Yoreh Deah 1 – יורה דעה א‏ – Tur-Shulchan Arukh

(ו) ומה שכתב רבינו בשם סמ״ג גם המרדכי כתב כן בריש חולין שאם יודע פשוטן של ה׳ שחיטה אע״פ שאינו יודע דקדוקם שחיטתו כשרה דהא חכמים נמי מספקא להו כמה מילי בה׳ שחיטה הילכך א״צ לידע כל דקדוקים אך שידע לתת לב. וז״ל הג״מ פ״ד מה״ש בשם סמ״ג א״צ השוחט לידע כל חלוקי שהייה חלדה במיעוט הסימנים וכיוצא בהם וכשיסתפק בהם יחמיר אבל צריך לידע דשהיות מצטרפות שזהו דבר הווה ורגיל הרבה לכן צריך שידע אותו ע״כ. וכ״כ בהג״א פ״ק דחולין וכתבו עוד וצריך שידע בדיקת הסכין אבישרא ואטופרא (ואתלת רוחתא) שלא ישחוט בסכין פגומה ופשוט הוא וכן נראה מבואר בדברי הרמב״ם בפרק הנזכר:

(ז) ומה שכתב ומיהו לכתחילה יכולין ליתן לו לשחוט וכו׳ כבר נתבאר בסמוך:

כתוב בספר מחזיק הבדק בשם רב עמרם גאון שכל טבח שאינו יודע הלכות בדיקה אסור לאכול מבדיקתו וכל שאינו מאכיל לאחרים אינו מותר להאכיל את עצמו ויש לנו להכותם ולהלקותם ולנדותם כל אותם השוחטים או הבודקים לעצמם עד שיקבלו עליהם שלא לעשות עוד עד שיהיו בקיאים בכ״ד ספרי הקדש ובתלמוד בכמה פרקים ויודעין הל׳ שחיטה וגם אם בקיאים בסירכות התלויות בריאה בלבד אסור לאכול משחיטתן ובדיקתן עד שיהיו בקיאים בכל הטרפות שמנו חז״ל. וכתוב עוד שם שהבא לבדוק צ״ל בקי בע׳ טרפיות שאל״כ שמא יבאו לידו והוא לא ידע ואשם ונשא עונו מפני שהוא מאכיל טריפות לישראל עכ״ל:

כתב הרשב״א בתשובה סי׳ רי״ח שנשאל על ראובן שהיה ממונה על השחיטה והבדיקה ולאחר זמן בדקוהו ונמצא שאינו יודע ויש ביד הקהל בשר מליח משחיטתו והשיב דבר ברור הוא שאין אומרים רוב מנויים אצל שחיטה מומחים הם במי שנבדק ואין יודע וכן אין אומרים העמד דבר על חזקתו אלא במי שהוחזק מתחלתו אבל זה איזו חזקה יש לו כדי שנאמר העמידנו על חזקתו שמא לא למד ולא ידע ולא הוחזק ולפיכך אינו רואה שום הכשר למה ששחט ולא לכלים שנתבשל בהם שאין כאן אלא חדא ספיקא ספק אירע לו אחד מאלו או לא עכ״ל:

באשר״י דפרק קמא דחולין כתב טעמא דלא חיישינן דאף אם אכלו בלא בדיקה סמכינן ארובא דמצויין אצל שחיטה מומחין הן:

(יג) וכתב בס״ה בשם ר״ת פי׳ אלא אם אמר על דבר זה הייתי מסתפק ושואל כו׳ פי׳ שא״צ שידע כל דיני שחיטה אלא כששואלין אותו על איזה דין מדיני שחיטה הוא אומר אילו בא דין זה לידי הייתי מסתפק בו ושואל שפיר קרינן ביה יודע דאמרי׳ אילו בא לידו איזה ספק לאסור היה שואל עליו: (ורמ״א כ׳ דבודקים אותו בדיני ה״ש שיתבאר ר״ס כ״ג ובדין בדיקת הסכין ובדיקת הסימנים לאחר שחיטה והוא מהג״א והגה״מ עכ״ה):

(יד) עד שיאמר על האסור מותר אז מקרי אינו יודע דחיישינן שמא בא לידו איזה איסור והתירו:

(טו) ומיהו לכתחילה כו׳ ביארתי בסמוך:

(ו) וכתב בספר המצות וכו׳ זהו לשון הסמ״ק אלא דלא כתבו על שם ר״ת אבל בסמ״ג כתוב כך ע״ש ר״ת בלשון אחר ושאר פוסקים כתבו כך ע״ש הר״א ממיץ:

(ז) ומ״ש רבינו ומיהו לכתחלה וכו׳ איכא למידק לאיזה צורך חזר וכתב דלכתחלה נותנין לו לשחוט על סמך שיבדקנו וישאלנו הלא כבר כתב כן בתחלת דבריו וי״ל דלפי שקשה היאך ניתן לו לשחוט ניחוש דלמא יאכלו משחיטתו מקודם שיבדקוהו וכשיבדקוהו אח״כ ונמצאו שאינו יודע הרי אכל איסורא וכדי ליישב זה אמר דליכא למיחש להא דהלא אם אכלו מקודם שיבדקוהו א״צ לבדקו אפי׳ הוא לפנינו דסמכינן ארובא והלכך יכולין ליתן לו לשחוט ולא חיישינן שמא יאכלו וכו׳ וכך מפורש במ״ש הרא״ש לפי׳ הגאונים דאי אשתלי ואכליה בלא בדיקה לאו איסור קעביד וסמכינן ארובא ולא צריך למיבדקיה והילכך לא חיישינן דלמא משתלי ואכל וה״נ:

טור בשם סמ״ג בשם רבינו תם והמרדכי ריש חולין
(°) לק׳ סי׳ י״ח

מסתפק ושואל – במרדכי ביאר הטעם דהא חכמי׳ נמי מספקא להו כמה מילי בהל׳ שחיט׳ וכתוב בהגהו׳ מיימוני פ״ד מה״ש שעכ״פ צריך שידע ששהייות מצטרפות שזהו רגיל.

(ט) על דבר זה כו׳ – כלומר אילו בא לפני דין זה הייתי מסתפק בו ושואל.

(י) ובדין בדיקת הסכין – שיתבאר לקמן סי׳ י״ח ע״ש.

מותר – והטעם איתא בט״ז שהרי גם חכמים גדולים מספקא להם בכמה מילי בהלכות שחיטה ומיהו כתב בהגהות מיימוני שעכ״פ צריך שידע ששהיות מצטרפות שהוא דבר הרגיל. אם נכנס במקולין וראה שנים שוחטין ב׳ בהמות ואמר שאחד מהם שהה ואינו יודע איזהו והם שותקים פסק בשבות יעקב שאלה מ״ג דאם אומר העד אתם ידעתם שיש ספק בשחיטה והם שותקים מטריפין אבל אם לא אמר אתם ידעתם אפילו שתקו אין בכך כלום. כתב בית יעקב סי׳ ד׳ אם אומר על מותר אסור אף שאומר על אסור אסור ואין אומר על אסור מותר יש להעביר השוחט ההוא ועי׳ בס׳ ב״ד סימן ו׳:

(יא) א״צ שידע כו׳ – עט״ז:

(ליקוט) א״צ שידע כו׳ – ממ״ש ס׳ א׳ ואלו הן הלכות שחיטה כו׳ משמע דוקא אלו שמצוין כל עת ועהג״א שם ד״ה כיון שאין כו׳ (ע״כ):

(ליקוט) א״צ כו׳ – מדקאמר שם ט׳ א׳ ואלו הן הלכות שחיטה ועהג״א שם ד״ה כיון כו׳ ונראה כו׳. ר״ל כל דבר הרגיל וז״ש בהג״ה ובודקין כו׳ ר״ל שצריך לידע בכל אלו ולכן בודקין ג״כ כו׳ ועהג״א שם ד״ה ור״א ממיץ כו׳ (ע״כ):

(יב) ובודקין אותו כו׳ – שם ט׳ א׳ כל טבח כו׳ ואלו כו׳ וכמש״ל בס״א דלכתחילה צריך לבודקו:

(יג) ובדין בדיקת הסכין – עי׳ תוס׳ שם ד״ה כולהו. וי״ל דאיירי כו׳ ועמ״ש למטה.

(יד) ובדין כו׳ – כמש״ש הטבח צריך שיבדוק כו׳ ועי׳ רש״י שם ד״ה כולהו תננהי כו׳:

(טו) ואם שחט כו׳ דכל כו׳ – כמ״ש בס״א בש״ע דכל היכא דאפשר לא סמכינן ארוב מצויין כו׳:

על האסור מותר – עבה״ט בשם בי״ע דאף באומר על מותר אסור ג״כ יש להעבירו. והנה שם בבי״ע כתב הטעם דיש לחוש שיבא קלקול אם יקדש בו אשה וכיון שאסור לא יהי׳ שוה פרוטה כו׳ והפמ״ג במשבצות סק״ז כתב הנועם שיבא קלקול בב׳ קדרות דלקמן סימן קי״א ע״ש. מבואר מדבריהם דאף דהטעות אינו מפאת שכחה רק מחמת שיקול דעתו שכך נראה בדעתו המשובשת ג״כ יש להעבירו עד שיחזור בו. ונראה דיש נ״מ בין אלו הב׳ טעמים באם אומר על מותר שהוא אסור מדרבנן להבי״ע יש חשש גם בזה עי׳ פסחים דף ז׳ ובאה״ע סימן כ״ח סעיף כ״א ולהפמ״ג אין חשש דהא אין תולין במידי דאינו אסור אלא מדרבנן כמ״ש המנ״י בסי׳ ק״צ ס״ק מ״ג. וכן אם אומר על איסור מדרבנן שהוא מה״ת הוא בהיפך להבי״ע אין חשש ולהפמ״ג יש חשש. אמנם כבר חלוקים עליו חביריו על המנ״י (והארכתי בזה לקמן סי׳ קי״א) והעלו דתולין אף בדבר האסור מדרבנן לפ״ז באופן זה באומר על דרבנן שהוא מה״ת אין חשש גם להבי״ע גם להפמ״ג אך באופן הב׳ יש חשש לשניהם:

(עט) [סעיף ב׳] א״צ שידע כל חלוקי הדינים וכו׳ סעי׳ זה קשור אסעי׳ דלעיל אבל א״צ לשאלו אם נתעלף וגם א״צ שידע כל חלוקי הדינים זב״ת או׳ י״ט. מיהו הר״ז בקו״א או׳ ח׳ כתב דלא קאי אדלעיל דוקא אלא אפי׳ השוחט עצמו א״צ לידע כל חלוקי דינים אלא שישאל כל מה שיסתפק לו יעו״ש.

(פ) שם. א״צ שידע כל חלוקי דינים. דהא חכמים נמי מספקא להו כמה מילי בה׳ שחיטה הילכך א״צ לידע כל דקדוקים אך שידע לתת לב. מרדכי בריש חולין. ב״י. ט״ז סק״ז. ומיהו מ״ש שם הט״ז בשם הגמ״י שעכ״פ צריך שידע ששהייות מצטרפות וכו׳ היינו לדברי הש״ע לקמן סי׳ כ״ג אבל לדידן דק״ל שהייה במשהו כמ״ש מור״ם שם בהגה לא נ״מ מידי יעו״ש.

(פא) שם. א״צ שידע כל חלוקי דינים וכו׳ ועכ״פ בעינן שידע עקרן של דברים הפוסלים השחיטה אלא שבדקדוקים הוא דלא בקי ודוקא דבדקנוהו בכל הדקדוקים ואמר שאם היו באים לידו לא היה מכשיר וגם שיהיה ניכר מדבריו מנין נפל לו הספק דאל״כ אעיקרא דדינא לא יסתפק והו״ל כאומר מותר. פר״ת או׳ ד׳.

(פב) שם. אלא אם אומר על דבר זה הייתי מסתפק וכו׳ כלומר אילו בא לפני דין זה הייתי מסתפק בו ושואל. פרישה או׳ י״ג. ש״ך סק״ט. כנה״ג בהגה״ט או׳ כ״ה. לה״פ או׳ י״ב.

