יר״מ. אבל אחר פ׳ החטאת לא יאמר כן לפי שאינה באה נדבה אלא כשעבר בשוגג על דבר שזדונו כרת (טור) ומשמע דעת הרב״י דאפילו אחר אשם תלוי לא יאמר כן דקי״ל כחכמים דאינ׳ באה נדבה רק כשהיה מונח לפניו חתיכה של חלב וחתיכ׳ של שומן ואכל א׳ מהן ואינו יודע איזה היא ועבי״ד סי׳ ה׳ והטור כתב אחר אשם יאמר יהי רצון וכב״י בשם מהרי״א ומהרי״ח שהאשם נמי בא בנדבה לפי שאמרו בנדרי׳ שהחסידים נודרין עצמן בנזיר כדי להבי׳ קרבן א״כ נראה שיש לו לבא כמו בנדב׳ עכ״ל מבואר מלשונו דלא כע״ש: ומה מאוד נפלאתי על הגאונים שהרי בנדרים דף י׳ אמרי׳ שהיו מתנדבין בנזיר כדי להביא קרבן חטאת ולא הוזכר שם אשם וא״כ בחטאת הל״ל יה״ר ולא באשם ועוד דמקרא מלא הוא דנזיר מביא חטאת ולא אשם אא״כ כשנטמ׳ וא״כ לא מקרי נדבה והוי דומיא דכל חטאות ואשמות שבאין על החטא וא״ל דשאני אשם נזיר דבא על המזיד וכדאיתא פ״ב דכריתות וא״כ בידו לידור בנזיר ולטמאות עצמו ולהביא אשם משא״כ בשאר קרבנות דבאין דוקא על השוגג זה אינו דא״כ ל״ל מכח נזירות הלא אשם שפחה חרופה ואשם פקדון חטאת דעולה ויורד נמי על המזיד ועוד דחלילה לצדיקים לטמאות עצמן במזיד ולעבור על ל״ת ועוד דעכ״פ חטאת מקרי באה בנדבה דמביא נזיר טהור: ושאלתי את פי הגאון הגדול מהור״ר יצחק נר״ו אב״ד דק״ק פוזנן בשנת תכ״ח והאריך בחריפותו ובקיאותו דחטאת נזיר אינה באה לכפרה לכן אי אפשר לאומרו על חטא אחר משא״כ באשם נזיר דבאה על כפרה וכשאומרו מתכפר בו חטא אחר ולא משמע כן בנדרים שפי׳ המפרש וז״ל שמתיראין שלא יעשו שום חטא ורוצין להביא קרבן להתכפר עליהן והיו נודרין בנזיר ע״כ ש״מ שהיו מתכפרין בחטאת זו ואין כאן מקום להאריך בזה עיין ברמב״ם פ״א מנזירות: והב״ח כתב בשם רש״ל שאחר חטאת יאמר אם נתחייבתי חטאת יהי רצון שיהא כו׳ וקשה לי שהרי תלמוד ערוך הוא בשבת דף ע״ב דחטאת בעי ידיעה בתחלה דכתיב או הודע אליו חטאתו ואף שמשמע שם מדברי רש״י סוף דף ע״א דלא בעי ידיעה בתחלה מדקאמר שזה איל וכו׳ ע״ש מ״מ למסקנא בעי ידיעה ודברי רש״י צריכים ישוב ואין כאן מקומו וא״כ אין מועיל תנאי אם לא ידע שחטא לכן נ״ל לנהוג דאחר פ׳ האשם יאמר רבש״ע אם נתחייבתי אשם יה״ר וכו׳ דאשם לא בעי ידיעה בתחלה אבל אחר חטאת לא יאמר כלום ובהכי מתיישבה דעת הטור ע״פ ההלכה וכתוב בשל״ה דשבת וי״ט לא יאמר יהי רצון דאין קרבן נדבה בא בהם אבל הפרשיות אין הפסד לאומרן כקורא בתורה ומ״מ אם ת״ח הוא מוטב שיעסוק בפ׳ דיומא ע״כ ועיין סי׳ ק״ז ס״א ובע״פ וח״ה ועי״כ לא יאמר פ׳ תודה עסי׳ נ״א: