(קט) [סעיף ד׳] אם אבדו גדייו וכו׳ ומיירי באופן דלית בהו משום בשר שנתעלם מן העין וכגון דמכירם בטביעות העין שהם שלו או שיש לו סי׳ בהם וכמ״ש לקמן סי׳ ס״ג. ט״ז סק״י. ש״ך סק״ך. פר״ח או׳ ט״ז. פר״ת או׳ ז׳ לה״פ או׳ כ״ג. ביה״ל או׳ ז׳ שמ״ח או׳ כ״ו. בל״י או׳ ט״ו. כרתי או׳ כ״א. זב״ת או׳ ל״א. זב״ש או׳ כ׳ זב״צ או׳ מ״ג.
(קי) שם. או שנגנבו. ואעפ״י שהוא חשוד על הגנבה אינו חשוד על השחיטה. טור. לבוש. ש״ך ס״ק ט״ז. פר״ח או׳ י״ז. לה״פ או׳ כ׳ כרתי או׳ כ״ב. שמ״ח או׳ כ״ה. זב״ת או׳ ל״ב. ר״ז או׳ כ״ט. ולשונא וכונתו להזיקו או להכשילו נמי לא חיישינן דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן. לבוש. ומיהו עיין בשו״ת טוטו״ד תליתאי סי׳ ל״ג וסי׳ מ״א שכתב דאף דק״ל דכ״מ דחשוד על הגנבה אינו חשוד על השחיטה זהו דוקא בדורות הראשונים אבל בדורות הללו ראינו שמי שחשוד על הגנבה חשוד על הכל ואף מדינא דש״ס לא אמרי להקל בכה״ג רק למי שרוצה לאכול משחיטתו ואמרינן דמצד הדין אין לאסור שחיטת שוחט כזה אבל להיות שו״ב דמתא להאכיל לרבים בע״כ דבודאי יש כמה אנשים דלא ניחא להו בשו״ב כזה בודאי דאין לכופם לאכול משחיטתו ובודאי דראוי לסלקו ולקבל להם שו״ב אחר יעו״ש וכ״כ בשו״ת נאמן שמואל סי׳ ל״ב דחשוד על הגנבה חשוד על השחיטה וכן הסכים בס׳ חק״ל חי״ד סי׳ קצ״ג. זכ״ל חי״ד או׳ ש׳ וי״א דאין להעבירו אלא א״כ הוא מוחזק לגנוב אבל אם אינו מוחזק רק שהיה חשוד על הגנבה אין להעבירו. שו״ת זכרון יוסף חי״ד סי׳ ט״ו. דר״ת או׳ קל״א. ועיין עוד מזה מ״ש לקמן סי׳ ב׳ על סעי׳ ו׳ יעו״ש.
(קיא) שו״ב ששחט בלי נתינת פאכ״ט ששייך לקיר״ה מכל שחיטת בשר כשר או שאמר לפנים טרפה כדי להפקיע הנתינה אם העידו עליו עדים כשרים שעשה כן שחיטתו אסורה למפרע וגם הכלים אסורים אבל אם לא העידו עליו עדים רק שהוא הודה מעצמו אף שהוא אומר שעשה כן הרבה פעמים אין לאוסרו דאין אדם משים עצמו רשע. דע״ק לקמן סי׳ ב׳ או׳ ב׳ דר״ת או׳ קל״ב. ועי״ש בדר״ת מה שהאריך בענינים אלו יעו״ש. ועוד עיין ברו״ח או׳ י״א שכתב בעירו אזמיר שיש גאבילה על הבשר לתת בכל אוק״ה דבר קצוב להוצאות העיר לכל מילי דמצוה ובאו השוחטים שוחטי מתא לשחוט נגד כללות העיר ולעשות נזק לגאבילה נ״ל דהוי מונע לרבים מלעשות מצוה וכאן הוי מצות רבות דחייב נידוי ושחיטתו פסולה יעו״ש. ועיין לקמן או׳ קצ״ו.
(קיב) שם. ומצאם שחוטים כראוי וכו׳ ומ״מ יראה אם שחוטין כהוגן היכא דאפשר דלכתחלה מבררינן מאי דאפשר. שמ״ח או׳ כ״ה. ועיין בית אברהם בא״ז או׳ כ״א שכתב דכונת השמ״ח הוא שצריך לראות אם נשחטו כל הסימנים ועכ״פ רובן וגם אם אינה מוגרמת וגם צריך לבדוק במפרקת אם אין שם חתך ואם נמצא בו חתך יש להטריף דבכה״ג צריך לדעת בבירור שבדק הסכין ולא נפגם כמ״ש לקמן סי׳ י״ח סעי׳ י״ב דמה לי אם נאבד הסכין מן השוחט או שנאבד השוחט עם הסכין ואם היא בהמה צריך לבדוק הריאה אם היא בעין עדיין דיש לחוש מחמת החפזון זרקה ולא היה לו פנאי להגנב לבדוק כלל יעו״ש ועיין בהגהות רעק״א סי׳ ב׳ סעי׳ ב׳ שכתב דלדידן דשהייה כ״ש מחמירין לאוסרה א״כ בנ״ד אף בדיעבד אסור אם לא בדק הסימנים וראה שנשחטו רובן עי״ש טעמו ונימוקו. ועיין בפר״ת או׳ ח׳ שהוכיח מלשון המחבר דאם מצאם חתוכים כל הראשים או חתוכים איברים אסורים וגם כתב שם דאם מצא איזה ריעותא בריאה וכדומה וא״א לבדוק כגון שנקרע וכדומה אף דק״ל דגם בבדיקה אמרינן רוב מצייין אצל שחיטה מומחין הם מ״מ בכה״ג דאיכא ריעותא אסור ואפי נמצא בבית אסור יעו״ש. דר״ת או׳ קל״ג.
(קיג) שם. במקום שרוב ישראל מצייים. אפי׳ רוב העיר והשוק עכו״ם. וכן אם רוב עכו״ם מצויים שם אפי׳ רוב העיר והשוק ישראל אסור דהכל תלוי במצויים. ואם עכו״ם וישראל מצויים שוים אזלינן בתר רוב השוק שנמצא שם. ואם שוים בשוק אזלינן בתר רוב העיר. ואם שוים בעיר אסור. ש״ך ס״ק י״ז. כנה״ג בהגב״י או׳ ן׳ פר״ח או׳ י״ח. פר״ת או׳ ט׳ לה״פ או׳ כ״א. הל״פ בסעי׳ זה בל״י או׳ י״ב. כרתי או׳ כ״ג. שפ״ד או׳ י״ז. ער״ה או׳ יו״ד. ר״ז או׳ ל׳. זב״ת או׳ ל״ב. זב״צ או׳ מ״ד.
(קיד) שם. במקום שרוב ישראל מצויים. וה״ה במקום שרוב עכו״ם מצויים אם רוב הטבחים שם ישראל מותר. ודוקא בבהמות או בעוף גדול מהני רוב הטבחים אבל לא בפרגיות וכיוצא בהם שדרכן לשחטן בבית אלא בעינן דוקא שיהיו רוב ציידי עופות ישראל ששוחטין מיד כשצדין. ש״ך ס״ק י״ח. פר״ח שם. פר״ת שם. הל״פ בסעי׳ זה. לה״פ או׳ כ״א. בל״י או׳ י״ג. ר״ז שם. ועוף גדול היינו שנמכר במקולין דומיא דבהמה. פר״ח שם. וכ״ז דוקא במקום דגוים נמי ממנים שוחטים אבל במקומות דכל הגוים כולם שוחטים הו״ל רוב גוים. פר״ת שם. וי״א דבזה שנגנבו או נאבדו לא אזלינן בתר רוב טבחי ישראל אלא רק צריך להיות רוב עיר או רוב גנבי ישראל. כרתי או׳ כ״ד. תב״ש או׳ מ״א וכ״כ דר״ת או׳ קל״ו בשם מהר״ל צינץ יעו״ש. ועוד עיין באו׳ שאח״ז.
(קטו) שם הגה. וגם רוב גנבי העיר ישראל. ומשמע אבל לדעת הש״ע לא בעינן רוב גנבי העיר ישראל רק אם יש לו בהם סי׳ או טביעת עין ומצאם במקום שמצויים שם רוב ישראל מותר וכמ״ש לעיל או׳ קי״ג יעו״ש. ואם נמצא סמוך לשכונת עכו״ם אף שעוברים ושבים הם רוב ישראל והוי רוב וקרוב יש להחמיר. כרתי או׳ כ״ג.
(קטז) שם וגם רוב גנבי העיר ישראלים. קאי אנגנבו דבנגנבו בעינן דוקא רוב גנבי העיר ישראל ולא אזלינן בתר רוב ישראל דאם רוב גנבי העיר ישראל אף שרובה עכו״ם מותר וכן אם רוב גנבי העיר עכו״ם אפי׳ רובה ישראל אסור. ש״ך ס״ק י״ט. ועיין בס׳ ערוגת הבושם או׳ ט׳ מה שהאריך בזה והעלה לדינא שיש להחמיר ברוב העיר נכרים אעפ״י שרוב גנבי ישראל והניח להש״ך בצ״ע בזה יעו״ש והב״ד דר״ת או׳ קל״ט. אבל הפר״ח או׳ י״ט כתב כדברי הש״ך. וכ״כ לה״פ או׳ כ״ב. הל״פ. בל״י או׳ י״ד. שמ״ח או׳ כ״ה. ער״ה או׳ י״ב. ר״ז או׳ ל״א.
(קיז) ראובן היה הולך ומצא תרנגולת שחוטה כראוי ובא לביתו ושמע ששכנו נאבדה לו תרנגולת שחוטה אינו יכול לסמוך ע״ז והתרנגולת אסורה. לא מיבעיא למ״ד בסי׳ ס״ג דבשר הנעלם אסור עד שיהיה בו סי׳ או טביעות עין אלא אף למתיר או אפי׳ אם יש לו סי׳ וטביעות עין אסור דהעיר רובה גוים ורוב טבחי ישראל לא מהני לעוף ואין כאן רוב גנבי ישראל ומה גם דמצאה בשוק והשחיטה אינו סי׳ תשו׳ כנה״ג בעי חיי חלק עץ הדעת סי׳ א׳ ברכ״י בשיו״ב או׳ יו״ד. זב״צ או׳ מ״ט. ומיהו מ״ש והשחיטה אינו סי׳ כ״כ בש״ע לקמן סי׳ קי״ח סעי׳ ו׳ יעו״ש.
(קיח) שם. מותרים. ומיירי בגוונא דלית בהו משום בשר שנתעלם מן העין כמ״ש לעיל או׳ ק״ט יעו״ש. ובמקומות שממנים אנשים ידועים על השחיטה ולא שכיח מצויין אצל שחיטה יש לחקור אצל השוחטים שמא יתברר שלא נשחט על ידם ואם א״א להתברר יש להחמיר בנגנב אפי׳ ברוב גנבי ישראל דיש לחוש שנתיירא לילך להשוחט שלא תגלה רעתו בקהל ולהתיר בנאבד והמחמיר גם בנאבד תע״ב דכל ענינים אלו של תורה הם ובקל יוכל להכשל באיסור נבילות. שמ״ח או׳ כ״ז.
(קיט) שם. בין שמצאם בשוק בין שמצאם באשפה שבבית. זהו דעת הרשב״א והרא״ש שהביא הטור. אבל הרמב״ם כתב פ״ד מה׳ שחיטה ה׳ ח׳ דדוקא אם מצאו שחוט בבית מותר אבל אם מצאו בשוק או באשפה שבבית אסור שמא נתנבל ולפיכך הושלך וכן הסכים הפר״ת סוף או׳ י״א יעו״ש וכתב שם הפר״ת דגם לדעת הרשב״א דקשרי בנמצא בשוק נראה דלא כל השווקים שוים דאיכא שוק דמשליכים בו בני אדם נבילותיהם ויודו לאסור יעו״ש. וכ״נ דעת השמ״ח או׳ כ״ו וסיים שם בתב״ש סוף או׳ מ״ד דהכל לפי הזמן והמקום יעו״ש והב״ד זב״צ או׳ מ״ז וכתב דבעירם דהמנהג להשליך הנבלות בדרכים ובשוק אם נמצא שם אסורים אפי׳ יש בהם סי׳ דהוי אשפה שבשוק.
(קכ) שם. אבל אם מצאם באשפה שבשוק אסורים. והטעם דאדם עשוי להטיל נבילתו שם. ש״ך ס״ק כ״א. לה״פ או׳ כ״ד.
(קכא) שם. אבל אם מצאם באשפה שבשוק אסורים. אפי׳ אם האשפה. אינה עמוקה ג׳ טפחים ג״כ אסורים דלא כהב״ח. ט״ז ס״ק י״א. ש״ך שם. כנה״ג בהגה״ט או׳ ל״ז. פר״ח או׳ כ״א. בל״י או׳ ט״ז. שפ״ד או׳ כ״א. זב״ת או׳ ל״ד. ר״ז או׳ ל״ד. זב״צ או׳ מ״ח.