(א) כל אשה שאינה עסוקה בטהרות פירש״י שאינה צריכה בדיקה לבעלה אפילו אין לה וסת וכו׳ בפ״ק דנדה
(יא.) תנן פעמים צריכה להיות בודקת שחרית ובין השמשות ובשעה שהיא עוברת לשמש ביתה ואיתמר עלה בגמרא שם ובשעה שהיא עוברת לשמש ביתה א״ר יהודה אמר שמואל לא שנו אלא באשה עסוקה בטהרות אבל אינה עסוקה בטהרות לא בעיא בדיקה ומסיק דאפילו בשאין לה וסת קאמר דלא בעיא בדיקה כל שאינה עסוקה בטהרות וגרסינן תו בגמרא (יב.) א״ר זירא א״ר אבא בר ירמיה אמר שמואל אשה שאין לה וסת
אסורה לשמש ומסיק בגמרא דכל לבעלה לא בעיא בדיקה אע״פ שאין לה וסת והא דקאמר דאשה דאין לה וסת אסורה לשמש בעסוקה בטהרות דוקא היא ובתר הכי תניא אשה שאין לה וסת אסורה לשמש ויוציא ולא יחזיר עולמית דברי ר״מ ר״ח בן אנטיגנוס אומר משמשת בשני עדים הן הן תקוניה הן הן עיוותיה אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי חנינא בן אנטיגנוס. ובמאי אי בעסוקה בטהרות הא אמרה שמואל חדא זימנא ואי בשאינה עסוקה בטהרות הא אמר שמואל כל לבעלה לא בעיא בדיקה דא״ר זירא אמר רבי אבא בר ירמיה אמר שמואל אשה שאין לה וסת אסורה לשמש עד שתבדוק ואוקימנא לה בעסוקה בטהרות מאן דמתני הא לא מתני הא ופי׳ רש״י הא אמרה שמואל חדא זימנא כדמותיב ואזיל מדרבי אבא בר ירמיה מינה שמעינן דס״ל לשמואל דבעסוקה בטהרות בעיא בדיקה לבעלה ושאינה עסוקה לא בעיא בדיקה. מאן דמתני הא לא מתני הא לעולם בעסוקה בטהרות ודקשיא לך תרתי למה לי רב יהודה דמתני הא משמיה דשמואל לא מתני הא דרבי אבא ורבי אבא לא מתני הא דרב יהודה ואי קשיא לך הא רב יהודה נמי אמרה דאמר רב יהודה לעיל גבי מתני׳ דקתני בשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה ואמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא בעסוקה וכו׳ לאו פירכא היא דרב יהודה לא אשמעינן התם בעסוקה מידי דממתני׳ הוה שמעינן בין עסוקה בין אינה עסוקה ואתא רב יהודה למימר ואשמעינן משמיה דשמואל דשאינה עסוקה לא בעיא בדיקה והכא אשמעינן דהלכה כרבי חנינא וכאותה משנה דעסוקה בטהרות בעיא בדיקה והכא עיקר ואית דמפרשי כי האי לישנא והאמר שמואל חדא זימנא לעיל דאוקימנא למתני׳ דקתני משמשת בעדים בעסוקה בטהרות מאן דמתני הא וכו׳ לעולם בשאינה עסוקה ודקשיא לך דרבי אבא בר ירמיה אהא דרב יהודה לא תקשי אמוראי נינהו אליבא דשמואל וטועים בדבר דא״כ קשיא דרב יהודה אדרב יהודה הא איהו גופיה אמר דשאינה עסוקה לא בעיא בדיקה עכ״ל משמע מדבריו שהוא סובר שאינה צריכה בדיקה לבעלה כלל אפילו אין לה וסת וכ״כ הרשב״א והר״ן והגהות מיימוניות בפ״ד שזהו דעת רש״י ודלא כדכתב המרדכי במסכת שבועות דלפי דברי
רש״י ור״ת אשה שאין לה וסת צריכה בדיקה לבעלה וכמו שכתבנו לדעת רש״י כ״פ סמ״ג שאפילו אין לה וסת א״צ לבדוק עצמה לא שחרית ולא בין השמשות ולא בשעת תשמיש וכ״פ בסה״ת דאפילו לרבינו יעקב דמוקי לה פיסקא דרבי חנינא בן אנטיגנוס דמצריך בדיקה אף לבעלה הרי מתיר אידך רב יהודה אמר שמואל ואמוראי אחריני טובא ובשל סופרים הלך אחר המיקל וכן כתב הג״מ בפרק ד׳ והמרדכי בריש שבועות שדעת רשב״ם ור״י וס״ה והמצות דכל לבעלה לא בעיא בדיקה אפילו אין לה וסת בין קודם תשמיש בין לאחר תשמיש ולא שחרית ולא ערבית ואפי׳ אם רוצה להחמיר ע״ע לבדוק לפני תשמיש ולאחר תשמיש לא שבקינן לה דא״כ לבו נוקפו וכ״כ ברוקח וכתבו עוד הגהות שכתב רבינו שמחה דאחר תשמיש אינה רשאה אבל קודם תשמיש מצוה והר״ם היה מוחה באשתו שהיתה בודקת תמיד אחר תשמיש שלא היה לה לעשות עוד דאע״פ שאין לה וסת למה תחמיר בדבר שאסרו לה חכמים לעשות כלומר מדפשט רב יהודה לרבי זירא לא תבדוק דא״כ לבו נוקפו ופורש וכתבתיו בסימן קפ״ד:
וכתב הר״ן בפרק ב׳ דשבועות דלדעת רש״י אע״ג דרבי מאיר ורבי חנינא בן אנטיגנוס מיירי לבעלה קאמר שמואל דהלכה כר׳ חנינא בעסוקה בטהרות אבל בשאינה עסוקה אין הלכה כמותו ול״ת כיון דרבי מאיר ורבי חנינא ס״ל דאסורה לשמש בלא בדיקה היכי פסיק שמואל דלא כחד ואמר דלבעלה לא בעיא בדיקה איכא למימר דסמיך אמתני׳ דתנן בפרק כל היד
(נדה טו.) כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן ומשמע ליה סתמא אפי׳ אין לה וסת:
וכתב הרא״ש בספ״ק דנדה שר״ת פירש כפירוש השני שסתר רש״י ופסק הלכה כר׳ חנינא בן אנטיגנוס ולפי׳ זה אפי׳ בשאינה עסוקה בטהרות כל שאין לה וסת אסורה לשמש בלא עדים. ומה שהקשה רש״י לאותו פירוש דא״כ קשיא דרב יהודה אדרב יהודה כתב הג״מ בפ׳ ד׳ שקל לתרץ והר״ן תירץ בפרק ב׳ דשבועות דאמוראי נינהו ואליבא דרב יהודה וכתב רבינו ירוחם דלר״ח נמי מעוברת א״צ בדיקה אפילו הגיע וסתה וכתב הר״ן בפרק הנזכר שמדברי הרי״ף נראה שהוא סובר כדברי רש״י באשה שיש לה וסת דא״צ בדיקה. ודע שהרי״ף הביא ברייתא זו בס״פ אלמנה ניזונית וכתב בלשון הזה רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר משמשת בשני עדים והן תקוניה ועיוותיה שאם תשמשת פעם אחת ושנים ושלשה בעדים וימצא על עד שלה או שלו בכל פעם ופעם הרי הן עוותיה שהוחזקה נדה כל ימיה ותצא בלא כתובה ואם שמשה ב׳ עדים אחד לו ואחד לה שלש פעמים ולא נמצא דם באחד מהם הרי הן תקוניה והרי היא ככל הנשים אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי חנינא בן אנטיגנוס עכ״ל וכתב הר״ן בפרק ב׳ דשבועות שנראה שהוא ז״ל סובר דאע״ג דקי״ל דכל אשה שאין לה וסת לא בעיא בדיקה לבעלה היינו לאחר שתהא מוחזקת ג״פ שלא תהא רואה מחמת תשמיש אבל מתחלה חוששין לה וכן פירש הרשב״א בת״ה דברי הרי״ף:
והרא״ש הביא בספ״ק דנדה דברי הרי״ף וכתב עליהם השתא לדברי רב אלפס המשמשת בעדים דקאמר ר״ח היינו לאחר תשמיש אחד לו ואחד לה מאי קא פריך אי בעסוקה בטהרות הא אמרה שמואל חדא זימנא מה ענין הא דשמואל הכא שמואל קאי אבשעה שהיא עוברת לשמש ביתה וקאמר באשה עסוקה בטהרות דמגו דבעיא בדיקה לטהרות בעיא בדיקה לבעלה לפני תשמיש ור׳ חנינא איירי בבדיקה שלאחר תשמיש ועוד מאי פריך ואי בשאינה עסוקה בטהרות הא אמרינן כל לבעלה לא בעיא בדיקה הא ר׳ חנינא נמי מודה שא״צ בדיקה לבעלה תמיד אלא שלשה פעמים להתחזק שלא תראה מחמת תשמיש ושמואל הוא דקאמר דאין לה וסת לבעלה
[לא]
א בעיא בדיקה תמיד בשאינה עסוקה בטהרות אבל בעסוקה בטהרות בעיא בדיקה תמיד ואפשר דמודה דבעיא בדיקה ג׳ פעמים להתחזק ועוד תימה הוא מה מועיל אם שמשה ג׳ פעמים בלא דם להיותה ככל הנשים בשלמא אם מצאה דם ג׳ פעמים אחר תשמיש איכא למימר זו האשה הוחזקה להיות רואה ע״י אבר תשמיש ושוב אינה ראויה לשמש אבל הוחזקה לא מהניא להתירה דהא אשה שאין לה וסת שאסורה לשמש היינו משום דכיון דאין לה זמן קבוע לראייתה חיישינן שמא תפרוס נדה תחתיו ומה מועיל אם שמשה ג׳ פעמים בלא דם לעולם איכא למיחש עתה תראה כיון שאין לה וסת וע״ק דעיקר הבדיקה לא הזכירה רבי חנינא דר״מ אוסר אותה לשמש אפי׳ בבדיקה דילמא מקלקלא ליה ורבי חנינא לא חייש דילמא מקלקלא ליה ומ״מ בדיקה דלפני תשמיש שתדע שהיא טהורה הוא המתירה לשמש והיה לו להזכירה הילכך היה נראה לפרש משמשת בב׳ עדים אחד לפני תשמיש ואחד לאחר תשמיש הן עיוותיה אותו דלאחר תשמיש לידע עיוותיה דחייש ליה לר׳ מאיר שמא תפרוס נדה תחתיו ותיקוניה אותו שלפני תשמיש כי אותו העד מתקנה ומתירה לשמש דלא חיישינן להא דרבי מאיר וכן תעשה כל ימיה ובלבד שלא תתחזק לראות ג״פ זו אחר זו מחמת תשמיש דאז היא אסורה לבעל זה כדתניא בפרק בתרא
(נדה סה:) והא דנקט
עד שלאחר תשמיש תחלה לפי שהוא מורה על העיוות דחייש ר״מ כך היה נראה בעיני צורתא דשמעתתא וכדפירש״י דמוקי הלכתא בעסוקה בטהרות אלא שלא מלאני לבי להקל כי דברי ר״ח דברי קבלה הן עכ״ל והמרדכי בריש מסכת שבועות פירש כדברי הרא״ש דמשמשת בשני עדים היינו אחד לפני תשמיש ואחד לאחר תשמיש. ולענין מה שהקשה הרא״ש על דברי הרי״ף נ״ל דאיכא למימר שלא הוצרך להזכיר אלא שני עדים שלאחר תשמיש אבל בדיקה דקודם תשמיש לא איצטריכא ליה דפשיטא דכל שצריכה בדיקה בסוף צריכה בדיקה בתחלה ובזה בטלה הקושיא הראשונה וגם האחרונה מתיישבת בזה דאע״ג דרבי חנינא לאיפלוגי אדרבי מאיר אתא מ״מ לא הוצרך להזכיר בדיקה דלפני תשמיש כיון דמשמע מתוך דבריו ועוד דמשום דבעא למיתני הן תקוניה הן עיוותיה לא תנא בדיקה דלפני תשמיש דההיא לא מתקנה ולא מעוותה להתירה או לאסרה לבעלה עולמית ומה שהקשה דמאי פריך ואי בשאינה עוסקת בטהרות הא אמרינן כל לבעלה לא בעיא בדיקה הא ר׳ חנינא נמי מודה שא״צ לבעלה בדיקה תמיד אלא ג״פ י״ל מדאמרינן סתמא כל לבעלה לא בעיא בדיקה משמע דלא בעיא בדיקה כלל אפילו פעם אחת. ומה שהקשה דמה מועיל אם שמשה ג״פ בלא דם להיות ככל הנשים דהא אשה שאין לה וסת שאסורה לשמש היינו משום דכיון שאין לה זמן קבוע לראייתה חיישינן שמא תפרוס נדה תחתיו ומה מועיל אם שמשה ג׳ פעמים בלא דם לעולם איכא למיחש עתה תראה כיון שאין לה וסת נראה שהר״ן נזהר מקושיא זו שכתב בפ״ב דשבועות לדעת הרי״ף נראה שהרב ז״ל סובר דאף ע״ג דקי״ל דאשה שאין לה וסת לא בעיא בדיקה היינו לאחר שתהא מוחזקת שלשה פעמים שלא תהא רואה דם מחמת תשמיש אבל בתחלה חוששין לה שכיון שאין לה וסת נראה מענינה שראיותיה באות לה כפי המקרים שקורין לה בקפיצות או אכילות וכיוצא בהם ולפיכך יש לחוש לה שמא אף מחמת תשמיש תראה מש״ה בעיא בדיקה שלשה פעמים ואם מצאה טהורה יצאה מחשש זה ומשמשת בלא בדיקה אע״פ שאין לה וסת אין חוששין לה שמא תראה בשעת תשמיש דקי״ל דלבעלה א״צ בדיקה כל שיצאתה מחשש רואה מחמת תשמיש שיש לחוש לכך באשה שאין לה וסת מן הטעם שכתבתי עד שתבדוק שלשה פעמים ועשאה הרב כההיא דתניא בפרק תינוקות הרואה דם מחמת תשמיש משמשת פעם ראשונה ושנייה ושלישית והביאה הרב בסמוך עכ״ל והראב״ד ז״ל כתב בספר בעלי הנפש על דברי הרי״ף נראה מדברי הרב שאינה צריכה בדיקה אלא לאחר תשמיש ואף ע״פ שאין לה וסת כי ב׳ עדים הללו לאחר
תשמיש ועוד נראה מדברי הרב שאם בדקה עצמה ג״פ ולא ראתה שאינה צריכה בדיקה עוד לא לפני תשמיש ולא לאחר תשמיש ואע״פ שאין לה וסת וא״ת הלא דברי רבי חנינא בן אנטיגנוס לפני תשמיש ולאחר תשמיש קאמר לפי הסוגיא בודאי כן הוא ובאשה שעסוקה בטהרות מיירי כדאיתא בשמעתא מיהו עכשיו אין לנו טהרות והרב לא פי׳ הענין ע״פ הסוגיא אלא ע״פ צורך הנוהג עכשיו וסמך את הענין על הדומה ודבריו נכונים הם וצדיקים ילכו בם עכ״ל:
והרשב״א בת״ה תמה על פי׳ ר״ח דא״כ קשיא דרב יהודה אמר שמואל אדרב יהודה אמר שמואל ועוד דהא אמרי׳ בספ״ק דנדה
(שם) בעא מיניה ר׳ זירא מרב יהודה אשה מהו שתבדוק עצמה לבעלה א״ל לא תבדוק ותבדוק ומה בכך א״כ לבו נוקפו ופורש ורבי זירא לאו לכולי עלמא בעי דאיהו גופיה אמרה משמיה דרבי אבא בר ירמיה משמיה דשמואל אלא מדת חסידות לבעל נפש קאמר וכדאהדר ליה ותבדוק ומה בכך ואתיא כאידך דידיה דאמר בפ׳ כל היד
(נדה טז:) מדברי כולם נלמוד בעל נפש לא יבעול וישנה ואהדר ליה רב יהודה דאסור לעשות כך דא״כ לבו נוקפו ופורש ונמצא בטל מפריה ורביה ואף בשאין לה וסת קאמר דאל״כ הו״ל למימר בהדיא אם יש לה וסת לא תבדוק דהא איהו סתמא בעי ליה ועוד ראיה מדתנן בפ׳ כל היד כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהם וכיון דקתני כל אלמא אפי׳ בשאין לה וסת קאמר ועוד נ״ל ראיה גמורה מדאמרינן בפ׳ כל היד גבי מתני׳ דכל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן אמר רב הונא ל״ש אלא שאין לה וסת כלל וכו׳ ועוד מדאמרינן בסוף פ״ק שיילינהו לאינשי ביתיה דרב פפא ורב הונא בריה דר׳ יהושע כי אתו רבנן מבי רב אי מצרכי להו בדיקה ואמרו ליה לא ובודאי משמע דכל זמן קאמר ואפילו אין לה וסת קבוע מכל הני משמע דליתא לדרבי חנינא בן אנטיגנוס ומיהו הרי״ף פסק כמותו ונראה מדבריו שהוא מפרש מאן דמתני הא לא מתני הא כפר״ח ומ״מ נראה שגם הוא ז״ל מודה שא״צ בדיקה לבעלה והא דר׳ חנינא דאמר משמשת בב׳ עדים לא לעולם קאמר אלא ג״פ הראשונים לידע אם תראה דם בשעת תשמיש ואם אינה רואה באותן ג״פ הראשונים הרי היא מותרת לעולם בלא בדיקה וכל הנך דלעיל לאחר שהוחזקה שאינה רואה בשעת תשמיש והא דתנן
(נדה יג.) כל היד המרבה לבדוק בנשים משובחת מסתבר ליה דדוקא בשאינה עוברת לשמש ביתה דכיון דליכא בעל ליכא למיחש לשמא לבו נוקפו ופורש ע״כ ובת״ה הקצר פסק כדברי הרי״ף ז״ל וז״ל כל הנשים אם יש להן וסת קבוע מותרות לבעליהן בלא בדיקה וא״צ בדיקה לא לפני תשמיש ולא לאחר תשמיש ולא עוד אלא שאין ראוי שתבדוק בשעה שהיא רוצה לשמש את ביתה כדי שלא יהא לב הבעל נוקף ופורש ונמצא בטל מפריה ורביה ואשה שאין לה וסת פעם ראשונה ושנייה וג׳ משמשת בעדים ובודקת לאחר תשמיש אם לא ראתה בג״פ הראשונים הרי זו בחזקת טהורה ואינה צריכה לשמש עוד בעדים וכ״כ ה״ה בפ״ד בשם הרמב״ן וכבר כתבתי שהרשב״א והר״ן כתבו שזהו דעת הרי״ף ז״ל באשה שאין לה וסת ושלא כדברי המרדכי שכתב שנראה דדעת האלפס דאשה שאין לה וסת צריכה בדיקה לבעלה ולא חילק בין ג״פ הראשונים לשאר פעמים ולענין אשה שיש לה וסת כבר כתבתי שכתב הר״ן בפ״ב דשבועות שמדברי הרי״ף נראה שהוא סובר שא״צ בדיקה כלל וכהסכמת הפוסקים חוץ מהרמב״ם שמצריכה בדיקה אחר תשמיש.
וכתב ה״ה בפ״ד בשם הראב״ד והרמב״ן והרשב״א ז״ל נשים שיש להם וסת משמשות שלא בשעת וסתן וא״צ בדיקה ובועל ושונה כמה פעמים ואינן צריכות לבדוק לא לפני תשמיש ולא לאחריו ולא בין תשמיש לתשמיש ולא הוזכרה בהם בדיקת עדים בתלמוד אלא בעסוקה בטהרות עכ״ל וטעמם מדתנן בפ׳ כל היד ב״ש אומרים צריכה ב׳ עדים על כל תשמיש ותשמיש או תשמש לאור הנר וב״ה אומרים דיה בב׳ עדים כל הלילה ובגמרא א״ר זירא מדברי כולם נלמוד בעל נפש לא יבעול וישנה ופירש״י בלא בדיקה בינתיים דאפי׳ ב״ה מצריכי בדיקה לסוף תשמיש אלמא חיישינן שמא ראתה דם מחמת תשמיש אלמא מי שהוא ירא ופורש מספק איסור לא יבעול וישנה רבא אמר בועל ושונה כי תניא ההיא לטהרות ופסקו ההלכה כרבא דבתרא הוא ונראה דלפי דבריהם ז״ל הא דאיתא בגמרא התם א״ר אבא א״ר חייא בר אשי אמר רב בדקה בעד ואבד אסורה לשמש עד שתבדוק פי׳ בדקה בלילה בעד ואבד מתקיף לה רבי אילא אילו איתא מי לא משמשת ואף ע״ג דלא ידעה השתא נמי תשמש אמר לו זו מוכיחה קיים וזו אין מוכיחה קיים לענין טהרות דוקא איירי אבל כל לבעלה לא בעיא בדיקה כלל וכן פירשה רש״י לענין טהרות וכן בכל דוכתי דמדכר במשנה בדיקה לענין טהרות הוא דאם אינה עסוקה בטהרות לא בעיא בדיקה כלל לבעלה לא לפני תשמיש ולא לאחריו כל שיש לה וסת ונראה דאפי׳ אין לה וסת נמי כל שבדקה ג״פ הראשונים ולא מצאה דם כיון שהוחזקה שלא לראות בשעת תשמיש לא בעיא בדיקה כלל לבעלה לדעתם ז״ל שאחר שהוחזקה בג״פ הראשונים שאינה רואה בשעת תשמיש אין הפרש בין אשה שאין לה וסת לאשה שיש לה וסת:
והרמב״ם ז״ל כתב בפ״ד דאשה שאין לה וסת אסורה לשמש עד שתבדוק לפיכך היא משמשת בשני עדים א׳ לפני התשמיש וא׳ לאחר התשמיש ומבואר שם בדבריו שאחר תשמיש מקנח האיש בעד שלו והאשה בעד שלה ורואין בהם שמא ראתה דם בשעת תשמיש וכתב הר״ן בפ״ב דשבועות שנראה שהוא מפרש הא דאמרינן מאן דמתני הא לא מתני הא לעולם בשאינה עסוקה בטהרות ואפ״ה כשאין לה וסת צריכה בדיקה ואמוראי נינהו ואליבא דשמואל ואף ע״ג דרב יהודה גופיה אמרה לעיל דא״צ אמוראי נינהו ואליבא דרב יהודה ופסק ז״ל כמאן דמתני דשמואל אמר הלכה כרבי חנינא בן אנטיגנוס ובודאי דפשטא דברייתא מוכח דלבעל עסקינן ולא משום טהרות כדאמר ר״מ יוציא ור׳ חנינא בן אנטיגנוס נמי עליה קאי ואפילו באשה שיש לה וסת החמיר ז״ל שכ״כ שם אבל אשה שיש לה וסת אינה צריכה עד לפני תשמיש אלא משום צניעות בלבד אבל אחר תשמיש הכל צריכים ב׳ עדים אחד לו ואחד לה ואף מעוברת ומניקה וזקנה וקטנה ע״כ לפי שהוא ז״ל מפרש זו ששנינו בפרק כל היד דרך בנות ישראל משמשות בב׳ עדים א׳ לו ואחד לה והצנועות מתקנות להם שלישי להתקין את הבית בשאינה עסוקה בטהרות שאפילו משום בעלה לבד צריכה לשמש בב׳ עדים לאחר תשמיש והצנועות בודקות אפילו לפני תשמיש לבעליהן וכי אמרינן בפ״ק דנדה דמגו דבעיא בדיקה לטהרות בעיא בדיקה לבעלה דאלמא מדין בעלה אינה צריכה היינו לומר דכשאינה עסוקה בטהרות אינה צריכה בדיקה לפני תשמיש מן הדין אלא משום צניעות בלבד והראב״ד השיג עליו כמה יגיעות יגע חנם שאף רב יהודה שהיה צדיק כמותו מנע את רבי זירא שלא לבדוק אחר תשמיש שלא יהא לבו נוקפו ופורש שלא אמרו בדיקות הללו אלא באשה עסוקה בטהרות עד כאן וכבר כתבתי בחידושי דהא דרב יהודה לא קשיא עליה עכ״ל הר״ן ז״ל וה״ה כתב בפרק ד׳ בשם הרמב״ן ז״ל יישוב הא דרב יהודה לדעת הרמב״ם דאיכא לפרושי שהוא דוקא בבודקת תוך הזמן הנזכר בפ״ה מה׳ שגגות שהם חייבים בקרבן אבל אחר מכאן לא אמרו ע״כ וכתב עוד ה״ה שהרמב״ם סובר שמה ששנינו בפ״ק דנדה גבי מעוברת ומניקה וזקנה אע״פ שאמרנו דיין שעתן צריכה להיות בודקת שחרית ובין השמשות ובשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה ואיתמר עלה לא שנו אלא באשה עסוקה בטהרות אבל אינה עסוקה בטהרות לא בעיא בדיקה בעד שלפני תשמיש דוקא מיירי אבל עדים דלאחר תשמיש לעולם היא צריכה בדיקה עכ״ל:
נמצינו למדים דאשה שיש לה וסת קבוע אינם צריכה בדיקה כלל לא לפני תשמיש ולא לאחר תשמיש ואדרבה אסורה לבדוק בפני בעלה בשעת תשמיש כדי שלא יהא לבו נוקפו ופורש זהו דעת כל הפוסקים חוץ מהרמב״ם ז״ל שמצריכה לבדוק אחר תשמיש היא בעד א׳ והוא בעד אחר ולראות בהם שמא ראתה דם בשעת תשמיש והצנועות בודקות עצמן אף קודם תשמיש:
ואם אין לה וסת קבוע לדעת כל הפוסקים חוץ מהרמב״ם ז״ל והרא״ש ז״ל אינה צריכה בדיקה כלל כשם שאינה צריכה אותה שיש לה וסת אלא שלדעת הרי״ף והרמב״ם והרשב״א ז״ל ג״פ הראשונים צריכה לבדוק אחר תשמיש הוא בעד שלו והיא בעד שלה לראות אם ראתה דם מחמת תשמיש ונ״ל לדעתם שבאותם ג״פ צריכות לבדוק עצמה קודם תשמיש ג״כ ומ״מ כל שהוחזקה באותן ג״פ שאינה רואה דם מחמת תשמיש שוב אינה צריכה בדיקה כלל לא לפני תשמיש ולא לאחר תשמיש כדין אשה שיש לה וסת והרמב״ם והרא״ש ז״ל סוברים דכל זמן שאין לה וסת צריכה בדיקה לעולם קודם תשמיש ואחר תשמיש אלא שהרמב״ם ז״ל מצריך גם לבעל בדיקה אחר תשמיש והרא״ש אינו מצריך:
כתוב בת״ה דאשה שרגילה לראות בענין זה שלעולם לא תראה בפחות מי״ד ימים אחר טבילתה אבל לאחר י״ד ימים אין לה קבע לפעמים בט״ו או בי״ו או בי״ז ולפעמים בכ״א בכ״ג בכ״ד לאחר טבילה אין לה קבע יראה דאינה צריכה בדיקה כלל לכל אשר תשמש קודם י״ד יום לטבילתה ואפי׳ לפר״ח ור״ת דפסקו דאין לה וסת בעי׳ בדיקה לבעל הך האשה לאו אין לה וסת מקרי קודם הי״ד יום ע״כ:
כתב הרמב״ם ז״ל בפ״ד שיש להאיש להניח אשתו שתבדוק בעד שלו מתוך שנאמנת על שלה נאמנת על שלו:
וכתב עוד המשמש מטתו פעמים רבות אינם צריכים לבדוק העדים שלהם על כל ביאה וביאה אלא מקנח הוא בעד שלו והיא בעד שלה אחר כל ביאה וביאה ולמחר יבדקו העדים נמצא הדם על עד שלה או על עד שלו הרי זו טמאה וטעמו מדתנן בפרק כל היד ב״ש אומרים צריכה שני עדים על כל תשמיש ותשמיש וב״ה אומרים דיה שני עדים כל הלילה ולטעמיה אזיל שסובר שכל הדברים שנאמרו בענין זה לא לטהרות דוקא הן אלא אף בשאינה עסוקה בטהרות ולבעלה איירי הלכך פסק כרבי זירא דאמר מדברי כולם נלמוד בעל נפש לא יבעול וישנה כלו׳ בלא בדיקה ודלא כרבא דפליג אדרבי זירא ואמר כי תניא ההיא לטהרות ונראה שסובר ז״ל דבעל נפש דא״ר זירא לא ממדת חסידות קאמר אלא שורת הדין ודעת הרמב״ן והרשב״א ז״ל בזה נתבאר לעיל:
וכתב עוד שמשה מטתה וקנחה עצמה ואבד העד הרי זו לא תשמש פעם שנייה עד שתבדוק בעד אחר תחלה שמא דם היה על העד שאבד והיינו מדאיתא בפרק כל היד בדקה בעד ואבד אסורה לשמש עד שתבדוק וסובר שאפילו בשאינה עסוקה בטהרות מיירי ושלא כדברי רש״י והפוסקים שפירשוה בעסוקה בטהרות דוקא וכתב עוד בגדים אלו שמקנחים בהם צריכים שיהיו של פשתן שחקים ולבנים והם הנקראים עדים בענין זה והוא מפורש בפ׳ כל היד אלא ששם מוסיף פקולין וצמר נקי ורך דמעלי לבדיקה ורבי׳ כתבו בסי׳ קצ״ו ושם יתבאר בס״ד: