Yoreh Deah 1 – יורה דעה א‏ – Tur-Shulchan Arukh

רמב״ם שחיטה ד׳:י׳

וסומא לא ישחוט לכתחלה וכו׳ משנה בריש חולין (יג:) הסומא ששחט שחיטתו כשרה:

כתב בא״ז הא דשחיטת סומא בדיעבד כשר היינו שראה מאורות מימיו אבל אי לא ראה מאורות מימיו אפילו בדיעבד פסול עכ״ל ושאר הפוסקים לא חלקו:

וסומא לא ישחוט לכתחילה כו׳ משנה ריש חולין וסומא ששחט שחיטתו כשרה משמע דיעבד:

וסומא לא ישחוט וכו׳ משנה פ״ק דחולין (דף יג) ומ״ש אא״כ אחר עע״ג הכי משמע בסוגיא דכל שבלילה דומיא דיום שוחט אפי׳ לכתחלה כגון באבוקה כנגדו שרואה אם שוחט רוב הסימן אם לאו ודכוותא בסומא אם אחר עומד ע״ג דהו״ל דומיא דלילה באבוקה כנגדו וע״ל בסי׳ י״א בדין השוחט בלילה דשייך לדין סומא ובמ״ש לשם בס״ד: כתוב בספר א״ז סומא שלא ראה מאורות מימיו אפי׳ בדיעבד אסור לאכול משחיטתו:

בבלי חולין י״ג:

רמב״ם שחיטה ד׳:י׳

(לה) משנה חולין דף י״ב

(לו) טור מפי׳ רש״י שם בגמ׳

(לה) אלא א״כ אחרים רואים אותו – ובשלטי הגבורים כתב ע״ש ריא״ז דאפילו אחרים רואים אותו לא ישחוט לכתחלה ע״ש.

(לו) שחיטתו כשרה – וכ׳ בסא״ז דסומא שלא ראה אורות מימיו אפילו בדיעבד אסור לאכול משחיטתו ומביאו הב״ח ובד״מ כתב על הסא״ז ושאר הפוסקים לא חילקו בזה.

(לג) אותו – כתב הש״ך אפילו אחרים רואין אותו לא ישחוט לכתחלה:

(לד) כשרה – כתב הש״ך כתב תשובת א״ז דסומא שלא ראה אורות מימיו אפילו בדיעבד אסור לאכול משחיטתו הביאו הב״ח ובד״מ כתב דשאר הפוסקים לא חלקו בזה:

אא״כ כו׳ – עי׳ רש״י שם ד״ה לכתחילה כו׳:

(ט״ז סקי״ז) ובזה בודאי כל ישראל שייך באותה ברכה. אם באנו לדמותו לברכת אירוסין א״כ גם במדבר ואינו שומע ישחוט לכתחילה דהברכה אינה מוטלת דוקא עליו וכמו בברכת אירוסין והחתן אינו שומע דמ״מ הרב מברך ואולי דהתם כיון דא״א בענין אחר אבל הכא מחמירים ליתן לאחר לשחוט:

(קפג) [סעיף ט׳] סומא לא ישחוט לכתחלה. להרשב״א שמא ישהה וידרוס ולא ירגיש ולרש״י שמא לא ישחוט רוב הסימנים כדלקמן סעיף י״א. ר״ז או׳ מ״ט.

(קפד) שם. אלא א״כ אחרים רואים אותו. ובשה״ג כתב ע״ש ריא״ז דאפי׳ אחרים רואים אותו לא ישחוט לכתחלה יעו״ש. ש״ך ס״ק ל״ה. הל״פ בסעי׳ ז׳ לה״פ או׳ ל״ז. בל״י או׳ כ״ד. ובלא דחרן יש לחוש לדברי הריא״ז. תב״ש או׳ ס״ז. ר״ז או׳ ן׳ אדרת אליהו ביד אליהו או׳ ל״ח.

(קפה) שם. ואם שחט שחיטתו כשרה. כתוב בס׳ א״ז סומא שלא ראה מאורות מימיו אפי׳ בדיעבד אסור לאכול משחיטתו. ב״ח. אבל בד״מ או׳ כ׳ כתב על דברי הא״ז הנז׳ דשאר הפו׳ לא חילקו בזה. ש״ך ס״ק ל״ו. כנה״ג בהגה״ט סוף או׳ נ״ג. וכ״כ הפר״ח או׳ ל״ו דלא שנא לן בין פקח ונסתמא לסומא מעיקרו ולאפוקי מהא״ז. וכ״כ הכרתי או׳ ל״ו. תב״ש או׳ ס״ו. שפ״ד או׳ ל״ו. ער״ה או׳ כ״ג. זב״ת או׳ נ״ג. זב״צ או׳ פ״ב. יד אליהו או׳ ט״ל. ומיהו אף לדברי הא״ז באחרים רואים אותו סגי ואפשר אפי׳ לכתחלה. פר״ח שם.

(קפו) שם. ואם שחט שחיטתו כשרה. ובודקין בסימנים ואה נשחטו כהוגן שחיטתו כשרה ואם לא בדקו אסורה. כנה״ג בהגה״ט או׳ נ״ב. שמ״ח או׳ ל״ז. שפ״ד או׳ ל״ה. ער״ה שם. ובהפ״מ אם בדק הסומא בעצמו במשמוש היד לא מיבעיא אם הרגיש במשמושו שנשחטו כל הסימנים אלא אפי׳ רק רובם כשרה ובלבד שירגיש היטב שיש רוב גמור ואין לסמוך בזה כ״א אמובהק בדעת ויראת השם. שמ״ח שם. שפ״ד שם. זב״צ או׳ פ״ד. ומיהו עיין ברביד הזהב לקמן סי׳ י״א סעי׳ א׳ שפלפל בדברי השמ״ח הנז׳ והעלה דלדינא יש להחמיר שלא לסמוך אבדיקת הסומא עצמו במשמוש ידיו בלא ראות עין ואפי׳ בדיעבד יש להחמיר יעו״ש וכ״כ בתואר משה פי״ב או׳ ז׳ יעוש״ב. דר״ת או׳ קצ״ח.

(קפז) שם. ואם שחט שחיטתו כשרה. עיין בס׳ תוספת ירושלים בסעי׳ זה שהביא ראיה מהתוספתא פ״א דחולין דשחיטת סומא לא כשר אלא א״כ הוא איש שמרגיש הכל במשמוש היד כדרך הרבה סומים יעו״ש. דר״ת או׳ קצ״ט.

(קפח) אם אינו רואה בכדי להבחין בין שחיטת רוב הסימנים לשחיטת מיעוטו בכלל סומא יחשב. מהריק״ש וימין משה משמו. שו״ג או׳ ז׳ שבאות מ״ג. זב״ת או׳ נ״ג. זב״צ או׳ פ״ה. ולכן נראה בפשיטות דמי שהוא חלוש הראות בין מחמת זקנה בין מחמת חלישת גופו שאינו רואה היטב כ״א ע״י בתי עינים וכן אף מי שאינו יכול לראות היטב מרחוק קצת אלא בקרוב לעיניו קצת ואינו יכול לראות היטב מרחוק קצת כ״א ע״י בתי עינים המיוחדת לו בודאי פשוט דאסור לו לשחוט לכתחלה אף ביום בשעת זריחת השמש רק כשהוא לבוש בבתי עינים המיוחדת לו דיש לחוש שמא אינו רואה היטב מבלעדי הבתי עינים. וכן מי שהוא אינו יכול לראות היטב מרחוק קצת שמא לא הקריב הנשחט סמוך לעיניו כ״כ בקרוב עד שיוכל לראות והו״ל כמו שוחט בבית אפל דלקמן סי׳ י״א יעו״ש. דר״ת או׳ קצ״ג.

(קפט) וכל החומרות שנתבארו בפו׳ לענין שחיטת סומא הוא רק בסומא בשתי עיניו אבל בסומא רק בעין א׳ אינו בכלל סומא והרי הוא כשאר כל אדם לענין שחיטה. פני מבין על מס׳ סנהדרין ח״א דף ד׳ ע״ב ובדף ט״ו ע״ב. ועיין בשו״ת מנחת שי סי׳ ק״א ובס׳ ער״ה הקטן ח״ב הנד״מ שהרחיבו הדיבור בזה וכתבו דכן עיקר לדינא ואף להיות שו״ב קבוע במתא יכולין למנותו ואף המהדרין מן המהדרין יכולין לאכול משחיטתו יעו״ש. דר״ת או׳ קצ״ד.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון