(כב) סמוך לוסתה – עי׳ בתשובת כנסת יחזקאל סי׳ ל״ג שפסק דאם אירע ליל טבילה כתם סמוך לוסתה מותר ג״כ והביאו הבה״ט בס״ק י״ד וכבר חלקו עליו הס״ט והח״ד ובשאילת יעב״ץ ח״ב סי׳ י׳ ע״ש ועי׳ בתשו׳ גבעת שאול סימן ס״ב שהשיג ג״כ עליו והעלה לאסור טבילה סמוך לוסתה אף היכא דהוי ראיה גמורה כגון אשה שיש לה וסת קבוע מל׳ לל׳ יום וראתה פ״א לי״ח יום וכשהגיע זמן הוסת דהיינו ל׳ יום מראיה ראשונה שקודם י״ח אז הגיע זמן טבילתה מהראיה שראתה לי״ח יום אסורה לטבול ומכ״ש בנמצא כתם ע״ש וכן בתשו׳ נו״ב תניינא חי״ד סי׳ קי״ז פסק ג״כ דאסור ואף בכלה שאירע ליל טבילתה סמוך לוסתה כתב ג״כ לאסור ע״ש [ועי׳ בתשו׳ חמדת שלמה סי׳ כ״ג] ועי׳ בתשו׳ אבן שהם סי׳ י״ד שהעלה ג״כ דאסור אך כתב דמ״מ מותרת לטבול אפילו בליל שבת אף שאין זקוק לה בעלה כיון דכל מיני קורבא שרי רק תשמיש אסור ושאר מיני קורבא נמי מצוה הן ע״ש ועי׳ עוד בשו״ת שער נפתלי בסוף הספר ע״ש על דברי הכנ״י הנ״ל ועי׳ בתשו׳ שיבת ציון סי׳ מ״א [ועי׳ בתשו׳ ח״ס סי׳ ק״ע שכתב שנשאל אשה שהגיע ליל טבילתה ביום יציאת בעלה לדרך והוא בעונה הסמוך לוסתה אם נאמר שבצירוף ב׳ מצות עונה דהיינו ליל טבילה ויום יציאה לדרך לא נחוש כלל למצות פרישה. ואסור בפשיטות מחמת דמ״ש רמ״א לחומרא בעלמא לפרוש מתשמיש לדעתו היא מעיקר הדין דהב״י והש״ך כתבו בזה משום דקי״ל וסתות לאו דאורייתא ואני קבלתי ממ״ו ז״ל דאפי׳ למ״ד וסתות ל״ד מ״מ פרישת עונה הסמוך לוסתה דאורייתא כו׳ (עמש״ל ססק״ג מזה) ומעתה כיון דאיכא ספק דאורייתא בודאי אין להקל בתשמיש בעונה הסמוך לוסתה אך בעונה דאביאסף ודא״ז בהאי יש להקל קצת ע״ש]:

(כג) שלא לפקדה – עי׳ בתוה״ש שכתב דהיכא דאפשר יש לנהוג כמו שפירש מהרש״ל לדברי הסמ״ג דהמחמיר ומונע עצמו מלילך בדרך סמוך לוסתה כדי שלא יכניס עצמו בספק תע״ב ע״ש:

(כד) לפקדה – עבה״ט ועי׳ בשו״ת תשובה מאהבה ח״א סי׳ ל״ד שכתב דשיעור הדרך בזה נראה שהוא שנים עשר מיל ע״ש:

(כה) ותטבול – עכו״פ שכתב דאם נזדמן שטבילתה יהיה סמוך לוסתה אין צריך להמתין ע״ש:

(כו) צריך להמתין – [עבה״ט ועי׳ בתשו׳ חתם סופר סי׳ קס״ב ע״ד אשה העומדת עונה סמוך לטבילתה ורוצה ליסע עם אביה למצות סנדקאות בלי רצון ורשות בעלה לא נכון לעשות כן מכמה טעמים ע״ש]: