ואם הוחזקה ג״פ להיות רואה מחמת תשמיש אז היא אסורה לשמש לעולם ותצא בלא כתובה בספ״ק דנדה (שם) ת״ר אשה שאין לה וסת אסורה לשמש ואין לה כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות ויוציא ולא יחזיר עולמית דברי ר״מ ור׳ חנינא בן אנטיגנוס אומר משמשת בב׳ עדים הן הן עיוותיה הן הן תקוניה א״ר יהודה אמר שמואל הלכה כרבי חנינא בן אנטיגנוס וכבר כתבתי בסי׳ זה פי׳ דברי ר׳ חנינא בן אנטיגנוס דהיינו לומר שאם תשמש פעם ראשונה ושנייה ושלישית ונמצא דם על עד שלה או שלו בכל פעם הן עיוותיה שהוחזקה נדה כל ימיה ותצא בלא כתובה וכל הדרכים דקתני ר״מ בה וכתב הרשב״א בתשובה דהא דאסרינן לה לבעל זה שרואה ג״פ דוקא ברואה בשעת תשמיש דהשתא חזינן דאתי דם מכח תשמיש זה הא לאחר מכאן מחמת קלקול וסת הוא דאין לה וסת וכן כתב סמ״ג וכ״נ מדברי רבינו בסי׳ שאחר זה ושם יתבאר בתוך כמה זמן סמוך לתשמיש תראה ותחשב רואה מחמת תשמיש:
וכתב עוד הרשב״א דהני ג״פ שראתה בהם מחמת תשמיש דאמרינן דתצא בלא כתובה וכו׳ דוקא כשראתה בג״פ רצופים כשור המועד וכחזקת קרקעות אבל כל שפעם כך ופעם כך אין זה חזקה כלל וסת הוא דלית לה וכ״נ מדברי הרמב״ם ז״ל בסוף הלכות אישות וכתב הרמב״ם עוד שם בד״א בשהיתה כך מתחלת נשואיה ומבעילה ראשונה ראתה דם אבל אם אירע לה חולי זה אחר שנשאה נסתחפה שדהו לפיכך אם בעל פעם אחת ולא נמצא דם ואח״כ חזרה להיות רואה דם בכל עת תשמיש יוציא ויתן כתובה ולא יחזיר עולמית ע״כ ורבינו קצר ולא כתב דברים אלו פה מפני שסמך על מ״ש בטור אבן העזר סימן קי״ז כי שם מקום דינים אלו ושם אבאר פרטיהם בס״ד:
דין מי שרגיל לצאת ממנו דם דרך פי האמה ובשעת תשמיש נמצאו בעדי האיש והאשה טיפי דמים אכתוב בסוף סי׳ ק״ץ בס״ד: