Orach Chayyim 1 – אורח חיים א‏ – Tur-Shulchan Arukh

ארחות חיים בשם הר״י בר יקר ע״פ ויקרא רבה ס״ב

פ׳ ושחט וגו׳ – דאיתא במ׳ אמר הקב״ה מעיד אני עלי ש״ו בין עכו״ם בין ישראל בשעה שהן קוראין מקרא זה צפונה לפני ה׳ אני זוכר עקידת יצחק.

פסוק ושחט. קודם שיאמר פרשת הקרבנות, ויאמר הפרשות קודם איזהו מקומן, תוצאות חיים, ועיין תשובת בית יעקב סימן ק״ט, ויכוין בעקידת יצחק כשאומר צפונה לפני ה׳ ויהיה לזכרון טוב וכשיאמר פרשת העקידה יכוין בפסוק ויעקוד את יצחק בנו שיעקוד הקב״ה ויקשור כל המקטרגים על ישראל למעלה ושלא יקטרגו בשעת תפילה. מקור חיים. כתב הט״ז האומר ונשלמה פרים שפתינו קודם פרשת איזהו מקומן טעות הוא, דגם חטאת נזכר שם ושמא אינו חייב והוי כמביא חולין בעזרה אלא יאמר ונשלמה פרים שפתינו במקום עבודת התמיד. כתב בשולחן ערוך מהר״י לוריא ז״ל כשיאמר פרשת העקידה בכוונה יכופר עוונו אם שב בתשובה שלימה. כתב מגן אברהם דיאמר אחר עולה ושלמים ותודה פרשת נסכים בסדר שלח לך כי אין זבח בלא נסכים ויאמר פרשת ושמעה קול אלה. כתב הלבוש דיאמר תהלים קודם התפילה להבריח המקטרגים, ועוד דלעולם יסדר אדם שבחו של הקב״ה ואחר כך יתפלל, עד כאן, ובאליהו זוטא חיזקתי דבריו והקשיתי על מלבושי יום טוב וספר נתיבות עולם להגאון מהר״ל עיין שם. גם כתבתי טעם להאומרים שיר היחוד אחר התפילה. ועיין לקמן סוף סימן קי״ג. וסוף סימן קל״ג, ובשל״ה דף רנ״ז. הנה בתשובת בית יעקב סימן קכ״ז חולק על הלבוש שלא יאמר תהילים קודם תפילה אלא בציבור, אבל ביחיד יאמר אחר התפילה שהתפלל עם הציבור כמו שכתב בכתבי האר״י שכל השפע שאדם מוריד בתפילתו עם הציבור מתקיים אחר תפילתו כל משך זמן היותו בבית הכנסת עיין שם שהאריך. ולעניות דעתי דוקא בשאר תחנונים יש לעשות כן, אבל תהילים אף שאומר ביחיד טוב יותר קודם תפילה כמו שכתב הלבוש טעמא שקראן דוד זמירות שיכרות המקטרגים. ואף שאין תפילתו של אדם נשמעת אלא בציבור מכל מקום אפשר להכרית המקטרגים מהני. והנה על מה שכתב הלבוש זמירות היה לי וכו׳ פירש לשון כריתה הקשיתי בספרי דברי אליהו בתמניא אפי פסוק נ״ד מסוטה פרק אלו נאמרין מפני מה נענש דוד מפני שקרא לדברי תורה זמירות וכו׳ ושם הארכתי. כתב של״ה שם אשרי האיש אשר אומר תהילים בשירה ובזמרה ובשמחה ובכוונת הלב לא כמו בדור הזה שאומרים במרוצה ובמהירות ובלתי כוונה והבנה ושוגים בקריאה ומדלגים בפסוקים וחוטפים זה מזה האומר חוטף פסוק של העונים והעונים חוטפים פסוקים של האומר וכמעט אין זה מברך אלא מנאץ חס ושלום. ומסיים שיחלקו תהילים לימי החודש לגמור אותו כמו שכתב בספר צידה לדרך דהיינו יום ראשון עד סימן י׳. יום ב׳ עד סימן י״ח. יום ג׳ עד סימן כ״ג. וכו׳. כתב בספר דרך חכמה דף מ״ה זה לשונו מנהגינו לומר פרק שירה כמו שאמרו חז״ל כל האומר פרק שירה בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא ותלמודו מתקיים וכו׳, עד כאן. ולא דק בלשונו, אלא זה לשון הברייתא תניא ר׳ אליעזר הגדול אומר כל העוסק בפרק שירה זה בכל יום מובטח וכו׳ ומשמע שאין צריך לאומרו כולו אלא רק העוסק בפרק בכל יום, וכמדומה שנוהגין לחלקו לשבעת ימי השבוע כמו ספר תהלים. כתב מהר״ם טראני בסוף ספר בית אלהים קרוב הדבר להאמין שדוד המלך ע״ה חיבר פרשת שירה ברוח הקודש שניתוסף בו כשסיים ספר תהלים. ויש בו יותר מעלה מספר תהלים שהעיד בו ר׳ אליעזר מה שלא העיד על ספר תהילים ושנה כל העוסק ולא כל האומר כי ענין העוסק הוא לדעת ענייני הדברים וכוונתם לתועלת לקבל מוסר מן השירות האלו אשר היו מיוחסות לאותם שהם למטה כמה מדריגות ממדריגות האדם למען נחכים באחריתנו לעשות חוקי רצונו, עד כאן דבריו בקצרה, ועיין שם עוד הרבה עניינים ממעלות העוסק בפרק זה:

ושחט אותו – עיין בית יעקב סי׳ ק״ח כתב הט״ז האומר ונשלמה פרים שפתינו קודם פרשת התמיד ואיזהו מקומן טעות הוא דגם חטאת נזכר שם ושמא אינו חייב והוי כמביא חולין בעזרה אלא יאמר ונשלמה פרים שפתינו במקום קרבן התמיד ע״ש:

סעי׳ ח יאמר עם הקרבנות כו׳ – בויקרא רבה פ״ב. ובאיל הוא אומר צפונה לפני ה׳. אמרו בשעה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו התקין הקב״ה ב׳ כבשים א׳ של שחרית וא׳ של ערבית וכל כך למה שבשעה שהיו ישראל מקריבים תמיד ע״ג המזבח וקורין את המקרא הזה צפונ׳ לפני ה׳ זוכר הקב״ה עקידת יצחק מעידני עלי את השמים ואת הארץ בין גוי בין ישראל בין איש בין אשה בין עבד בין אמה קורין את המקרא הזה צפונה לפני ה׳ זוכר הקב״ה עקידת יצחק:

ושחט אותו. עבה״ט וכתב הבית יעקב סי׳ ק״ח דמ״ש בב״י ובש״ע פסוק ושחט אותו כו׳ יאמר עם הקרבנות זה נמשך למ״ש לפני זה שלא יאמר פרשת הקרבנות אלא ביום ולא יאמר בסדר המעמדות קודם אור היום פרשיות הקרבנות אבל מכל מקום יאמר פסוק ושחט ששחיטה וזריקה כשירה בלילה ומכל מקום ביום שאומר פרשת הקרבנות אין לו לדלגו בשביל שאמר אותו קודם אור היום אבל אין הכוונה לאומרו בפ״ע בשביל זכירת עקידת יצחק כמו שנוהגין קצת לומר קודם איזהו שעיקר הזכירה הוא כשאומרו עם הפרשה ע״ש, וצ״ע על דבריו דבאמת האי קרא דושחט לאו בענינא דפ׳ התמיד כתיבא ומ״ש שהשחיטה וזריקה כשירה בלילה במח״כ שגגה הוא וש״ס ערוך בזבחים בכמה דוכתי דפסול, וביומא פעם אחת עלה מאור הלבנה ודימו כו׳ והוציאוהו לבית השריפה, ומצאתי בשו״ת ח״צ שהשיג עליו בסי׳ כ״ז ע״ש:

(יט) עם הקרבנות – וכהיום נוהגין לאומרו אחר פרשת התמיד.

(כ) ושחט אותו – דאיתא במדרש, דכל מי שאומר פסוק זה, הקב״ה זוכר עקידת יצחק.

[סעיף ח׳] יאמר עם הקורבנות פ׳ ושחט אותו וכו׳ דאיתא במדרש אמר הקב״ה מעיד אני עלי שמים וארץ. בין עכו״ם בין ישראל בשעה שהן קוראין מקרא זה צפונה לפני ה׳ אני זוכר עקידת יצחק. ט״ז ס״ק ח׳, שו״ג או׳ י״א:

צפונה לפני ה׳ – פרשת ויקרא נפתחת במצוַת קורבן עולת נדבה. תחילה מוזכר פר לעולה, ובעניין מקום שחיטתו נאמר (ויקרא א׳, ה): ״וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי ה׳⁠ ⁠⁠״. אחר מוזכר קורבן מהכבשים או מהעיזים, ושם כתוב (שם יא): ״וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפֹנָה לִפְנֵי ה׳⁠ ⁠⁠״. וביאר המדרש את ההבדל בין הפסוקים (ויקרא רבא ב׳, יא): ״ובאיל הוא אומר ׳צפונה לפני ה״. אמרו: בשעה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו התקין הקב״ה ב׳ כבשים, אחד של שחרית ואחד של ערבית. וכל כך למה, שבשעה שהיו ישראל מקריבין תמיד על גבי המזבח וקורין את המקרא הזה ׳צפונה לפני ה״ זוכר הקב״ה עקידת יצחק. מעידני עלי את השמים ואת הארץ; בין גוי בין ישראל, בין איש בין אישה, בין עבד בין אמה קורין את המקרא הזה ׳צפונה לפני ה״ – זוכר הקב״ה עקידת יצחק״. כלומר שאמירת פרשת התמיד מזכירה לנו את החובה למסור את נפשנו למען ה׳, וזה מתבטא בפסוק ״ושחט אותו... צפונה לפני ה׳⁠ ⁠⁠״. הצפון הוא הצד שאין בו אור, הצד של היצר, וגם שָׁם צְפונה קדושה. עקידת יצחק מוציאה לפועל את הקדושה הצפונה גם בצפון, ולכן חשוב לומר פסוק זה עם פרשת הקורבנות בכוונה.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון