטָה, וְאָמַר: הִתְקַדְּשִׁי לִי בְּאַרְבַּע זוּזִים שֶׁבְּתוֹכוֹ, הֲרֵי זוֹ סְפֵק מְקֻדֶּשֶׁת. {הַגָּה: וְהוּא הַדִּין אִם לֹא חָזַר וְאָמַר: הִתְקַדְּשִׁי לִי, רַק אָמַר לָהּ: הֲרֵי בְּתוֹכוֹ שְׁוֵה פְּרוּטָה, מְקֻדֶּשֶׁת מִסָּפֵק (הַגָּהוֹת אַלְפָסִי פ״ק דְּקִדּוּשִׁין). אִשָּׁה שֶׁחָטְפָה מָעוֹת מֵאִישׁ אֶחָד, וְהוּא בִּקֵּשׁ מִמֶּנָּה שֶׁתַּחֲזִירֵם לוֹ, וְלֹא רָצְתָה, וְאָמַר לָהּ: הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בָּהֶם, וְשָׁתְקָה וְהֶחֱזִיקָה הַמָּעוֹת, לֹא הָוֵי קִדּוּשִׁין, דְּהָוֵי שְׁתִיקָה דִּלְאַחַר מַתַּן מָעוֹת וְלָאו כְּלוּם הוּא (תְּשׁוּבַת מַהֲרַ״ם פַּדָּוואָה סִי׳ כ״ד).}
(ו)
הָיָה לוֹ פִּקָּדוֹן בְּיָדָהּ, אוֹ שֶׁהִשְׁאִילָהּ חֵפֶץ, וְאָמַר לָהּ: הִתְקַדְּשִׁי לִי בַּפִּקָּדוֹן אוֹ בַּשְּׁאֵלָה שֶׁבְּיָדֵךְ, וְנִמְצָא שֶׁנִּגְנַב אוֹ נֶאֱבַד, אִם נִשְׁתַּיֵּר מִמֶּנּוּ שְׁוֵה פְּרוּטָה, מְקֻדֶּשֶׁת. וְאִם לָאו, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. וְדַוְקָא שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת סְכוּם הַפִּקָּדוֹן, וּמִתְרַצֵּית לְהִתְקַדֵּשׁ בּוֹ הֵן אִם הוּא רַב הֵן אִם הוּא מְעַט, אֲבָל אִם יָדְעָה סְכוּם הַפִּקָּדוֹן, וְנִמְצָא שֶׁנִּגְנַב אוֹ נֶאֱבַד, אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁתַּיֵּר מִמֶּנּוּ שְׁוֵה פְּרוּטָה, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת, {שֶׁאֵינָהּ מִתְרַצֵּית לְהִתְקַדֵּשׁ אֶלָּא בִּסְכוּם הַפִּקָּדוֹן (טוּר).}
(ז)
הָיָה לוֹ מִלְוֶה אֶצְלָהּ, אֲפִלּוּ הוּא בִּשְׁטָר, וְאָמַר לָהּ: הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בַּמִּלְוֶה שֶׁיֵּשׁ לִי אֶצְלֵךְ, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת, אֲפִלּוּ עֲדַיִן הַמָּעוֹת בְּיָדָהּ וְלֹא שָׁלְחָה בָּהֶם יָד. {וַאֲפִלּוּ הֶחֱזִיר לָהּ הַשְּׁטָר וְיֵשׁ בּוֹ שְׁוֵה פְּרוּטָה (טוּר בְּשֵׁם הָרַמְבָּ״ם). וְיֵשׁ מַחֲמִירִים בָּזֶה (הָרַ״ן פ״ב דְּקִדּוּשִׁין וְהַמ״מ פ״ה).} וְהוּא הַדִּין אִם הִיא חַיֶּבֶת לוֹ שְׂכִירוּת פְּעֻלָּה שֶׁעָשָׂה לָהּ, אֲפִלּוּ הִגִּיעַ זְמַן הַמִּלְוֶה וְהַשְּׂכִירוּת לִגְבּוֹת.
(ח)
אָמַר לָהּ: הִתְקַדְּשִׁי בִּשְׁטַר חוֹב, וּנְתָנוֹ לָהּ, שָׁמִין הַנְּיָר, אִם יֵשׁ בּוֹ שְׁוֵה פְּרוּטָה, מְקֻדֶּשֶׁת. וְאִם לָאו, הֲרֵי הִיא סְפֵק מְקֻדֶּשֶׁת.
(ט)
הִלְוָה לָהּ עַתָּה ר׳ זוּז, וְאָמַר לָהּ: הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בַּהֲנָאַת זְמַן שֶׁאַרְוִיחַ לִיךְ בַּמִּלְוָה שֶׁתִּהְיֶה בְּיָדֵךְ כָּךְ וְכָךְ יוֹם וְאֵינִי תּוֹבֵעַ מִמֵּךְ עַד זְמַן פְּלוֹנִי, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת, וְאָסוּר לַעֲשׂוֹת כֵּן מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּרִבִּית.
(י)
הָיָה לוֹ מִלְוֶה אֶצְלָהּ וְאָמַר לָהּ: הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בַּהֲנָאַת מְחִילַת מִלְוֶה, וְכֵן אִם אָמַר לָהּ: הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בַּמֶּה שֶׁאֲנִי מַרְוִיחַ לִיךְ הַזְּמַן, מְקֻדֶּשֶׁת וְאָסוּר לַעֲשׂוֹת כֵּן מִשּׁוּם רִבִּית, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. {הַגָּה: וְיֵשׁ לָחוּשׁ לְב׳ הַסְּבָרוֹת, וְאִם קִדְּשָׁהּ אַחֵר צְרִיכָה גֵּט מִשְּׁנֵיהֶם (כָּל בּוֹ בְּשֵׁם הָרְמַ״ה, וְהַטּוּר הֱבִיאוֹ). הָיְתָה חַיֶּבֶת לַאֲחֵרִים, וּבָא אֶחָד וְנָתַן פְּרוּטָה לַמַּלְוֶה לְהַרְוִיחַ לָהּ זְמַן, וְקִדְּשָׁהּ בָּזֶה, הַוְיָא מְקֻדֶּשֶׁת (הַתּוֹסָפוֹת וְהַמָּרְדְּכַי וְהָרַ״ן רֵישׁ קִדּוּשִׁין).}
(יא)
הָיָה אֶצְלָהּ מִלְוָה עַל מַשְׁכּוֹן, אֲפִלּוּ בְּמִשְׁכְּנוֹ בִּשְׁעַת הַלְוָאָה, וְקִדְּשָׁהּ בְּאוֹתָהּ מִלְוָה, וְהֶחֱזִיר לָהּ הַמַּשְׁכּוֹן {אוֹ שֶׁהָיָה הַמַּשְׁכּוֹן בִּרְשׁוּתָהּ (ר״י בְּשֵׁם הָרְמַ״ה)}, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ לֹא הֶחֱזִיר לָהּ הַמַּשְׁכּוֹן, מְקֻדֶּשֶׁת.
(יב)
הָיָה לוֹ מַשְׁכּוֹן עַל חוֹב שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵצֶל אֲחֵרִים, וְקִדֵּשׁ בּוֹ אִשָּׁה, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת; לְפִי שֶׁבַּעַל חוֹב יֵשׁ לוֹ קִנְיָן בְּגוּפוֹ שֶׁל מַשְׁכּוֹן. {הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּוְקָא בְּמִשְׁכְּנוֹ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַלְוָאָתוֹ (טוּר בְּשֵׁם הָרא״ש). וְכָל זֶה בְּמַשְׁכּוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִיִּשְׂרָאֵל, אֲבָל מִעוֹבֵד כּוֹכָבִים אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת (מָרְדְּכַי רֵישׁ קִדּוּשִׁין) וְאִם מְכָרוֹ הַמַּלְוֶה לְאַחֵר וְקִדֵּשׁ בּוֹ, הָוֵי מְקֻדֶּשֶׁת (מהרי״ו סִי׳ קל״ח).}
(יג)
הָיָה לוֹ חוֹב בְּיַד אֲחֵרִים, וְאָמַר לָהּ: הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בְּחוֹב שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיַד זֶה, בְּמַעֲמַד שְׁלָשְׁתָּן, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. אֲבָל אִם לֹא אָמַר לָהּ בְּמַעֲמַד שְׁלָשְׁתָּן, אֲפִלּוּ הִיא מִלְוָה בִּשְׁטָר וְהִקְנָה לָהּ הַשְּׁטָר כָּרָאוּי בִּכְתִיבָה וּבִמְסִירָה, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת אֶלָּא בְּסָפֵק.
(יד)
הָיָה לוֹ מִלְוֶה אֶצְלָהּ, וְנָתַן לָהּ עַתָּה פְּרוּטָה וְאָמַר לָהּ: הִתְקַדְּשִׁי לִי בְּמִלְוֶה וּפְרוּטָה, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת.
(טו)
אָמַר לָהּ: הִתְקַדְּשִׁי לִי בִּשְׂכַר מְלָאכָה זוֹ שֶׁאֶעֱשֶׂה עִמָּךְ, וְעָשָׂה, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהִיא מְקֻדֶּשֶׁת. {הַגָּה: אִם הוּא קַבְּלָן עַל הַמְּלָאכָה, דְּאֻמָּן קוֹנֶה בְּשֶׁבַח כְּלִי (טוּר בְּשֵׁם ר״י). וְאִם הַכְּלִי עֲדַיִן אֶצְלוֹ וְקִדְּשָׁהּ בִּשְׂכָרוֹ, לְכֻלֵּי עָלְמָא מְקֻדֶּשֶׁת, דְּהָוֵי לֵהּ כְּמִלְוֶה שֶׁיֵּשׁ עָלָיו מַשְׁכּוֹן (רַבֵּינוּ יְרוּחָם נָתִיב כ״ב). נָתַן (מִשֶּׁלּוֹ) פְּרוּטָה לְצֹרֶךְ הַמְּלָאכָה, וְקִדְּשָׁהּ בּוֹ, מְקֻדֶּשֶׁת לְכֻלֵּי עָלְמָא, דְּהָוֵי לֵהּ כְּמִלְוֶה וּפְרוּטָה (טוּר). עָשָׂה מְלָאכָה אֵצֶל אַחֵר וְנִתְחַיֵּב לוֹ פְּרוּטָה, הָוֵי לֵהּ כְּמִלְוֶה בְּיַד אֲחֵרִים (בֵּאוּר דִּבְרֵי הַמָּרְדְּכַי לְדַעַת הָרַב כמ״ש רֵישׁ א״נ וּמִיָּד שֶׁעָשָׂה הַשָּׂכִיר וְכוּ׳).}
(טז)
קִדֵּשׁ בְּמִלְוֶה, וּבָעַל סְתָם בִּפְנֵי עֵדִים שֶׁרָאוּ שֶׁנִּתְיַחֵד עִמָּהּ, צְרִיכָה גֵּט מִסָפֵק. {הַגָּה: וְהוּא הַדִּין אִם קִדֵּשׁ בְּפָחוֹת מִפְּרוּטָה וּבָעַל, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה (הָרַ״ן פ׳ הַמַּדִּיר).}
(יז)
הַנִּכְנָס לְבֵית חֲבֵרוֹ וְלָקַח לוֹ כְּלִי אוֹ אוֹכֵל וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם וְקִדֵּשׁ בּוֹ אִשָּׁה, וּבָא בַּעַל הַבַּיִת, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לוֹ: לָמָּה לֹא נָתַתָּ לָהּ דָּבָר זֶה שֶׁהוּא טוֹב מִמַּה שֶּׁנָּתַתָּ לָהּ, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת, שֶׁלֹּא אָמַר לוֹ דָּבָר זֶה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהִתְבַּיֵּשׁ עִמּוֹ, וְהוֹאִיל וְקִדֵּשׁ בְּמָמוֹן חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעַת חֲבֵרוֹ הֲרֵי זֶה גָּזֵל וְאֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. וְאִם קִדְּשָׁהּ בְּדָבָר שֶׁאֵין בַּעַל הַבַּיִת מַקְפִּיד עָלָיו, כְּגוֹן תְּמָרָה אוֹ אֱגוֹז, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת מִסָפֵק. {הַגָּה: אוֹרֵחַ שֶׁיּוֹשֵׁב אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת, וְנוֹטֵל חֶלְקוֹ וְקִדֵּשׁ בּוֹ, הָוֵי מְקֻדֶּשֶׁת (הַגָּהוֹת אַלְפָסִי).}
(יח)
הָיְתָה סְחוֹרָה בֵּינוֹ וּבֵין חֲבֵרוֹ, וְחִלְּקָה שֶׁלֹּא מִדַּעַת חֲבֵרוֹ, וְקִדֵּשׁ בְּחֶלְקוֹ, הוֹאִיל וּצְרִיכָה שׁוּמַת בֵּית דִּין אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת, שֶׁאֵין זֶה נוֹטֵל לְעַצְמוֹ מַה שֶּׁיִּרְצֶה וְיַנִּיחַ מַה שֶּׁיִּרְצֶה. {הַגָּה: וַאֲפִלּוּ נָתַן לָהּ כָּל הַסְּחוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בְּחֶלְקוֹ יוֹתֵר מִפְּרוּטָה, אֲפִלּוּ הָכִי אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת, שֶׁאֵין רְצוֹנָהּ לְהִתְקַדֵּשׁ רַק בַּכֹּל (הַגָּהוֹת מ״מ פ״ה דְּאִשּׁוּת בְּשֵׁם רַמְבַּ״ן וְהָרַשְׁבָּ״א וְכ״כ הָרַ״ן).} וְאִם הוּא דָּבָר שֶׁהַכֹּל שָׁוֶה וְאֵינוֹ צָרִיךְ שׁוּמָא, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת.
(יט)
הַשּׁוֹאֵל חֵפֶץ מֵחֲבֵרוֹ וְהוֹדִיעוֹ שֶׁרוֹצֶה לְקַדֵּשׁ בּוֹ אִשָּׁה, מְקֻדֶּשֶׁת. וְאִם לָאו, הֲרֵי הוּא סְפֵק מְקֻדֶּשֶׁת. {הַגָּה: וְהוּא הַדִּין לְשׂוֹכֵר כְּלִי אוֹ חֵפֶץ מֵחֲבֵרוֹ וְקִדֵּשׁ בּוֹ (ת״ה סִי׳ ר״י). שָׁאַל כְּלִי מֵאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ בַּעַל, וְקִדֵּשׁ בּוֹ, חוֹשְׁשִׁין לַקִּדּוּשִׁין, אַף עַל פִּי שֶׁכָּל מַה שֶּׁקָּנְתָה אִשָּׁה קָנָה בַּעְלָהּ וְלֹא שָׁאַל מִן הַבַּעַל (רַשְׁבָּ״א אֶלֶף רמ״א וּתְשׁוּבַת הָרַמְבַּ״ן סִי׳ קמ״ד).}
(כ)
הַנּוֹתֵן לַחֲבֵרוֹ מַתָּנָה עַל מְנָת לְהַחֲזִירוֹ, וְהָלַךְ הַמְקַבֵּל וְקִדֵּשׁ בָּהּ אִשָּׁה, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת.
(כא)
הַמְקַדֵּשׁ בְּאִסוּרֵי הֲנָאָה דְּרַבָּנָן לְגַמְרֵי, שֶׁאֵין לוֹ עִקָּר בִּדְאוֹרָיְתָא, מְקֻדֶּשֶׁת. וְאִם בְּחָמֵץ דְּאוֹרָיְתָא וְשָׁעוֹת דְּרַבָּנָן, אוֹ בְּחָמֵץ דְּרַבָּנָן וְשָׁעוֹת דְּאוֹרָיְתָא, סָפֵק מְקֻדֶּשֶׁת. וְאִם בְּאִסוּרֵי דְּאוֹרָיְיתָא לְגַמְרֵי, כְּגוֹן חָמֵץ דְּאוֹרָיְתָא בְּשָׁעוֹת דְּאוֹרָיְתָא, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. {הַגָּה: קָהָל שֶׁתִּקְּנוּ וְעָשׂוּ הַסְכָּמָה בֵּינֵיהֶם שֶׁכָּל מִי שֶׁיְּקַדֵּשׁ בְּלֹא עֲשָׂרָה אוֹ כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, וְעָבַר אֶחָד וְקִדֵּשׁ, חַיְשִׁינָן לַקִּדּוּשִׁין וּצְרִיכָה גֵּט. אַף עַל פִּי שֶׁהַקָּהָל הִתְנוּ בְּפֵרוּשׁ שֶׁלֹּא יִהְיוּ קִדּוּשִׁין וְהִפְקִירוּ מָמוֹנוֹ, אֲפִלוּ הָכִי יֵשׁ לְהַחֲמִיר לְעִנְיַן מַעֲשֶׂה (מַהֲרִי״ק שֹׁרֶשׁ פ״ד). אִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה הֲנָאָה מֵאָדָם אֶחָד אוֹ מִכָּל מַה שֶּׁיִּתְּנוּ לָהּ שֶׁלֹּא בִּפְנֵי פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי, וְעָבַר אֶחָד וְקִדְּשָׁהּ, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת, דְּהָוֵי כְּאִלּוּ קִדְּשָׁהּ בְּאִסוּרֵי הֲנָאָה. וְדַוְקָא שֶׁקִּדְּשָׁהּ בְּתוֹרַת כֶּסֶף, אֲבָל אִם קִדְּשָׁהּ בִּשְׁטָר, הָוֵי קִדּוּשִׁין (רַשְׁבָּ״א סִי׳ תר״ב וְתר״ג).}
(כב)
עָבַר וּמָכַר אִסוּרֵי הֲנָאָה וְקִדֵּשׁ בִּדְמֵיהֶם, מְקֻדֶּשֶׁת. וְאִם מְכָרָם לְיִשְׂרָאֵל, וְלֹא יָדַע הַלּוֹקֵחַ שֶׁהֵם אִסוּרֵי הֲנָאָה, וְלָקַח הַמּוֹכֵר דְּמֵיהֶם וְקִדֵּשׁ בִּדְמֵיהֶם, סָפֵק מְקֻדֶּשֶׁת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בִּשְׁאָר אִסוּרֵי הֲנָאָה, חוּץ מֵאֶלִילִים שֶׁאִם מְכָרָהּ וְקִדֵּשׁ בְּדָמֶיהָ אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.
(כג)
בְּכוֹר, בַּזְּמַן הַזֶּה, אִם קִדְּשׁוּ בּוֹ בְּעָלִים הָוֵי סְפֵק מְקֻדֶּשֶׁת.
מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5) טור(א)
הכסף שמקדש בו צריך שיהיה שלו. אבל אם גנב או גזל וקדש בו, קודם שנתייאשו הבעלים, אפילו שידך אותה תחלה שנתרצתה לקדש לו, ואמר לה התקדשי לי בזה, ואמרה אין אינה מקודשת. אבל קדשה לאחר יאוש, מקודשת, אפילו לא שידך.
(ב)
וכתב הרמ״ה דוקא בגזל דעלמא מקודשת לאחר יאוש, דאיכא יאוש ושינוי רשות. אבל אם גנב או גזל משלה ולא שידך אותה תחלה, וכשנתנו לה אמר לה התקדשי לי בזה וקבלה אותו ושתקה אינן קידושין. אבל אם שידך תחלה, או אפילו לא שידך תחלה וכשאמר לה התקדשי לי בזה ונתנו בידה אמרה אין, הוי קדושין. אבל אם אחר שבא לידה אמר התקדשי לי בו, ואמרה אין, אינה מקודשת.
(ג)
וכן הדין אם קדשה בחוב שהיה לה בידו, שאמר לה כנסי סלע זו שאני חייב לך, וחזר ואמר התקדשי לי בו, אם שידך, אפילו קבלתו בשתיקה, מקודשת. וכן אם אמרה אין, אפילו לא שידך תחלה, מקודשת. קבלתו בשתיקה ולא שידך תחלה, אינה מקודשת.
(ד)
אמר לה כנסי סלע זה בפקדון חזר ואמר לה התקדשי לי בו, אם אמר כן בשעה שנתנו לידה או קודם לכן, אפילו קבלתו בשתיקה, מקודשת, דכיון דשתקה וקבלתו איכא הוכחה שנתרצית בקידושין. וכתב הרמ״ה דוקא דשקלתינהו ואישתקה, אבל זרק לה קידושיה אפילו לתוך חיקה, ולא שקלתינהו אלא אישתקה, ואזלא לעלמא, שתיקה כי האי גוונא לאו כלום היא, דהא דתנן זרק לה קידושין קרוב לה מקודשת, הני מילי היכא דארצאי מעיקרא לאקדושי ליה, אבל סתמא אפילו ספק קידושין לא הוי. ואם לאחר שנתנו לידה בתורת פקדון אמר לה התקדשי לי בו, ואמרה אין, מקודשת. שתקה, אינה מקודשת.
(ה)
במה דברים אמורים שבא לידה בתורת פקדון, אבל בא לידה בתורת קידושין, שאמר לה התקדשי לי בחפץ זה, ואמרה לו והרי אינו שוה פרוטה, אם אמר יש לי בתוכו שוה פרוטה התקדשי לי בו ושתקה, הוי ספק קידושין.
(ו)
היה לו פקדון בידה או שהשאילה חפצים, ואמר לה התקדשי לי בזו, ונמצא שנגנב או נאבד, אם נשתייר ממנו שוה פרוטה מקודשת, ואם לאו אינה מקודשת. וכתב א״א הרא״ש ז״ל דוקא שאינה יודעת סכום הפקדון ומתרצית להתקדש לו הן אם רב הוא או מעט, אבל אם יודעת סכום הפקדון ונגנב או נאבד ממנה, אינה מקודשת, שאינה מתרצית להתקדש אלא בסכום הפקדון שיודעת שהוא בידה, וגם הוא אינו חייב להשלים לה, כיון שלא הזכיר לה סכום הקידושין.
(ז)
היה לו מלוה אצלה, אפילו הוא בשטר, ואמר לה הרי את מקודשת לי במלוה שיש לי אצלך, אינה מקודשת. אפילו עדיין המעות בידה ולא שלחה בהן יד, דהני מעות דידה נינהו, דמלוה להוצאה ניתנה ולא יהיב לה השתא מידי. לא שנא מלוה לא שנא שכירות. ואפילו הגיע זמן השכירות והמלוה לגבות, ואפילו החזיר לה השטר כתב הרמב״ם ז״ל שאינה מקודשת, אפילו יש בו שוה פרוטה, כיון דלא אדכרה בעידן קידושין לקדושי ביה, סתמא כמקדש במלוה לחודיה דמי.
(ח)
אבל אם אמר התקדשי לי בשטר חוב זה ונתנו לה, שמין הנייר, אם יש בו שוה פרוטה מקודשת, ואם לאו הוי ספק קדושין.
(י)
אבל אם אמר התקדשי לי בהנאת מחילת מלוה, מקודשת. אפילו לא מחל לה המלוה, אלא אמר לה הרי את מקודשת לי במה שאני מרויח לך הזמן, מקודשת, שיש בהנאה זו שוה פרוטה. ואסור לעשות כן משום ריבית.
(ט)
ובעל העיטור כתב שאין בו איסור אלא אם כן אמר לה הריני מלוה לך מנה עד זמן פלוני על מנת שתתקדשי לי בההיא הנאה, וכיון דלא קץ לאו ריבית הוא אלא אבק ריבית, עד דאמר לה ארבעה בחמישה. וכ״כ ר״ח שאם היה מלוה בידה ומרויח לה הזמן ומקדש בה אינה מקודשת אלא כשמלוה לה עתה עד זמן פלוני. וכתב הרמ״הא וכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא אם קדשה בהרווחת זמן מלוה דמעיקרא, הוי ספק קידושין, ולא שריא לעלמא בלא גט. ואם קבלה קידושין מאחר, צריכה גט משניהם.
(יא)
אבל אם היה לו משכון ממנה, במלוה שיש לו אצלה, וקידש בו, מקודשת, ואפילו משכנה בשעת הלואה. ואפילו לא החזיר לה המשכון, אלא אמר לה התקדשי לי במלוה שיש לי אצלך, כיון שיש לו משכון מקודם. והרמ״ה כתב דוקא כשהחזיר לה המשכון. וכתב עוד דוקא דמטא לידיה דמקדש בתורת משכון, אבל אי לא מטא לידיה בתורת משכון, אע״ג דמדינא מצי למיתפשיה אזוזי, דכל כמה דלא גלי דעתיה דנקטיה ליה בתורת משכון אינה מקודשת.
(יב)
ואם יש לו מלוה אצל אחרים, ויש לו משכון מהם, וקדשה בו גם בזה כתב הרמב״ם שבכל ענין מקודשת. וא״א ז״ל כתב דוקא שמשכנו שלא בשעת הלואה, אבל אם משכנו בשעת הלואה אינה מקודשת.
(יג)
היה לו מלוה על אחרים, ואמר לה הרי את מקודשת לי בחוב שיש לי ביד זה במעמד שלשתן, מקודשת, אפילו היא מלוה על פה. אבל אם לא אמר לה במעמד שלשתן, אפילו היא מלוה בשטר, והקנה לה השטר כראוי בכתיבה ובמסירה אינה מקודשת, אלא שמין בנייר אם יש בו שוה פרוטה מקודשת ודאי, ואם לאו הוי ספק קידושין.
(יד)
היה לו מלוה אצלה, ונתן לה עתה פרוטה ואמר לה התקדשי לי במלוה ופרוטה זו, מקודשת דדעתה אפרוטה.
(טו)
לפיכך אם אמרה לו עשה לי שירים ונזמים ואתקדש אני לך בשכר המלאכה, אינה מקודשת, דישנה לשכירות מתחילה ועד סוף, ומיד כשעשה קצת המלאכה היא מתחייבת לו בשכירות, והוה ליה מקדש במלוה. וכתב הרמ״ה לא שנא אם הוא שכיר יום על המלאכה, ולא שנא אם הוא קבלן דקי״ל אין אומן קונה בשבח כלי, והוה ליה מלוה, וכ״כ הרי״ף. אבל ר״י כתב דקי״ל דאומן קונה בשבח כלי, ואין כאן מלוה דכשנותן לה הכלי מתקדשת בשבח שיש לו, וכן היא מסקנת א״א הרא״ש ז״ל.
ואם נותן שום דבר משלו לצורך המלאכה מקודשת דהוה ליה מלוה ופרוטה.
(טז)
קדש במלוה ובעל סתם בפני עדים צריכה גט, דודאי לשם קידושין בעל.
(יז)
מי שלקח מפירות חבירו בלא דעתו וקדש בהם אפילו מצאו חבירו ואמר לו למה לא לקחת מהיותר יפות ונמצא שם יפות מהן, אינם קדושין, שאין כאן הוכחה שהוא חפץ במה שלקחן, אלא מבושה אומר כן. וכתב הרמב״ם ז״ל קדש בדבר שאין מקפיד עליו, כגון תמרה או אגוז, הוי ספק קדושין. וכתב הרמב״ם ז״ל אריס שנטל מן הפירות קודם חלוקה וקדש בהן אינן קדושין, ואם נטל במדה וקדש הוי קידושין.
(יח)
ומי שיש לו סחורה בשותפות עם חבירו, ולקח בלא דעת חבירו וקדש בם, אינן קדושין דכיון שצריך שומת בית דין.
(יט)
השואל חפץ מחבירו וקידש בו, כתב בעל העיטור איכא מאן דמדמי ליה למתנה ע״מ להחזיר ואינה מקודשת, ואיכא מאן דאמר סתם שאלה שלשים יום ובההיא הנאה מקדשה, ומספיקא לא עבדינן בה עובדא ע״כ. ורבינו שמשון כתב בתשובה שהיא מקודשת. וא״א הרא״ש ז״ל כתב אם השאילו החפץ ולא ידע המשאיל שרוצה לקדש בו האשה אינה מקודשת, אא״כ השאילו לזמן ידוע ונתן לו רשות להשאילו לאחר וכשקדש בו האשה הודיעה שהוא שאול עד זמן פלוני, ושמין אם יש בהנאת אותו קישוט שוה פרוטה, מקודשת, אף על פי שאין החפץ שלו. ואם לאו אינה מקודשת. אבל אם המשאיל יודע ששאל החפץ לקדש בו האשה, מקודשת בכל ענין, דכיון שהשאיל לו אדעתא לקדש בו האשה, אנן סהדי שגמר בלבו ליתנו לו באותו ענין שיועיל לענין הקידושין שתהא האשה מקודשת בו, אם לא יועיל בלשון שאלה שיהיה בלשון מתנה, ולכל הפחות תהיה אותה מתנה ע״מ להחזיר, ותהא מקודשת, ויקנהו מהאשה ויחזירנו או יחזיר דמיו
(כ)
שאם נתנו מתנה לאדם על מנת להחזיר וקידש בו האשה מקודשת, רק שיחזיר המתנה למי שנתנו לו או דמיה.
(כא)
כתב הרמב״ם ז״ל המקדש באיסורי הנאה אפילו דרבנן כגון חמץ בשעה ששית אינה מקודשת. עבר ומכרו וקדש בדמיו מקודשת, אפילו באיסור דאורייתא חוץ מדמי עבודה זרה. וא״א ז״ל כתב המקדש באיסורי הנאה דרבנן כגון חמץ בשעה ששית או בשאר איסורי דרבנן מקודשת, ומיהו המקדש בחמץ דרבנן מששה שעות ולמעלה אינה מקודשת.
(כב)
ובמוכר איסורי דאורייתא ומקדש בדמיהן דמקודשת, דוקא כשמכרו לגוי או לישראל ויודע הלוקח שהוא איסורי הנאה, אבל אם אינו יודע לא חל המכר, והמעות גזל ביד המוכר.
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work. הערות
כן ברוב כ״י. בנוסח ב״י: ״הרמב״ם״. בפרישה ובכמה עדי נוסח: ״הרמב״ן״.