(ז) [סעיף ב׳] המשכים להתחנן לפני בוראו וכו׳. בזוהר פ׳ ויגש דר״ז ע״א ספרו בשבח המגיע למי שהוא ער ברגע חצות בכיוון וז״ל ס׳ נהר שלום דפ״ו ע״ב ומיד אחר שש שעות מי״ב שעות של הלילה שהוא מחצות היום כשהחמה בראש כל אדם שאז הוא חצות היום ודאי בכ״מ בג״ע ובכל האקלימים כנודע כי בג״ע היום והלילה שוים בקיץ ובחורף ומשהתחילו לנטות צללי ערב עד תשלום י״ב שעות אז הוא ודאי חצות הלילה ממש כי בחורף הלילה לווה שעות מתחילת היום ומסופו כמו שתי שלישי התוספת בקירוב מתחילת היום ושליש התוספת בקירוב מסוף היום וכמו כן בקיץ היום לווה מהלילה שעות שליש התוספת בקירוב מתחילת הלילה ושני שלישים בקירוב מסוף הלילה וכנז׳ בזוהר ויקהל דקצ״ה ע״ב כי אינון שעתי דמתוספן בחורף בלילה דיממא אינון ולא אתחשבו מלילה בר תריסר דאינון דילה וכמו כן אינון שעתי דמתוספן בקיץ ביממא דלילה אינון ולא אתחשיבו בר תריסר דאינון דיליה וכן היה זמן קרבן התמיד של בין הערבים מכי ינטו צללי ערב בין בחורף בין בקיץ הרי לנו מעשה גדול דזמן קרבן התמיד כנז׳ ואע״פ שבקיץ משינטו צללי ערב עד שקיעת החמה יש יותר משש שעות אותו זמן העודף על הו׳ שעות הוא מתחלת הלילה הבאה וכן בחורף להיפוך באופן שאחר ו׳ שעות מי״ב שעות של הלילה כנז׳ אז הוא חצות הלילה ממש, ותיכף ומיד יתגבר כארי לקום משנתו ויזהר מאד שנא יעבור חצות והוא ישן כי אם יעבור חצות והוא ישן אז הוא טעים טעמא דמותא ומתדבק ומתקשר ברזא דמותא ושליט עליה סטרא דרוח מסאבא כי הוא יורד בחצי הרע דקליפת נוגה כי השינה בחצות הא׳ של הלילה הוא בבחי׳ חצי העליון דטוב דקלי׳ נוגה והוא כי בחי׳ כו׳ שעות כא׳ של הלילה נקראין שתין נשמי כמבואר בדברי כרב ז״ל וכמ״ש בע״ה בכוונת השינה והישן באותן הו׳ שעות הא׳ אותה השינה הן מעט הן הרבה נק׳ שתין נשמי חסר חד ולא טעים טעמא דמותא והוא חי כנז׳ בזוהר פ׳ ויגש דר״ז ע״א ואפילו ישן אחר חצות אחר שיאמר הברכות והתיקון חצות אין בכך כלום ולא שליט עליה עוד רוח מסאבא ולא טעים עוד טעמא דמותא אחר שנתעורר בחצות והמשיך המוחין לז״א ע״י הברכות כי סכנת האחיזה והשליטה הנז׳ של הקלי׳ הוא על מי שהיה ישן מקודם חצות ועבר עליו חצות ולא נתעורר אז שולטין עליו הקלי׳ כנז׳ אבל הישן אחר חצות אין להם שליטה עוד עליו ודלא כס׳ מק״מ שכתב משם הרמ״ז ע״ה על מאמר הזוהר הנ״ז יעו״ש כי גרסת הזוהר שלהם היה בלא הגהת דרך אמת וז״ל הזוהר כי אתפליג ליליא וקדושא עילאה איתער ובר נש נאים בערסיה ולא איתער וכו׳ ע״ש. והאר״י ז״ל הגיה ובר נש דנאים בערסיה במקום מלת נאים כתב דנאים ר״ל שכבר היה ישן ולא אתער וגם ממה שאמר ולא אתער משמע שכבר היה ישן ולא אתער. ושינת אחר חצות כבר כתבה הרב ז״ל בפי׳ [בשער הכוונות בדרושי הלילה דרוש ד׳] שאם אינו יכול לעמוד כל חצות עד הבוקר שיכול לישן אח״כ באופן שצריך זריזות וזהירות מאד לשמור נפשו שברגע חצות ימצא ניעור בפרט אם שורש נשמתו הוא מזווג יעקב ולאה הנעשה אחר חצות לילה עכ״ל. והביאו ש״צ דף י״ז. וכ״כ ברכ״י אות ה׳ בשם שב יעקב א״ח סי׳ א׳ די״ב שעות אחר חצות היום הוא חצות לילה בשמים ובג״ע הארץ. וכ״כ עיקרי הד״ט סי׳ א׳ או׳ ב׳ וכ״כ בי״ע אות ב׳ ר״ז או׳ ח׳ שע״ת אות ו׳ וכתב וכן נראה עיקר וכ״כ בכף החיים למהרח״פ סי׳ ג׳ או׳ ל״ג דסברא זו היא מוסכמת מש״ס ופו׳ ומקובלים כמ״ש בספרו לב חיים ח״א סי׳ ו׳ ורו״ח סי׳ א׳ או׳ כ׳ יעו״ש. וכ״כ הרה״ג בן איש חי פ׳ וישלח אות ד׳:
(ח) ואף מי שלא נתעורר בנקודות חצות אלא אחר שעה או ב׳ צריך לקום באותה שעה ולא יאמר כיוון שלא נתעורר בנקו׳ חצות ישאר ישן אלא כל מה שמקדים בקימה מן השינה עדיף טפי לטעם הנז׳ כדי שלא יתאחזו בו החיצונים ויטעום טעם מיתה זמן ארוך ואם גם זאת אינו יכול לעשות לפחות ישתדל לקום קודם עלות השחר כדי שיכול לומר תיקון חצות ולחבר לילה ויום בתורה כמבואר לקמן:
(ט) בליל שבת מי שאינו ניעור בנקודת חצות ועבר עליו חצות בשינה יש להסתפק אם מתלבשים בו החיצונים וטועם טעם מיתה או כיון שלא יש להם אחיזה לחיצונים בשבת כמבואר בשער הכוו׳ בדרושי שבת ובשער המצות פ׳ בשלח ופ׳ בהר סיני וכ״כ אמל״י במערכת התיו או׳ ע״ד וז״ל נמצא דקלי׳ נוגה בשבת הטוב שבה הכלים שבה עולים למעלה וכו׳ עי״ש א״כ גם אדם התחתון אין מתלבשים בו. אח״כ ראיתי בס׳ ש״ש ח״ג בדרוש א׳ משנוי התפילות או׳ ח׳ דכתב דאין צורך לקום בליל ש״ק בחצות לילה דלילה כהיום יאירו ואין פחד מהחצונים יעו״ש וכ״כ בספרו ש״ש ח״ד הנקרא פתח עינים בדרוש תיקון חצות. ומ״מ גם בלילי שבת ויו״ט ישתדל לקום בחצות כדי שלא יבטל הרגלו וגם מטעם שכתבנו בסי׳ רל״ח או׳ ג׳ יעו״ש.
(י) הקם בחצות לילה וקרא תיקון חצות ולא היה יכול לעמוד עד אור הבקר יוכל לישן אח״כ רק ישתדל לקום אחר שינתו מעט קודם עמוד השחר לעסוק בתורה כדי לחבר הלילה עם היום בעסק התורה וז״ל שער הכוונ׳ בדרושי הלילה דרוש ד׳ ודע כי שעיקר הוא שצריך להשתדל בכל כוחו לעסוק בתורה כל חצות לילה עד שיעלה עמה״ש וילך להתפלל ולא יפסיק בשינה כלל ודבר זה אין למעלה ממנו אבל אם אין באדם יכולת להיותו ניעור כל חצות האחרונה של הלילה אז יקום ממש בחצות ויבכה על החורבן כמו חצי שעה כנ״ל ואח״כ תעסוק בתורה שעה אחרת וכו׳ ואח״כ תחזור לישן ובלבד שתחזור ותקום כמו חצי שעה קודם עה״ש ותחזור לעסוק בתורה באופן שקודם שיעלה עה״ש תהיה מתקשר עם השכינה וכו׳ וזה סוד אעירה שחר אני מעורר השחר כי העיקר הוא שיהא ניעור בעת עה״ש עכ״ל:
(יא) בעשי״ת בחול אין אומרים תקון רחל וכן בכל ימי העומר. אמל״י בקו׳ שפת אמת אות ג׳ וכתב הרה״ג בן א״ח שם אות ה׳ דמנהג החסידים בעה״ק ת״ו דא״א תי׳ רחל אחר המולד קודם ר״ח ואע״פ שמתוודים בו ביום וכן עשה מנהג בגדאד יע״א וכ׳ עוד שם בשם כף החיים סי׳ ג׳ אות ל״ה דא״א תיקון רחל בבית האבל ולא בבית החתן ובתשובתו רב פעלים העלה דגם היחיד בינו לבין עצמו לא יאמר תי׳ רחל בבית החתן מיהו בליל המילה היחיד יאמר בצנעה ובלחש אבל אבי הבן עצמו לא יאמר דיו״ט שלו הוא:
(יב) בשנת השמטה א״א תיקון רחל בא״י אבל בחוצה לארץ אומרים. אמל״י שם אות ב׳ וכ״כ כף החיים שם או׳ ל״ו בשם כמה פו׳ יעו״ש. וכ״כ בספרו רו״ח או׳ כ״ד. ועיין בשער המצוות פ׳ בהר סיני ובת׳ רב פעלים ח״א בק״ו סוד ישרים סי׳ י״ד:
(יג) תיקון לאה א״א בליל שבת ור״ה וכפור ופסח ושבועות וסוכות וש״ע וכן א״א בחו״ה של פסח אבל בחו״ה של סוכות אומרים תיקון לאה. אמל״י שם באות ג׳ בן א״ח שם אות ז׳:
(יד) בליל ט״ב א״א תי׳ לאה אבל תיקון רחל אומרים. ברכ״י סי׳ תקנ״ב אות י״א, בן א״ח פ׳ דברים אות כ״ה:
(טו) אין הנשים אומרים תיקון חצות גם לא יאמרו התנ״ך בליל חג השבועות וכן שאר הלמוד של ליל חג השבועות אבל לימוד של משנה תורה ותהילים בליל הו״ר מנהגם ללמוד. בן א״ח שם או׳ ו׳ ובספרו רב פעלים שם סי׳ ט׳ מיהו מדברי שער הכוו׳ דף נ״ד ע״א משמע דגם הנשים חייבות בת״ח והוא שכתב שם וז״ל והיכן מקומה עתה בלילה כי ירדה אל הבריאה שם היא צועקת ושואלת לשי״ת על חורבן בית מקדשא וכמש״ה קול ברמה נשמע וכו׳ רחל מבכה וכו׳ וכ״כ שם בסוף ע״ב וכמו שהקב״ה יושב ושואג וכו׳ כמו כן נוקבה בוכה וצועקת וכו׳ וכ״כ שם בע״ג יעו״ש וגם תיקון לאה נראה משם דיכולה לומר שכתב וגם היא נותנת זמירות והודאות אליו וכו׳ יעו״ש ותי׳ לאה אינו אלא מזמורים כנודע. ומ״ש שם ברב פעלים הטעם משום דאין או׳ מקרא בלילה י״ל דבר הצורך שאני דהא גם אנשים ע״פ דברי האר״י ז״ל אין או׳ מקרא בלילה ואפ״ה או׳ ת״ח. ומ״ש עו״ש שלא נמצא ולא נשמע שהנשים יאמרו ת״ח י״ל מפני שבנערותן עסוקים בגידול בנים וכו׳ וכיון דדש דש ועוד דהא כמה וכמה אנשים יש ג״כ דאין או׳ ת״ח אלא רק היראים וע״כ גם הנשים לא נהגו אבל מי שיש לה יר״ש ורוצה לקיים אמירת ת״ח תע״ב. ועיין עוד לקמן סי׳ תצ״ד או׳ ח׳ ודוק:
(טז) אם אין שהות קודם עלות השחר לומר תיקון חצות וגם לעסוק בתורה תיקון חצות עדיף טפי שער הכוו׳ שם וכן בחודש אלול שאומרים סליחות ואין פנאי לומר תיקון חצות וסליחות וצריך לבטל אחד מהם טוב שיאמר תיקון חצות והוא עיקר גדול יותר ויותר מהסליחות ברכ״י סי׳ תקפ״א אות ג׳ כף החיים שם או׳ ל״ג רו״ח או׳ כ״ב בן א״ח פ׳ וישלח אות ז׳:
(יז) אחר שעלה עמוד השחר לא יאמרו תיקון חצות בין תיקון רחל בין תיקון לאה בן א״ח שם אות ח׳ ועי״ש שכתב דמ״ש בל״ח ח״א סי׳ ו׳ דגם אחר ע״ה כיון שלא הגיע זמן ציצית יכולין לומר ת״ח אין לסמוך ע״ז יעו״ש.
(יח) בעת שיאמר ת״ח ישנה מקומו מתחילת תי׳ רחל עד אחר שיגמור תיקון לאה בין שהוא אומר בביתו בין שהוא אומר בבהכ״נ וקודם שיאמר פתיחת אליהו ז״ל אז ישב במקומו העיקרי שרוצה ללמוד שם מיהו בזמן שא״א תי׳ רחל אלא רק תיקון לאה בלבד א״צ לשנות מקומו ואותם הנוהגין ליתן אפר במקום הנחת תפילין כשאומרים תי׳ רחל כמ״ש רבינו האר״י ז״ל מנהגם להניחו עד גמר תי׳ לאה והכי מסתברא, בן א״ח שם אות ח׳:
(יט) זה סדר אמירת ת״ח ע״פ דברי רבינו האר״י ז״ל בשער הכוו׳ בדרושי הלילה דרוש ת״ח דרוש א׳ בתחלת תי׳ רחל צריך שתלך ותשב אצל הפתח סמוך למזוזה ותסיר המנעלים ותשב יחף ותעטוף ראשך כאבל ותרבה בבכיה כפי כוחך (ועיין בזוה״ק פ׳ בשלח נ״ה ע״ב שכתב דכל ב״נ דבכי וארים קליה על חרבן ביתיה דקב״ה זכיה למה דכתיב לבתר יחדו ירננו וזכי למחמי ליה בישובא בחדוותא עכ״ל) ותקח אפר מקלה ותשים על מצתך במקום הנחת תפילין גם תכוף ראשך ותחבק פניך בקרקע ממש ותכוין בזה על שריפת התורה שנעשית אפר וגם תכוין איך מיום שנחרב ביה״מ ונשרפה התורה נמסרו סודותיה ורזיה לחיצונים וזה נקרא גלות התורה בעה״ר:
יט) ותאמר תחלה על נהרות בבל וכו׳ ותכון לבכות על חורבן הבית ואח״כ מזמור לאסף אלהים באו גוים וכו׳ ותכוין לבכות על הריגת הצדיקים ואח״כ תאמר פסוקים אלו זכור כ׳ מה היה לנו וכו׳ עד סיום מגי׳ איכה ותכפול בסוף פ׳ השיבנו וכו׳ ואח״כ תאמר פסו׳ ישעיה סי׳ ס״ג והם הבט משמים וראה וכו׳ כי אתה אבינו וכו׳ למה תתענו וכו׳ למצער ירשו וכו׳ ואח״כ פסו׳ שבסי׳ ס״ד והם ועתה ה׳ אבינו וכו׳ אל תקצוף וכו׳ ערי קדשיך וכו׳ העל אלה וכו׳ ואח״כ תאמר פסו׳ דנחמה שבסי׳ ס״ב והם על חמותיך ירושלים וכו׳ ואל תתנו דמי לו וכו׳ נשבע ה׳ בימנו וכו׳ כי מאספיו יאכלהו וכו׳ ואח״כ תאמר ג׳ פסו׳ אלו וגם אתה תקום תרחם ציון וכו׳ כי רצו עבדיך וכו׳ בונה ירושלים וכו׳ והרי נשלם ענין תי׳ רחל:
יט) ואח״כ תתחיל בתי׳ לאה ותאמר מזמור כאיל תערוג וכו׳ ומזמור שאחריו שפטני וכו׳ יענך וכו׳ לה׳ הארץ ומלואה וכו׳ אלהים יחננו ויברכנו וכו׳ הללויה אודה וכו׳ ובליל ר״ח סימנם כלא״ה שהם כאיל תערוג לה׳ הארץ אלהים יחננו הללויה אודה והענין הוא כי אם הם לילי ר״ח או ימים שאין בהם נפ״א אין לבכות ולהתאבל על החורבן וגם א״ל כל המזמרים והפכו׳ אלא יתחיל ויאמר מזמורים אלו שסי׳ כלא״ה בלבד ואח״כ יעסוק בתורה:
יט) גם צריך שתדע שאחר שכבר גמרת כל המזמור של הללויה וכו׳ צריך שתבכה בכל לילה על עונותיך ותבקש מחילה מלפניו יתברך ולכן אחר שתאמר מזמור הללויה וכו׳ תאמר מז׳ של בבוא אליו וכו׳ כולו בבכיה ותחינה ובקשה ואח״כ תאמר עד אנה בכיה בציון ומספד בירושלים תקום תרחם ציון ותבנה חומות ירושלים אח״כ תקום ממקומך ותלך למקום אחר לעסוק בתורה עד עה״ש כנז״ל:
יט) וכתב הרה״ג בן א״ח שם אות ט׳ שקודם שיאמר תי׳ רחל יפרוש מטפחת או בגד אחד קל על הקרקע כדי שיעור מושבו דאין לישב על הקרקע ממש וטוב שיהיה הפתח של החדר שהוא קורא בו פתוח אם אין שם קרירות:
יט) אחר תי׳ לאה הנז׳ מנהגינו לומר מז׳ בשוב ה׳ את שיבת ציון ובקשת מלך רחמן רחם עלינו וכו׳ ואע״ג שלא נזכרו בדברי רבינו האר״י ז״ל אין חשש לאומרם בסוף תי׳ לאה המסודר מהאר״י ז״ל וכתב בן א״ח שם דכן מנהג החסידים בעה״ק תוב״ב לאומרם כדי לפסוק בנחמה:
יט) ואחר המזמורים של תי׳ לאה מנהגינו לומר פתיחת אליהו הנביא ז״ל בשביל שצריך לסמוך עסק תורה בתי׳ לאה וכתב הרב בן א״ח שם שמצא כתוב לאחר פתיחת אליהו ז״ל יאמרו מאמר רשב״י הכתוב בזוה״ק פ׳ נח דף ס״ה ופקודי דף רס״ה אר״ש ארימית ידי בצלותין לעילא דכד רעותא עלאה לעילא וכו׳ עד זכאה חולקיהון דצדיקייא בעלמא דין ובעלמא דאתי עכ״ל:
יט) ושיעור משניות קודם לכל דבר ועי״ז זוכה לנשמה כי משנה אותיות נשמה ואם זכה לחכמת אמת עת ההיא מסוגלת מאד באה״ט סק״ו בשם האר״י ז״ל ואם לאו ילמוד זוהר או אדרא ועיין שער רוה״ק דרוש ג׳ דף ט׳ ד״ה גם אמר הר״א הלוי וכו׳:
(כ) בימים שא״א בהם ודוי אומרים מזמור בבוא אליו נתן הנביא אבל א״א פסוק עד אנה בכיה בציון וכו׳ וכן בשנת השמטה בא״י תוב״ב דא״א תי׳ רחל א״א פסוק הנז׳ בן א״ח שם:
(כא) בעי״ת וכן בימי העומר בימים שיש בהם תחנה אע״פ שא״א בהם תי׳ רחל אומרים בתי׳ לאה מזמור יענך דאין זה נוגע לתי׳ רחל רק פסוק עד אנה בכיה בציון א״א אותו. רב פעלים שם סי׳ י״ד:
(כב) בימי העומר כשאומר בתי׳ לאה מזמור למנצח בנגינות יכוין בתיבה ובאות השייך לאותו הלילה. שער הכוו׳ שם ועיין לקמן סי׳ תפ״ט או׳ ח׳:
(כג) המנהג לומר ודוי קודם תיקון חצות כמ״ש החיד״א בקשר גודל לסי׳ א׳ אות ח׳ וכתב בן א״ח שם אות י׳ שבחודש אלול ועי״ת שאומרים בהם סליחות ואומרים ודוי בתוך הסליחות לא יאמרו ודוי קודם תי׳ חצות עכ״ל ונראה דה״ד לאומרים תיקון חצות סמוך לסליחות שלא יהא ככלב שב על קיאו אבל לאו׳ תיקון חצות בחצות לילה בזמנו י״ל וידוי דלא שייך טעם הנז׳ כיון שהוא מרוחק הרבה מיודוי של סליחות.
(כד) טוב שעה א׳ קודם אור היום לעסוק בתורה מכמה שעות ביום. עמודי השלחן על קיצור הש״ע סי׳ א׳ אות ה׳ בשם רב יעב״ץ: