ואם רגילה לראות ראייה מרובה מקודם הנץ החמה עד אחר הנץ החמה איכא מ״ד שאסורה כל היום וכל הלילה וכו׳ עד וביום כשיעור הנמשך בו כל זה כתב הראב״ד בספר בעלי הנפש וז״ל הרא״ש בפ׳ האשה שהיא עושה צרכיה ואם רגילה לראות ראיה מרובה מקוד׳ הנץ החמה עד אחר הנץ איכא מ״ד אסורה בלילה וביום משום דההיא שעתה כולה שעת הוסת הוא ואפי׳ ר׳ יוסי דאמר ימים ושעות וסתות מודה דשעת הוסת מיהא אסורא לשמש בכולה הילכך לרבי יהודה דאמר כל העונה כולה ומפני שעת הוסת נאסרה כל העונה כל היום וכל הלילה אסורה שהרי וסתה הוא ביום ובלילה ואיכא מ״ד דבכי האי גוונא בתר תחילת הוסת אזלינן ולא מיתסרא אלא בלילה אע״ג דבכל שעת הוסת אסורה לשמש ואפי׳ לרבי יוסי ה״מ לשעת הוסת עצמה אבל לאסור את שלפניו ושלאחריו לא אסרינן אלא ההיא עונה דתחילת הוסת קאי בה ואם בדקה קודם הנץ החמה ולא ראתה כל אותה שעה אסורה אבל כל היום מותרת לפי שעיקר הוסת בתחילתו הוא והכריע הוא כי הך סברא בתרא מהא דתניא היתה למודה להיות רואה עם הנץ החמה אינה אסורה אלא עם הנץ החמה דברי ר׳ יוסי ר׳ יהודה אומר כל היום שלה ואוקימנא להא ברגילה למחזי בסוף ליליא וכל היכא דתני עם לאלתר משמע ואי ס״ד דבכה״ג אסורה ביום ובלילה היכי קתני כל היום שלה והא א״א דלא עיילא ראיה בתוך הנץ החמה ותיאסר ביממא ובליליא ועוד סתמא קתני להיות רואה ולא מפליג בין ראיה מרובה לראיה מועטת הלכך אינה אסורה אלא עונת הלילה ושעת הוסת בלבד עכ״ל ואיכא למידק בדברי רבינו למה לא כתב והראב״ד הכריע כסברת המקילים כמו שכתב באידך פלוגתא דבסמוך ונראה לומר שרבינו סובר דאף על גב דלכאורה משמע מדברי הרא״ש שאין כאן אלא ב׳ סברות מדכתב והכריע הוא כי הך סברא בתרא כי דייקת בה תלתא נינהו דסברא תניינא לא אמרה דמיתסרא ביום בשעת הוסת אלא לר׳ יוסי אבל לרבי יהודה דקי״ל כוותיה משמע דלא אסר ביום כלל דאי הוה מיתסר שעת הוסת ביום לרבי יהודה הוה מיתסר כל היום והראב״ד סובר דלדידן נמי דקי״ל כרבי יהודה מיתסר ביום בשעת הוסת ומ״ש הרא״ש שהכריע כסברא בתרא היינו לענין שריותא דביום אבל לעולם יש חילוק בינו לאותה סברא בעת הוסת ביום דלההיא סברא שרי ולדידיה אסור ולטעמיה אזיל שסובר שאע״פ שהגיע תחילת הוסת ולא ראתה צריכה לפרוש כל ימי הוסת ומש״ה מצריך הכא לפרוש כל שעת משך הוסת ואח״כ שריא אפילו ביום אפילו לר׳ יהודה כנ״ל שהוא דעת רבינו אף ע״פ שמדברי רבינו ירוחם נראה שהוא מפרש דההיא סברא נמי אסרה בשעת וסת ביום כסברת הראב״ד ז״ל:
טור
ואם רגילה לראות ראיה מרובה מקודם הנץ החמה עד אחר הנץ החמה איכא מ״ד שאסורה כל היום וכל הלילה דההיא שעתא כולה שעת וסת היא ואיכא מאן דאמר דבתר תחילת הוסת אזלינן ולא מיתסרא אלא בלילה והראב״ד כתב שאינה אסורה אלא בלילה וביום כשיעור הנמשך בו.
שולחן ערוך
(ה) אִם רְגִילָה לִרְאוֹת רְאִיָּה מִקֹּדֶם הֵנֵץ הַחַמָּה עַד אַחַר הֵנֵץ הַחַמָּה, אֲסוּרָה בַּלַּיְלָה וּבַיּוֹם כַּשִּׁעוּר הַנִּמְשָׁךְ בּוֹ.