וחרש המדבר ואינו שומע וכו׳ לכתחלה לא ישחוט וכו׳ ז״ל הרא״ש בריש חולין כ׳ הרמב״ם מומחה שנשתתק והוא מבין ושומע שוחט לכתחלה וכן מי שאינו שומע וה״ז שוחט בנשתתק כתב שוחט לכתחלה אבל באינו שומע כתב ה״ז שוחט ולא כתב לכתחלה לפי שאינו שומע הברכה אין לו לשחוט לכתחלה כדתנן בריש תרומות חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום ואם תרם תרומתו תרומה והכי אמרי׳ בפ״ב דברכות דבכל המצות חוץ מק״ש אע״פ שלא השמיע לאזנו יצא ודוקא בדיעבד עכ״ל ואע״פ שהרמב״ם השוה נשתתק לאינו שומע שכ״כ וכן מי שאינו שומע וכי היכי דנשתתק שוחט לכתחלה ה״ה לאינו שומע ועוד דה״ז שוחט שכתב באינו שומע לכתחלה משמע י״ל דהיינו מדין תורת שחיטה אבל מטעם הברכה יש חילוק ביניהם ובעל העיטור כ״כ ודחה דברי האומר דמדבר ואינו שומע שוחט לכתחלה:
ודע שכתוב בהג״א בשם א״ז דאלם לא ישחוט לכתחלה מפני שאינו יכול לברך כדתנן בפ״ק דתרומות האלם והערום לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה ומפרש בירושלמי משום ברכה ואין אחר העומד ע״ג יכול לברך על שחיטה אבל שנים ששוחטין אחד מברך על שניהם מיהו איני יודע אם ה״ה אלם יוצא בברכת אחר כששנים שוחטים הואיל ואין אלם עצמו יכול לברך עכ״ל.
וק״ל על הרא״ש כיון דגמר מתרומה לאינו שומע דלא ישחוט לכתחלה אמאי לא גמר מינה לנשתתק נמי דלא ישחוט לכתחלה וכדמפ׳ בירוש׳ טעמא דאלם לא יתרום וי״ל דטעמא דהרא״ש דמתני׳ דתרומות לא תני תקנתא אבל אה״נ שאם בירך לו אחר כיון שהוא שומע לכתחלה נמי תורם:
וכתב עוד בהג״א בשם א״ז דחרש המדבר ואינו שומע אע״ג דגמיר הלכות שחיטה ומוחזק דשחיט שפיר לא אכלינן משחיטתיה עכ״ל.
ותמיהני דהא תניא בפ״ק דחגיגה דבין מדבר ואינו שומע בין שומע ואינו מדבר הרי הן כפקחין לכל דבריהם: