צריך לפרוש – ואם עברו ושמשו האיש והאשה שניהם צריכים כפרה כ״כ הש״ך בסי׳ ז׳ ועי׳ בתוה״ש סק״ג:
(ג) לפרוש ממנה – עי׳ בתשו׳ נודע ביהודה חי״ד סי׳ נ״ה ונ״ו שהעלה דמה שאמרו וסתות דרבנן הייינו לענין שלא אמרינן שכבר ראתה בשעת וסתה משום דנגד חזקה אורח בזמנו בא יש חזקת טהרה אבל לענין לפרוש מאשתו סמוך לוסתה הוא מן התורה דחיישינן שמא תראה ולא אמרינן על להבא נוקים לה בחזקת טהרה דאטו לעולם לא תראה. ודמי להא דאמרו שמא מת לא חיישינן ושמא ימות חיישינן ע״ש ועי׳ בנו״ב תניינא סי׳ ק״ג מ״ש בזה ועמש״ל סי׳ קפ״ז ס״ק מ״ו בשמו [ועי׳ בתשו׳ חתם סופר סי׳ ק״ע וס״ס קע״ט שכתב דהנו״ב כוון סברא זו מדעתו ובאמת היא קדומה בבד״ה להרא״ה וכן קיבל ממורו הגאון ז״ל לחלק בכך ולכן חושש מאד לסברא זו ומשוי לה ספק דאורייתא ע״ש. וכ״כ עוד בכמה תשובות שם אמנם בסי׳ קע״ה שם הביא דברי הרא״ם ז״ל קצת באורך ולפי האמור שם נראה דרק גוף הסברא לחלק בין ראתה לשמא תראה קדומה בהרא״ה אבל לדינא יש מרחק רב ביניהם. ואלו דבריו שם בשם הרא״ה אע״ג דוסתות לאו דאורייתא כדי שנחזיק אותה בודאי טמאה אחר שעבר רגע הוסת מ״מ מה״ת אסורה לשמש בעונה הסמוך לוסתה אחר רגע הוסת דודאי אם רגילה לראות באמצע היום ואנו אוסרים אותה לשמש מתחלת הנץ קודם שתגיע רגע הוסת משום שמא ע״י חימום התשמיש יקדים האורח זהו דרבנן אבל אחר אמצע היום שכבר עברה רגע הוסת אע״ג דלא מחזקינן לה בודאי ראתה כיון דוסתות דרבנן ולא אמרי׳ כבר ראתה אבל מה״ת אסורה לשמש חציה של עונה זו מחצי יום ואילך דשמא תראה עתה מחמת חום התשמיש כיון שכבר הגיע הרגע שהיתה ראויה לראות בהם עכ״ד ע״ש]:
(ד) עונה אחת – עבה״ט ועי׳ בספר תפארת למשה שכתב ואשה שקבעה וסת בליל טבילתה וא״א לה לטבול עד ליל וסתה כגון שקבעה וסת מליל ט״ו לליל ט״ו ודרכה לראות כל ז׳ ימים וצריכה למנות שבעה נקיים שני שבועות וטובלת ליל ט״ו דמותר לשמש אף שהוא שעת וסתה דוסתות דרבנן (עי׳ בס״ק שלפני זה) ולא החמירו לאסרה על בעלה עולמית ומכ״ש אם דרכה לראות ביום ט״ו דאין להחמיר בליל טבילתה ליל ט״ו משום עונה שלפני עונת וסתה כדעת הא״ז ע״ש ראייתו ומשמע דדוקא בכה״ג שדרכה לראות כל ז׳ ימים וא״כ א״א להקדים הטבילה מליל ט״ו אבל אל״כ וקבעה וסת מליל י״ג לליל י״ג אף שכתב הרמ״א בסי׳ קצ״ו סעיף י״א דאין מתחלת למנות שבעה נקיים אלא מיום ו׳ וא״כ ליל הטבילה הוא שעת וסתה מ״מ יותר עדיף שתתחיל למנות מיום ה׳ או יום ד׳ (היינו בקבעה לליל י״ב) דזה אינו אלא חומרא. אכן אם וסתה ליום י״ג בזה י״ל דיותר טוב לחוש לחומרת הרמ״א ז״ל מלחוש לחומרת הא״ז שלא נזכר בש״ע כלל [ועי׳ בת׳ ח״ס ס״ס קע״ט שאלה כעין זו באשה ששינתה וסתה פעמים בכל חודש באופן שקשה ורחוק שתזדמן שתטבול לנדתה כי עד שהראשונה פקודה שניה ממהרת לבא אם יזדמן לה ליל טבילה יהיה בעונה שוסתה מחר ביומו ולדעת הש״ך יש להחמיר כראב״ן לפרוש לילה שלפני אותה העונה א״כ אשה זו סופה להתגרש מבעלה ח״ו אם יש למצוא לה ב׳ התירים א׳ לשמש בליל הסמוך ליום שעונתה בו ב׳ אם יארע שתראה מיד אחר טבילה טרם ששמשה להקל שלא תצטרך להמתין שש עונות ותספור ז״נ מיד שתפסוק לראות והשיב לענין דין הא׳ אם צריך לנהוג כחומרת הא״ז וראב״ן נראה להקל כיון דכל עיקר טעמם אינו אלא משום לא פלוג בשגם וסתות דרבנן ואפי׳ להרא״ה דס״ל עונה הסמוך לוסתה חמירא מוסת גופיה (עס״ק הקודם) מ״מ היינו בוסת קבוע ג״פ אבל וסת שאינו קבוע כגון איתתא דא שמשנית וסתה תמיד וחוששת ליום ראיה שלה הוה עונה סמוך לוסתה דרבנן א״כ יש להקל בלא פלוג דידיה ולהתיר בעונה הסמוכה לעונת ראיה כדי שלא תתגרש ויקיים הבעל פ״ו וגם בדין הב׳ פשוט דיש להקל כיון דהא דנהיגין להמתין ששה עונות אע״פ שלא שמשה הוא רק משום לא פלוג בין שמשה ללא שמשה ואין להחמיר בלא פלוג כמו בגוף הדין עצמו כמ״ש תה״ד ומייתי מג״א ר״ס תמ״ז ע״כ יש להקל בכה״ג ולכל הפחות תמתין ג׳ עונות דהרי להרמב״ם דפסק כרבנן דר׳ יוסי כו׳ ורק ישראל קדושים הם אך היכא דאיכא למיחש שתצא אשה מיד בעלה עי״ז פשיטא שיש להקל לכל הפחות אחר ג׳ עונות ואם טבלה במש״ק וראתה אחר הטבילה קודם תשמיש תחל לספור שבעה נקיים ביום ג׳ ותפסוק בטהרה בה״ש דיום ב׳ נגהי ג׳ עכ״ד ע״ש ועמ״ש לקמן סי׳ קצ״ו סוף ס״ק י״ג בשם כמה גדולים דבכה״ג בראתה אחר טבילה קודם ששמשה יש להקל בכל אופן ואף לספור מיד ע״ש:
(ה) קריבות – עבה״ט ועי׳ בתשובת רדב״ז החדשות סי׳ קס״ג שפסק דחבוק ונשוק שרי כדעת ב״י וכתב דאין לחדש חומרות על ישראל והלואי שישמרו מה שמוטל עליהם ע״ש היטב]:
(ו) פורש – פי׳ אפי׳ בבית אפל או חכם שמאפיל בטליתו דאל״כ בלא״ה אסור כדאיתא בא״ח סי׳ ר״מ. תוה״ש. ופשוט הוא:
(ז) אותו היום כולו – ואין חילוק בין יומי ניסן ותשרי ליומי תמוז וטבת ב״י ט״ז ואחרונים דלא כש״ך ועש״ך שכתב דאם אין לה שעה קבועה ביום אלא פעמים רואה בתחלתו ופעמים בסופו הוי כל היום שעת וסתה וצריכה לפרוש בלילה שלפניו משום עונה הסמוכה לוסת ע״ש ובנה״כ כתב דנשי דידן אין להם שעה קבועה וצריכה לפרוש כל היום והלילה שלפניו ועח״ד שכ׳ דמסברא נראה שאין להחמיר בזה ע״ש ועס״ט ומ״י:
(ח) שמשנית וסתה – עש״ך סי׳ קפ״ט ס״ק ל״ט ועי׳ בתשובת נו״ב חי״ד סי׳ מ״ו שפירש דברי הרב דהיינו שכך הוא קביעת וסתה שבתוך אלו הב׳ וג׳ ימים תראה ובגוף אלו הימים אין לה זמן קבוע אימת לפעמים בזה ולפעמים בזה ועכ״פ לא יעברו אלו הג׳ ימים בלא ראיה א״כ כל הג׳ ימים וסת הן וצריך לפרוש בכולם ומכח זה המציא דין חדש באשה שהוחזקה שאינה מספקת לספור ז״נ כל ז׳ וז׳ הם אצלה כוסת קבוע וצריכה בדיקה כל ז׳ בבוקר וערב ובאמצע היום כמה פעמים ולמד זה מסי׳ קפ״ו ס״ג דעד י״ד יום דינה כדין אשה שיש לה וסת ואם לקולא אמרינן כן ק״ו לחומרא כו׳ ע״ש ואיני מבין ראייתו דשם הוחזקה בודאי שלא תראה באותן י״ד ימים משא״כ בנ״ד שלא הוחזק יום א׳ מאותן הז׳ ימים שתראה בו בודאי ומצאתי בח״ד שהשיג עליו בזה ופירש הוא ז״ל דברי הרמ״א באופן אחר דמשנית וסתה להקדים היינו כגון שהיה לה וסת בג׳ לירח ועתה הקדימה וראתה ג״פ בב׳ לירחא וג׳ לירחא וחזרה וראתה ג״פ בריש ירחא ובב׳ לירחא דאז חוששת לשלשתן דהימים שהיו בתחלת וסת אף שהן עתה באמצע וסת לא אבדו מעלתן וכן במאחרת כגון שהיה לה וסת קבוע בריש ירחא ואח״כ ראתה ב״פ בב׳ בירחא דלא נעקר הוסת דריש ירחא עדיין דאין הוסת נעקר עד ג״פ ובפעם הג׳ ראתה בריש ירחא ובב׳ בירחא דאז נקבעו שני הוסתות. דב׳ בירחא ג״כ הוקבע כיון שב״פ הראשונים הוחזק ממעין סתום ואח״כ ראתה ב״פ רק בג׳ בירחא ובפעם הג׳ ראתה בריש ירחא ובב׳ בירחא ובג׳ לירחא דאז הוקבעו שלשתן וכיון שמשנית וסתה פעמים מקדמת ופעמים מאחרת חיישינן שמא היא באופן ששלשתן הוקבעו מש״ה חוששת לשלשתן ע״ש: