×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
טור
וכשיסיים פרשת העולה, יאמר: רבון העולמים יהי רצון מלפניך שיהא זה חשוב ומקובל לפניך כאילו הקרבתי עולה בזמנה. וכן יאמר בפרשת המנחה והשלמים והאשם. ואחר פרשת החטאת לא יאמר כן לפי שאינה באה נדבה.
ואם אינו יכול להשכים קודם אור הבוקר, מכל מקום התפלה אשר היא מועד לכל חי אל יאחר אותה. ויחשוב בלבו: אילו היה בעבודת מלך בשר ודם וציוהו להשכים באור הבוקר לעבודתו, היה זהיר וזריז לעמוד לעבודתו כאשר ציוהו. כל שכן וקל וחומר בנו של קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים הקב״ה.
שולחן ערוך
(ז) כְּשֶׁיְּסַיֵּם פָּרָשַׁת הָעוֹלָה יֹאמַר: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁיְּהֵא זֶה חָשׁוּב וּמְקֻבָּל כְּאִלּוּ הִקְרַבְתִּי עוֹלָה, וְכָךְ יֹאמַר אַחַר פ׳ הַמִּנְחָה וְהַשְּׁלָמִים מִפְּנֵי שֶׁהֵם בָּאִים בִּנְדָבָה.
When one finishes the passage of the burnt-offering, he should say: "May it be [Your] will that this should be considered and accepted as if I had brought a burnt-offering.⁠" He should say similarly after the passages of the flour-offering and the peace-offering, because they are offered voluntarily.
בית יוסףדרכי משהדרישהפרישהב״חט״זמגן אברהםאליה רבהבאר היטבדגול מרבבהאשל אברהם (אופנהיים)ביאור הגר״אלבושי שרדהגהות ר׳ עקיבא איגרשערי תשובהחכמת שלמהמשנה ברורהשולחן ערוך כפשוטועודהכל
ואחר פרשת חטאת לא יאמר כן לפי שאינה באה נדבה כלומר אבל אשם אע״פ שאינו בא בנדבה כיון דתנן בפ״ו דכריתות (כה.) רבי אליעזר אומר מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום אמרו על בבא בן בוטא שהיה מתנדב אשם תלוי בכל יום כבא בנדבה דמי ואע״ג דחכמים פליגי עליה כיון דבבא בן בוטא היה עביד בה עובדא כי אמר יר״מ שיהא זה חשוב כאילו הקרבתי אשם שפיר דמי ואשם ודאי אפשר דבכלל חטאת הוא כיון שאינו בא אלא על חטא ידוע ומאחר שכתב רבינו שאחר פרשת החטאת לא יאמר כן לפי שאינה באה נדבה ממילא משמע דה״ה לפרשת אשם ודאי שלא יאמר אחריה כן ואפשר דכיון דשם אשם אשכחן שבא בנדבה דהיינו אשם תלוי בכל אשם יכול לומר יהי רצון שיהא זה חשוב וכו׳ אפילו אם הוא אשם ודאי וראשון נראה יותר ורבינו הגדול מהר״י אבוהב ז״ל כתב שהאשם הוא כמו בא בנדבה לפי שאמרו בנדרים (י.) שהחסידים נודרים עצמם לנזיר כדי להביא קרבן א״כ נראה שיש לו לבא כמו נדבה עכ״ל וגם הרב מהר״י ן׳ חביב ז״ל כתב מה שמקשין שגם האשם אינו בא בנדבה אינו קושיא שהרי אשם נזיר בא בנדבת נזירות ע״כ ואע״פ שפרשת האשם הכתובה אצל פרשת החטאת ועולה ושלמים לאו אשם נזיר הוא משמע להו ז״ל דשם אשם חד הוא וא״ת מאחר שאינו אומר אחר קריאת פרשת חטאת י״ר שיהא זה חשוב וכו׳ אם כן למה כתב רבינו שקורא פרשת חטאת י״ל דהא ודאי קריאת פרשת חטאת מכפרת קצת אם חטא חטא שחייבין עליו חטאת ואפילו אם אינו יודע שחטא יקרא מספק ואם חטא תכפר עליו ואם לא חטא הא מיהא יתנו לו שכר כקורא בתורה:
כתוב בספר א״ח פרשת העולה היא מתחלת ויקרא עד תחלת פרשת ונפש כי תקריב ועוד פרשת צו זאת תורת העולה עד לא תכבה. ופרשת חטאת ואם נפש אחת תחטא בשגגה. ופרשת אשם ואם נפש כי תחטא ועשתה:
וכתב הר״י בר יקר טוב לומר עם הקרבנות פסוק זה ושחט אותו לפני המזבח צפונה לפני ה׳ והוא בפרשת ואם מן הצאן כדאמרינן בויקרא רבה אמר הקב״ה מעיד אני עלי שמים וארץ בין עו״ג בין ישראל בין עבד בין אמה בשעה שהן קורין מקרא זה צפונה לפני ה׳ אני זוכר עקידת יצחק בן אברהם:
כתוב עוד שם יש נוהגים לומר אחר ברכת התורה פרשת כיור כי היא העבודה הראשונה ואח״כ אומר תרומת הדשן ואח״כ פרשת התמיד ואח״כ פרשת מזבח מקטר קטורת ופרשת סמני הקטורת ועשייתו כי אחר הקרבת התמיד מקטירים הקטורת ואח״כ פרשת ברכת כהנים כי אח״כ מברכין את העם:
כתב מהר״ר אברהם מפראג דוקא אשם תלוי שבא בנדבה אבל אשם ודאי לא בא בנדבה ולא יאמר אחריו כן וקצת נראה שכן הוא דעת ב״י אע״ג דמסתפק בדבר וכתב אפשר דכיון דשם אשם אשכחן דבא בנדבה וכו׳:
יאמר רבון העולמים י״ר כו׳ לכאורה הי׳ נ״ל שלא תקנו לומר י״ר זה כ״א אחר הקרבנות הכתובין בתורה ולא אחר קריאת משנת איזהו מקומן כי שם לא נעתקו גופי ופרטי דיני חטאת ועולה ואיך יעלה אמירת אותה משנה במקום הקרבת קרבנות אבל מדכתב רבינו לקמן בסימן נ׳ וז״ל וקבעו לומר משנת איזהו מקומן אחר פ׳ התמיד משום דכתיב בכל מקום מוקטר ומוגש כו׳ אלא אלו ת״ח שעוסקים בהלכות עבודה מעלה אני עליהן כו׳ מטעם זה נכון לאומרו גם באיזהו מקומן אחר פ׳ העולה והשלמים וכל הנזכרים פה ואף שרבינו כתבו כאן דוקא אפרשיות וכן לקמן סימן מ״ח כתבוהו אחר פ׳ התמיד ובסימן כ׳ שכתב ממשנת איזהו מקומן לא הזכיר כלום מ״מ האומרו לא הפסיד גם שמעתי מפי מורי שאמרו:
(ח) כתב בספר א״ת פ׳ העולה היא מתחילת ויקרא עד תחילת פרשת ונפש כי תקריב ועוד פ׳ צו זאת תורת העולה עד לא תכבה ופ׳ החטאת ואם נפש כי תחטא ועשתה וכתב הר״י בר יקר טוב לומר עם הקרבנות פסוק זה ושחט אותו לפני המזבח צפונה לפני ה׳ והוא בפרשת ואם מן הצאן שהקב״ה זוכר העקידה כדאיתא במדרש ויקרא רבה. וכתב ע״ש יש נוהגים לומר אחר ברכת התורה פרשת הכיור כי היא העבודה הראשונה ואחר כך אומר תרומת הדשן ואחר כך פרשת התמיד ואחר כך פרשת מזבח מקטר קטורת ופרשת סימני הקטורת ועשייתו כי אחר הקרבת התמיד מקטירין הקטורת ואחר כך ברכת כהנים כי אח״כ מברך את העם נ״י. (זה כלל גדול בטורים כל מקום שתמצא איסור או היתר בסתם ואח״כ י״א נראה שדעתו לפסוק כמ״ש בסתם ולא כהי״א דכה״ג תמצא במהרי״ק סימן ל״ח ועוד נ״ל כל היכא שלא כתב בסוף וכן היא מסקנת הרא״ש ז״ל או א״א הרא״ש הסכים לסברא ראשונה. לעולם דעת האחרונה עיקר אפילו כתב דעת אביו בתחלה אם לא שכתב אח״כ י״א כו׳ עכ״ל מורי ועוד תדע כל היכא שנזכר בין בין לא שייך להקשות דזו ואצ״ל זו קאמר. כ״כ תוספות פרק במה מדליקין):
(יז) וכן יאמר בפרשת המנחה כו׳ והאשם ר״ל אשם תלוי הבא בנדבה וכן הוא בי״ד סי׳ ה׳ וז״ל ב״י אף על פי שגם אשם אינו בא בנדבה מכל מקים כיון דתנן בפ״ו דכריתות ר״א אומר מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום כבא בנדבה דמי. ואף על פי שרבנן פליגי עליה דר״א כיון דבבא בן בוטא היה עביד בה עובדא כמוזכר שם ש״ד ואשם ודאי אפשר דבכלל חטאת הוא וכיון שכבר כתב רבינו ועל חטאת לא יאמר כן ה״ה לאשם. (כ״כ מורי) ומהרי״א תירץ (כלומר שאפילו אליבא דרבנן דר״א הנ״ל כתב רבינו שפיר שאחר אשם יאמר.) שהאשם הוא כמו בא בנדבה לפי שאמרו בנדרים החסידים נודרין עצמן לנזיר כדי להביא קרבן א״כ נראה שיש לו לבא כמו נדבה עכ״ל וכן תירץ מהר״י בן חביב ואעפ״י שפ׳ האשם הכתובה אצל פ׳ חטאת ועולה ושלמים לאו אשם נזיר הוא משמע להו ז״ל דשם אשם חד הוא ואפשר דמה״ט בכל אשם יכול לאומרו וראשון עיקר עכ״ל ב״י:
(יח) ואחר פרשת החטאת לא יאמר כן ז״ל ב״י ומ״מ כתב רבינו שקורא פ׳ חטאת משום דקריאת פ׳ חטאת מכפרת קצת אם חטא חטא שחייבים עליה חטאת אפילו אם אינו יודע שחטא יקרא מספק ואם חטא תכפר לו ואם לא חטא יהיה לו מיהא שכר כקורא בתורה עכ״ל. וז״ל מורי ואחר פ׳ חטאת לא יאמר כן פי׳ דוקא בנוסח שאר הקרבנות לא יאמר אבל יכול לומר רבש״ע אם אני חייב חטאת יהי רצון מלפניך שיהא כאלו הקרבתי חטאת בזמנה ודו״ק ע״כ. וכן בפ׳ האשם. ולפי זה אין אנו צריכין לדוחקא דב״י ועיין עוד בדרישה מזה:
(יט) היה זהיר וזריו כו׳ זריז עדיף מזהיר כי זהיר הוא בשעת המעשה וזריז שלא יבא לידי מעשה וכמ״ש חז״ל זהירות מביא לידי זריזות (רש״י פ׳ כל הבשר):
(יא) ומ״ש וכן יאמר בפרשת המנחה והשלמים והאשם כתב מהרש״ל ר״ל אשם תלוי בא ג״כ בנדבה כדאי׳ בס״פ השוחט אבל לא אשם ודאי וכן הוא בי״ד בסימן ה׳ עכ״ל וכן היא דעת ב״י אלא שכתב בשם מהר״י אבוהב ומהר״י חביב שאפילו אשם ודאי וע״ש. אמנם פרשת הקרבנות טוב יותר לאומרה ביום וכו׳ כלומר אע״ג דבליל׳ נמי טוב דיתנו לו שכר כקור׳ בתור׳ אבל ביום טוב יותר דמעלין עליו ג״כ כאילו הקריב קרבן וע״ל סוף סימן מ״ז:
(יב) ומ״ש ואחר פרשת החטאת לא יאמר כו׳. משום דהאמירה היא במקום הקרבה ושמא אינו מחוייב חטאת והו״ל כאילו מביא חולין לעזרה אבל בקריאה בלא יהי רצון ה״ל כקורא בתורה משא״כ כשאומר יהי רצון דה״ל כאילו הקריבה. מיהו יכול לומר דרך תנאי רבון העולמים אם אני חייב חטאת יהי רצון לפניך שיהא מקובל לפניך קריאתי לפרשת החטאת כאילו הקרבתי חטאת בזמנה ומינה נשמע דאם אינו חייב חטאת לא תעלה לפניו ית׳ אלא כקורא בתורה וכן מצאתי שפסק מהרש״ל ז״ל ודכוותא באשם: היה זהיר וזריז וכו׳. לא זו אף זו קאמר לא זו שהיה זהיר בשעת שהגיע זמן העבודה לקיימה אלא היה זריז קודם שהגיע זמן העבוד׳ להכין עצמו לעבודת המלך וכן פרש״י פרק כל הבשר (חולין קי״ז) זהיר בשעת מעשה זריז קודם מעשה וכן אמרו בפ״ק דע״ז זהירות מביא לידי זריזות:
שהם באים בנדבה – משא״כ חטאת אין בא אא״כ עבר עביר׳ שחייבים עליה חטאת וכן באשם אע״ג דמצינו אשם תלוי ועוד מצינו שאדם מביא עצמו לידי נזירות ויכול להביא אח״כ אשם מ״מ סתם אשם אין בא בנדבה.
וראיתי בשם מהרש״ל שיוכל לומר גם אחר פ׳ חטאת ואשם יה״ר רק שיאמרו בל׳ ספק דהיינו יר״מ שאם עברתי עבירה שחייבים עליה חטאת שיהיה זה נחשב כאלו הקרבתי חטאת ולפע״ד שא״ל כן דודאי מצינו בגמרא בהרבה דוכתין שאדם מביא עולה על ספק דהיינו אם חייב עולה יהיה זה עולה ואם לאו יהיה עולת נדבה כדאי׳ ס״פ האיש מקדש בסוגיא דאמרי׳ תנן התם בהמה שנמצאת מהלאה למגדל עדר כו׳ מ״מ לא מצינו בחטאת כן כיון דחטאת אינו בא בנדבה היאך יאמר אם אינו חייב חטאת יהיה זה נדב׳ דאין שייך במעשה חטאת נדב׳ כלל דמעש׳ נדבה הוא ענין אחר לגמרי מעשיית חטאת ע״כ גם כאן אם הוא חייב חטאת והקריא׳ נחשבת לחטא׳ דהיינו כאלו עושה ממש מעשה חטאת ככל חקתו ומשפטו היאך יאמר ואם אינו חייב חטאת יהיה זה נדבה דהקריא׳ ההיא כבר נעשית כמשפט החטאת בכל פרטיו שקורא בו בתורה ע״כ אין לאומרו.
וגם ראיתי תשובה נוצחת לקצת שאומרים קודם פ׳ התמיד ומשניות איזהו מקומן ונשלמה פרים שפתינו ולדעתי אינו נכון שיש למחות בידם דזה משמע על כל מה שיאמר אח״כ והנ׳ גם דיני חטאת נזכרים שם ואין ע״ז שלום פרים בנדבה דשמא אינו חייב והוי כמביא חולין בעזרה אלא א״כ אם יאמר ונשלמ׳ פרים שפתינו במקום עבודת התמיד כנ״ל.
יר״מ. אבל אחר פ׳ החטאת לא יאמר כן לפי שאינה באה נדבה אלא כשעבר בשוגג על דבר שזדונו כרת (טור) ומשמע דעת הרב״י דאפילו אחר אשם תלוי לא יאמר כן דקי״ל כחכמים דאינ׳ באה נדבה רק כשהיה מונח לפניו חתיכה של חלב וחתיכ׳ של שומן ואכל א׳ מהן ואינו יודע איזה היא ועבי״ד סי׳ ה׳ והטור כתב אחר אשם יאמר יהי רצון וכב״י בשם מהרי״א ומהרי״ח שהאשם נמי בא בנדבה לפי שאמרו בנדרי׳ שהחסידים נודרין עצמן בנזיר כדי להבי׳ קרבן א״כ נראה שיש לו לבא כמו בנדב׳ עכ״ל מבואר מלשונו דלא כע״ש: ומה מאוד נפלאתי על הגאונים שהרי בנדרים דף י׳ אמרי׳ שהיו מתנדבין בנזיר כדי להביא קרבן חטאת ולא הוזכר שם אשם וא״כ בחטאת הל״ל יה״ר ולא באשם ועוד דמקרא מלא הוא דנזיר מביא חטאת ולא אשם אא״כ כשנטמ׳ וא״כ לא מקרי נדבה והוי דומיא דכל חטאות ואשמות שבאין על החטא וא״ל דשאני אשם נזיר דבא על המזיד וכדאיתא פ״ב דכריתות וא״כ בידו לידור בנזיר ולטמאות עצמו ולהביא אשם משא״כ בשאר קרבנות דבאין דוקא על השוגג זה אינו דא״כ ל״ל מכח נזירות הלא אשם שפחה חרופה ואשם פקדון חטאת דעולה ויורד נמי על המזיד ועוד דחלילה לצדיקים לטמאות עצמן במזיד ולעבור על ל״ת ועוד דעכ״פ חטאת מקרי באה בנדבה דמביא נזיר טהור: ושאלתי את פי הגאון הגדול מהור״ר יצחק נר״ו אב״ד דק״ק פוזנן בשנת תכ״ח והאריך בחריפותו ובקיאותו דחטאת נזיר אינה באה לכפרה לכן אי אפשר לאומרו על חטא אחר משא״כ באשם נזיר דבאה על כפרה וכשאומרו מתכפר בו חטא אחר ולא משמע כן בנדרים שפי׳ המפרש וז״ל שמתיראין שלא יעשו שום חטא ורוצין להביא קרבן להתכפר עליהן והיו נודרין בנזיר ע״כ ש״מ שהיו מתכפרין בחטאת זו ואין כאן מקום להאריך בזה עיין ברמב״ם פ״א מנזירות: והב״ח כתב בשם רש״ל שאחר חטאת יאמר אם נתחייבתי חטאת יהי רצון שיהא כו׳ וקשה לי שהרי תלמוד ערוך הוא בשבת דף ע״ב דחטאת בעי ידיעה בתחלה דכתיב או הודע אליו חטאתו ואף שמשמע שם מדברי רש״י סוף דף ע״א דלא בעי ידיעה בתחלה מדקאמר שזה איל וכו׳ ע״ש מ״מ למסקנא בעי ידיעה ודברי רש״י צריכים ישוב ואין כאן מקומו וא״כ אין מועיל תנאי אם לא ידע שחטא לכן נ״ל לנהוג דאחר פ׳ האשם יאמר רבש״ע אם נתחייבתי אשם יה״ר וכו׳ דאשם לא בעי ידיעה בתחלה אבל אחר חטאת לא יאמר כלום ובהכי מתיישבה דעת הטור ע״פ ההלכה וכתוב בשל״ה דשבת וי״ט לא יאמר יהי רצון דאין קרבן נדבה בא בהם אבל הפרשיות אין הפסד לאומרן כקורא בתורה ומ״מ אם ת״ח הוא מוטב שיעסוק בפ׳ דיומא ע״כ ועיין סי׳ ק״ז ס״א ובע״פ וח״ה ועי״כ לא יאמר פ׳ תודה עסי׳ נ״א:
(יא) פרשת העולה וכו׳. לכאורה משמע דוקא בפרשת הקרבנות ולא אחר משנת איזהו מקומן, אבל בפרישה מצאתי דמכל מקום נכון לאומרו גם באיזהו מקומן אחר העולה והשלמים וכל הנזכרים פה. וכן שמעתי מפי מורי שאמרו, ע״כ. כתב בשל״ה דף ר״כ אם קורא פרשת העולה בשביל החטא שחטא שחייבין עליו קרבן עולה כגון שעבר על מצות עשה או שחטא בהרהור הלב יתכוין כשקורא הפרשה וכן כשיאמר רבון לשם כפרת אותו חטא, ואם קורא אותה בנדבה יתכוין שתהא בנדבה לשם נחת רוח לו יתברך שמו, וכן יתכוין בקריאת פרשת מנחה ושלמים שהם באים בנדבה:
(יב) פרשת המנחה וכו׳. וכן אחר אשם אף דאשם גזילות ומעילות אין באין בנדבה מכל מקום כיון דאשם נזיר בא בנדבה יאמר (לבוש) אבל דעת השולחן ערוך מפרש בנחלת צבי דדוקא אחר אשם תלוי או אשם נזיר יכול לומר כן ולא אחר שאר אשמות וכן משמע בט״ז וכתב בנחלת צבי שכן כתב רש״ל בתשובות סימן ס״ד. ולעניות דעתי כוונת רש״ל שם דאפילו באשם נזיר לא יאמר דלא הוי כמו בא בנדבה דלא כתב שיאמר אלא באשם תלוי, וכן נראה לי ראיה מקידושין דף נ״ה מדפריך ודילמא אשם נזיר הוא דלא הוי בא בנדבה. עיין שם ודו״ק, ומדברי רמ״א וש״ך ביורה דעה סימן ה׳ משמע דאפילו אחר אשם תלוי לא יאמר. וכן נוטין דברי שולחן ערוך. ודלא כנחלת צבי. מיהו העליתי שם בס״ק ח׳ לאומרו:
(יג) מפני וכו׳. אבל אחר חטאת לא יאמר לפי שאינה בא בנדבה והוי כחולין בעזרה, ומכל מקום יאמר על תנאי יהי רצון אם אני חייב חטאת יהא זה וכו׳ ואם לאו יהא כקורא בתורה, וכן הדין באשם כן כתבו רש״ל שם וב״ח, והט״ז השיג עליהם דלא מצינו שמקריב חטאת על תנאי משום דלא שייך במעשה חטאת נדבה כלל דמעשה נדבה הוא ענין אחר מעשיית החטאת, עד כאן. ואינו נכון דדוקא בהקרבה לא מצינו אבל בעוסק בתורה דאומר דיהא כקורא בתורה ולא יהא לא מעשה חטאת ולא מעשה נדבה רק שיהיה כקורא בשאר פסוקי תורה שאני, וכן במטה משה ושל״ה ופרישה פסקו כרש״ל וב״ח. אך קשה לי הא כתב הרמב״ם פרק ט׳ מהלכות שגגות כל המחויב אשם ודאי צריך שיודע לו חטאו תחילה ואחר כך יקריב אבל אם הקריבו קודם שיודע לו ונודע לו אחר שהקריב אינו עולה לו, עד כאן. ואם כן מאי מהני התנאי כיון שלא יודע לו, ומשמע בכסף משנה דלמד מש״ס דכל שכן בחטאת דאינו עולה, ויש ליישב. שוב נדפס ספר מגן אברהם והקשה על חטאת אבל באשם כתב דלא בעי ידיעה. ותימא מדברי הרמב״ם שהבאתי. ופשוט דאם ידוע לו שעבר עבירה שחייבין עליו חטאת כגון שנכשל בשוגג בדבר שזדונו כרת באכילת חלב או חילול שבת או שנכשל בחמץ בפסח וכיוצא בו מהכריתות יקרא פרשת חטאת ויאמר רבון וכו׳ ויכוין לשם אותו חטא. וכתב בשל״ה שיתודה קודם קריאת הפרשה ויאמר אנא השם חטאתי עויתי ופשעתי ונכשלתי בשוגג ועשיתי חטא פלוני והנני שב וכו׳ וכהאי גוונא באשם תלוי וקרבן עולה ויורד כל אחד על חטאו. עיין שם בדף ר״ב ועיין לקמן ריש סימן רי״ט:
נדבה – אבל אחר חטאת ואשם משמע מדברי המחבר דלא יאמר מפני שאין אלו באין בנדבה. ואפילו אחר אשם תלוי נמי לא יאמר כמבואר בשלחן ערוך יורה דעה סי׳ ה׳ שפסק שם להחמיר דאין באה בנדבה עיין בש״ך שם ס״ק ז׳ והב״ח והנחלת צבי כתבו בשם רש״ל דיש לומר אף לאחר חטאת ואשם יה״ר רק שיאמר בלשון ספק דהיינו יר״מ אם עברתי עבירה שחייבים עליה חטאת שיהא זה נחשב כאלו הקרבתי חטאת ע״ש. ומ״א וט״ז הקשו עליו ע״ש. והעלה המ״א דיש לנהוג דאחר פרשת האשם יאמר יר״מ אם נתחייבתי אשם וכו׳ דאשם לא בעי ידיעה בתחלה אבל לאחר פרשת חטאת לא יאמר כלום ע״ש. וע״ת ואליהו זוטא ובספר בני חיי ויד אהרן כולם כאחד הסכימו לדעת מהרש״ל דיאמר אם נתחייבתי חטאת יהא זה נחשב כאלו הקרבתי חטאת ואם לאו הרי אני כקורא בתורה ושפיר דמי ע״ש. ועי׳ בספר זבח השלמים סי׳ א׳. ובתשובת אמונת שמואל סי נ״ג כתב בשל״ה בשבת וי״ט לא יאמר י״ר דאין קרבן נדבה בא בהם אבל הפרשיות אין הפסד לאומרן כקורא בתורה ומ״מ אם ת״ח הוא מוטב שיעסוק בפרשה דיומא ובספר סולת בלולה כתב ושאר קרבנות לא יאמר אפי׳ אם כוונתו כקורא בתורה וכן העתיק הבאר היטב אשר לפני עיין שם ולא ידעתי למה:
כן הוא מפורש במסכת כריתות דף כ״ב ע״ב אמר רבא ומדברי שניהם נלמד אשם ודאי לא בעי ידיעה בתחלה ודברי הרמב״ם פ״ט משגגות הל׳ יו״ד תמוהים ומ״ש הכ״מ שהוא מחלוקת ר״ט ור׳ עקיבא. נמשך אחרי דברי רש״י והוא נגד דברי רבא הנ״ל וע׳ בתוס׳ במס׳ שבת דף ע״ב בד״ה מאן דאמר והמג״א לתרץ דברי הטור בא ואין על הטור קשיא מדברי הרמב״ם דלא כא״ר שכתב שנעלם מהמג״א דברי הרמב״ם:
עיין באר היטיב ס״ק י״ג הנה בתשובת שב יעקב סי׳ ב׳ נסתפק אם יאמר פ׳ חטאת ואשם יום א׳ אחר יוה״כ ולפי מ״ש ב״י דיאמר נמי יהי רצון אחר פ׳ אשם משום שאמרו על בבא ב״ב שהיה מתנדב אשם תלוי בכל יום ע״ש הלא סיומא דמתניתין הוא חוץ מיום א׳ אחר י״כ א״ל המתן עד שתכנס לספק כו׳ ואפילו אפשר נמי להסתפק דפרשיות לבד נמי לא לימא כמו שא״א מזמור לתודה בערב יוה״כ אלא דצידד טעם למנהג מטעם דאמרי׳ חייב חטאת ואשם ודאי שעבר עליהם יה״כ חייבים להביא אח״כ אבל יה״ר לא יאמר כלל ע״ש:
(כז) סעי׳ ז כשיסיים כו׳ – כמ״ש בתענית כ״ז ב׳ ת״ר אנשי משמר מתפללין כו׳:
(כח) מפני כו׳ – חולין מ״א ב׳:
מ״א סקי״א. ועוד דעכ״פ חטאת מיקרי באה בנדב׳ עי׳ כנ״י ס״ס כ״ג (ובכור שור) (שבת דף סא):
(ד) סקי״א ע״פ ההלכה. עדיין אינו מיושב לפי ההלכה דקיי״ל כחכמים דבאשם בעי׳ ידיעה. כמו שפסק הרמב״ם. נז״ש:
(ה) (שם בא״ד) וח״ה ועיה״כ. בעיה״כ לא יאמר פ׳ חטאת ואשם ושלמים מה״ט נז״ש:
נדבה. עבה״ט וכתב בשב יעקב סי׳ ב׳ שהנוהגים לו׳ פרשיות של הקרבנות בכל יום יכול לומר גם פ׳ של חטאת ואשם אפילו ביום שאחר יוה״כ אבל היה״ר של חטאת לא יאמר כלל ושל אשם יאמר בכל השנה בדרך ספק אם נתחייבתי כו׳ ומ״מ ביום שאחר יה״כ לא יאמר כלל. ועיין בת״ש סי׳ ה׳ ס״ק ח׳ וט׳ מ״ש בענין זה ושם בבכ״ש דף ק״ח ודעתו שאם לבו נוקפו שמא עבר על חטא ונודע לו ושכח יאמר ג״כ אחר חטאת בדרך תנאי ושם מבואר כל פרטי דיני אמירת הקרבנות באורך. ובאמונת שמואל סי׳ נ״ג כתב הך קושיא שהקשה המ״א דאשם נזיר אינו בא אלא כשנטמא בשם חכם א׳ והוא ז״ל כתב ע״ז דלק״מ דלענין תפלה של יה״ר יכול לכוין לאשם נזיר כיון שע״י נדר זה באם יטמא יביא אשם מיקרי נידר ונידב. ובכנסת יחזקאל ס״ס כ״ג כתב לתרץ משום טמאי מתים ע״ש. ובמאיר נתיבים סי׳ א׳ כתב שהוא תמוה וגם מ״ש בא״ש צ״ע, ולענין הדין מסיק שיה״ר לא יאמר כלל אף בדרך תנאי ושל אשם יאמר דרך תנאי ע״ש וכבר כתבתי הכרעת הבכ״ש בזה וכן עיקר. ועיין תשובת יעב״ץ י״א סי׳ קס״ג. וכקונטרס טוב עין סי׳ י״ב וביד דוד בשבת (דף ע׳) וע׳ ביד אפרים מ״ש לפ׳ דברי הגאון מהר״י מפוזנא ז״ל שהביא המג״א שם:
כשיסיים פרשת העולה וכו׳ – נ״ב: עיין במג״א [ס״ק יו״ד] מ״ש בשם הגאון מוהר״י ז״ל דאשם נזיר בא לכפרה. ותימה עליו איך נעלם ממנו ש״ס ערוכה בשבועות [דף ל״ז ע״א] דקאמר שם מכלל דנזיר טמא יפטור במלקות הא קרבן כתיב ביה התם דמייתי קרבן כי היכי דתיחול עליה נזירות דטהרה ופירש״י הא קרבן כתיב ביה והזיר לה׳ את ימי נזרו והביא כבש בן שנתו וכו׳ הרי דפריך התם מאשם וגם בלא״ה מיירי שם הברייתא מאשם דהרי מחלק התם בין נזיר לשבועת הפקדון ובשבועה אשם הוא דחייב ואעפ״כ משני שם דאינו לכפרה רק דתיחול עליו נזירות דטהרה כמ״ש רש״י שם וז״ל כי היכי דתיחול עליו נזירות דטהרה שמתחיל למנות מעכשיו ותלה הכתוב בקרבן ולא לכפרה היא באה ייע״ש מפורש להיפוך מדבריו וצ״ע ודו״ק:
באים בנדבה – אבל אחר פרשת החטאת לא יאמר כן, לפי שאינה באה נדבה; אלא אם כן עבר עבירה שחייבים עליה חטאת. וכן אשם. ואשם תלוי, קיימא לן דאינה באה בנדבה. והאחרונים כתבו בשם רש״ל דיש לומר אף לאחר חטאת ואשם יהי רצון, רק שיאמר בלשון ספק, דהיינו: ״יהי רצון מלפניך אם עברתי עבירה שחייבים עליה חטאת, שיהיה זה נחשב כאלו הקרבתי חטאת״; ואם לאו, יהיה כקורא בתורה. וכהאי גוונא יאמר גם כן אחר פרשת אשם. אך המגן אברהם הקשה עוד, איך יאמר ״אם נתחייבתי חטאת״? הא קיימא לן לעניין חטאת דבעי ידיעה בתחילה שחטא! על כן העלה המגן אברהם, דלעניין חטאת לא יאמר כלל היהי רצון; רק לעניין אשם ודאי ואשם תלוי, יוכל לאמר יהי רצון זה דעל תנאי. אך אם ליבו נוקפו שמא עבר על חטא והיה לו ידיעה שחטא ושכח, יוכל לאמר גם כן היהי רצון אחר חטאת בדרך תנאי [שערי תשובה]:
בנדבה – לכן לא יאמר ״יהי רצון״ זה אחר אמירת סדר חטאת ואשם, הואיל ואינם באים בנדבה. אולם יש אומרים אחריהם נוסח ״אם נתחייבתי חטאת תהא אמירה זו חשובה לפניך כאילו הקרבתי חטאת״1. ובכל מקום יאמר המתפלל כפי הנהוג במקומו.
1. כך כתב הב״ח בשם מהרש״ל. ויש אחרונים שכתבו שאין לומר נוסח זה. ראה למשל מג״א ס״ק י״א; ט״ז ס״ק ז; ברכי יוסף ס״ק טז; משנה ברורה ס״ק יח.
בית יוסףדרכי משהדרישהפרישהב״חט״זמגן אברהםאליה רבהבאר היטבדגול מרבבהאשל אברהם (אופנהיים)ביאור הגר״אלבושי שרדהגהות ר׳ עקיבא איגרשערי תשובהחכמת שלמהמשנה ברורהשולחן ערוך כפשוטוהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144