(פג) שם. עד שאומר על האסור מותר. ואם בא מעשה לידו והתיר האסור מעבירין אותו ותקנתו שיחזור וילמוד הדינים ויהיה בקי ואז יחזור לאומנותו כמ״ש מרן ז״ל לקמן סי׳ קי״ט סעי׳ י״ח יעו״ש. ב״ד חי״ד סי׳ ב׳ שו״ג או׳ ט״ו וכתב שם השו״ג ודלא כמהר״י פאסי ז״ל שכתב שאינו נפסל בכך יעו״ש. זב״צ או׳ ל׳.

(פד) שם. עד שאומר על האסור מותר. וה״ה אם אומר על מותר אסור אף שאומר על האסור אסור ואינו אומר על אסור מותר יש להעבירו. הריב״ש סי׳ תצ״ח. ב״ד שם. בית יעקב סי׳ ד׳ שמ״ח או׳ ט׳ לה״פ או׳ י״ג. בל״י או׳ ט׳ מש״ז או׳ ז׳ חכ״א כלל א׳ או׳ ג׳ זב״ת או׳ כ״ב. פ״ת או׳ ז׳ זב״צ או׳ ל״א.

(פה) שאל החכם לשוחט דין א׳ של שחיטה ואמר שהיא כשירה והדין הוא שהיא טריפה אם יאמר בריא לי שלא קרא לו מקרי זה מעולם הרי השוחט בחזקת כשרות וכ״ש אם הטרפות ההוא אינו מצוי כגון הגרמה בקנה למטה מכנף הריאה. מהר״י בי רב בתשו׳ כ״י סי׳ ב׳ כנה״ג בהגב״י או׳ ט״ל. זב״צ או׳ ל״ב.

(פו) שם הגה. ובודקין אותו בדיני ה״ש שית׳ לקמן רסי׳ כ״ג. שהם שהייה דרסה חלדה הגרמה ועיקור יעו״ש.

(פז) שם בהגה. ובדין בדיקת הסכין. שית׳ לקמן סי׳ י״ח יעו״ש.

(פח) שם והבא לבדוק צ״ל בקי בע׳ טרפיות שאל״כ שמא יבואו לידו והוא לא ידע ואשם ונשא עונו מפני שהוא מאכיל טרפות לישראל. ב״י בשם ס׳ מחזיק הבדק. וע׳ טרפיות מנאם הרמב״ם פ״י מה׳ שחיטה יעו״ש.

(פט) שם בהגה. ואם שחט וליתיה קמן למבדקיה וכו׳ ומה שפסק מור״ם דין א׳ כרש״י דבדיעבד סומכין וא״צ למבדק אף דאיתיה קמן לעיל איירי לפי הזמן שנוטלין קבלה וזהו שסיים כאן וכמו שנתבאר ולפ״ז א״ש. מחב״ר או׳ ח׳ בשם מנחת יהודה.

(צ) שם בהגה. ואם שחט וליתיה קמן למבדקיה וכו׳ אבל איתא קמן ובדקוהו ונמצא מומחה א״צ לבדוק הסימנים דכיון שהוא מומחה בודאי בדק בסימנין. ר״ז או׳ כ״א.

(צא) שם בהגה. מ״מ יבדקו בסימנים וכו׳ ואי ליתא קמן וא״א לבדוק בסימנים כגון שנחתך הראש סמכינן ארוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם ובודאי בדק בסימנים. ד״מ או׳ ט״ז בשם הרא״ש. ר״ז שם.

(צב) שם בהגה. אבל במקומות שנוהגין ליטול קבלה וכו׳ אין נוהגין לבדוק אחריו וכו׳ לא בתחלה ולא בסוף ולא לבדוק בסימנים דלא שכיח כלל שיהא חצוף כולי האי לשחוט בלא נטילת רשות. שמ״ח או׳ ה׳ וכ״כ בתורת יקותיאל סוף או׳ ג׳ דאפי׳ הסימנים א״צ לבדוק אחריו אעפ״י דאיתנהו הסימנים קמן דכיון שהוא מומחה בודאי בדק הסימנים יעו״ש. והב״ד דר״ת או׳ ק״ו.

(צג) שם בהגה. אין נוהגין לבדוק אחריו וכו׳ אבל עכשיו נוהגין שבודקים אחריו אם אין מכירין אותו. ביה״ל או׳ ו׳.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון