Yoreh Deah 184 – יורה דעה קפד‏ – Tur-Shulchan Arukh

בבלי נדה י״א., בבלי נדה י״ב., בבלי נדה י״ג.

רמב״ם איסורי ביאה ד׳:ט׳, רמב״ם איסורי ביאה ד׳:ט״ז, רמב״ם איסורי ביאה ח׳:י״א, רמב״ם מטמאי משכב ומושב ד׳:ו׳, רמב״ם מטמאי משכב ומושב ד׳:ז׳

רוב הנשים יש להם וסתות לראות בזמן ידוע כל אחת לפי זמנה כלומר יש רואה לט״ו ימים ויש רואה לעשרים ויש רואה לכ״ה ויש רואה לל׳:

(ב) וכתב וסתם וסת כלומר של רוב נשים הוא מל׳ לל׳ יום הכי אמרינן בפ״ק דנדה דעונה בינונית שלשים יום. וכ״כ רש״י בפרק כל היד דסתם נשים חזיין לסוף ל׳ ימים:

(ג) וכל מי שיש לה וסת קבוע בא עליה שלא בשעת וסתה כמו שירצה ואינה צריכה בדיקה ואדרבא אין לה לבדוק לפני תשמיש שלא יהא לבו נוקפו ופורש בספ״ק דנדה בעא מיניה רבי זירא מרב יהודה אשה מהו שתבדק עצמה לבעלה א״ל לא תבדוק ותבדוק ומה בכך א״כ לבו נוקפו ופורש ואף על פי שהגהות מימוניות כתבו בפרק ד׳ מה׳ איסורי ביאה בשם רבינו שמחה דהא דא״ר יהודה לא תבדוק אחר תשמיש קאמר אבל קודם תשמיש מצוה דתנן כל היד המרבה לבדוק בנשים משובחת עכ״ל ראה רבינו לסמוך יותר על דברי התוספות שכתבו מהו שתבדוק פירוש לפני תשמיש לבו נקפו וכו׳ פר״ח כיון דראה אשתו בודק מחשב שאם לא הרגישה לא היתה בודקת לפי שיודעת שחכמים לא תקנו לבדוק:

ואע״פ שיש מחלוקת בין הפוסקים בענין אשה שאין לה וסת אם היא צריכה בדיקה וכמבואר בסי׳ קפ״ו מ״מ כולם מסכימים דביש לה וסת קבוע לא בעיא בדיקה וכי הא דפשט ליה רב יהודה לרבי זירא חוץ מהרמב״ם שהוא סובר דאשה שיש לה וסת נמי צריכה בדיקה אחר תשמיש ורבינו סתם דבריו כאן ע״פ הסכמת הפוסקים ולא חשש לדברי הרמב״ם וגם בסימן קפ״ו לא הזכיר סברתו:

(ד) ומה שכתב אבל כל המרבה לבדוק שלא בשעת תשמיש הרי זו משובחת היינו מתני׳ דפ״ב (יג.) כל היד המרבה לבדוק בנשים משובחת ומוקי לה רבינו שלא בשעת תשמיש דאילו בשעת תשמיש הא אמרינן דלא תבדוק וכן העמיד הרשב״א ז״ל:

ובהגהות מיי׳ פ״ד בשם רבי׳ שמחה דדוקא לאחר תשמיש לא תבדוק אבל קודם תשמיש מצוה עכ״ל וז״ל האגור בשם מהרר״י מולין דלבעל א״צ בדיקה כלל והמחמיר יחמיר והמיקל לא הפסיד ובא״ז כתב דטוב להחמיר וה״מ לפני תשמיש אבל לאחר תשמיש לא שלא תהא לבו נוקפו עכ״ל מיהו מרדכי ריש הל׳ נדה ע״ב פסק כרבי׳ דאף קודם תשמיש לא תבדוק דלבו נוקפו ולא יאמין לה שהיא טהורה וכ״כ ב״י בשם התוספות וכתב בסימן קפ״ו וכן דעת רוב הפוסקים:

רוב הנשים יש להם וסתות לראות בזמן ידוע כל אחד לפי זמנה כלומר יש רואה לט״ז ימים ויש רואה לעשרים יום ויש לכ״ה ויש לל׳ ב״י:

(ב) וסתם וסת ר״ל של רוב הנשים:

(ג) לבו נוקפו ופורש שיסבור ודאי הרגישה דם שאם לא הרגישה לא היתה בודקת לפי שיודע שחכמים לא תקנו לבדוק ר״ח ב״י (וכ״ש שלא תבדוק אחר תשמיש דאז יותר יש לחוש לשמא יהא לבו נוקפו ופורש בפעם אחרת וכן משמע מהג״מ והביאו ב״י עכ״ה):

רוב הנשים יש להם וסתות כו׳ וסתם וסת וכו׳. כלומר אם לא קבעה לה וסת ולא ראתה אלא פעם אחת אז מן הסתם לא תראה עד ל׳ יום ובא עליה כל קודם ל׳ דדינה של אשה זו כדין מי שיש לה וסת קבוע דבא עליה שלא בשעת וסתה כו׳. אבל אשה שאין לה וסת איכא מחלוקת בין הפוסקים וכמ״ש בסימן קפ״ו:

(ב) ומ״ש כמו שירצה כלומר בין ערה בין ישנה דלא מיבעי׳ בישנה דאיכא צערא לבדוק עצמה ולא אטרחוה רבנן אלא אפי׳ ערה דליכא צערא אינה צריכה בדיקה ואדרבה וכו׳. וה״א ספ״ק דנדה תחילת (דף י״ב) בעא מיניה רבי זירא מרב יהודה אשה מהו שתבדוק לבעלה (פי׳ מי צריכה לבדוק לפני תשמיש) א״ל לא תבדוק. ותבדוק ומה בכך (פי׳ מדלא אמרת אינה צריכה לבדוק אלא לא תבדוק אלמא דמוזהרת שלא לבדוק ותבדוק ומה בכך) א״כ לבו נוקפו ופורש וכתבו התוס׳ פר״ח כיון דרואה אשתו בודקת מחשב שאם לא הרגישה לא היתה בודקת שחכמים לא תקנו לבדוק עכ״ל ולפי שקשה על זה מהא דתנן ר״פ כל היד המרבה לבדוק בנשים משובחת דמתוך כך לא אתי בעלה לידי איסורא לפיכך צריך לתרץ דהך מתני׳ שלא בשעת תשמיש קאמר דמשובחת ודלא כפי׳ רבינו שמחה בהגהת מיימוני פ״ד דביאה דהך בעיא לאחר תשמיש היא ופשטה דאין לה לבדוק דאם כן לבו נוקפו ופורש ממנה מכאן ולהבא אבל לפני תשמיש משובחת אפי׳ בשעת תשמיש דליתא והא ודאי דלרבינו נמי לאחר תשמיש נמי אין לה לבדוק בפני בעלה דא״כ לבו נוקפו ופורש אלא רבותא אשמועינן דאפילו לפני תשמיש לא תבדוק כ״ש לאחר תשמיש והכי נקטינן:

בבלי נדה י״א., בבלי נדה י״ב., בבלי נדה י״ג.

מימרא דריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה נדה דף ט׳ ע״ב

(ב) בעיא דר׳ זירא מרב יהודה שם דף י״ב ע״א ונפשטה וכפי׳ התוספות שם וע׳ בריש סי׳ קפ״ו

(ג) משנה שם דף י״ג ע״א

בא עליה שלא בשעת וסתה – בטור כתוב דבא עליה כמו שירצה ור״ל בין שהיא ערה בין ישנה פי׳ שאינה ישנה לגמרי דא״כ אסור לשמש עמה כדאיתא בנדרים אלא שאינה ערה כ״כ שתוכל להשיב אם היא טהורה אי לאו כן כתבו התוספות בנדה דף י״ב.

כגון מעשרים לעשרים – או לכ״ה או לל׳. ב״י ופשוט הוא.

(ב) או מל׳ כו׳ – וסתם וסת מל׳ יום. טור. וכן הוא בש״ס ופוסקים ולקמן סוף סעיף ט׳ ור״ס קפ״ט והיינו אם לא קבעה וסת אז מסתמא וסתה כל ל׳ ובתוך ל׳ מיקרי שלא בשעת וסתה.

(ג) שיש לה כו׳ – אבל אין לה וסת נתבאר דינה בסי׳ קפ״ו ס״ב.

(ד) ואינה צריכה כו׳ – היינו להרמב״ם שהביא המחבר ר״ס קפ״ו אבל לרוב הפוסקים שהביא שם ולדעת הרב שם וכאן אין לה להחמיר כלל לבדוק לא לפני תשמיש שלא יהא לבו נוקפו כיון דראה אשתו בודקת מחשב שאם לא הרגישה לא היתה בודקת ופורש ולא לאחר תשמיש שלא יהא לבו נוקפו ופורש מכאן ולהבא והא דאמרינן בש״ס ולקמן סימן קצ״ו ס״ט כל היד המרבה לבדוק בנשים הרי זו משובחת היינו שלא בשעת תשמיש כן כתבו הטור והרשב״א ושאר פוסקים.

בא עליה שלא בשעת וסתה. בטור כתב דבא עליה כמו שירצה ור״ל בין שהיא ערה בין ישנה פי׳ שאינה ישנה לגמרי דא״כ אסור לשמש עמה כדאיתא בנדרים אלא שאינה ערה כל כך שתוכל להשיב אם היא טהורה אם לאו כ״כ התוס׳ בנדה דף י״ב עכ״ל הט״ז וכ״כ הב״ח וכה״ג כתב הטור וב״י בסי׳ זה להדיא גבי שהתה אחר הוסת שיעור שתספור ותטבול שהביא המחבר בסמוך סעיף י״א והמחבר שסתם כאן ובסעיף י״א נראה שסובר העיקר הסברא שמחלק הש״ס דנדה דף י״ב בין ערה לישנה היינו משום דבישנה לא חזיא לטהרות משא״כ בערה דחזיא לטהרות על כן בעי׳ בדיקה יותר וכן פירש״י שם לחד פירושא וא״כ לדידן דליכא טהרות אם כן תו לא שייך לחלק בין ערה או ישנה וק״ל:

(ב) גם אין לה להחמיר לבדוק עצמה. בתרתי פליג מור״ם עם דעת המחבר דמלשון המחבר משמע דאינה צריכה בדיקה אבל אם רצתה להחמיר תחמיר ולאחר תשמיש על כרחה צריכה בדיקה והוא דעת הרמב״ם שהביא המחבר ריש סי׳ קפ״ז וכ״כ הש״ך ודעת מור״ם דבכל ענין אין להחמיר לבדוק כלל וכן מסיק מור״ם לקמן ר״ס קפ״ז וא״כ ה״ל לכתוב וי״א כדרכו וצ״ע:

וסתה – בטור כתב בא עליה כמו שירצה ור״ל בין שהיא ערה בין ישינה פי׳ שאינה ישינה לגמרי דא״כ אסור לשמש מטתו. תוס׳ בנדה דף י״ב ע״א:

וכל אשה כו׳ – מתני״ ט״ו א׳ וברייתא י״א ב׳ וגמ׳ י״ב א׳ ועסי׳ קפ״ו:

(ב) וא״צ כו׳ – זהו דעת הרמב״ם וער״ס קפ״ו אבל כל הפוסקים חולקים עליו ואין מצריכין אף לאחר תשמיש כמש״ש וז״ש בהג״ה גם כו׳ והוא מגמ׳ שם י״ב א׳ בעא מיניה ר״ז כו׳ ועתוס׳ שם ד״ה בעא כו׳ ושם בעא מיניה ר׳ אבא כו׳:

(ג) אבל שלא כו׳ – כן פי׳ בת״ה למתני׳ דרפ״ב:

או משלשים לשלשים יום – עש״ך דאם לא קבעה וסת מקרי בתוך ל׳ שלא בשעת וסתה משמע דא״צ בדיקה תוך ל׳ ועי׳ בכו״פ שחלק עליו אמנם הס״ט וח״ד קיימו דבריו וכתבו דבתחלת ראייתה שלא נידע למתי תקבע וסת מקרי בתוך ל׳ שלא בשעת וסתה וא״צ בדיקה אבל כשנתחזקה דאין לה וסת צריכה לעולם בדיקה:

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון