Orach Chayyim 2 – אורח חיים ב‏ – Tur-Shulchan Arukh

בבלי שבת קי״ח:

וימהר לקום בזריזות ולא ילבש מיושב וכו׳ כמו שהיה מתפאר רבי יוסי וכו׳ הכי איתא בפרק כל כתבי (שבת קיח:) אר״י מימי לא ראו קורות ביתי אמרי חלוקי ופרש״י כשפושט חלוקו כמו שהוא לובשו דרך ראשו מכסה עצמו תחלה משום צניעות בסדינו מתחת ויושב במטתו ע״כ ואיני יודע היאך יתפרש זה על לא ראו קורות ביתי אמרי חלוקי ואפשר דה״ק לא ראו קורות ביתי מקום אמרי חלוקי כלומר הבשר שכנגד אמרי חלוקי שכשאימרא התחתונה עולה לצד הראש כשבא לפשוט חלוקו הולך ומתגלה בשרו אם לא יהא מכוסה מתחת א״נ ה״ק שכשהיה בא לפשוט חלוקו לא היה מהפכו מצד פנים לצד חוץ כמו שהוא דרך כשאדם אוחז בשולי חלוקו ומהפכו כלפי ראשו והיינו דקאמר אימרי חלוקי דאימרא היינו שפת החלוק שמצד פנים הסמוך לבשר שבו נראית התפירה יותר כדמשמע מדברי רש״י בפרק אלו קשרים גבי איזהו ת״ח זהו המקפיד על חלוקו להפכו והטעם שלא היה עושה כך משום דא״כ בהכרח היה מגלה קצת מגופו אלא היה פושטו כדרך שלובשו שצד התפירה לצד פנים שאז היה יכול לפושטו בענין שלא יראה גופו כלל ולפ״ז מ״ש כשפושט חלוקו כמו שהוא לובשו דרך ראשו מכסה את עצמו תחלה וכו׳ היינו לומר ששני דברים היה עושה האחד שהיה פושט חלוקו כדרך שלבשו שצד התפירות לצד פנים והשני שהיה מכסה את עצמו תחלה ומדברי רבינו בסימן רל״ט נראה שמפרש כן שכתב וז״ל וכשיגיע לחלוק לא יהפכנו ממטה למעלה שא״כ נמצא גופו ערום אלא יפשיטנו דרך ראשו ויכסה עצמו בסדינו מתחת ויכנס במטתו כמו שהיה מתפאר רבי יוסי ואע״ג דרבי יוסי לא איירי אלא בעת שפושט חלוקו יליף מיניה רבינו לעת שלובשו דכיון דמשום צניעות הוא מאי שנא:

עוד גרסינן פ׳ במה אשה כשהוא רוחץ רוחץ של ימין תחלה וכשהוא סך סך של ימין תחילה והרוצה לסוך כל גופו יסוך ראשו תחילה מפני שהוא מלך לאברים. וכתב מהר״א מפראג דנראה דרחיצה כסיכה אך לא ראיתי מדקדקים בזו ועיין בה׳ דיעות להרמב״ם:

כמו שהיה מתפאר ר׳ יוסי כו׳ פ׳ כל כתבי ד׳ קי״ח וז״ל רש״י שם כשפושט חלוקו כמו שהוא לובש דרך ראשו מכסה עצמו תחילה משום צניעות בסדינו מתחת ויושב במטתו עכ״ל דקדק לכתוב דרך ראשו כלומר לאפוקי שלא היה פושטו למטה דרך רגליו שאז היה מוכרח להיות גופו מגולה למעלה שכל עוד שמשמיט החליק למטה נתגלה גופו למעלה אלא היה פושטו דרך ראשו ואז כל עוד שנשמט החלוק למעלה למעלה הוא מכוסה תכף בסדינו. ולפי זה מ״ש ר״י לא ראו שפת חלוקי כלומר מקום אימרי חלוקי דהיינו הבשר שכנגד שפת חלוקו. אך לפי זה קשה למה העמיק ר״י לדבר בל׳ חידה ולא אמר פשוט מעולם לא ראו קורות ביתי בשרי. ואפשר לפרש דה״ה אפילו כשהיה לבוש דרך ראשו לא היה מהפכו מצד פנים לצד חוץ כמו שהוא דרך כשאדם אוחז בשולי חלוק ומהפכו כלפי ראשו שאם היה עושה כן בהכרח היה מגלה קצת מגופו אלא היה פושטו כדרך שלבשו שצד התפירה לצד פנים שאז היה יכול לפושטו בעניין שלא יראה גופו כלל. ולפי זה ר״י תרתי בא לאשמעינן חדא שמעולם לא ראו קורות ביתו חלוקו ממש כלומר הצד הפנימי של חלוקו הסמוך לבשר שבו נראית התפירה וקמ״ל בזה שהיה מדקדק בחלוקו ללבשו כדרכו ולהכי פושטו ג״כ כדרכו כדי שלא ילבשנו אחר כך מהופך ושנית קמ״ל שעשה כן משום צניעות כדי שיהיה מכוסה. דאי אפושטו כדרכו לחוד בא לאשמעינן הל״ל מעולם לא הפכתי חלוקי. ועוד מה לו לתלות בקורות הבית אלא אצניעות קאי ולהכי נקט קורות בית ע״ד כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה וכדרז״ל פ׳ כל כתבי ואע״פ שר׳ יוסי לא איירי אלא בעת שפושט חלוקו יליף מיניה רבינו לעת שלבשו דכיון דמשום צניעות מ״ש כנ״ל לפרש וכן משמעות דברי ב״י:

וימהר לקום בזריזות אע״פ שכבר כתב יתגבר כארי כאן בא להזהיר עוד דאע״פ שהוא משכים ויקום בזריזות קודם אור הבוקר לא יהיה עצל קודם שיקום אלא ימהר לקום בזריזות תיכף לאחר שינער משנתו ולא יהיה עצל שוכב על מטתו לאחר שינער והוא מדברי רבי׳ יונה בספר היראה וע״ש ובש״ע השמיט זה אפשר שהיה נראה לו שהוא למותר שכבר אמר יתגבר כארי וכו׳ וליתא:

(ב) ולא ילבש מיושב כו׳ לא ראו קורות ביתי שפת חלוקי פרק כל כתבי (שבת קי״ח) כלומר בשעה שפושטו לא הפך החלוק ממטה למעלה וכמ״ש רבינו לקמן בסימן רל״ע וכן נמצא בפרש״י כתיבת יד בפרק כל כתבי וכן הוא בהגהת מהרש״ל לשם וזה עולה כפירוש הב׳ שפירט ב״י ואע״פ שרבי יוסי לא קאמר אלא בשעה שפושטו יליף מיניה רבינו לשעה שלובשו דמאי שנא וכ״כ הר״י בספר היראה: ומ״ש כדאיתא בפרק ואלו קשרים איזהו ת״ח וכו׳ ופרש״י לשם מקפיד שלאיראו התפירות המגונות ואימרי החלוק ור״ל שאז ממאיסין עצמן בעיני הבריות כדאיתא התם מדכתיב כל משנאי אהבו מות אל תקרי משנאי אלא משניאי:

בבלי שבת קי״ח:

מגמרא דשבת קי״ח

חלוקו מיושב – דאז בהכרחי גלה גופו ואיתא פ׳ כל כתבי אר״י מימי לא ראו. קורות ביתי אמרי חלוקי פי׳ הטור שפת חלוקי. ופירש״י כשפושט חלוקו כמו שהוא לובשו דרך ראשו מכסה את עצמו תחלה משום צניעות בסדין מתחת ויושב במטתו עכ״ל פי׳ דבריו דכשהוא פושטו ממטה למעלם אי אפשר להזהר מהראות גופו כי כל מה שהוא מגבי׳ מקצת חלוקו אז מכסה אותו מקצת בסדין משא״כ אם הי׳ פושטו דרך היפוך הפנימי לחוץ א״א לעשות כיסוי בסדין מה שהוא מגלה כידוע מסברא דבר זה ומזה למד הטור דגם בשעת לבישת החלוק יעשה באופן שלא יגלה גופו ומה שהתפאר ר״י עצמו בענין פשיטת חלוקו ולא בלבישתו נראה דבלבישה הו׳ הזהירה בקלות טפי דעוש׳ כן בעודו שוכב וכמ״ש הטור וש״ע משא״כ בפשיטתו שצריך להיו׳ יושב ואין כ״כ להזהר בכיסוי סדין ע״כ נקט רש״י ויושב במטתו להורות דאפילו בזה היה נזהר.

מיושב. דמיד כשישב עצמו הוא מגולה אמרי׳ בגמרא חלוק של ת״ח כל שאין בשרו נראית מתחתיו טפח והאידנ׳ אין נזהרין בזה ואפשר משום שהולכין הכל בבתי שוקים ואין בשרו נראת:

מיושב – דאז בהכרח יגלה גופו. איתא בש״ס חלוק של ת״ח כל שאין בשרו נראית מתחתיו טפח והאידנא אין נזהרים בזה משום שהולכין הכל בבתי שוקיים ואין בשרו נראית. מ״א:

סעי׳ א לא ילבש כו׳ – כמו בפשיטתו וע׳ בה״ג הר״י בספר היראה וטור:

ט״ז סק״א קורות ביתי אמרי חלוקי אימרא היינו שפת של החלוק שמצד פנים הסמוך לבשר שבו נראי׳ התפירה יותר כמבואר בסעיף ג׳:

(ב) (שם) ע״כ לשונו. פי׳ דבריו. הקשה לו מה ענין ראיות האימרא לענין כסוי הסדין את בשרו והול״ל לא ראו קורות ביתי את בשרי. ועוד מהו ל׳ כמו שהוא לובשו:

(ג) (שם) דכשהוא פושטו ממטה למעלה. ר״ל בלי היפוך אלא כדרך שלבשו כך פושטו:

(ד) (שם) אם היה פושטו דרך הפנימי לחוץ מש״ה אמר ר״י שלא היה מהפך אלא פושטו כמו שלבשו כדי שיוכל לכסות א״ע והיינו דאמר שלא ראו קורות ביתי האימרא כי לא היה מהפך:

(ה) שם דגם בשעת לבישת החלוק יעשה. ודין פשיטת החלוק הזכירו הטור והש״ע לקמן ס״ס רנ״ט: דין איטר בנעילת מנעליו ע׳ בכור שור שבת דף ס״א בדין גלוי הראש שם דף קי״ח:

מג״א סק״א נראית מתחתיו טפח. טלית של ת״ח כיצד כל שאין חלוקו נראה מתחתיו טפח כצ״ל. גמ׳ ב״ב נ״ז ב׳:

מיושב – דאז בהכרח יתגלה גופו והאדם צריך להתנהג בצניעות ובושה לפני הקב״ה ואפילו כשהוא לילה ובחדרי חדרים הלא מלא כל הארץ כבודו וכחשיכה וכאורה לפניו יתברך. וכן צריך ליזהר תמיד מחמת טעם זה שלא במקום הכרח מלגלות מבשרו ואפילו מעט כל מה שדרכו להיות מכוסה בבגדים לעולם אבל רשאי לגלות ידו עד קוב״דו וצוארו עד החזה ע״כ האנפלאות יראה ללבשם או לפשטם ג״כ תחת הסדין שלא לגלות רגליו שדרכן להיות מכוסות לעולם במדינות אלו שאין הולכין יחף אפילו בקיץ וכן כל כיוצא בזה אם לא שאי אפשר בענין אחר וכן בבית המרחץ שדרכן של בני אדם לילך שם ערומים וא״א בענין אחר אין בזה משום פריצות וכן כשרוחץ בנהר הדין כן רק יזהר לפשוט וללבוש סמוך לנהר כל מה שאפשר בכדי שלא ילך בגילוי הגוף שלא לצורך ואפילו ערותו א״צ לכסות בירידתו לנהר ולא עוד אלא שהמכסה נראה כאלו בוש בדבר וכאלו כופר בבריתו של אברהם אבינו אך בעלייתו מן הנהר שפניו כלפי העם ישחה או ישים ידו כנגד ערותו לכסותה ובלבד שלא יגע בה כמו שיתבאר בס״ס ג׳. איתא בש״ס חלוק של ת״ח כל שאין בשרו נראית מתחתיו. והאידנא אין נזהרין בזה משום שהולכין הכל בבתי שוקיים ואין הבשר נראית:

(ב) כשיקום – ר״ל כשיקום ויצא מתחת כיסוי סדינו שהיה מונח שם ערום כשפשט חלוקו יהיה עתה תיכף מכוסה כי יפול חלוקו על כל גופו מעצמו ועיין לקמן סימן רל״ט ס״ב לענין פשיטת החלוק. המניח מלבושיו מראשותיו משכח לימודו ואפשר אם מניח דבר אחר המפסיק בין ראשו לבגדיו אין קפידא וכן יזהר מללבוש ב׳ מלבושים יחד בפ״א כי קשה לשכחה. הקורא כתב שע״ג הקבר או המסתכל בפני המת משכח לימודו ועיין עוד בפמ״ג מדברים המחזירים הלימוד:

לא ילבש חלוקו מיושב – ובפמ״ג נסתפק בישן בכילה שאין גבוה עשרה אי נוהג דין זה דהוי כמכוסה עי״ש ובספר ארצות החיים מסיק לאיסור עי״ש:

[סעיף א׳] לא ילבש חלוקו. הוא הנוגע בעור בשרו וכ״מ מדברי רש״י בפ׳ משפטים בפסוק כי הוא כסותו לבדה היא שמלתו לעורו דפי׳ ז״ל שמלתו זו חלוק שהוא סמוך לעורו. יפה ללב ח״ב אות א׳ והוא פשוט:

(ב) אמרינן בגמרא חלוק של ת״ח כל שאין בשרו נראית מתחתיו טפח והאדנא אין נזהרין בזה ואפשר משום שהולכין הכל בבתי שוקים ואין בשרו נראה מ״א ס״ק א׳

(ג) המניח מלבושיו מראשותיו משכח למודו. הוריות ס״פ בתרא. הטובל אצבעו במלח ואוכל מחזיר למודו. המסתכל בפני המת או הקורא כתב שעל גבי הקבר משכח לימודו. לקוטי פר״ח והביאו פרמ״ג בא״א אות א׳ ומיהו מ״ש המסתכל הפני המת או הקורא כתב שע״ג הקבר משכח לימודו צ״ע דבהוריות שם איתא קשה ללימוד ופי׳ רש״י קשה לשמוע וי״ל דהיינו נמי ע״י השכחה וכתב שער המצוות פ׳ ואתחנן דווקא כתיבה בולטת אבל כתיבה שוקעת ליכא למיחש. ועיין שם בגמ׳ שיש עוד כמה דברים שקשים לשכחה ויש דברים שיפים ללימוד. האוכל בכלים שבורים יהיה לו שכחה והטעם משום שהם רומזים אל בחי׳ הקלי׳ והשכחה היא מהם כמ״ש לקמן או׳ ו׳:

(הקדמה) בסימן זה מביא המחבר הנהגות שונות בנושא לבישת הבגדים. וכתבו הפוסקים שרוב הדברים שנזכרים כאן אינם מעיקר הדין, אלא הם מנהגי חסידות¹; אך מקורם בדין צניעות, שבמהותו הוא עניין תורני. ובכמה מקומות נרמז עניין הצניעות בתורה, כגון רש״י בפרשת בראשית² התולה את חטא אדם וחוה במיעוט צניעותם. וכן מפורש בתורה שלא לעלות במעלות על המזבח כדי שלא תיגלה ערוותך עליו³. הסמ״ק (מצוה נ״ז) לומד את הלכות הצניעות מן הפסוק ״והיה מחניך קדוש״.

מהות הצניעות מתרכזת בשני עניינים: האחד – האדם מורכב מגוף ונשמה, וחוסר הצניעות הופך את הגוף למרכז האדם, ומנתקו מהרוחניות. מטעם זה צריכה הצניעות להיות גם בחדרי חדרים. השני – שצניעות דומה לענווה; הפריצות נועדה לכך שאנשים יסתכלו עליו, ואילו הצנוע מתנהג ומתלבש בצורה שאינה בולטת. לטעם זה קשורים ענייני צניעות גם למקום שבו האדם נמצא, ועל האדם להתחשב בסביבתו⁴.

(א) שהוא מכוסה – בזמנם היו ישנים ללא בגדים, מכוסים בסדין בלבד. הבגד שאותו לבשו בבוקר היה חלוק שלובשים דרך הראש. ממידת חסידות שמיד כשמתעורר ילבש כֻתנתו, כאשר הוא עדיין במיטה⁵.

1. עיין פרי מגדים, משבצות זהב ס״ק א (על פי הרמב״ם הל׳ דעות פ״ה ה״ו); אגרות משה ח״ג, סימן מז בסוף אות ג, ובסימן סח.

2. בראשית ב׳, כה. ועיין בפירושנו ״בעקבות רש״י״ שם.

3. שמות כ׳, ב. ואמנם החמירו במזבח יותר מבשאר מקומות, אולם אפשר ללמוד מפה על חשיבות העיקרון.

4. כדברי הברייתא (דרך ארץ רבה פרק ד׳ הלכה ה): ״לא יהא אדם... לא בוכה בין השוחקים, ולא שוחק בין הבוכים, ולא יושב בין העומדים, ולא עומד בין היושבים... כללו של דבר: לא ישנה אדם מדעת הבריות״. לכן ברור שעל האדם להתלבש בהתאם למקום בו נמצא, ומה שמותר להולך לחוף הים – אסור בשוק. וכן יש להבדיל בין עומדו בביתו ליוצא החוצה (ראה אגרות משה חלק ג סימן מז אות ג).

5. כתבנו שהדבר ממידת חסידות, כי מעיקר הדין מותר להתפשט כשיש בדבר צורך. כך למשל האיסור להשתין ערום לפני מיטתו לא נאמר בכלי (שבת סב ע״ב; שו״ע או״ח סימן רמ״א), כלומר שלא חייבו את האדם הישן להתלבש כדי להשתין בכלי שבחדרו. וכן אנו רואים בגמרא שבת שהיו הולכים להתרחץ בים ערומים, והגמרא שם דנה גם האם אסור להניח את ידו כנגד פניו של מטה (שבת מא ע״א). מכאן שלא אסרו להתפשט בעת הצורך. לכן מן הדין אין איסור לפשוט בגד כדי ללבוש בגד אחר, אלא שממידת חסידות לכסות את עצמו בעת החלפת הבגד. והדיון כמובן הוא בבגד שמכסה את ערוותו (ונראה שדברי המשנה ברורה בס״ק א להתכסות אפילו כשמחליף גרביים הם חומרא בעלמא).

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון