Yoreh Deah 1 – יורה דעה א‏ – Tur-Shulchan Arukh

רמב״ם שחיטה א׳:ד׳

וערום לא ישחוט לכתחלה וכו׳ נלמד מדין תרומות שנתבאר לעיל. כתב רבי׳ ירוחם הטילו הקהל חרם שלא ישחט אלא טבח ידוע ושחט אחר י״א ששחיטתו אסורה דדמי לחשוד לאותו דבר כ״כ רבי דוד הכהן בתשובה וכן כתב הרא״ש בתשובה כלל שביעי:

כתב הרשב״א בח״ג סי׳ רנ״ג שנשאל בטבח ישראל ששחט עשרה בהמות לקצב עכו״ם ובא ישראל לקנות מאחת מהן ואמר לו הטבח לא תקנה ממנה כי לא שחטתיה אני והיו שם עדים ואמרו בפנינו שחטת אותה והשיב אמרינן שהוא נאמן במגו דאי בעי אמר טריפה מצאתיה ונחתכה הסירכא או בסכין פגומה שחטתי ומה שאמר לא שחטתי עילה מצא כדי שלא יקניטו העכו״ם ושמקצת חכמי ההר אמרו שאינו נאמן במגו דמגו במקום עדים לא אמרינן גם אני דעתי כחכמי ההר ויותר היה ראוי לכם לומר שיהיה נאמן לפי שלא שחטה אלא החליד או דרס או שהה שכל שנפסל בשחיטה אינה קרויה שחיטה ומ״מ כיון שטוען לא שחטתיה ועומד בדבורו שלא שחטה כלל משום מגו אינו נאמן דמגו במקום עדים הוא ומיהו לדידיה אסירא דהא שויה אנפשיה חתיכה דאיסורא עכ״ל:

כתב הרשב״ץ טבח שעשה סימן בראש הכבש השחוט שיהיה נראה שהוא טריפה והיה אומר שהוא טריפה ואח״כ אמר שכשר היה ולא עשה כן אלא כדי שלא יקחו אותו וישאר לו ליקח ממנו כשר כיון שנתן אמתלא לדבריו נאמן כההיא (דכתובות כב:) דאשה שקפצו עליה אנשים שאינם מהוגנים:

כתב מהרי״ק בשרש קל״ג סי׳ ל״ג על שוחט שהעיד עליו עד אחד ששחט שלא כהוגן והוא מכחישו דבר פשוט הוא שאין ע״א נאמן היכא שהלה אינו שותק אלא מכחישו והעד עצמו מותר לאכול משחיטתו מכאן ולהבא שאפי׳ יהיה אמת שלא שחט עכשיו יפה כדברי העד מ״מ אין מוחלט לפסול עולמית בשביל כך ומ״מ הכל לפי מה שהוא אדם שאם אותו שוחט כבר נכשל בדבר הבדיקה אי לדידי הוו צייתי היו מעבירים אותו לגמרי כיון שיש רגלים לדבר עכ״ל:

וערום לא ישחוט לכתחיל׳ מפני שאינו יכול לברך כתב לכתחלה לדיוקא דבדיעבד שחיטתו כשרה דכל שאינו רשאי לשחוט מפני שאינו יכול לברך שחיטתו כשרה בדיעבד דברכות אינן מעכבות כמ״ש בדרישה. והא דכתב רבינו גבי שומע ואינו מדבר שיכול לשחוט לכתחילה כשאחר מברך וכאן כתב סתמא אינו רשאי לשחוט דמשמע אפילו אחר רוצה לברך י״ל דגבי חרש שאינו מדבר ושומע שיכול לכוון הברכה יכול לשחוט על סמך הברכה שיברך אחר דקי״ל שומע כעונה אבל הערום שאפילו להרהר בדבר קדושה (דכתיב והיה מחניך קדוש ולא יהיה בך ערות דבר ב״י עכ״ה) אינו רשאי ואף אם יברך אחר אינו רשאי לכוון לברכתו הלכך ליכא למימר שומע כעונה ואינו רשאי לשחוט לכתחילה א״נ דהאי ערום משמע שהוא ערום לגמרי מבלי שום כסות אפי׳ לכסות ערותו ואם כן אפילו אות האחר אינו רשאי לברך כנגדו כמ״ש בא״ח סימן ע״ד וע״ה ע״ש:

וערום לא ישחוט לכתחלה מפני שאינו יכול לברך כ״פ בהגהות אשיר״י בשם הא״ז רפ״ק דחולין והיינו טעמא דהכא ליכא תקנתא דאחר מברך דאף אחר רשאי לברך כנגד הערום ועי׳ בא״ח סי׳ ר״ו: כתב מהרי״ק שורש ל״ג על שוחט שהעיד עליו ע״א ששחט שלא כהוגן והוא מכחישו ע״א בהכחשה לאו כלום הוא והעד עצמו מותר לאכול מכאן ולהבא ומבואר בדבריו לשם דאף מה שהעיד עליה העד ששחט שלא כהוגן מותר ואינו אסור אלא לאותו העד עצמו דשוייה אנפשיה חתיכה דאיסורא ופסק כך בש״ע מיהו בנ״י ע״ש ר״י בפרק האשה רבה (רי״ף יבמות כ״ח.) כתב דבכיוצא בזה הו״ל חד לגבי חד ובהמה בחייה בחזקת איסור עומדת ע״כ השתא נראה ודאי בפלוגתא דרבוואתא ואיסורא דאורייתא אזלינן לחומרא ובהמה זו שהעיד עליה העד אסורה לכל ישראל וכך פסק בתשובת בן ל״ב וכך פסק מהרש״ל פ״ק דחולין סי׳ ט׳:

בבלי חולין כ״ח.

רמב״ם שחיטה א׳:ד׳

שם וש״פ ממשנה פ״ק דתרומו׳

ערום לא ישחוט – נראה דלא מהני בזה מה שיברך אחר ויהפוך פניו לצד אחר כיון דהערום צריך לכוין לשמוע הברכה והיא אסור בכך לכתחלה.

מפני שא״י לברך – וגם אחר אינו רשאי לברך כנגדו כמ״ש הט״ו בא״ח סי׳ ע״ה ס״ד ועוד כיון שהוא ערום אינו רשאי לכוין בברכת חבירו וליכא למימר שומע כעונה כ״כ בפרישה.

לברך – וכתב בט״ז דלא מהני בזה שיברך אחר ויהפוך פניו לצד אחר כיון דהערום צריך לכוין לשמוע הברכה והוא אסור בכך לכתחלה. כ׳ ע״י מי שאינו חגור בחגורה ולבו רואה ערותו לא ישחוט לכתחלה דכה״ג אינו רשאי לברך. גם אסור לשחוט בגילוי ראש דכה״ג ג״כ אינו רשאי לברך:

ערום כו׳ – מהא דתרומות ופ״ב (כ״ג א׳) ופכ״ג (ק״נ א׳) דשבת וכאן אי אפשר להוציאו אחר:

(קצ) [סעיף יוד׳] ערום לא ישחוט וכו׳ ולא מהני בזה מה שיברך אחר ויהפוך פניו לצד אחר כיון דהערום הוא צריך לכוין לשמוע הברכה והוא אסור בכך לכתחלה. ט״ז ס״ק י״ט. ש״ך ס״ק ל״ז. כנה״ג בהגה״ט או׳ נ״ד. פר״ח או׳ ל״ז. לה״פ או׳ ט״ל. בל״י או׳ כ״ו. שמ״ח או׳ ל״ח. מש״ז או׳ י״ט. ער״ה או׳ כ״ד. ר״ז או׳ נ״ב. זב״ת או׳ נ״ד. זב״ש או׳ כ״ו. זב״צ או׳ פ״ו.

(קצא) והטעם הוא משום דערום אינו יכול לכוין הברכה ואע״ג דאמרינן דערום יכול להרהר בד״ת הכא לא הוי הרהור אלא שומע כעונה דהיינו שתהא שמיעתו כדיבור והוי כקורא ממש ולא כהרהור. שמ״ח שם. מש״ז שם ושפ״ד או׳ ל״ז. ער״ה שם ר״ז שם. זב״ת שם. ודלא כהפר״ת או׳ י״ח. זב״צ או׳ ל״ז. וכ״כ בכף החיים על ש״ע או״ח סי׳ ע״ד או׳ ז׳ דאע״ג דהרהור מותר שומע כעונה אסור משום דהוי כדיבור יעוש״ב.

(קצב) ולאו דוקא ערום אלא אפי׳ אינו חגור שאין הפסק בין לבו לערוה אסור. שמ״ח שם. לה״פ שם. בל״י שם. ר״ז שם זב״ת שם. זב״צ או׳ פ״ח. ויש ליזהר אפי׳ אם הולך במכנסים תחת כתנתו. שמ״ח שם. והטעם כתב שם בתב״ש או׳ ע״ג דאע״ג דמפסיק האבנט של המכנסיים הקשור על בשרו אין בזה די שלבו רואה ערותו דרך עליו דרך חתוך המכנסיים יעו״ש.

(קצג) וגם אסור לשחוט בגלוי הראש כי אז אין רשאי לברך בגלוי הראש. לה״פ שם. בל״י שם. זב״ת שם. זב״צ שם.

(קצד) שם. ערום לא ישחוט לכתחלה וכו׳ ומיהו אם שחט בדיעבד שחיטתו כשרה דאין הברכות מעכבות כמ״ש לקמן סי׳ י״ט. פרישה או׳ ל״ו. כנה״ג שם. שמ״ח שם. תיו יהושע או׳ ט״ל. דר״ת או׳ ר״ה. ועיין באו״ח סי׳ ר״ו סעי׳ ג׳ ובדברינו לשם בס״ד.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון