Yoreh Deah 184 – יורה דעה קפד‏ – Tur-Shulchan Arukh

וכתב הרשב״א בד״א בגדולה אבל בקטנה שלא הגיעה לימי הנעורים ולא הביאה סימנים א״צ לפרוש סמוך לוסתה כל זמן שלא קבעתו בשלשה פעמים בת״ה ראש ש״ג והטעם מבואר שהוא מפני שהיא מוחזקת באינה ראויה לראיות ומש״ה חשבינן ראיותיה מקרה עד שתוחזק בג״פ ובסי׳ קפ״ט יתבאר שדין זקנה שנסתלקו דמיה שוה לדין קטנה בזה ודין מעוברת ומניקה כתב רבינו בסמוך:

אבל בקטנה כו׳ א״צ לפרוש סמוך לוסתה לכאורה נראה לדקדק דדוקא בסמוך לוסתה דהיינו כל העונה א״צ לפרוש אבל בזמן וסת עצמו צריך לפרוש וכן יש לדקדק שם בסמוך במ״ש דאם הגיע וסתה בימי עבורה או הנקתה דקאמר גם כן אין צריך לפרוש סמוך לוסתה וכן לאחר וסתה מותר קאמר סמוך ואחר ולא קאמר זמן וסת עצמו משמע דסתם וסתה חוששין לעולם וע״ל סימן קפ״ט ומיהו אין זה דיוק גמור דיש לומר דנקט סמוך הואיל דבשאר נשים נקט צריך לפרוש סמוך לוסתה נקט גם בקטנ׳ סמוך:

(ו) וכתב הרשב״א בד״א בגדולה אבל בקטנה כו׳ ולא הביאה סימנים ע״ל סימן קפ״ט שחזר רבינו וכתב דין זה בשם הרשב״א בארוכה ושם מבואר דמ״ש ולא הביאה סימנים לאו אקטנה קאי דקטנה אפי׳ הביאה סימנים כשומא נינהו אלא אגדולה שלא הביאה סימנים קאי וכאילו אמר או לא הביאה סימנים כו׳ ע״ש:

(ז) כל זמן שלא קבעתו בג׳ פעמים לפי שהיא בחזקת שאינה ראויה לראייתה ומש״ה חשבינן לראיית מקרה עד שתוחזק בג׳ פעמים וכן בזקינה שנסתלק דמיה כמ״ש בסימן קפ״ט ב״י:

וכתב הרשב״א בד״א בגדולה אבל בקטנה שלא הגיע לימי הנעורים ולא הביאה סימנים א״צ לפרוש סמוך לוסתה כ״ז שלא קבעתו בשלשה פעמים איכא לתמוה דמשמע דוקא בדאיכא תרתי אבל בהביאה סימנים אפילו לא הגיעה לימי הנעורים או הגיעה לימי הנעורים אפילו לא הביאה סימנים גדולה הוא וצריך לפרוש וכו׳. והא ליתא כדאיתא בפ׳ יוצא דופן דבלא הגיעה לימי נעורים אפילו הביאה סימנים שומא נינהו וה״ה בהגיעה לימי הנעורים כיון שלא הביאה סימנים קטנה היא. ונראה ודאי דהאי ולא הביאה סימנים פירושו או לא הביאה סימנים דוא״ו המדבקת היא במקום או המחלקת ועיין לקמן בסימן קפ״ט אצל מ״ש רבינו לשון הרשב״א תינוקת שלא הגיעה זמנה לראות וכו׳. לשם התבאר בס״ד וכן מה שכתב גם ב״י:

(ו) טור בשם הרשב״א בת״ה

(ז) בית יוסף (מלקמן סימן קפ״ט סעיף כ״ח)

(ה) ולא הביאה סימנים – זהו פי׳ על מה שאמר אבל בקטנה ור״ל תרי גווני קטנה יש האחת שלא הגיעה לימי הנעורים ועוד יש סימן לקטנות במה שלא הביאה סימנים ואז אף על פי שהגיעו ימי הנעורי׳ קטנה היא אבל לא הגיעה לנעורים והביאה סימנים עדיין קטנה היא דשומא בעלמא הם ועיין סימן קפ״ט.

(ו) א״צ לפרוש סמוך לווסתה – נראה פשוט דה״ה בשעת ווסתה עצמה דחד טעמא הוא וכמ״ש בסעיף (ל״ז) [ז׳] לענין מעוברת ולא נקט סמוך אלא כיון דמיירי בסימן זה בזה.

(י) שלא הגיעה לימי הנעורים – היינו י״ב שנים ויום א׳ כדלקמן סימן קפ״ט ס״ק ס״ג.

(יא) ולא הביאה כו׳ – וי״ו מחלקת היא כלומר או לא הביאה סימנים כ״כ הפרישה והב״ח וכן הוא לקמן סימן קפ״ט סכ״ז.

(יב) סמוך כו׳ – ע״ל ס״ק כ׳.

(י) שלא הגיעה לימי נעורים. דהיינו י״ב שנים ויום אחד ואז אפילו הביאה סימנים אמרינן דשומא נינהו והיכא שלא הביאה סימנים אף שהגיע׳ לימי נעורים קטנה היא ט״ז וש״ך וכן מתבאר לקמן בסי׳ קפ״ט ור״ס ק״צ ועיקר דין הקטנה וסימניה מתבאר היטב בא״ה סי׳ קנ״ה ע״ש:

(יא) סמוך לוסתה. וה״ה בשעת וסתה ט״ז וש״ך:

(ד) הנעורים – היינו י״ב שנים ויום אחד:

(ה) ולא – וא״ו מחלקת היא כלומר או לא הביאה סימנים כ״ה לקמן סי׳ קפ״ט סכ״ז:

(ו) לוסתה – נראה פשוט דה״ה בשעת וסתה עצמה דחד טעמא הוא. ט״ז:

(ז) בד״א כו׳ וה״ה כו׳ – ממש״ש בעא מיניה כו׳ ה״נ דמיה כו׳ וה״ה לכל הד׳ נשים דשם במתני׳ ז׳ דאיפסיק הלכה כר״א ומיהו בבתולה א״א כמש״ש במתני׳ במה אמרו כו׳ וקי״ל שם י׳ ב׳ דאבתולה וזקנה קאי משא״כ בלא הגיע זמנה במש״ש א״ב:

(ח) שלא הגיע כו׳ – ה׳ א׳:

(ט) ולא הביאה כו׳ – ע״ל סי׳ קפ״ט סכ״ז:

(י) וה״ה כו׳ – ע״ל סי׳ קפ״ט ס״ל וסל״א:

(סעיף ג׳) שלא קבעתו ג׳ פעמים. בט״ז לקמן (סימן קפ״ט סקמ״ג) העלה דכל שראתה ג״פ אף דלא קבעתו חוששת. והש״ך שם בנקה״כ חלק דבעי׳ דוקא קבעתו:

שלא קבעתו – משמע דאפילו ראתה הרבה פעמים כל זמן שלא קבעה וסת אינה חוששת כלל ועי׳ בט״ז לקמן סי׳ קפ״ט ס״ק מ״ג שדעתו דאם ראתה ג״פ אע״פ שלא נקבע וסת מ״מ חוששת כיון דמוחזקת לראות ובנה״כ שם חולק עליו ועי׳ בס״ט ובח״ד שם שהסכימו לדעת הט״ז:

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון