Yoreh Deah 184 – יורה דעה קפד‏ – Tur-Shulchan Arukh

כתב הראב״ד ואם רגילה לראות בהנץ החמה ולא קים לה שפיר אי קודם הנץ החמה או אחר הנץ החמה יש מחמירים לאוסרה כל היום וכל הלילה ויש מקילים שאינה אסורה אלא ביום והכריע הוא כדברי המקילים כ״כ בספר בעלי הנפש וכ״כ הרא״ש בשמו פרק האשה שהיא עושה צרכיה וכתב שטעם המקילים משום דוסתות דרבנן כ״ש סמוך לוסתה הלכך הו״ל ספיקא דרבנן ולקולא ולא חיישי׳ אלא ליום שהוא ודאי בימי נדתה:

והכריע כדברי המקילין לפי שוסתות דרבנן וכ״ש סמוך לוסתה והו״ל ספק דרבנן ולקולא ולא חיישינן אלא ליום שהוא ודאי בימי נדותה אשר״י ר״ל שעתה חוששת למה שראתה ל׳ או כ״ה יום לפני זה ואז היתה ביום ודאי טמאה דאף אם היתה התחלת ראייתה קודם הנץ החמה מ״מ אותו יום עכ״פ היה בכלל ימי נדותה משא״כ קודם הנץ החמה של אותו יום ראייתה לא היה ודאי בכלל ימי נדותה וק״ל:

כתב הראב״ד ואם רגילה לראות בהנץ החמה וכו׳ טעם המקילין הוא כיון דקודם הנץ החמה הוא עומד בספק אם התחילה לראות בו אם לאו אבל לאחר הנץ החמה הוא ודאי שעת וסתה ואנן קי״ל וסתות דרבנן כ״ש סמוך לוסתה הלכך קודם הנץ החמה הו״ל ספק דרבנן ולקולא ולא חיישינן אלא ליום שהוא ודאי בימי נדתה ולא דמי למ״ש אח״כ בסמוך ברואה מקודם הנץ החמה עד אחר הנץ החמה דכיון דאין שם ספק דודאי התחילה לראות מקודם הנץ החמה ס״ל להראב״ד דבתר תחילת הוסת אזלינן ולא מיתסרא אלא בלילה וביום כשיעור הנמשך בו מיהו כבר כתבתי דבכל וסת יש לנהוג בחומרא דא״ז יפרוש יום ולילה מטעם חששא זו דשמא תראה עם הנץ החמה וטועה היא בין רואה בסוף לילה לרואה בתחילת היום א״כ כל שכן היכא דלא קים לה שפיר דיש לנהוג כיש מחמירין לאוסרה כל היום וכל הלילה. ובש״ע פסק היכא דלא קים לה שפיר אינה אסורה אלא ביום וכהכרעת הראב״ד והרא״ש ולפעד״נ דאע״ג דכך היא הלכה מ״מ באיסור כרת ראוי להחמיר כיש מחמירין:

טור בשם הראב״ד (ורא״ש)

אלא ביום – דכיון דביום עכ״פ טמאה היא תלינן תחילת הקלקלה גם כן ביום.

(יג) אינה אסורה אלא ביום – דכיון דוסתות מדרבנן ה״ל ספק דרבנן לקולא וא״צ לפרוש אלא ביום שהיה ודאי בימי נדתה. הרא״ש. ר״ל דאפילו ראתה קודם הנץ החמה מ״מ היום היה ודאי בימי נדתה משא״כ הלילה היה בספק וכן פירשו האחרונים ולפ״ז אם רגילה לראות בין השמשות ולא קים לן אי קודם או לאחר הלילה אינה אסורה אלא בלילה.

(יד) אלא ביום – והב״ח כתב דראוי להחמיר מכח ספק לאסור ביום ובלילה ולפמ״ש לעיל ס״ק ז׳ כ״ש הכא.

אינה אסורה אלא ביום. הטעם כיון דוסתות דרבנן אזלינן להקל ואמרי׳ בהם דהיה ודאי בימי נדתה כ״כ הרא״ש ושאר פוסקים בשם ספר בעל הנפש להראב״ד אכן בספר בעל הנפש שלפנינו דפוס וויניצי׳ שער תקון הוסתות כתב ז״ל דהיכא דרגילה למיחזיה בהנץ החמה גופייהו אי נמי דלא קים לה במילתא שפיר ולא ידענא אי קודם הנץ החמה אי לאחר הנץ החמה ודאי נקטינן להו לחומרא כל הלילה וכל היום עכ״ל הרי להדיא דפסק הראב״ד בפשיטות להחמיר וגם משמע מתוך דבריו דבנץ החמה מקרי ספק בפני עצמו ועיין בב״ח שכתב ג״כ שיש להחמיר:

ביום – דביום ודאי טמאה היא דאפילו ראתה קודם הנץ החמה מ״מ היום היה ודאי בימי נדה משא״כ הלילה היה בספק. הרא״ש. וכתב ש״ך לפ״ז אם רגילה לראות בין השמשות ולא קים לן אי קודם הלילה או לאחר הלילה אינה אסורה אלא בלילה. והב״ח כתב דראוי להחמיר מכח ספק לאסור ביום ובלילה והסכים עמו הש״ך:

אם כו׳ – דקי״ל ווסתות דרבנן וספיקן להקל ועש״ך ויש מחמירין לאוסרה כל הלילה ג״כ אלא שהראב״ד הכריע להקל וערא״ש פ״ט דנדה:

(ש״ך ס״ק י״ד) לעיל סק״ז. דברי הש״ך אלו וכן בסקט״ז לכאורה סותרים לדבריו סק״ז דדינא דראב״ן רק באין לה שעה קבועה ביום לראות:

ביום – עבה״ט ומ״ש בשם ש״ך ולא קים לן אי קודם הלילה כו׳ ר״ל אי קודם שקיעת החמה או לאחר שקיעה דלענין וסתות חשבינן משקיעת החמה עד צ״ה וכן מעלות השחר עד נץ החמה ללילה. ח״ד ע״ש:

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון