והתחיל בעז כנמר, לפי שהוא כלל גדול בעבודת הבורא יתברך. לפי שפעמים אדם חפץ לעשות מצוה ונמנע מלעשותה מפני בני אדם שמלעיגין עליו, ועל כן הזהיר שתעיז פניך כנגד המלעיגין, ואל תמנע מלעשות המצוה. וכן אמר רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו (בבלי ברכות כ״ח:): יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם. וכן הוא אומר לענין הבושה, שפעמים אדם מתבייש מפני האדם יותר ממה שיתבייש מפני הבורא יתברך, על כן הזהיר שתעיז מצחך כנגד המלעיגים ולא תבוש. וכן אמר דוד ע״ה: ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש (תהלים קי״ט:מ״ו). אף כי היה נרדף ובורח בין האומות, היה מחזיק בתורתו ולומד, אף כי היו מלעיגים עליו.
ואמר קל כנשר כנגד ראות העין. ודמה אותו לנשר, כי כאשר הנשר שט באויר, כך הוא ראות העין. לומר שתעצים עיניך מראות ברע כי היא תחלת העבירה, שהעין רואה והלב חומד וכלי המעשה גומרין.
ואמר גבור כארי כנגד הלב, כי הגבורה בעבודת הבורא יתברך היא בלב, ואמר שתחזק לבך בעבודתו.
ואמר רץ כצבי כנגד הרגלים, שרגליך לטוב ירוצו.
וכן דוד המלך ע״ה היה מתפלל על שלשתם, אלא ששינה הסדר, ואמר הדריכני בנתיב מצותיך (תהלים קי״ט:ל״ה) על הרגלים, ואמר אח״כ הט לבי (תהלים קי״ט:ל״ו), ואמר אח״כ העבר עיני מראות שוא (תהלים קי״ט:ל״ז). והזכיר בלב הטיה ובעין העברה, כי הלב הוא ברשותו להטותו בדרך הטובה או לרעה, אף אחר שראה מעשה השוא, על כן התפלל שיעזרנו להטותו לדרך הטובה. אבל ראות השוא אינו ברשותו, כי אפשר שיפגע בו פתאום ויראנו, לכן התפלל שיעביר עיניו מראות שוא ולא יזמינהו לפניו כלל.
לכן צריך האדם להתגבר כארי לעמוד בבקר לעבודת בוראו. ואף אם ישיאנו יצרו בחורף לאמר איך תעמוד בבקר כי הקור גדול, או ישיאנו בקיץ לאמר איך תעמוד ממטתך ועדיין לא שבעת משנתך, התגבר עליו לקום, שתהא אתה מעורר השחר ולא יהא הוא מעירך. כמו שאמר דוד ע״ה: עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר (תהלים נ״ז:ט׳) – אני מעיר השחר ואין השחר מעיר אותי. וכ״ש אם ישכים קודם אור הבוקר לקום להתחנן לפני בוראו מה יופיו ומה טובו.