ברוך י״י אלהי ישראל אשר ברא עולמו לתכלית האדם ומכל מין האדם בחר לו עם סגולה יעקב חבל נחלתו ומרוב אהבתו לעם קרובו קרבנו לפני הר סיני והנחילנו על ידי מבחר המין האנושי משה רבינו ע״ה תורה ומצות חקים ומשפטים צדיקים לטוב לנו למען נלך בדרכיו ונמצא חן בעיניו.
ויהי כי ארכו לנו הימים הורקנו מכלי אל כלי ובגולה הלכנו וכמה צרות צרורות תכופות וצרורות זו לזו באו עלינו עד כי נתקיים בנו בעונותינו ואבדה חכמת חכמיו וגו׳ (ישעיהו כ״ט:י״ד) ואזלת יד התורה ולומדיה כי לא נעשית התורה כשתי תורות אלא כתורות אין מספר לסבת רוב הספרים הנמצאים בביאור משפטיה ודיניה וגם כי הם ע״ה כוונתם היתה להאיר מחשכנו נמשך לנו מתוך האור הטוב שנהנינו מהם ע״ה ספק ומבוכה רבה בהיות כל אחד מחבר ספר לעצמו וכופל מה שכבר כתב וחיבר מי שקדמו או כותב הדין בהפך מה שכתבו חבירו ולא יזכיר דבריו כי תמצא כמה פוסקים מביאים דין אחד סתם כאלו הוא מוסכם בלי שום חולק וכשתחקור בדבר תמצא שגדולים חלוקים בו כמו שזה ברור במקומות אין מספר למי שעיין בספרי הפוסקים ועיין מקום דבריהם בגמרא ובפוסקים הקודמים.
ואם יאמר אדם בכל דין שיצטרך לחקור שרשו ומוצאו בדברי הגמרא והמפרשים והפוסקים כולם יכבד הדבר עליו מאד כל שכן כי ילאה למצוא הפתח לדעת מקום הדין בתלמוד. כי עם היות שזיכנו הב״ה לביאור הרב המגיד ז״ל ולחיבור רבינו ירוחם המורים לנו מקומות הדינים בתלמוד, המעיין בהם יבחין ויכיר חסרונו אם לא יהיה לו היקף גדול בתלמוד. וגם במקומות רבים יחפש ולא ימצא בדבריהם מורה מקום לאותו הדין. אם מגיד המשנה להיות הדין ההוא שלא על פי גירסת הרמב״ם ז״ל או שטתו. ואם רבינו ירוחם להיותו מקצר לפעמים מלהביא כל הדעות הנאמרות בדין ההוא, ואם להיותו כותב המורה מקום בקצת מקומות דרך כלל והמקום שמורה אליו, הדין ההוא אינו חוזר אלא לחלק או חלקים מהכלל ההוא ולא לשאר, וילאה המעיין לבקש כל החלקים במקום ההוא אשר הורה אליו ולא ימצא.
והגם כי ידע מקום הדין בגמרא יצטרך לעיין כל הסוגיא ההיא עם פרש״י ותוספות ואחר כך לעיין בדברי הרי״ף והרא״ש והר״ן והמרדכי ואחר כך לעיין בהרמב״ם ושאר פוסקים וגם בדברי תשובות הגדולים הנמצאות אצלו לדעת אם הדין ההוא מוסכם מהכל או אם יש בו מחלוקת וכמה מחלוקות בדבר וכדברי מי ראוי להכריע. וזה דבר מבואר בעצמו שהוא דבר שאין לו קצבה.
ואם בדין הבא ליד האדם כך במי שרוצה לידע שרשי כל הדינים על בוריים ולהקיף דברי כל החולקים בהם וחלוקי דברי כל אחד ואחד מהם על אחת כמה וכמה שיבצר ממנו, שאפילו יעיין בכל דין ודין דברי הגמרא והמפרשים ודברי כל הפוסקים שהוא טורח גדול מאד, השכחה מצויה באדם ומה גם בדברים רבי ההסתעפות, ונמצא יגע לריק חס ושלום.
ואם יאמר אדם לבחור בספרי הקצורים כספר מצות קטן והאגור והכלבו באמת שזו דרך קצרה וארוכה, כי מעולם לא יוכל לדעת שום דין כהלכתו ובפרט בספר האגור כי בהרבה מקומות מביא לשון הטור כהוייתו והלשון ההוא צריך נגר ובר נגר דיפרקיניה והוא ז״ל מעתיקו כמו שמצאו. גם במקומות מביא דברי פוסק אחד להיתר בלי שום חולק במקום שכל גדולי ישראל חולקים ואוסרים וגם הפוסק ההוא שמביא אותו הדין להתיר כתב שיש לגמגם בו והוא ז״ל כתב דברי ההיתר ולא זכר דברי הגמגום הנזכר בדברי הפוסק ההוא עצמו. דוק במה שכתב בסימן תל״ד על גלגל המגלגל מים ובגלגל קבועים כלים קטנים נקובים בכונס משקה ועיין במה שכתבתי עליו בטור יורה דעה סימן ר״א ותשכח דהכי הוא כמא דאמינא:
על כן אני הדל באלפי יוסף במהה״ר אפרים במהה״ר יוסף קארו זלה״ה קנאתי לי״י צבאות ונערתי חצני לסקל המסלה והסכמתי לחבר ספר כולל כל הדינים הנוהגים בביאור שרשיהם ומוצאיהם מהגמרא עם כל חילוקי סברות הפוסקים איש לא נעדר. ולא ראיתי לעשות ספר זה חיבור בפני עצמו כדי שלא אצטרך לכפול ולכתוב דברי מי שקדמני. ולכן הסכמתי לסמכו לאחד מהפוסקים המפורסמים. ועלה בדעתי לסמכו לספר הרמב״ם ז״ל להיותו הפוסק היותר מפורסם בעולם, וחזרתי בי מפני שאינו מביא אלא סברא אחת והייתי צריך להאריך ולכתוב סברות שאר הפוסקים וטעמם. ולכן הסכמתי לסמכו לספר ארבעה טורים שחבר הרב רבינו יעקב בן הרא״ש ז״ל כי הוא כולל רוב דעות הפוסקים.
וזה משפט הספר ומעשהו:
• לבאר הדין שכתב בעל הטורים אם הוא משנה או בריתא או תוספתא או מימרא בתלמוד בבלי או ירושלמי או בסיפרא או בסיפרי או במכילתא.
• ואם הוא מוסכם או אם הוא מחלוקת תנאים או אמוראים והמחבר פסק כאחד מהם ומאיזה טעם פסק כמותו.
• ואם מביא המחבר סברות פוסקים חולקים בדין ההוא יבאר טעם כל אחד מהסברות שרשה ומוצאה מהתלמוד.
• ואם המחבר ישמיט סברת איזה פוסק כמו שתמצא פעמים הרבה שמשמיט סברת הרי״ף או סברת הרמב״ם או סברת פוסקים אחרים יביא סברת הפוסקים הנשמטים וטעמם.
• ואם דברי איזה מהפוסקים ההם בין שמביאם המחבר בין שאינו מביאם אינם מובנים יבאר דבריהם ובפרט דברי הרמב״ם כי בהרבה מקומות דבריו סתומים וחתומים והם מתבארים בספר הזה ע״פ מה שפירשו בו מגיד משנה והר״ן ולפעמים יקשה על פירושם ויפרש בדרך אחרת, והמעיין את אשר יבחר ירצה ויקרב. ובקצת מקומות שיש בדברי הרמב״ם שצריכים ביאור והמפרשים הנזכרים לא דברו בו, יפרש דבריו.
• ואם המחבר הזה בעל הטורים מקשה על איזה מהפוסקים יתרץ קושיתו או תמיהתו.
• ואם נמצא איזה דין מחודש בדברי איזה פוסק או מפרש ולא הביאו המחבר יביאנו ויבאר טעמו.
נמצא שמי שיהיה ספר זה לפניו יהיו סדורים לפניו דברי התלמוד עם פרש״י והתוספות והר״ן ופסקי הרי״ף והרא״ש והמרדכי והרמב״ם והגהותיו ומגיד משנה ורבינו ירוחם וספר התרומה ושבלי הלקט והרוקח ושערי דורא וספר התשב״ץ וספר העיטור ונמקי יוסף וסמ״ג וסמ״ק וארחות חיים ותורת הבית והגהות אשירי וספר המנהיג והאגור וספר בעלי הנפש להראב״ד ותשובות הרא״ש והרשב״אא והר״י בר ששת וה״ר שמעון בר צמח ומהר״י קולון ותרומת הדשן, כל דבריהם מבוארים היטב ובקצת מקומות מאמרי הזוהר.ב
ולהיות כי כבר נודע שהרא״ש והמרדכי וסמ״ג וסמ״ק וספר התרומה והגהות מיימון כולם נמשכים אחר דברי התוספות על הרוב, לכן אם בקצת מקומות לא אכתוב דעתם אל יחסדני שומע כי כשאני כותב דעת התוספות איני צריך לכתוב דעת הקדושים הללו שסתמם כפירושם.
והנה בא לידי קצת תשובות הרשב״א כתובות בעט ברזל ועופרת בדפוס וכתוב בתחלתן שהם תשובות הרמב״ן וכשאני כותב מאותם תשובות אף על פי שאני יודע שהיא תשובת הרשב״א אני כותב כתוב בתשובות להרמב״ן לפי שספרי הדפוס מצויים ביד כל אדם ומי שירצה לעיין לשון התשובה עצמה יוכל לעמוד עליה.
והנה בא לידי ביאור רוב ספר אורח חיים לרבינו הגדול כמה״ר יצחק אבוהב ז״ל וביאור תחלת ספר אורח חיים ותחלת ספר יורה דעה לרב כמה״ר יעקב בן חביב ז״ל והסכמתי לכתוב דבריהם בשמם ובמקום שנראה לי לחלוק עליהם אכתוב מה שקשה לי על דבריהם ואכתוב דעתי והמעיין יבחר הטוב בעיניו.
ולהיות ספר ארבעה טורים מלא טעיות סופר בכמה מקומות אעיר על מקומות הטעות ואכתוב הלשון המתוקן כהלכתו ע״פ ספרים מוגהים ונכונים שהגהתי מהם.
ועלה בדעתי שאחר כל הדברים אפסוק הלכה ואכריע בין הסברות כי זהו התכלית להיות לנו תורה אחת ומשפט אחד.
וראיתי שאם באנו לומר שנכריע הדין בין הפוסקים בטענות וראיות תלמודיות הנה התוספות וחידושי הרמב״ן והרשב״א והר״ן ז״ל מלאים טענות וראיות לכל אחד מהדעות ומי זה אשר יערב לבו לגשת להוסיף טענות וראיות ואיזהו אשר ימלאהו לבו להכניס ראשו בין ההרים הררי אל להכריע ביניהם על פי טענות וראיות לסתור מה שביררו הם או להכריע במה שלא הכריעו הם כי בעונותינו הרבים קצר מצע שכלינו להבין דבריהם כל שכן להתחכם עליהם. ולא עוד אלא שאפילו היה אפשר לנו לדרוך דרך זו לא היה ראוי להחזיק בה לפי שהיא דרך ארוכה ביותר.
ולכן הסכמתי בדעתי כי להיות שלשת עמודי ההוראה אשר הבית בית ישראל נשען עליהם בהוראותיהם הלא המה הרי״ף והרמב״ם והרא״ש ז״ל אמרתי אל לבי שבמקום ששנים מהם מסכימים לדעת אחת נפסוק הלכה כמותם אם לא במקצת מקומות שכל חכמי ישראל או רובם חולקין על הדעת ההוא ולכן פשט המנהג בהפך ובמקום שאחד מן השלשה עמודים הנזכרים לא גילה דעתו בדין ההוא והשני עמודים הנשארים חולקין בדבר הנה הרמב״ן והרשב״א והר״ן והמרדכי וסמ״ג ז״ל לפנינו אל מקום אשר יהיה שמה הרוח רוח אלהין קדישין ללכת נלך כי אל הדעת אשר יטו רובן כן נפסוק הלכה. ובמקום שלא גילה דעתו שום אחד מן השלשה עמודים הנזכרים נפסוק כדברי החכמים המפורסמים שכתבו דעתם בדין ההוא. ודרך זו דרך המלך נכונה וקרובה אל הדעת להרים מכשול.
ואם בקצת ארצות נהגו איסור בקצת דברים אף על פי שאנו נכריע בהפך יחזיקו במנהגם כי כבר קבלו עליהם דברי החכם האוסר ואסור להם לנהוג היתר כדאיתא בפרק מקום שנהגו (פסחים נ״א.).
ולהיות סימני מפתחות ספר הטורים קצרות ביותר והרוצה לבקש דין אחד לפעמים לא יוכל להבחין אם הוא בסימן זה או בסימן אחר או אם מביא אותו דין בעל הספר. לכן ראיתי לעשות מפתחות אחרות שמזכירין כל הדינים הבאים בסימן ההוא בפרט ואחר כך כתבתי רמזי כל הדינים המחודשים שהבאתי בביאורי זה הנקרא ספרג בית יוסף כדי שימצא כל אדם הדין שירצה בנקלה.
ותועלת ספר זה לחכמים מבואר ולבוחרים בקיצור זו היא דרך ארוכה וקצרה. ואשר אין בו כח לעמוד יעיין בו להבין כוונת דברי המחבר ספר ארבעה טורים על בוריין נמצא שספר זה מזון לכלא ביה. על כן קראתיו בית יוסף כי כשם שמבית יוסף היו נזונים הכל מזון הגוף כך יהיו נזונים מספר זה מזון הנפש. ועוד טעם שני כי זה חלקי מכל עמלי והוא ביתי בעולם הזה ובעולם הבא.
ומהשם יתברך אשאל יעזרני על דבר כבוד שמו לסדר ספר זה מנוקה ומשופה מכל טעות ושגיאה.
בו ית׳ בטח לבי ונעזרתי ירחם עלי ויחנני מתנת חנם כי חנוניו הם חנונים ומרוחמיו הם מרוחמים כדכתיב וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם (שמות ל״ג:י״ט).