(כב) הבא מן הדרך וכן השוהה עם אשתו בעיר והגיע עת וסתה אסור לבא עליה עד שישאלנה וכו׳ בפרק כל היד (נדה טו.) תנן כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהם הבאים מן הדרך נשיהם להם בחזקת טהרה ובגמרא (שם) למה לי למיתני הבאים מן הדרך סד״א ה״מ היכא דאיתא במתא דרמיא אנפשה ובדקה אבל היכא דליתיה במתא דלא רמיא אנפשה לא קמשמע לן אמר ר״ל והוא שבא ומצאה בתוך ימי עונתה ופירש״י בתוך ימי עונתה שלשים יום לראיה אבל לאחר ל׳ יום בעיא בדיקה הואיל וסתם נשים חזיין לסוף עונה א״ר הונא ל״ש אלא שלא הגיע שעת וסתה אבל הגיע שעת וסתה אסור וסתות דאורייתא ופי׳ הרשב״א בת״ה כלומר שאע״פ שהמתין עד כדי שתוכל לספור ולטבול דכיון דוסתות דאורייתא ה״ז כאילו ודאי ראתה וכל שהניחה בחזקת טומאה הרי היא בחזקת טמאה עד שתאמר לו טהורה אני רבב״ח אמר אפילו הגיע עת וסתה מותרת וסתות דרבנן וכתב הרשב״א דוקא בשהה עד כדי שתוכל לספור ולטבול והא דרבה בר בר חנה דר׳ יוחנן רביה היא דא״ר שמואל בר אבא א״ר אבא א״ר אסי א״ר יוחנן אשה שיש לה וסת בעלה מחשב ימי וסתה ובא עליה וטעמא כיון דוסתות דרבנן לא אמרינן ודאי ראתה אלא אימור לא ראתה ואת״ל ראתה אימור טבלה ואנן קי״ל וסתות דרבנן ול״ש אשה דעלמא ול״ש נערה שבושה לטבול בלא תביעת הבעל וכדא״ל רב שמואל לרבי אבא אר״י אפי׳ ילדה דבזיזא למיטבל ופירש״י ילדה נערה שבושה לטבול א״ל אטו ודאי ראתה מי א״ר יוחנן אימור דא״ר יוחנן ספק ראתה ספק לא ראתה ואת״ל ראתה שמא טבלה וכיון שכן אף בילדה אומרים כן דספק ספיקא הוא אלא אם לא שהא כדי שתוכל לספור ולטבול אסורה ואף על גב דוסתות דרבנן אימור ראתה כיון דרוב פעמים אורח בזמנו בא ואילו ראתה ודאי לא טבלה שהרי אין שהות לספור ולטבול הילכך אסירא עכ״ל וכתב ה״ה בפ״ד שכן דעת הרמב״ן ז״ל:

(כג) והשתא מ״ש רבינו שאם הגיע שעת וסתה אסור לו לבא עליה עד שישאלנה כלומר ובשלא שהא אחר הוסת שיעור שתוכל לטבול כבר נתבאר דאע״ג דקי״ל וסתות דרבנן אסור משום דרוב פעמים אורח בזמנו בא:

(כד) ומה שכתב ואם שהא ל׳ יום חשוב כשעת וסתה וכו׳ כלומר אם אין לה וסת חוששת יום שלשים לראייתה ולמד כן מדאמר ר״ל והוא שבא ומצאה תוך ימי עונתה וכדפירש״י והסכימו לדבריו הראב״ד והרשב״א והר״ן ז״ל כמו שיתבאר בסי׳ קפ״ט:

(כה) ומה שכתב בד״א בשלא שהא אחר הוסת שיעור שתוכל לטבול אבל שהא אחר הוסת שיעור שתוכל לטבול בא עליה ואין צריך לשאול היינו מימרא דרבב״ח ודרבי יוחנן:

(כו) ומה שכתב בין אם היא ערה או ישנה ברייתא בספ״ק דנדה (יב.) וכתבו התוספות דהיינו לומר דליכא איסור נידות אבל אסור לבא על הישנה כדאמרינן בנדרים:

(כז) ומה שכתב בין קטנה בין גדולה היינו מאי דאמרינן דאמר רבי יוחנן אפילו ילדה וכדפירש״י ודע דבההיא דא״ר יוחנן אפילו ילדה דבזיזא למיטבל כתבו התוספות שר״ח ור״ת מפרשים דה״ק ר׳ יוחנן אפילו היתה מעוברת וילדה שהיא יראה לטבול מפני הצנה ואהדר ליה ודאי ראתה מי אמר הלכך ילדה אפילו לא היתה יראה לטבול אסורה וכ״פ הרשב״א בש״ב ופשוט הוא דכיון דילדה הרי היא ודאי טמאה: