(קע) [סעיף ח׳] שכור שהגיע לשש״ל דינו כשוטה. היינו דלכתחלה לא ישחוט אפי׳ אחרים. עע״ג ובדיעבד שחיטתו כשרה כשאחרים עע״ג דוקא. ש״ך ס״ק ל״ג. פר״ח או׳ ל״ד. לה״פ או׳ ל״ד. זב״ת או׳ מ״ח. קומץ או׳ י״ג. זב״צ או׳ ע״ב. יד אליהו או׳ ל״ה. ואפי׳ להאכיל לכלבים לא ישחוט אם אין אחרים עע״ג. פר״ח שם. זב״ת שם.
(קעא) שם. שהגיע לשש״ל וכו׳ דהיינו שעושה ואינו יודע מה הוא עושה. חו״מ סי׳ רל״ה סעי׳ כ״ב. שמ״ח או׳ ל״ו. ר״ז או׳ מ״ו. קומץ שם זב״צ או׳ ע״ג.
(קעב) שם. דינו כשוטה. וה״ה מי שאחזתו רוח רעה דינו כשוטה. הרמב״ם פ״ב מה׳ שחיטה ה׳ י״ב. כנה״ג בהגב״י או׳ ע״ו. פר״ח או׳ ל״ד. זב״צ או׳ ע״ה.
(קעג) שם. ואם לא הגיע לשש״ל שוחט לכתחלה. ונ״ל דאין לסמוך עליו בבדיקת הסכין דפשיטא דמאבדא הרגשתו מצד בלבול דעתו קצת אבל אם הסכין בדוקה שוחט אפי׳ לכתחלה אפי׳ בינו לבין עצמו. פר״ת או׳ ט״ו. שו״ג או׳ מ״ב. זב״צ או׳ ע״ד. דר״ת או׳ קפ״ח.
(קעד) שם הגה. וי״א ששכור לא ישחוט שרגיל לבא לידי דרסה. מטעם שאיבריו כבדים עליו מחמת רבוי יין ששתה וכן ראוי לנהוג כל שיינו חזק עליו אפילו לא הגיע לשש״ל. ט״ז ס״ק י״ח. ובדיעבד לכ״ע שרי פר״ח או׳ ל״ה. וכ״כ השמ״ח או׳ ל״ו דבדיעבד שחיטתו כשרה אפי׳ בינו לבין עצמו. וכ״כ הקומן או׳ י״ג. וכ״כ חכ״א כלל א׳ או׳ ה׳ דלא ישחוט לכתחלה משמע דבדיעבד שחיטתו כשרה. ועיין לקמן או׳ קע״ט.
(קעה) שם בהגה. וי״א ששכור לא ישחוט וכו׳ ויש להסתפק אם אחר עע״ג אם ישחוט לכתחלה ונ״ל להקל בשעת הדחק. שמ״ח שם. קומץ שם. מיהו כריתי או׳ ל״ה כתב דאפי׳ אחר עע״ג אסור מחשש דרסה. והמש״ז או׳ י״ח כתב כשאין יכול לדבר בפני המלך אף אחר עע״ג אסיר דאיך יברך וכמו בערום דאחר לא מהני ואם יכול לדבר כראוי בעע״ג יש להקל בשעת הדחק וכמ״ש השמ״ח יעו״ש.
(קעו) שם בהגה. שרגיל לבא לידי דרסה. ולגבי בדיקת הריאה חמור יותר כי א״א ע״פ הרוב שלא יהא צד הוראה ואסורה הוראה מה״ת ע״י שתיית רביעית יין וע״י שתיית שאר משקה משכר כשמרגיש חימום. דע״ק או׳ י״ד. זב״צ או׳ ע״ז. דר״ת או׳ קפ״ז. ובדעת תורה או׳ מ״ט כתב דגם בשחיטה מזדמן כמה פעמים מידי דתליא בהוראה יעו״ש והב״ד דר״ת או׳ קפ״ח. ונראה דבשחיטה סגי באחר עע״ג דאם נצרך להוראה יורה אותו אחר אבל בבדיקת הריאה שמכניס ידיו בפנים ואפשר ששם יצטרך להוראה זה לא אפשר באחר עע״ג.
(קעז) שם בהגה. שרגיל לבא לידי דרסה. עוין בס׳ ערוגת הבושם או׳ ט״ו שהאריך בענין זה והעולה מדבריו דכל שהוא שכור אפי׳ יכול לדבר לפני המלך מ״מ לכ״ע לא יברך דשמא יבא לידי דרסה ונמצא שברך ברכה לבטלה ובע״כ כל מה דמתירין בלא הגיע לשש״ל הוא רק באופן שלא יברך קודם השחיטה רק לאחר שחיטה יעו״ש. דר״ת אות ק״ץ. ונראה דזהו לפי מה שהוא אדם דאם מרגיש בעצמו שיש לו כבדות ויש לחוש לדרסה אז לא יברך אבל אם אינו מרגיש שום כבדות באבריו למה לא יברך. ועיין לעיל או׳ ק״ב.
(קעח) שם בהגה. שרגיל לבא לידי דרסה. ונראה דהכל לפי מה שהוא השכור כי יש שכור דחיישינן ליה אפי׳ לא הגיע לשש״ל כגון אם הוא גם בחומר שלו ומתבלבל דעתו בכל דהוא יש להצריך באחרים רואים אותו. פר״ת או׳ ט״ז. זב״ת או׳ נ״א. זב״צ או׳ ע״ח. דר״ת או׳ קפ״ו.
(קעט) ובלבד שהתבוננו בו היטב קודם שחיטה וברי שלא הגיע לשש״ל אבל אם הדבר ספק שחיטתו אסורה אפי׳ בדיעבד. ביה״ל או׳ יו״ד. שמ״ח או׳ ל״ו. קומץ או׳ י״ג. זב״צ או׳ ע״ט. יד אליהו או׳ ג׳ באו׳ ל״ו. דר״ת או׳ קפ״ה.
(קפ) ואם רגיל להשתכר אעפ״י שאינו מגיע לשש״ל יש להעבירו עד שיקבל עליו בחרמות ועונשים שלא ישתכר דמי יחקור תמיד עליו וכ״ש שהוא בעצמו א״א לו להתבונן תמיד מתי ישחוט ומתי לא ישחוט. ביה״ל שם. שמ״ח שם. קומץ שם. זב״צ או׳ ף׳ יד אליהו או׳ ד׳ באו׳ ל״ו. ובודאי שאין למנות שוחט כזה על הצבור. מש״ז או׳ י״ח. וכ״כ בשפ״ד או׳ ל״ד. זב״צ שם. דעת תורה או׳ מ״ט.
(קפא) שוחט שהיה הולך שתוי בבית המטבחיים ושוחט בעודו שתוי ונשבע שלא לשתות עוד ביום כ״א בלילה נאמן בשבועה ויש להכשירו. קול אליהו ח״א חי״ד סי׳ ג׳ וכ״כ בספרו כס״א בסי׳ זה או׳ ו׳ ברכ״י בשיו״ב או׳ י״ב. זב״צ או׳ פ״א. דעת תורה שם.
(קפב) ואם התרו בו ב׳ פעמים שלא ישחוט בשעה שהוא שכור ושחט בשכרותו אין לו תקנה עד שילך למקום שאין מכירין אותו וכו׳ שו״ת ב״ח החדשות סי׳ י״ג. דר״ת או׳ קצ״ב. ועיין לקמן סי׳ קי״ט סעי׳ ט״ו.