(יא) פרשת העולה וכו׳. לכאורה משמע דוקא בפרשת הקרבנות ולא אחר משנת איזהו מקומן, אבל בפרישה מצאתי דמכל מקום נכון לאומרו גם באיזהו מקומן אחר העולה והשלמים וכל הנזכרים פה. וכן שמעתי מפי מורי שאמרו, ע״כ. כתב בשל״ה דף ר״כ אם קורא פרשת העולה בשביל החטא שחטא שחייבין עליו קרבן עולה כגון שעבר על מצות עשה או שחטא בהרהור הלב יתכוין כשקורא הפרשה וכן כשיאמר רבון לשם כפרת אותו חטא, ואם קורא אותה בנדבה יתכוין שתהא בנדבה לשם נחת רוח לו יתברך שמו, וכן יתכוין בקריאת פרשת מנחה ושלמים שהם באים בנדבה:
(יב) פרשת המנחה וכו׳. וכן אחר אשם אף דאשם גזילות ומעילות אין באין בנדבה מכל מקום כיון דאשם נזיר בא בנדבה יאמר (לבוש) אבל דעת השולחן ערוך מפרש בנחלת צבי דדוקא אחר אשם תלוי או אשם נזיר יכול לומר כן ולא אחר שאר אשמות וכן משמע בט״ז וכתב בנחלת צבי שכן כתב רש״ל בתשובות סימן ס״ד. ולעניות דעתי כוונת רש״ל שם דאפילו באשם נזיר לא יאמר דלא הוי כמו בא בנדבה דלא כתב שיאמר אלא באשם תלוי, וכן נראה לי ראיה
מקידושין דף נ״ה מדפריך ודילמא אשם נזיר הוא דלא הוי בא בנדבה. עיין שם ודו״ק, ומדברי רמ״א וש״ך ביורה דעה סימן ה׳ משמע דאפילו אחר אשם תלוי לא יאמר. וכן נוטין דברי שולחן ערוך. ודלא כנחלת צבי. מיהו העליתי שם בס״ק ח׳ לאומרו:
(יג) מפני וכו׳. אבל אחר חטאת לא יאמר לפי שאינה בא בנדבה והוי כחולין בעזרה, ומכל מקום יאמר על תנאי יהי רצון אם אני חייב חטאת יהא זה וכו׳ ואם לאו יהא כקורא בתורה, וכן הדין באשם כן כתבו רש״ל שם וב״ח, והט״ז השיג עליהם דלא מצינו שמקריב חטאת על תנאי משום דלא שייך במעשה חטאת נדבה כלל דמעשה נדבה הוא ענין אחר מעשיית החטאת, עד כאן. ואינו נכון דדוקא בהקרבה לא מצינו אבל בעוסק בתורה דאומר דיהא כקורא בתורה ולא יהא לא מעשה חטאת ולא מעשה נדבה רק שיהיה כקורא בשאר פסוקי תורה שאני, וכן במטה משה ושל״ה ופרישה פסקו כרש״ל וב״ח. אך קשה לי הא כתב הרמב״ם פרק ט׳ מהלכות שגגות כל המחויב אשם ודאי צריך שיודע לו חטאו תחילה ואחר כך יקריב אבל אם הקריבו קודם שיודע לו ונודע לו אחר שהקריב אינו עולה לו, עד כאן. ואם כן מאי מהני התנאי כיון שלא יודע לו, ומשמע בכסף משנה דלמד מש״ס דכל שכן בחטאת דאינו עולה, ויש ליישב. שוב נדפס ספר מגן אברהם והקשה על חטאת אבל באשם כתב דלא בעי ידיעה. ותימא מדברי הרמב״ם שהבאתי. ופשוט דאם ידוע לו שעבר עבירה שחייבין עליו חטאת כגון שנכשל בשוגג בדבר שזדונו כרת באכילת חלב או חילול שבת או שנכשל בחמץ בפסח וכיוצא בו מהכריתות יקרא פרשת חטאת ויאמר רבון וכו׳ ויכוין לשם אותו חטא. וכתב בשל״ה שיתודה קודם קריאת הפרשה ויאמר אנא השם חטאתי עויתי ופשעתי ונכשלתי בשוגג ועשיתי חטא פלוני והנני שב וכו׳ וכהאי גוונא באשם תלוי וקרבן עולה ויורד כל אחד על חטאו. עיין שם בדף ר״ב ועיין לקמן ריש סימן רי״ט: