טוב מעט כו׳ – ז״ל רבינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו בתחנוניו כי טוב מעט בכוונ׳ מהרבות בהם שלא בכוונ׳. וקשה ממ״נ אי מיירי תחל׳ במרב׳ בכוונ׳ למה ישוה עם הממעיט ואי בלא כוונה למה אמר אח״כ כי טוב יותר כו׳ ומתחל׳ השוה אותם ובגמ׳ סוף מנחות אמרי׳ א׳ המרבה וא׳ הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים ונראה ע״פ דמצינו בפ״ק דשבת דף י׳ רבא חזיה לרב המנונא דקא מאריך בצלותי׳ אמר מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה והוא סבר זמן תורה לחוד כו׳ ועד״ז שפיר אמרו א׳ המרבה בתפל׳ כרב המנונא דס״ל זמן תורה לחוד כו׳ ואחד הממעיט בתפל׳ כרבא שכוונתו לעסוק בתורה וע״כ מסיים שפיר ובלבד שיכוין לבו לשמים כלומר באותו ענין שממעט בתפל׳ הוא לש״ש ועפ״ז אמר רבינו כי לפעמים הוא ריבוי התפל׳ סיבה לשלא יוכל לכוון וא״כ טוב לקצר ולכוון ע״כ אמר אחד המרב׳ ואחד הממעיט מטעם שיהי׳ לו כוונ׳ וע״כ סיים ובלבד כו׳ פי׳ שהמיעוט שהוא ממעט הוא לסיב׳ שיכוין לבו לשמים כי טוב יותר למעט בכוונ׳ ממי שמרבה בלא כוונה וזהו סיבה שממעט שיהי׳ לו כוונה כנ״ל נכון.